גם בתקופה שבה זמן התהילה הצטמצם ל-30 שניות בטיקטוק, המושג "אחורי הקלעים" עוד עטוף במעין אבק כוכבים מלא בנוסטלגיה ורומנטיקה. החלקים המוצנעים ורוויי המסתורין שאליהם אור הזרקורים לא מגיע, הם הקסם שעומד בבסיסו של מלון הבוטיק החדש BackStage שהושק השבוע בתל אביב.
מלון הבוטיק, חלק מרשת מלונות אטלס, הוקם בהשקעה שהסתכמה בעשרות מיליוני שקלים, בתוך מבנה באוהאוס לשימור שבו שכן תיאטרון "אהל" המיתולוגי – קרוב ל-100 שנה אחרי שנוסד. עיצובו המרשים הוא הומאז' רב-חושי לעולם התיאטרון והבמה.
אחורי הקלעים בתיאטרון הפועלים
תיאטרון "אהל" נוסד בשנת 1925 בידי משה הלוי, במאי תיאטרון שעלה ארצה מברית המועצות שגם היה חבר תיאטרון "הבימה" במוסקבה. "אהל" קם בחסות ההסתדרות הכללית שפעלה בארץ, מתוך הרצון לעצב תרבות פועלים עברית. בשנותיו הראשונות נערכו חזרות התיאטרון בצריף על חוף ימה של תל אביב, במקום שבו ניצב כיום מלון "שרתון", ובשנת 1939 נחנך עבור התיאטרון משכן קבע, בסמוך לכיכר צינה דיזינגוף בתל אביב, במבנה שנקרא בית ארלוזורוב. מבנה התיאטרון קם על שטח שבו פעל מפעל ישן ללבני סיליקט, ותוכנן על ידי האדריכל אריה שרון, מבכירי האדריכלים בארץ ובוגר בית הספר הגרמני באוהאוס, בהתאם לעקרונות הסגנון הבינלאומי.
46 צפייה בגלריה
תיאטרון הפועלים הראשון בתל אביב: תיאטרון אהל
(מאוסף ארכיון התיאטרון ע"ש יהודה גבאי בספריית שער ציון-בית אריאלה)
"אהל" נחשב לאחד מהתיאטראות המובילים בתקופת היישוב, אך מעמדו התערער אחרי הקמת מדינת ישראל בשל תקצוב דל, והוא נסגר סופית בשנת 1969, לאחר שההסתדרות הכללית הפסיקה להזרים אליו כספים. בגלגולו האחרון שימש המקום עבור אולפני ג.ג, שבהם הופקו, בין היתר, התוכניות "לילה גוב" ו"בשידור חי עם דן שילון", ולאחר מכן עמד נטוש קרוב ל-20 שנה.
46 צפייה בגלריה
הוקם בתמיכת ההסתדרות הכללית: מבט אל אולם התיאטרון
(מאוסף ארכיון התיאטרון ע"ש יהודה גבאי בספריית שער ציון-בית אריאלה)
46 צפייה בגלריה
התיאטרון המיתולוגי תוכנן בידי אדריכל אריה שרון בסגנון הבאוהאוס
(מאוסף ארכיון התיאטרון ע"ש יהודה גבאי בספריית שער ציון-בית אריאלה)
האחים ירון וליאור ליפמן, מבעלי רשת המלונות שלקחו על עצמם את הפרויקט, מספרים כי משימת הכשרת המבנה – שהוגדר כמבנה לשימור מחמיר בגלל ערכו האדריכלי – החלו לפני שש שנים. "זה היה תהליך מאוד מייגע, עם קורונה באמצע, תקני שימור שהיו מאוד מאתגרים והרבה ביורוקרטיה", מציין ירון. העבודות כללו חיזוקים ועבודות על השלד, חפירת מרתפים, לצד עבודות שחזור נאמנות למקור ושאר העתקים מדויקים של אלמנטים היסטוריים.
"אדריכל השימור אמנון בר אור עבד בצמוד למחלקת השימור בעירייה, ודאג לשחזר, בין השאר את חדרי המדרגות, אחד-לאחד, עד לגוון הצבע המקורי ואפילו ליצור גופי תאורה בייצור מיוחד, העתק מדויק של המקור", אומר ליאור. "המדרגות אומנם היו קיימות, אבל חלקן היו שבורות והרוסות, אז חדי העין יבחינו ב'פאצ'ים' שנעשו להשלמות המדרגות השבורות", מוסיף ירון.
