אחד הפרויקטים היותר מרגשים שקרו אצלנו בהאנגר "חזית הבית" שהקמנו עם פרוץ המלחמה הוא היכולת למלא בית שלם עבור משפחה – ולא סתם משפחה, אלא משפחות המפונים, משפחות השכול ומשפחות החטופים, והכול מבוסס על תרומות של אנשים נדיבים. ההאנגר בעמק חפר, שבזכותו אבזרנו וריהטנו דירות ובתים, זמניים או קבועים, עבור יותר מ-1,200 משפחות של מפונים ונפגעי מלחמה, עוזר לנו גם בחג הפסח הקרוב. המקום נותן לנו אות של תקווה ותקומה, גם בתקופות הכי מאתגרות וקשוחות, ומוכיח שלא צריך לקנות דברים חדשים כדי לערוך שולחנות חג יפים ומיוחדים.
סידורי שולחנות חג פסח 2024, האנגר "חזית הבית"
(קרדיט צילום: עדיה רובינזון)
לצד גופי תאורה, רהיטים, טקסטיל, מכשירי חשמל ואומנות, בולטת מחלקת כלי הבית, שתכלס היא-היא המחלקה הכי נוצצת בהאנגר. זו מחלקה ענקית המחולקת לקטגוריות שונות: סכו"ם, כלי אפייה, תבניות, סירים ומחבתות, קופסאות פלסטיק, כלי בישול, כוסות יין, אביזרי קפה, סרוויסים לחג, סרוויסים ליומיום, מפות, אזור שבת וגם אזור פסח. את המחלקה מנהלת סבתא מירב שדה, שהיא מתנדבת מהיום הראשון של המיזם, והיא ללא ספק העמידה סטנדרט גבוה מאוד בממלכה שלה. המחלקה מבריקה ומצוחצחת כי כל הכלים שמגיעים עוברים שטיפה יסודית וניקוי אבק תדיר, או כמו שאומרת מירב: "אם הכלים לא נוצצים, זה לא מכבד".
להתחיל ללקט בית ממחלקת כלי האוכל
כשמשפחה מגיעה להאנגר אני ממליצה למלוות להתחיל את התהליך ממחלקת כלי הבית. אני מאמינה שהרבה יותר קל להתחיל ללקט בית, שהוא עולם ומלואו, דווקא מפריט אחד קטן, ומשם להמשיך את המסע – כוס קפה, פמוט, סיר, דברים שמעוררים בנו נוסטלגיה, שמאפשרים לנו להיזכר ולהתרפק על העבר, על הילדות, על בית סבתא. ממחלקת כלי הבית כבר הרבה יותר קל להגיע למחלקות הגדולות יותר ולבחור תאורה, שולחן, מיטה וספה. זה לא מעמד קל למשפחה שאיבדה במקרה הטוב את ביתה ובמקרה הרע את יקיריה. לרוב המשפחות יש בית או היה בית שהן ממש אהבו, בית בדמותן, וכעת הן ניצבות בפני תהליך מורכב כי בית הוא הבסיס לביטחון שלנו, לתחושת השייכות שלנו, הוא הביטוי המוחשי שלנו ושל המשפחה. בתים רבים התנפצו בחצי השנה אחרונה בישראל, ולהתחיל בקטן, במשהו שמחובר לאוכל, מקל ולו במעט את הדרך.
שלום לאוסף הווינטג'
וכך, בלי לתכנן, הגיעו בין שלל התרומות גם פריטי וינטג' מלאי חן, מעוררי זיכרון מהעבר או רגש נוסטלגי. אחת הראשונות, ללא ספק, שהבינה את חשיבות האוסף שהלך והצטבר אצלנו זו מיכל גרינברג, שגם היא מתנדבת מהיום הראשון, אישה עם טעם משובח וידע רב והיא זו שמסוקרנת מהפריטים וחוקרת את המקור שלהם, את הטכניקה שבה יוצרו ועל ארץ מוצאם. לצורך כך נפתחו ויטרינות מיוחדות, והאוסף נאסף ומוצג, ומשפחות שבעניין, מוזמנות לבחור לעצמן פריט.
השולחן הישראלי, השולחן של העוטף
אם יש משהו שמאפיין את משפחות העוטף, ובכלל את המשפחות הישראליות, זו העובדה שהן מאוד שבטיות ומגובשות. כל משפחה מגיעה עם סיפור אחר, אלה שנשרף להן הבית או אלה שהמחבלים נכנסו וחיללו את כל חפציהן. אבל המשותף לכולן הוא החיבור לאדמה ולמקום. אלה משפחות שנהגו לבשל ולארח, לחגוג ולהזמין אליהן.
תוך כדי סיוע למשפחות ללקט את כלי המטבח, התגבש טרנד שמשקף את הפסיפס הישראלי: להרכיב סטים בתפיסת Mix and Match. ההאנגר הוא הוכחה שלא צריך לקנות כלים חדשים בתדירות גבוהה, ובטח שלא בכל חג, ושלא חייבים סטים מובנים שבהם הכול זהה, תואם או דומה. כבר על המדפים מסודרות הצעות הגשה בגישת Mix and Match – אוסף זכוכיות קריסטל, לצד קולקציה כתומה, כלים בשחור ולבן, טוטאל לוק של צבע אחד או מגוון צבעים שמרכיבים ביחד שולחן מקסים, חגיגי ושונה ממה שיש ברשתות השיווק ובחנויות הכלים. מעין אוצרות של כלי אוכל והגשה שמתאימים בדיוק למשפחה מסוימת. וזה מה שמוגש פה – שלל הצעות לשולחן פסח מקורי וייחודי.
