דקות אחדות אחרי שנכנסים אל ביתה של המעצבת ענת חפץ (65) פוגשים את העולם כולו. אוסף צדפים מחופים אקזוטיים, תופים מהפיליפינים, פילים מהודו, פסלים מטנזניה, ארון ממרוקו, סולם מניו יורק והרשימה נמשכת. רק תניחו אצבע על הגלובוס והיא תמצא את מה שסחבה מביקור שם. אפילו המבנה שבו מפוזרים הפריטים המרהיבים שאספה מרגיש "לא מכאן", ותוכנן במחשבה על מקום מעבר לים. "הייתי בטברנה בקפריסין לפני עשרים שנה", היא מספרת בחיוך. "המקום היה בנוי בצורת האות ח', ופשוט התאהבתי בו. הבית הזה תוכנן בדיוק כמו הטברנה ההיא".
כל חייה עבדה חפץ מסביב לעולם, ובמשך שנים הייתה על קו מזרח אסיה, אפריקה וארצות הברית, כשעבדה עבור חברות אופנה גדולות דוגמת טומי הילפיגר, קלווין קליין וגם פריימרק ואסוס. אחרי שנים בעולם האופנה ומרדף אחרי הטרנדים החמים והחולפים, היא החליטה לממש את אהבתה לסביבה הביתית והקימה לאחרונה את מותג האופנה והלייף סטייל KAWAYAN ("במבוק" בשפה הטגלית המדוברת בפיליפינים), הסופג השראות מהתקופה שבה חיה בפיליפינים עם בן זוגה, איש העסקים שמוליק ויס. פריטי קרמיקה, בגדים, נרות בריחות שהיא רוקחת בעצמה, שמיכות וכריות - כולם מציגים עיצוב על זמני בניחוח המזרח הרחוק ומוכיחים שאין סוף ליצירתיות ולהשראה שמניעים אותה להמשיך וליצור.
את ביתה שבסביון, אליו חזרה אחרי חמש שנות מגורים בפיליפינים עם פרוץ מגפת הקורונה, תכנן לפני שני עשורים האדריכל ומהנדס העיר תל אביב לשעבר עודד גבולי. זהו מבנה חד קומתי בן 264 מ"ר בנוי, מוקף חצר מלאה בצמחייה סבוכה, המחולק לחלל ציבורי ולחלל פרטי הכולל חמישה חדרי שינה. במרוצת השנים נבנתה בחצר הגדולה יחידת דיור נוספת, המתפקדת כבית נוסף הצמוד לבית המרכזי שבו המשרד של בן הזוג ויחידת מגורים. "הצרכים שלנו השתנו", חפץ מסבירה, "את הבית הקטן בניתי כשלא היה לי חדר עבודה וכשכל הילדים גרו בבית. כל אחד מהילדים גר ביחידת המתבגרים בתורו. אני קוראת לבית הזה 'הצימר', זה נורא כיף שני בתים באותה החצר, כמו בכפר".
"בית קברות" לספרים
הכניסה לבית מובילה למבואה מרווחת. פילים מהודו, כדים מסין ופסלים מתאילנד ממוקמים על ספסל עץ, הניצב בגבו אל קיר צף, שבמרכזו חריץ הצצה לסלון רחב הידיים. הסלון מרוצף באבן טרוורטין ומוצף באור טבעי הנכנס דרך חלונות גדולים המשקיפים אל החצר והבריכה. הריהוט המינימליסטי כולל ספות עץ מרופדות בבד לבן ושולחן קפה מברזל, שנחים על שטיח חבלים קלוע. מאחורי הספה הגדולה ומעל למבואה קיר גבוה במיוחד הנושק לגג הבית שהפך לספרייה יפהפיה שניתן להגיע אליה בעזרת סולם עץ.
"יש שלוש ספריות בבית", מסבירה חפץ תוך כדי סיור. "את הספרים שהכי קוראים אני ממקמת בספרייה של חדר השינה. בשלב ב' הם עוברים לספרייה של פינת הטלוויזיה, והגלייה מוחלטת, או השלב הסופי, זו הספרייה הגבוהה שמשקיפה לסלון. אני אוהבת ספרים וקשה לי לזרוק אותם, אז החלטתי לעצב ספרייה שתהיה 'בית הקברות' של כל הספרים שאני לא יכולה לזרוק. את הסולם הבאתי מניו יורק, זה סולם של ספרייה ניו יורקית. יש שם למעלה את האנציקלופדיה העברית ואת הפירוש לתנ"ך של גורדון. אני מנויה לספריית עם עובד מגיל 14, אז יש שם את כל הספרים שכבר קראתי". כדי "להוריד" את הספרייה הגבוהה מטה, תלתה חפץ שני צילומים של ספריות מטושטשות ולבנות. בין יצירות האמנות הרבות בסלון, בולט במיוחד צילום ענק על קנבס של אישה פיליפינית קוראת בספר - תמונה שגרסה קטנה יותר שלה הייתה בסלון ביתה של חפץ בפיליפינים.
