בעולם הקולינריה הישראלי, בילוי אינטימי בחדר פרטי במסעדת יוקרה הפך לסמל סטטוס לא רק מבחינה קולינרית אלא גם מבחינה עיצובית. המסעדות המובילות משקיעות מאמצים מרובים בעיצוב ובתכנון חדרים פרטיים שמספקים לאורחים חוויות ייחודיות ומפנקות, ובעיקר – נפרדות משאר אורחי המסעדה. הלקוחות שמחפשים להימנע מהמולת המסעדה ולהתמקד באירועיהם האישיים, מבקשים מרחבים נסתרים המאפשרים פרטיות תוך שמירה על תחושת הבילוי.
בעידן שבו הפרטיות היא ערך משמעותי, החדרים הפרטיים במסעדות מספקים לאורחים תחושת אקסקלוסיביות. הם מאפשרים לבעלי הון, לסלבס ולפוליטיקאים מכל הסוגים להתרחק מהמולת היומיום ומהציבור הרחב, אך מבלי לוותר על שירותי המסעדה. החדרים הפרטיים גם מאפשרים למשפחות או לקבוצות של חברים או קולגות לציין אירועים הכוללים נאומים, מצגות ומינגלינג אישי בין מכרים בלבד, בלי נוכחות סועדים רנדומליים.
באופן אישי, אני אוהב מאוד כתבות עיצוב שיש בהן גם קולינריה, לכן יצאתי בשעת צהריים מוקדמת לרחובות הלחים של תל־אביב כדי להתנסות בסצנת החדרים הפרטיים במסעדות, ועל הדרך לשתות קצת יין ולטעום מכל המטעמים שהם חלק בלתי נפרד מהחוויה.
יצאנו לבקר בחדרי אירוח של מסעדות יוקרה
(צילום: אסף קמר)
מסעדת "פופ אנד פופ": בעיצוב ארמני
במרומי מגדלי חג'ג' בתל־אביב, במסעדת היוקרה האסייתית "פופ אנד פופ", אפשר למצוא חדר פרטי יוקרתי במיוחד בעיצוב בית העיצוב ארמני קאזה. העיצוב היוקרתי כולל לוחית מתכת רשמית בכניסה לחדר, שמוסיפה נופך של תחכום ואיכות איטלקית, בדיוק בסגנון שאנשי האלפיון העליון או מי שרוצים להרגיש כמו מיליונרים לזמן קצר אוהבים. החדר מציע פרטיות וניתוק מכל הבלגן והמתח ומציע נוף מושלם על העיר.
השף של המסעדה, שחף שבתאי, מוביל אותי דרך חלל המסעדה הראשי, גם הוא בעיצוב של ארמני, לחדר הפרטי המפנק והמרוחק. "החדר הפרטי מיועד לקהל שמעריך איכות ויוקרה, ומוכן לשלם על כך. המחירים הגבוהים של החדר משקפים את הרמה הגבוהה של השירות והעיצוב, והלקוחות יודעים שהם מקבלים את הטוב ביותר. כאן האורחים שלנו נהנים מחוויית יוקרה בלתי נשכחת באווירה פרטית", מספר שבתאי.
ואכן, מדובר בחלל יפהפה שמעורר התפעלות בזכות החיפויים הבולטים על הקירות בצבע ירקרק נועז, הכיסאות הסופר־נוחים וצלחות בעיצוב ארוטי נועז של האמן הצרפתי פיליפ שנטי שמונחות על שולחן העץ הכבד. ברקע ניצבים פסלים ויש תחושה שנכנסת לתפאורה של סדרה אירופאית על בנקאים עשירים בנטפליקס.
"כל פרט ופרט בחדר נבחר בקפידה, תכנון החדר דרש מאיתנו להשקיע הרבה מחשבה והרבה נסיעות לחו"ל", מוסיף שבתאי. "ביקרנו בלא מעט מסעדות ובתי מלון יוקרתיים כדי לקבל השראה. העבודה עם המעצבים של ארמני הייתה חוויה מרתקת, הם יודעים בדיוק איך ליצור את האווירה הנדרשת. זה היה תהליך נועז ומאתגר, אבל התוצאה מדברת בעד עצמה".
