כבר למעלה משלושה עשורים שהאדריכלית ארנה אנג'ל (60), יושבת הראש החדשה של התאחדות האדריכלים, חווה את עולם האדריכלות המשתנה בישראל, ועדה למורכבות שבין אדריכלות ותכנון גרידא, לבין סבך השיקולים והאנשים שעוטפים את המקצוע. "בשנות ה-90 עבדתי במשרד השיכון עם אדריכלית מהממת בשם גבי נוסבאום", היא מספרת בריאיון ל-ynet. "התחילה עלייה גדולה לארץ, ובמשרד רצו לייבא סוגים חדשים של בנייה מתקדמת. בחנו לעומק דגמים, גם מבחינה אקוסטית ואקלימית, ובסופו של דבר, למרות העבודה הקשה, הזמינו אלפים על אלפים של דגמים שאמרנו שהם קטסטרופה. שם התחלתי להבין מה זה התערבות של פוליטיקה בתכנון, ושם גם הבנתי שהכל מתנהל בצורה לא הגיונית".
אנקדוטות מסוג זה, למרבה הצער, יש לאנג'ל בשפע, אולם השיא לדבריה התרחש בפרשת הולילנד, אז כיהנה כסגנית מתכננת מחוז ירושלים. "הגיע אלינו הפרויקט הזה, ומיד משהו היה נראה לי מוזר מבחינת המסה ומבחינת היעדר הדרישות הסביבתיות. לקחו הר, כרתו עשרות אלפי עצים, פגעו פגיעה מטורפת באנשים שחיו ליד, ואיכשהו זה עבר והתקדם באופן מאוד מהיר. כשהתחלתי לשאול שאלות אמרו לי 'מי את בכלל?', בכל זאת, התוכנית הראשונית הייתה שם רם כרמי, אבל אני אמרתי שאני לא חותמת על התוכניות האלה. בתגובה אמרו לי לחשוב על העתיד שלי, לא הבינו למה אני מתעקשת. אבל ככל שיותר לחצו עליי והדברים נהפכו ליותר כוחניים, הנאמנות שלי למקצוע רק הלכה והתחזקה. בסופו של דבר אמרו לי לחתום על התוכניות או שיפטרו אותי".
מזועזעת מהמקרה, אנג'ל סיימה את הסיפור כשהיא התפטרה בעצמה, אך לא לפני שחתמה על התוכניות בכתב ידה: "אדריכלית ארנה אנג'ל חותמת תחת מחאה". לימים, היא הפכה לעדת תביעה בתיק פרשת הולילנד, שנגמרה בין היתר במאסרו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. "ההתנסויות האלה רק הפכו אותי להיות יותר עקשנית", היא אומרת, ומסבירה כי דרכן גיבשה את הפרספקטיבה שלה למקצוע ולמדה על החולשות שבו. יותר מכל, סיפורים מסוג זה עוזרים גם לחדד את האמת הפשוטה שכדי לעשות אדריכלות טובה נדרשים הרבה יותר מאדריכלים שיודעים לתכנן חללים טובים – אלא אנשים שיודעים לגשר בין שלל האינטרסים שפועלים במרחב.
לשאוף ליציבות
במידה רבה, נראה שמהלך חייה של אנג'ל העמיד אותה בדיוק בנקודת המפגש הזו. היא נולדה בירושלים, למדה את התואר הראשון שלה במחלקה לעיצוב סביבתי בבצלאל ואת התואר השני השלימה בטכניון. אנג'ל עסקה רבות בפרויקטי שימור בתחילת דרכה, אחד מהם היה המדרחוב בזכרון יעקב ("המועצה של זיכרון מאוד רצתה לבנות כמה קומות מכל צד לאורך המדרחוב"). היא כיהנה כמנכ"לית החברה הממשלתית "אוצר מפעלי ים", ותחתיה הושקה תחרות האדריכלים על תכנון נמל תל אביב המחודש, שבה זכה משרד מייזליץ-כסיף. בהמשך הייתה סמנכ"לית תכנון וקיימות בחברת "שיכון ובינוי", דירקטורית בתעשייה האווירית, ואפילו טבלה את רגליה בפוליטיקה כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה בשנת 2006. כיום היא מנהלת ויוזמת פרויקטים בני-קיימא ברשויות מקומיות.