עוד בעבודות השחזור גם שילוט תיאטרון "האהל" ("שהותקן מצד ימין של המבנה, היכן שהייתה בעבר קופת הכרטיסים"), דלת הכניסה המקורית למבנה ואפילו האדניות הצמודות לכניסה לבניין, שבהן נשתלו שושנים, כמו בעבר.
רעיון אדריכלי בגישת "כל העולם במה"
על עבודות הבינוי בחללי הפנים של המבנה המיתולוגי, אמון היה האדריכל משה ורד, תוך שיתוף פעולה אדריכל השימור בר אור. "הרעיון לחללי הפנים התחיל להתגבש כבר ב-2010", מספר ורד. בתהליך התכנון הראשוני הוא העלה את הרעיון לפתוח את חלל האטריום המרכזי, תוך הורדת התקרות שמעליו וקביעת תקרת זכוכית ממעל. "בעצם תכננו את החלל המרכזי של המלון והלובי, ואת החדרים סביבו בצורה של גלריות. לאט לאט פיתחנו את הרעיון הזה ושכללנו אותו", מסביר האדריכל.
עבודות הבנייה של חללי הפנים החלו בשנת 2018, והואטו במהלך התפרצות משבר הקורונה. "היו המון עיכובים מצד העירייה, מצד מחלקת השימור", מסביר ורד. "הייתה ביורוקרטיה קשה, כי קשה להוציא היתרים בתל אביב". לדבריו, ההיתר הראשוני לבנייה ביקש לבצע שינויים בחזית האחורית ובקומות העליונות, ולקבוע בהם מפתחים שלא היו קיימים. ההיתר השני היה עבור תוספת של שתי סוויטות או ארבעה חדרי מלון בקומה הרביעית, בחלל שבתכנון הראשוני יועד לשמש כחלל טכני שבו מערכות מיזוג אוויר ושנאים. "זה היה תהליך משא ומתן מפרך שארך יותר משנה, שבו אישרו עקרונית את התוספת של החדרים. בסופו של דבר החלטנו על שתי סוויטות במקום ארבעה חדרים", הוא אומר.
עבודות הבנייה כללו את ביטול המחיצות בקומת הקרקע, ששימשו את התיאטרון כחדרי חזרות ותלבושות. בנוסף, כללו העבודות חלוקה מוגדרת של חללים עבור חדרי האורחים, בוטלה הבמה והוסרו שתי תקרות ובמקומם תוכנן חלל גבוה עם תקרת זכוכית. "גם כאן היו הגבלות גובה מצד השימור, ודרישות שהסקיילייט לא ייראה מכל מיני כיוונים וממרחקים שונים", מוסיף אדריכל ורד.
כך, עברו חללי הפנים מטמורפוזה שהפכה אותם לחלל מרהיב שתוכנן כדי להמחיש את השורה של שייקספיר: "כל העולם במה" ("וכל אנשיו ונשותיו שחקנים הם" – מתוך הקומדיה "כטוב בעיניכם"-ל"מ). בימת התיאטרון, שבמבנה המקורי הייתה ממוקמת בקומה הראשונה, כאמור בוטלה והפכה לבמה רעיונית במהותה בקומת הקרקע, כמקום התכנסות וישיבה, שופעת אור טבעי.
ורד מסביר כי האתגר האדריכלי שנתקל בו היה התכנון בתוך חלל שגבולותיו החיצוניים מוגדרים, ויצירת מעברים בהתאם לתכתיבים ולתקנים, שיאפשרו שטחי חדרי מלון ראויים. התוצאה: 48 חדרי מלון מעוצבים, ששטחם נע בטווח שבין 16-21 מ"ר, ובכללם גם שתי סוויטות שגודלן 40 מ"ר. בין החדרים תוכננו כאלה שפונים לרחוב ולהם גובה כפול, שנוצל עבור גלריית שינה שימושית נוספת. "בגלל אופי המבנה והוראות השימור המחמיר שלא אפשרו 'משחק', כמעט שאין חדרים זהים מבנית", הוא מוסיף.
איך נולד מלון
מלון קונספט איקוני נוסף שעליו אמונים האחים ליפמן הוא מלון "סינמה" הסמוך לכיכר דזינגוף, שנבנה בשנת 2001 במקום שבו שכן בעבר קולנוע אסתר המיתולוגי. "את המלון הזה יצרנו עוד לפני שידעו כאן מה זה קונספט", מחייך ירון. "היה ברור שהנושא הבא שנלך עליו יהיה התיאטרון, אבל הפעם חשבנו שהזמן והתקופה מכתיבים יותר יצירתיות ועומק, ולכן נבחר הקונספט של הצצה לאחורי הקלעים של התיאטרון".