"בסגנון שאנשי האלפיון העליון או מי שרוצים להרגיש כמו מיליונרים לזמן קצר אוהבים"
כמה עלה העיצוב של החדר הפרטי?
"כל הפרויקט של אולם האירועים, המסעדה, מועדון הלילה והחדר הפרטי עלו יותר מ־20 מיליון שקל. אני מעריך שהחדר הפרטי של ארמני עלה הרבה יותר ממיליון שקל. זה לא זול אבל זה שווה כל שקל. העיצוב של החדר מכניס אותנו לאווירה שבה השקענו בכל פרט - מהברזלים ומהחיבורים ועד הרצפה משיש. ומה שיפה בזה הוא שאנחנו הרי מסעדה אסייתית, והיה כיף גדול כל כך לייצר DNA אסייתי בעזרת מותג־העל האיטלקי בתל־אביב. הייתה כאן חשיבה באמת לעומק. נסענו למילאנו לשבת עם קבוצת המעצבים, והם באו אלינו. זאת הייתה חוויה ליצור את החלל הזה".
לאחר סיור קצר סביב שולחן העץ הכבד והארונות הנסתרים מגיע שלב הפירוטכניקה. שבתאי מבקש ממני להחשיך את החדר באמצעות הווילון, ובעזרת שלט מתוחכם החדר הופך לדיסקוטק עם אורות ועמדת קריוקי מקצועית. "הקהל שלנו מגוון, אבל מגיעים בעיקר אנשים שמעריכים איכות, יוקרה ועיצוב מרשים. המחירים משתנים בהתאם לאירועים ולבקשות הלקוחות, אבל בהחלט מדובר במחירים גבוהים שמבטיחים חוויה בלתי נשכחת".
לאחר שסיימנו עם החלק התיאורטי בכתבה, מגיע סוף־סוף שלב ההתנסות האישית בחדר הפרטי. השף העסוק מבקש מאחד המלצרים לטפל בי והחדר המתמלא במהירות הבזק באוכל אסייתי ובקוקטיילים מעולים בכל הצבעים. ללא כל ספק, סעודה בתוך חדר פרטי של מסעדת יוקרה בעיצוב של מותג־על מפורסם היא חוויה מהנה. העיצוב המוקפד מוסיף לטעם ואם לא הייתי לבד ובודד בחדר הענק - הייתי נשאר שם לנצח.
מסעדת "מנטנטן": טטאמי וקריוקי
בניגוד למסעדת "פופ אנד פופ" הסופר־יוקרתית, מסעדת "מנטנטן" בנחלת בנימין עמוסה בסופי השבוע בבליינים צעירים עם תקציב שפוי. בהתאם, העיצוב הוא בסגנון אפלולי צעיר ורועש עם מטבח פתוח והמון אינטראקציה בין הלקוחות. אולם, החדר הפרטי של המסעדה היפנית הוא סיפור אחר לגמרי. מדובר בחדר אירוח פרטי הכולל ישיבה על מזרני טטאמי המונחים על הרצפה, ממש כמו בסדרת הטלוויזיה "שוגון".
אסף מנחם, הבעלים של מסעדת מנטנטן, נרגש וגאה מאוד להראות לי את היצירה שלו. "חזרתי ארצה מיפן לאחר 15 שנה. רק שם הבנתי עד כמה הישיבה על הרצפה היא חלק מהתרבות ומהמסורת. זה לא רק עניין של נוחות, אלא חלק מהותי מהחוויה ומהאירוח היפני. החלטתי להביא את החוויה הזו לתל־אביב, כדי שגם כאן יוכלו ליהנות מחוויה יפנית אמיתית", הוא אומר.