"אני כבר הרבה שנים אדריכלית", היא מספרת. "אני סופרת את השנים לפי הגיל של הבת הגדולה שלי, והיא בת 34 היום. יש הרבה סיפוק בעבודה ברמה המוניציפלית כי אפשר לראות בעיניים את המציאות משתנה, מצד שני יש הרבה דברים שנורא קשה לעשות ברמה המקומית כי כל הגישה לתכנון במדינה שלנו היא עקומה. יש צורך בשינוי מאוד יסודי, נדרשת מהפכה בכל תחום התכנון, וזה מה שאני באמת שואפת שנעשה עכשיו".
את השינויים מקווה אנג'ל לבצע בתפקידה החדש, לאחר שזכתה בחודש שעבר בכ-70 אחוז מקולות הבוחרים ונבחרה, כאמור, לכהן כיו"ר התאחדות האדריכלים - הארגון היציג של אדריכלי ישראל, בעל ההכרה והסמכויות החוקיות לייצג את אלפי האדריכלים הפעילים בארץ, שמטרתו לקדם ולפתח את הענף ואת העוסקים בו. בתקווה, הכניסה של אנג'ל לתפקיד גם תפתח תקופה טובה ויציבה יותר בהתאחדות, לאחר ששני יושבי הראש הקודמים התפטרו תוך שנה וחצי ועל רקע הדימוי הכללי של הארגון כגוף הסובל מעודף פוליטיקה פנימית ובעל השפעה מועטה בפועל על שקורה בשדה שהוא מתיימר לייצג. מתוך תפישה זו גם פרשו לפני כשנתיים חלק מחברי הארגון והקימו את "החזית החמישית", ארגון מתחרה שהוקם כדי לטפל במה שההתאחדות כשלה בו לתפישתם.
אנג'ל מבקשת להציע נקודת מבט שונה למתרחש בהתאחדות: "אנחנו התרגלנו שפוליטיקה היא מילה גסה, אבל זה לא חייב להיות ככה. זה נכון שעשייה פוליטית היא מאוד מורכבת והרבה פעמים היא לא נעימה, אבל הפוליטיקה לא תהפוך לנקייה או טובה יותר אם כל האנשים האידיאולוגים יברחו ממנה ולא ירצו ללכלך את הידיים. אי אפשר לבצע תכניות ארוכות טווח בלי פוליטיקה. זה מקום שבו קובעים דברים, ולכן בכל התחומים שעסקתי בהם לאורך השנים לא נבהלתי מלהתעסק בפוליטיקה. זה לא אומר שלא נגעלתי ממה שקורה הרבה פעמים ולא הייתי רוצה שהיא תמשיך להתנהל ככה, אבל מי שרוצה לשנות צריך לקחת בחשבון שהוא חייב להתגייס למאבקים, אחרת אנחנו משאירים את הזירה רק לציניקנים ואופורטוניסטיים, שהשיקולים שלהם מאוד זרים לאדריכלות".
"נכון שעשייה פוליטית היא מאוד מורכבת והרבה פעמים היא לא נעימה, אבל הפוליטיקה לא תהפוך לנקייה או טובה יותר אם כל האנשים האידיאולוגים יברחו ממנה ולא ירצו ללכלך את הידיים. אי אפשר לבצע תכניות ארוכות טווח בלי פוליטיקה ... מי שרוצה לשנות צריך לקחת בחשבון שהוא חייב להתגייס למאבקים, אחרת אנחנו משאירים את הזירה רק לציניקנים ואופורטוניסטיים"
"יושבי הראש הקודמים הם אנשים מצוינים שעשו את הבחירות שלהם. רמי (מרש, יו"ר ההתאחדות האחרון, שהתפטר מתפקידו אחרי שנה, א"ק) הוא בנאדם מצוין והוא עדיין בהתאחדות ונעשו בתקופה שלו הרבה דברים, ודנה (וישקין, יו"ר ההתאחדות שהתפטרה מתפקידה אחרי שלושה חודשים, א"ק) והחבר'ה שלה (מקימי "החזית החמישית", א"ק) - אני מצטערת על זה, הלוואי שהם יחזרו. בין היתר הגעתי לתפקיד בגלל שאני חושבת שזו האחריות של הדור שלי כלפי הדורות הבאים, והכוונה שלי הייתה, וגם של מי שבחרו בי אני מאמינה, זה שיעמוד מול הפוליטיקאים מישהו שיודע להתנהל במגרש שלהם, שיודע מה זה לובי, שיודע איך עובדים כדי לגייס תמיכה חוצת מפלגות. צריך לשרטט את מפת האינטרסים, לראות מי מרוויח מהמצב הקיים, לייצר שיח בין כל הגורמים הרלוונטיים. זאת עבודה קשה".