25 צפייה בגלריה
שולחן מתכת וסלון עץ. מבט אל המסדרון הפתוח המוביל אל חדר האוכל והמטבח
(צילום: ליאור שליק)
משמאל לכניסה נמצאים שירותי האורחים, שלידם מוקם פסל של איש מושיט יד שנקנה בפראג ("הוא מבקש טיפ בכניסה"). בהמשך להם מסדרון פתוח שבו קיר תמונות משפחתיות המוביל אל מטבח מרווח שבו ארונות של חברת היי טאץ' ושפע כלים סיניים מהשנים הארוכות בהן עבדה שם. "המטבח הוא לא לב הבית שלי", היא אומרת. "אני לא בשלנית בכלל ולא בעניין של המטבח, אבל תמיד תמצאי אצלי סיר עם מרק, גם בקיץ".
מקבילה למטבח - פינת אוכל גדולה שאת מרבית שטחה תופס שולחן אבירים. כיסאות שקופים של המעצב הצרפתי פיליפ סטארק (איתו עבדה חפץ בעבר) מקיפים את השולחן, שהפך בקיץ האחרון לפינת העבודה שלה, עליה מפוזרים קני במבוק מצוירים ומלאים בחריטות שהתחילה ליצור כשהייתה בפיליפינים והפכו לאוסף מרשים שהוצג בתערוכה "תל אביב-מנילה" במוזיאון "אילה" לאמנות מודרנית במנילה. בחלק המתחבר אל המטבח העמידה חפץ יצירת אמנות גדולה של אמנית הנייר כרמל אילן, ולצדה פינת ישיבה גרמנית עתיקה מעץ כהה שהייתה שייכת לסבתה, וכוללת שני כיסאות ושולחן שחמט.
25 צפייה בגלריה
כיסאות שקופים של המעצב פיליפ סטארק סביב שולחן האוכל, שהפך לפינת עבודה
(צילום: ליאור שליק)
בקצה המסדרון, בהמשך לפינת האוכל, שכן חדר המשפחה שבו ספות אפורות וספרייה שחולשת על קיר שלם, שבה אוסף כלים וקנקני תה לבנים. "אני לא אדם של אוכל, אבל כשעבדתי בסין אכלתי במסעדה שמאוד אוהבתי את הכלים שבה, שעיצבו מעצבים מקומיים. הכרתי את הבעלים של המסעדה ובכל פעם שביקרתי שם קניתי ממנו עוד כלים. לאט לאט נוצר האוסף הזה".
פאטיו במרכז העולם
אל החלל הפרטי של הבית מוביל מסדרון מימין לכניסה, שבסופו שתי מדרגות. המסדרון המחופה בפרקט כהה הוא גם מקום משכנו של ארון קיר יפהפה שבו מסודרים כלי המיטה והנעליים של חפץ. "יש לי מחלת ארונות", היא צוחקת. "אני אוהבת שיש לכל דבר מקום בארון ושהכל בפנים".
לאורך המסדרון מסודרים חדרי הילדים שבגרו. הם הפכו, בין היתר, לחדר העבודה של חפץ שקיר אחד שלו מחופה בקני במבוק, חדר צבעוני עם פינות משחקים לנכדים, וחדר רחצה בעיצוב כפרי. בקצה המסדרון נמצאת סוויטת השינה של חפץ ובן זוגה, שאותה מעטרים פסלי בודהה בצדי המיטה ופסל שיש של מריה הקדושה על הקיר. את הפסל, היא מספרת, הביא מאיטליה סבא שלה שהיה אדריכל. בחדר הרחצה הצמוד מכיל אמבט מרווח.
באיזה מובן הבית שלך הוא את - ענת האישה, האמא, מעצבת האופנה?
"הבית שלי הוא בית שמשקף את החיים שלנו, כי בכל מקום יש חפצים שהבאנו מנסיעות שלנו בעולם, ממרוקו ומדרום אפריקה. המשפחה שלי די מתעבת אותי כי בכל פעם שנוסעים לאיזה מקום, אנחנו חוזרים עם איזו 'מפלצת', חפץ גדול שאני לא מוכנה לוותר עליו. אני סוחבת, ואני אוהבת להסתובב בבית ולהסתכל על הדברים ולחשוב, 'אה, איזה כיף היה כשהיינו שם'. זה מעלה בי זיכרונות, כמו בטיול דרך כל המקומות שהייתי בהם. אני קשורה לחפצים שיש בהם זיכרונות. אני לא קשורה לכוסות או לאגרטלים, אלא רק לכל מה שיש לו ערך רגשי".