החדר מעוצב בקו מינימליסטי ומדויק, המזכיר את בתי התה המסורתיים של יפן. השולחנות הנמוכים עשויים עץ מייפל בצבע עמוק, והרצפה מכוסה במחצלות מקש אורז דחוס המיובאות מיפן. בהתאם למסורת העתיקה בארץ השמש העולה, אני חולץ סנדלים ומתיישב לשולחן נמוך מאוד שמזכיר לי קצת מסעדה אצל הבדואים בסיני. אבל כאן מגיע הטוויסט הסופר־שווה של הכיסא המעוצב: זהו כיסא מרופד וייעודי לישיבה על הרצפה והוא כולל משענת גב מתכווננת לפינוק מקסימלי. באופן אישי, לי היה מסקרן ומרענן לשבת על טטאמי מסורתי, אבל ללא כל ספק - לא מדובר בחדר פרטי שמתאים לכל אחד. צריך קצת גמישות פיזית ומחשבתית.
"הקפדנו על כל פרט קטן בעיצוב", מסביר מנחם. "הטטאמי, השולחנות, התאורה – הכול נבחר בקפידה כדי ליצור אווירה נינוחה ומזמינה. ביפן היה קר מאוד בחורף ובבית היינו מוסיפים תנור חימום מתחת לשולחן, כך שאתה יושב על הרצפה והרגליים מתחממות. רציתי להביא את זה לפה, כי בסופו של דבר אני רוצה למכור חוויה".
החדר מצויד גם במערכת קריוקי מתקדמת, המאפשרת לאורחים לשיר וליהנות בזמן הארוחה. כמקובל בסצנת החדרים הפרטיים במסעדות, גם כאן יש וילון שמספק פרטיות מהרחוב הסואן ומיתר המסעדה. התאורה בחדר הפרטי משתנה בעת הצורך והוא הופך לחדר קריוקי מפנק ושונה מחדרי קריוקי רגילים.
"ביפן, קריוקי הוא חלק בלתי נפרד מחיי הלילה ומהתרבות", מספר מנחם. "רצינו להביא את החוויה הזו גם ללקוחות שלנו, ולאפשר להם לשיר וליהנות באווירה אינטימית ופרטית. החדר מבודד מרעשי המסעדה, ויש לו גישה לגן יפני קטן ויפהפה, שמאפשר גם למעשנים ליהנות מהחוויה בלי להפריע לאחרים".
כמה עלה העיצוב?
"ההשקעה בעיצוב החדר הפרטי הייתה קרובה לחצי מיליון שקל", מגלה מנחם. "הקפדנו על רמת דיוק גבוהה מאוד בכל פרט ופרט. זה לא רק עניין של כסף, אלא של יצירת חוויה מושלמת לאורחים שלנו. הטטאמי שבחרתי לחדר הפרטי הוא בדיוק כמו זה שהיה לי בבית באוסאקה. הוא עשוי מקש דחוס של אורז בגודל מטר. ככה מודדים את הבתים ביפן - לפי מספר הטטאמי שנכנסים לחלל. גם בגן היפני הקטן המהווה פינת עישון פרטית השקענו המון מחשבה".
מי הלקוחות שבאים לחדר הפרטי?
"אלו אנשים שרוצים את הפרטיות שלהם. הם לא רוצים לארח בבית ורוצים לצאת החוצה, אך מעדיפים מקום שהוא סגור עבורם כדי ליהנות מאוכל טוב וגם לשיר קריוקי. החדר הפרטי שלנו הוא מקום מצוין גם לשיחות. אנשי עסקים ובעלים של חברות שונות באים להיפגש כאן גם בגלל האוכל וגם בגלל הפרטיות".
שלב ההסברים הסתיים ומתחיל השלב המעשי, ברגע שמתיישבים על הכיסא הנמוך ומעבירים את הרגליים מתחת לשולחן הנמוך של עץ המייפל הכבד. השהות האינטימית והנעימה על הרצפה בחדר היפני המסורתי שונה לחלוטין מיתר המסעדה ומהסגנון המערבי הצעיר שלה.