46 צפייה בגלריה
חלל חדר האוכל הוא גם אטריום מרהיב שמסביבו מסודרים חדרי המלון בגלריות
(צילום: נתן דביר)
דיוני הקונספט עבור מלון BackStage החלו גם הם לפני שנים, ובשונה מהרגלם לבחור קונספט ורק אז לשכור את צוות המעצבים, הפעם שכרו מראש את שירותיו של סטודיו MU, שהיה חלק מצוות סיעור המוחות הראשוני. ״אנחנו הגענו כדי לתת רוח וזהות קונספטואלית למבנה המלון העתידי, תוך כבוד רב לעובדה ששכן שם תיאטרון כל כך חשוב כמו 'אהל', תיאטרון קולקטיב שהשפיע רבות על חיי התרבות התל-אביבים בשנות ה-40 וה-50", אומרת האדריכלית דלפין אבוהי, אדריכלית בכירה בסטודיו MU, שהופקדה ביחד עם אורי בן דרור, מבעלי הסטודיו, על משימת העיצוב והפחת החיים במלון.
אבוהי מספרת כי חלל האטריום המרשים שיצר האדריכל ורד, מתנשא לגובה של 17 מטרים וסביבו תמיכה של עמודי ברזל, במקום התקרה שנהרסה. "לרעיון שעמודי הברזל יישארו חשופים היה פן עיצובי ולא רק קונסטרוקטיבי. מראש ההתייחסות הייתה כאל עולם של 'בקסטייג'', שזה עולם שפחות רואים, אבל הוא סקסי, מגניב, עם הרבה פאן", היא אומרת. "התייחסנו בראייה העיצובית לעמודי הברזל כאל פיגומים סביב הבמה, ואל המסדרונות ההיקפיים כאל מעין catwalks".
האדריכלית מספרת שעבודת העיצוב הייתה "צלילה" אל עולם התיאטרון, אך לא רק. "עבדנו שעות על חיפושי השראה. בחנו בתי מלון אחרים, וגם 'רפרנסים' מעולם האמנות ומעולמות אחרים", היא אומרת. "בחנו היטב גם את עולם המבנים לשימור ברחבי העולם. דוגמה לכך הוא אחד הסניפים של ׳זארה׳ במילאנו ששוכן במבנה מרהיב של תיאטרון ישן״, היא מציינת.
אבוהי מוסיפה כי הם ביקשו להתרחק מהעולם הבנאלי והקיטשי, ולתת נגיעות תיאטרליות גם בחדרים ובחלל הציבורי, שיכניסו אל האווירה הרצויה. "היה לנו חשוב לספק הצצה מסוג אחר לעולם התיאטרון, להראות את מה שבדרך כלל הקהל פחות רואה וחווה. לדוגמה, מראת האיפור מוקפת הנורות בחדר הרחצה, וילונות הקטיפה, רצפת העץ, ארון בגדים שהוא בעצם מוט ברזל חשוף שמזכיר חדר תלבושות. כל אלה במטרה לתת לאורחים תחושה שהם כמו שחקנים שמתארגנים בחדר לפני הצגה".
גם כשהאורחים יוצאים מחדרם, התחושה נשמרת בעזרת המעברים שחופו בשטיח אדום בהדפס נקודות ("אינטפרטציה שלנו לשטיח האדום", מספרת אבוהי), ונתחמו בפרקט עץ אלון. בנוסף לאלה הוצבו קירות לבנים שמשמשים מעין הומאז' למפעל הסיליקט ששכן במקום בעבר, וסרגלי עץ שמזכירים פיגומי-במה, ומכניסים תחושת חמימות.
הן השטיח והן סרגלי העץ משמשים גם כאלמנט אקוסטי בולם הד ורעשים, בחלל הגדול שנוצר ("עבדנו עם יועץ אקוסטיקה שהמליץ שיהיה שטיח ש'יבלע' את הרעש"). לטקסטורות ולגוונים מצטרפים אלמנטים נוספים שפועלים על חושים אחרים, כמו קולות מוקלטים במעלית שבהם נשמעות מחיאות כפיים, שאון הקהל טרום הצגה, וגעיות צחוק במהלכה. בגרם המדרגות המקורי ורחב הידיים שבקומה השנייה אף ניצבת עמדת צילום עצמית דמוית "פוטו-בוט" עתיק משנות ה- 30, לצדה מתקן תלבושות נייד, שמזמין את האורחים להתלבש, להתאבזר ולהצטלם.