25 צפייה בגלריה
פריטים מהקולקציה החדשה של KAWAYAN בחדר העבודה ומפת עולם בחדר המשחק של הנכדים
(צילום: ליאור שליק)
איזו פינה אהובה עלייך במיוחד?
"פאטיו האירוח שלנו בחצר, שממוקם ביציאה מהמטבח, וממנו יש לי שליטה על כל הבית. מכאן אני רואה את כל מה שמתרחש בבית ובחוץ. הוא באוויר הפתוח, שאני אוהבת בלי קשר לקורונה, והוא משקיף לבריכה. להסתכל על המים מכניס לי רוגע ללב. הפאטיו הזה בנוי מארבעה עמודי אבן ותקרתו במבוקים שכוסו בגגון שקוף שאינו חדיר למים. אני מעשנת רק פה, בחוץ, ומביטה בעץ הזית שנשתל במיוחד במרכז הפאטיו. כשעברנו לכאן כל החברים ביחד קנו לנו עץ זית עתיק. כשתוכננה החצר, שמרתי לו מקום והריצוף נעשה סביבו. אני אוהבת לשמוע את הציפורים. עבדתי בניו יורק ובכל העולם, וכשאני באה הנה, אני יושבת פה, זה המרכז מבחינתי".
איזה חלק היית משנה בבית?
"את הסלון. כשבניתי את הבית לא חשבתי מספיק, ואיכשהו אנחנו לא יושבים שם אף פעם והוא חדר יתום. גם בחורף אנחנו מדליקים פטריית חימום ויושבים בפאטיו. משהו בסלון לא עובד, זו עובדה. אולי הרהיטים לא מספיק מזמינים".
עיצבת את הבית שלך לגמרי לבד. יש לך טיפ עיצובי?
"לשלב פרקטיקה בתוך העיצוב. אני אוהבת בהיר, אבל פינת הטלוויזיה למשל רוהטה בספות אפורות כדי שאפשר יהיה ללכלך. לא לעשות את הבית כדוגמה מז'ורנל. תכניסו את החיים שלכם פנימה. בית הוא חלק מהאישיות של האדם. אם אתם אוהבים משהו, תביאו אותו פנימה. את שולחן השחמט של סבתא שלי למשל לקחתי מבית הוריי ויש לי כלי כסף של הסבתא השנייה. אני אוספת דברים שיש להם משמעות עבורי ומשבצת אותם בבית".
25 צפייה בגלריה
"אומרים לי 'מה בגיל 65 את בונה בית?' ואני עונה, למה לא". ענת חפץ
(צילום: מירי דוידוביץ)
לאיזה טרנד את לא מתחברת?
"חדרי רחצה שהפכו למקדשי העיצוב. אני לא מאלה שמדליקות נרות ושוכבות באמבטיה. אני מתקלחת שתי דקות ויוצאת".
בימים אלה בונה חפץ את בית החלומות החדש שלה בגני יהודה. האדריכלית רמה דותן נשכרה לתכנן את החלום היווני החדש. איך הוא יראה? בדיוק אותו הדבר, עם שינויים קלילים. "אני אוהבת מאוד להתחיל מחדש, ולכן אני בונה בית חדש", היא מחייכת. "אני אוהבת את הבנייה ואת היצירה, ואת העבודה המשותפת שלי ושל בן זוגי. אנחנו לא רבים על הבנייה, כי הוא סומך עליי שאחליט איך הכל ייראה ולא מתערב לי בכלום. מקסימום הוא אומר, 'אפשר טאבון בחצר ועוד חניה לאוטו?'. כשבנינו את הבית הזה הייתה לנו חוויה נעימה, וגם עכשיו נעים לנו".
מה יהיה בבית החדש שאין בישן?
"אנחנו מתכננים את הבית כדי שייראה בדיוק אותו הדבר. חלל מרכזי ובהמשך חלל קטן יותר, הכל בקומה אחת. עלתה המחשבה לבנות מרתף כדי שאוכל לאכלס שם את המשחקים של הנכדים, ואמרתי 'מה, אני אשב עם הנכדים כל הזמן במרתף? אני רוצה אותם איתי, במטבח, בחדר המשפחה, לא במרתף'. אני גם חושבת על זה שאני כבר לא ילדה ולמרות שהבית הנוכחי שטוח, יש לו שתי מדרגות פה ושתיים שם, שמקשות על הניידות. בבית החדש הכל יהיה במפלס אחד. אני חושבת על השנים הבאות. אומרים לי, 'מה, בגיל 65 את בונה בית?' ואני עונה, שנחיה עד מאה ועשרים, למה לא".