חיזוק מעמד האדריכל ושיפור השכר
אנג'ל מונה שינויים רבים שהיא שואפת לקדם, ובראשם ניצבת סוגיית הבירוקרטיה. "גולת הכותרת שלנו חייבת להיות ניסוח מחדש של חוק התכנון והבנייה. אנחנו חייבים חוק פשוט עם ניסוחים קצרים וברורים, שלא מחייב פרשנות משפטית לכל פסקה. אפילו בתור בוגרת הטכניון בהצטיינות אני לא מבינה את החוק הזה, אבל אני כן יודעת שחבריי עורכי הדין עושים מהחוק הזה הרבה מאוד כסף. בנוסף, גם השופטים לא מבינים כלום בתחום התכנון והבנייה, וזה דורש מצידם המון יהירות וחוסר צניעות לעשות את מה שהם עושים. הם פוסקים החלטות בלתי הגיוניות בעניינים האלה. אני לומדת הרבה מאוד בנושא הזה מהאדריכל בני פרי שמנהל את כל התחום הזה בהתאחדות, ומשקף לי את מה שקורה בפועל, ואני אומרת - אנחנו חייבים להקטין את הבירוקרטיה ואת אי הוודאות. אדריכלות היא שפה בפני עצמה, שפה שלומדים במשך המון שנים, ואי אפשר לצפות משופט שדן בעוד אלף דברים אחרים להתעסק גם בתכנון ובנייה. כמו שיש בתי משפט לעניינים כלכליים, כך צריך להקים בית משפט ייעודי לעניינים שכאלה".
לצד הבירוקרטיה והבלגן החוקי, ישנה כמובן בעיית השכר הנמוך של המתכננים, שמגיעה יד ביד עם איכות ירודה בתכנון. "אנחנו מקדמים עכשיו יחד עם אודי וגנית (ממשרד מייזליץ-כסיף, גם הם חברים בהתאחדות, א"ק) אמנה להבטחת איכות התכנון. זה התחיל כמובן לפני הזמן שלי". מדובר באמנה הצהרתית ופרקטית כאחד, שעליה אמורים לחתום ראשי העריות הגדולות והחזקות בארץ, ובשאיפה, דרכה יוכלו לוודא שההיבטים של איכות התכנון בפרויקטים ציבוריים לא ייזנחו מאחור עקב שיקולי תקציב.
"אנחנו לא יכולים להמשיך לבנות בדרך שבה אנחנו בונים. מגזר התכנון בישראל הוא מגזר כל כך מוזנח, לא משקיעים בו שקל. לא מבינים בכלל שזה משהו שצריך להשקיע בו. אנחנו מוכרים את העתיד שלנו לטובת הוזלה של התכנון, בראייה שהיא אפילו לא לטווח קצר. אנחנו רואים כבר היום את הנזקים בישראל. אנחנו בונים מאות מגדלים, גם בפריפריה אצל אוכלוסיות שזה לא מתאים להן. איך הם יתחזקו את המגדלים ברגע שהתשתיות יתחילו להתיישן? המטרה שלנו בהתאחדות היא לשנות את הלך הרוח ולשכנע את מקבלי ההחלטות בישראל להשקיע יותר. אני מתביישת לומר כמה כסף משרד התרבות נותן להתאחדות. בנוסף התכנון היום בישראל מדבר רק על כמויות וטבלאות אקסל. זה לא הולך ככה, הקיום פה יהיה בלתי נסבל. אני מקווה שהאמנה באמת תיחתם בקרוב, וזה דבר מאוד משמעותי שקורה".
"אנחנו לא יכולים להמשיך לבנות בדרך שבה אנחנו בונים. מגזר התכנון בישראל הוא מגזר כל כך מוזנח, לא משקיעים בו שקל. לא מבינים בכלל שזה משהו שצריך להשקיע בו. אנחנו מוכרים את העתיד שלנו לטובת הוזלה של התכנון, בראייה שהיא אפילו לא לטווח קצר. אנחנו רואים כבר היום את הנזקים בישראל ... אני מתביישת לומר כמה כסף משרד התרבות נותן להתאחדות. זה לא הולך ככה, הקיום פה יהיה בלתי נסבל"
מטרה נוספת היא לדאוג שתופעת המכרזים, בהם בוחרים את ההצעה הזולה ביותר ובתמורה מקבלים תכנון מהיר, זול, גנרי ודל, תיפסק גם היא. "אנחנו חייבים למנוע את זה. כדי שהערים בישראל ייראו כמו שצריך האדריכלים צריכים לעבוד בהתנדבות? זה לא נורמלי, הדבר הראשון שאומרים לאדריכל שמגיע לתכנן פרויקט ציבורי זה לא 'שלום' אלא 'מה ההנחה'. בסוף אדריכלים הם אלה שמתכננים את הדברים האיומים שקורים פה, אבל גם אדריכלים צריכים ללכת למכולת ולהתפרנס, אין לי טענות כלפיהם. ואם אחד לא רוצה לקחת פרויקט, אז ימצאו אחד אחר שאין לו ברירה, שייקח את זה ובטח יקיא בלילה. ומי שישלם את המחיר זה כל האנשים שחיים פה".