מהבמה ועד מרפסת הגג
שתי דלתות הכניסה לתיאטרון ששוחזרו כחלק מעבודת השימור, נפתחות אל מבואת הכניסה, היא לובי המלון. מימין דלפק הקבלה ומשמאל דלפק הבר. "הקפדנו לשמור על סימטריה עיצובית הן מבחינת חומרים, והן מבחינת גוונים ואלמנטים", אומרת אבוהי. גוף תאורה עגול שבהיקפו נורות עגולות מזכיר מראת איפור בחדר הלבשה, כמו אלה שהותקנו בחדרי הרחצה שבחדרי האורחים. הקירות באזור הלובי היו מחופים בטיח, ואלה חופו מחדש בלוחות שיש בגובה 2.2 מטרים. "בעולם התיאטרון הקלאסי של שנות ה-30 וה-40 'פוגשים' הרבה שיש", אומרת האדריכלית. מצדו השני בר משקאות מעוצב, מאחורי משרביית ברזל. "עשינו שימוש בעץ ובשיש, מתוך עולם התיאטרון של פעם, כזה שבו היו יושבים ל'דרינק' בהפסקה שבין המערכות", היא מוסיפה בחיוך.
חלל האטריום המרהיב, שמשמש גם כחדר אוכל, כולל ריהוט לאונג' נמוך ונינוח מבדי קטיפה בגווני נחושת, חרדל, פודרה וכחול, לצד כורסאות מרופדות בבד בהדפס של שחור לבן. בחלל שולחנות מרובעים ועגולים, כל אחד מהם מייצג קונספט הגשה שונה לארוחת הבוקר: השולחנות העגולים בסגנון "קברט", בהם תיק קלאץ' אדום מכיל את התפריט, מלחיה ופלפליה בצורת שפתון ולק, כלי לסוכר בצורת נעל זכוכית ומגש בן 3 קומות שמזכיר מראת איפור עם נורות; השולחנות המרובעים הם בסגנון "שייקספיר", עם ספר עב-כרס שמכיל את הסכו"ם, מלחייה ופלפליה בצורת כלי שחמט ותפריט ארוז בלולאה, כמו מגילה עתיקה. "ביקשנו ליצור פחות חדר אוכל של מלון קלאסי ולהציג אווירה נינוחה יותר", מסבירה האדריכלית.
קיר הלבנים שבסוף החלל מעוטר משני צדדיו בווילונות קטיפה אדומים, ובמרכזו יצירת אמנות ייחודית שנוצרה במיוחד מאת האמנית רותי דה פריס, שעבודותיה, לצד עבודות של האמנית לירון כהן, מככבות בחדרי המלון. לבסוף הרצפה, שחופתה באריחי טרצו בתבנית דמקה. "הריצוף המקורי היה אריחי טרצו 20/20 ס"מ בגווני אדום ושחור, ומחלקת השימור ביקשה שנשתמש בחיפוי טרצו בשני גוונים עבור האטריום. בחרנו באריחי 60/60 בגווני ירוק ושחור, ובשאר חלקי קומת הקרקע השתמשנו רק בריצוף אריחי הטרצו בירוק", היא אומרת.
כשעומדים בחלל האטריום, כמו על הבמה, ומסתכלים מעלה וסביב, נדמים מפלסי הגלריה שבהם חדרי המלון כתאי צפייה בתיאטרון. תקרת המערכות במסדרונות נותרה חשופה ונצבעה בשחור, ממש כמו תקרת תיאטרון. זו משתלבת היטב עם התאורה בחלל, שנתלתה על גבי "צוגים", ונראית כאילו היא מרחפת בגובה. הצוגים, מתקנים ייעודיים לנשיאה ולשינוע של גופי תאורה ושאר חלקי תפאורות שאמורים לנוע בחלל הבמה, מהווים אלמנט בולט בחלל שנחתם בתקרת הזכוכית. האדריכלית מספרת כי יצאה לחזות בעצמה, בתיאטראות שונים, כיצד הם פועלים. "השתמשנו בצוגים ידניים, ואפשר לראות בצד המערבי במסדרון הקומה השנייה חמש קופסאות ברזל עם גלגלת, שעליה כרוכים חבלים, בעזרתם אפשר להרים ולהוריד את הצוגים", היא מסבירה. "הם גם 'יושבים' בדיוק היכן שהייתה הבמה המקורית שנהרסה", היא מוסיפה.