לקראת החג אני תמיד נזכרת באמא שלי האהובה, שהייתה מתחילה ללקט את הפריטים לשולחן החג שבועות לפני. זה מה שעשינו בהאנגר, באופן ספונטני בלי לחשוב ביקשתי מהמתנדבים שיביאו לנו כמה שולחנות, והמעצבות-מתנדבות החלו להעמיד ולעצב שולחנות שעשויים מחיבורים שאפשריים רק כאן אצלנו. השולחנות הערוכים יצאו יפים, מרגשים, פרועים ואלגנטיים. כך נוצרו שמונה שולחנות במיוחד לפסח, כשכל שולחן שונה בעיצובו ומשמח בדרכו.
יש פה חיבורים לא צפויים, למשל כיסוי מיטה שנסרג ביד אוהבת (קרושה בעבודת יד) – עשוי טלאים-טלאים וצבעוני מאוד – נבחר להיות מפת חג על אחד השולחנות. פרסתי אותו על השולחן והמשכתי בעיסוקיי, מתכננת לחזור אליו. למחרת הופתעתי לגלות שהילדה שלי, עדיה, עברה ליד השולחן והמפה, שהיא לא ידעה אפילו שאמא שלה פרסה, משכה את תשומת לבה והיא העמידה עליה דפי ספרים כפלייסמטים וכלים מרהיבים לצד חפצי אומנות.
גרינברג עיצבה שולחן חג תחת התמה "והחיטה צומחת שוב" עם שפע פרטי וינטג' ישראליים נוסטלגיים – ישראליאנה - עם כלי זכוכית של פעם.
המעצבת מלי אסף, שעבדה עם עשרות משפחות ועשתה להן בית, ביקרה ועיצבה שולחן משגע בגוונים של חום וזהב, צבעים שמחוברים לארץ ישראל. את העיצוב שלה המשיכה ענת עירון ממחלקת האמנות אצלנו, והוסיפה מוטיבים אתניים.
השולחן המינימליסטי עוצב בידי ילדת האנגר, המתנדבת והמנהלת מיקה הרשקוביץ. היא ערכה שולחן בכיסוי פסים אפורים ולבנים ועליו כלי אוכל מדויקים.
גם מירב וסיגל עיצבו שולחנות אלגנטיים ויפים, וגם טלי לניר, המתנדבת שעוזרת בכל המחלקות. היא ערכה כלים על מפה בצבע בורדו, שמסמל בעיניה תקווה וגעגועים. את השולחן היא ערכה במחווה לאבא שלה, שאחראי אצלם במשפחה על סידור שולחן החג מדי שנה.
גם חברתי האדריכלית דנה אוברזון הגיעה במיוחד כדי לעצב שולחן חג, וכך כתבה לאחר הביקור: "ההגעה להאנגר זה גם לפרוק את העיר, זה להגיע למקום שהוא לגמרי נחבא, עם המון-המון אנשים טובים ומקסימים, עם המון רצון טוב לעזור. זה מקום שממחיש שאנחנו עדיין פליטים בארצנו. מצד אחד החוויה הקשה ומצד שני לראות חלקים של בתים של אחרים שנאספים על ידי אנשים אחרים ומרכיבים בעזרתם את הבתים שלהם. התחברתי לזיכרונות של מדינת ישראל של פעם, לכלים של הסבתא שלי מגרמניה וקצת אריגים אקלקטיים איכותיים. הכול התחבר לשפה שאני אוהבת. חשבתי על המקום הריק הזה סביב שולחן החג וסימנתי אותו בראש השולחן – אליהו הנביא הוא החטוף שמחכה לחזור הביתה".
10 צפייה בגלריה
מפת קרושה בעבודת יד ועליה כלים צבעוניים. בנות רובינזון עיצבו זו אחר זו
(צילום: עדי אקשטיין)
אני רוצה לסיים בקריאה – אל תזרקו כלום. אתם מחליפים את האביזרים בבית? מפנים דירה של סבתא וסבא? תעבירו את זה הלאה ותתרמו את הכלים ואת הרהיטים הישנים להאנגר. נשמח לאמץ אותם ולהעניק אותם למשפחה הבאה שצריכה לבנות לעצמה בית חדש.
ואם אתם מחפשים התנדבות עם משמעות – בואו אלינו. אנחנו עורכים אצלנו את האירועים הכי יפים בעולם. קלי הרשקו, מתנדבת ומנהלת מיומו הראשון של המיזם, היא מפיקה ומעצבת אירועים במקצועה, וכאן, בהאנגר, היא הפיקה כמה ימי התנדבות לחברות הייטק ולארגונים שרוצים לתת מזמנם וממרצם בדרך קצת אחרת. באירועים אנחנו מלקטים כלים ומרכיבים קולקציה עבור בית חדש, מתקנים רהיטים, מסדרים, מקפלים ומטפלים בכל התרומות בהתאם למחלקות השונות.