6 צפייה בגלריה
עדת תביעה בפרשת הולילנד: "אמרו לי לחתום על התוכניות או שיפטרו אותי"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
ברשימת השינויים השאפתנית אנג'ל מזכירה גם את מעמדתם הבעייתי של אדריכלים כיום אל מול הנדסאי אדריכלות, שעברו הכשרה מקוצרת ומורשים על פי החוק לתכנן באופן מוגבל. "אדריכלים הם אנשים שלמדו חמש או שש שנים, ואז עשו התמחות של עוד שלוש שנים. במשך תקופה ארוכה מלמדים אותם תרבות ואסתטיקה והיסטוריה של הארכיטקטורה, מחשבים ושרטוט ועל תכנון לבני אדם, ואז באים פוליטיקאים ונותנים לאנשים שלמדו חמישה סמסטרים לתכנן ואין להם שמץ של מושג בתלת ממד, לקבוע גורלות של מקום. זה לא משחק מחשב, הדברים האלה נשארים איתנו 150 שנה. לכן אחד הדברים שלא נתפשר עליו זה ייחוד המקצוע, דרך תקנות עדכניות".
"לא יכולה לעשות זאת לבד"
כוונות טובות ורעיונות טובים לשינוי יש למכביר, אך השאלה הנשאלת היא האם יש מי שיצליח למצוא דרך להוציא את הדברים אל הפועל. אנג'ל מאמינה שהמפתח לשינוי טמון בשיתופי פעולה - בתוך ההתאחדות, בין גופי התכנון השונים, ובין האיגודים השונים. "חשוב שכולנו נירתם ונעשה חיבורים בין הרשויות השונות. זה העקב אכילס הכי גדול היום בתכנון - המנהל לא תמיד מדבר עם משרד התחבורה, שלא מדבר עם העיר, וכל אחד עושה מה שבראש שלו. צריך גם לראות במנהל התכנון שותף שלנו ולהתחיל לבוא ולהסביר להם את הבעיות שלנו בקול מאוד חזק ומאוד ברור. לא רק להם, גם במנהל מקרקעי ישראל קורים דברים לא פשוטים, גם במשרד התחבורה. זה התפקיד שלנו. פעם אדריכל היה אינטגרטור, הוא היה האדם הכי חשוב, ואת הדבר הזה אנחנו חייבים להחזיר. האדריכל אמור להיות זה שמחבר בין הרצונות של כולם – לא הפוליטיקאי ולא מנהל הפרויקט, שרואה רק כסף מול העיניים. צריך להסתכל על כלל האינטרסים".
6 צפייה בגלריה
"צריכים להירתם למשימה": רק 1,400 אדריכלים פעילים חברים בהתאחדות האדריכלים
(צילום: יובל חן)
"אני כבר בשיחות ומפגשים עם התאחדות אדריכלי הנוף ויש לי בימים הקרובים פגישה עם איגוד המתכננים. אני חושבת שאנחנו צריכים כולנו לשתף פעולה כי מה שעומד מולנו הוא הרבה יותר גדול מכל אגו ופוליטיקה קטנה. עומדת מולנו דרמה מאוד קשה. אנחנו הולכים לבנות פה עוד מדינה. בימים האלה אני גם מדברת עם הרבה פוליטיקאים. צריך להזמין אותם לכנסים, אני רוצה שכמה שיותר מהם יבינו את מה שקורה ויגלו התעניינות באדריכלות בישראל, לא רק לפני בחירות, כמו שאנחנו היום".
"אבל אני לא יכולה לעשות זאת לבד, אדריכלים צריכים להירתם גם הם למשימה", אנג'ל מסכמת, ומצביעה על מספר האדריכלים המצומצם בהתאחדות. מתוך 14 אלף אדריכלים רשומים בישראל, רק 4,000 עובדים כאדריכלים פעילים. מתוכם רק 1,400 אדריכלים חברים בהתאחדות.