פלטת הגוונים שנבחרה בחדרים היא של גוני נחושת עמוקים, חרדל וכחול-ירוק על הקירות. אלה מרפררים אל הגוונים שנבחרו לריהוט שבלובי ובאטריום. כולל שטיח שחור-לבן גיאומטרי (שמזכיר את ריפוד הכורסאות), וילונות קטיפה ושיש בגוון חום שמשמש כמשטח המכתבה ושולחן הצד. חדר הרחצה בחדרים מופרד בעזרת זכוכית פסים בגימור מראה, שקבועה בתוך פרופילי ברזל, ממנה משתקף יפי החדר.
46 צפייה בגלריה
פרקט אדרת דג בחדר במלון. כל חדר שונה בגודלו בגלל צורת המבנה המקורית
(צילום: נתן דביר)
הסוויטות במלון חולקו לשני חללים בעזרת קיר מרכזי: חלל הסלון וחלל השינה. עבורן נבחרו גוונים רכים יותר, של ורוד, בז', צהוב-חרדל ואפור. בנוסף לאבזור הדומה לשאר החדרים הן מתהדרות גם בספרייה, מטבחון וחדרי רחצה שבהם תאי מקלחונים זוגיים. "התכנון נעשה בצורה נקודתית לכל חדר בנפרד, מתוך שפה עיצובית משותפת, וכולל אמנות שמשתנה מחדר לחדר", אומרת האדריכלית. עבודות האמנות של האמניות הישראליות שנתלו על קירות החדרים, נבחרו בשיתוף פעולה עם האוצרת של המלון, דינה יקרסון.
חוויית ההתכנסות שמתחילה באטריום בקומת הכניסה מהדהדת בסימטריה גם בקומה הרביעית של המבנה, שבו כניסה למרפסת גג פתוחה, עם ריהוט רך, צמחייה ושפע של פינות ישיבה מוצלות בעזרת שמשיות מעוצבות מקרושה.
מדברים גלויות
הרובד הסופי במלון הושלם בעזרת עבודת מיתוג וחשיבה על יתר הפרטים הקטנים, בבחינת עבודת הסטיילינג שאחרי שלב עיצוב הפנים. על המיתוג ועל עיצוב הזהות החזותית של המלון היתה אמונה עדה רוטנברג, בעלת סטודיו למיתוג ולעיצוב גרפי, ארט דיירקטור ברשת מלונות "אטלס" ומרצה בביה״ס לאדריכלות באוניברסיטת ת"א ובמכללת שנקר.
רוטנברג ערכה עבודת תחקיר על התקופה ועל רוח התיאטרון, בחנה את המחזות שהוצגו בו, וגם מחזות נוספים, לפני שבכלל חשבה על גוונים, טיפוגרפיה וצורות. התחקיר המקיף מגולם בטקסטים שפזורים ברחבי המלון ובחדרי האורחים: "נעזרתי בציטוטים של מחזות מסופוקלס ועד אוסקר ווילד, ושילבתי כמה ז'אנרים, מתוך תפיסה של השראה ועל-זמניות", היא מסבירה.
"חשבתי כיצד אוכל לתקשר עם האורח בעדינות, מבלי להעיק, לפני שהוא הולך לישון, או אוכל ארוחת בוקר", היא מוסיפה. חלק מהציטוטים ומשפטי ההשראה הודפסו על גלויות אמנותיות בעיצובה, שמזכירות אמנות משנות ה-20 וה-30 באירופה. "גם את הפונט ואת הלוגו בניתי בהתאם לסגנון הבינלאומי, מתוך צורות בסיסיות ונקיות", היא מוסיפה. "הלוגו, מבחינה צורנית, נובע מסגנון הבאוהוס. הוא מסוגנן באופן שמזכיר במה, בצורת חצי עיגול, עם זרקורים ופיגומים, בדמות האותיות בצדדים".
בנוסף מצאה רוטנברג כרזות טיפוגרפיות ממסע הופעות של ״אהל״ באירופה, ויצרה מהן הדפסי ענק שנתלו על קירות חדרי המדרגות ההיסטוריים. "זה רובד נוסף בשפה החזותית של עיצוב המלון", היא מציינת. הטקסטים שבחדרי המלון הם בבחינת 'הפתעות', כשבכל חדר טקסטים אחרים ומתחלפים. מדף עץ מיניאטורי על הדלת משמש מקום עבור הגלויות לאורחים, שמאחוריהם מסר בכתב יד. "לפני שהאורח מגיע נכתבת ברכה בציון שמו, והוא מוזמן לקחת אותה הביתה כמזכרת השראתית מעולם התיאטרון", מסכמת רוטנברג.