"וילה מארה": בהשראת תמונה של מלון בלונדון
אני כבר שיכור מסאקה יפני איכותי מעורבב עם שני קוקטיילים מעוצבים, אך לשמחתי אני עדיין יכול לטעום משהו קטן, כך שאני ממשיך לתחנה השלישית – "וילה מארה". זו מסעדת יוקרה על הטיילת של תל־אביב, המשלבת בין נגיעות אנגליות לאווירה יםתיכונית. החדר הפרטי בווילה מארה גדול יחסית והצבע השולט בו הוא כחול עמוק ומהפנט שנראה כמו תפאורה של סדרת הטלוויזיה היוקרתית "הג'נטלמנים" של הבמאי הבריטי חובב האצולה, גיא ריצ'י. מדובר בחזון עיצובי של השף והמסעדן אלכסנדר דרוז.
"התהליך התחיל עם אדריכלית ועם שני מעצבים. עבדנו קשה על כל פרט ופרט בעיצוב החדר," מספר דרוז, "אבל באמצע הדרך, כשעבדנו על העיצוב, מצאתי במקרה תמונה של לובי של מלון יוקרה בלונדון. התמונה הכתה אותי בתדהמה. זה היה רגע של אהבה ממבט ראשון – הרגשתי שהמקום חייב להיראות בדיוק כמו התמונה הזו".
דרוז מוסיף: "עצרתי את כל העבודה עם האדריכלית והמעצבים. למרות שלא כולם הסכימו עם החזון שלי, החלטתי להמשיך עם הדרך שלי. התחלתי לבצע את השינויים בעצמי. לא היה אכפת לי לשלם מחיר נוסף – רק רציתי שהתוצאה תהיה בדיוק כמו שראיתי בתמונה. הצבע של התקרה ושל הקירות הוא תוצאה של ניסוי וטעייה ממושכים. לקח לנו שבועיים להגיע לצבע המושלם".
החדר מציע 85 מקומות ישיבה, יש בו רצפת פרקט עץ שנותנת טוויסט והופכת את השהות לפחות מעונבת. התקרה מלאה בנברשות בסגנון אירופאי, גם הכיסאות מעוצבים ומפנקים את המבלים כאן. "שקלתי לעשות רצפה עם אריחי קרמיקה ענקיים ויוקרתיים, אבל החלטתי לעשות פה פרקט עץ ש'מוריד' אותנו לאווירה חמה וביתית, וזה עבד מצוין", מוסיף המסעדן.
גם כאן אפשר להפוך בלחיצת כפתור את המסעדה המטופחת בעלת הנוף המרהיב לטיילת ולים, לחדר קריוקי משוכלל ואפלולי עם תאורת מסיבות. "לחדר הפרטי הוספנו מערכת סאונד מתקדמת, מערכת קריוקי ומיקרופונים המאפשרים לאורחים ליהנות מכל רגע וליצור חוויות ייחודיות", מספר דרוז בגאווה.
כמה עלה העיצוב?
"העלות להקמת חדר האירוח הפרטי הייתה כ־1.5 מיליון שקל, שכוללים את כל העיצוב, החומרים והעבודה. היו לנו הוצאות נוספות על אדריכלים ומעצבים בתחילת הדרך, אבל בסופו של דבר הגענו לתוצאה שעמדה בציפיותינו. זה היה תהליך מאתגר, אבל כשאתה אוהב את מה שאתה עושה, אתה מוכן להשקיע ולהתאמץ כדי להשיג את התוצאה המושלמת".
מאיפה היה לך את האומץ להחליט לשנות את כל העיצוב באמצע העבודה?
"אני לא איש עסקים, אני קודם כול איש מקצוע. בשבילי, אם אני יוצא לעבודה, זה אומר שאני עושה את הדבר הכי כיפי בחיי ונהנה מכל רגע. אם אתה מרגיש לא שלם עם עצמך בתחביב שלך, שהוא גם עבודה שמפרנסת אותך בסוף - אז אתה לא שלם עם עצמך".
השלב המרגש של צילומי האוכל מגיע ואני מבקש מהמלצר לפתוח את כל הווילונות, כדי לאפשר לפשוטי העם הצועדים עם בגדי ים לאורך רחוב הרברט סמואל להציץ בקנאה ולצפות בי זולל מעדנים ושותה יין בחדר פרטי כחלחל עם נברשות מפוארות כמו בלונדון. אגב, אף אחד לא הציץ.
