ביתם של ההום סטייליסטית רעות פרידמן-ברוכי, בן זוגה עומר, איש צבא בעיסוקו, וארבעת ילדיהם (שחר בת 10, אלון בן שמונה, שי בן חמש ורון בת שנתיים וחצי) הוא לא בית שגרתי מכמה בחינות. מדובר בבית של משפחה חילונית שממוקם בקיבוץ דתי - עין צורים שליד קריית מלאכי.
"עומר הוא בן הקיבוץ, יש לנו פה משפחה גדולה הילדים שלנו הם דור רביעי בקיבוץ", מסבירה פרידמן-ברוכי, "אני עצמי בת של איש ביטחון וגדלתי במקומות שונים בארץ ובעולם. בעצם מעולם לא חייתי באותו הבית יותר משלוש שנים רצופות, וכאן החלטתי להוריד עוגן. לפני חמש שנים הקיבוץ התחיל לקלוט גם משפחות חילוניות – שילוב שאין עוד כמוהו בכל הארץ. הילדים לומדים בבית ספר חילוני במועצה אחרת, ויש לנו את הזכות לגדל אותם במקום שהוא שקט, קהילתי ונעים מאוד, אבל גם בתוך הקונפליקט הדתי-חילוני שכולנו חיים בו היום, מתוך כוונה ותקווה שהם יבינו שאין ממה לפחד. בעינינו זה עובד".
הייחוד של הבית לא מסתיים בישוב שבו הוא ממוקם וממשיך גם פנימה, לעיצוב המושקע ויוצא הדופן שעליו אחראיות בעלת הבית ומעצבת הפנים מיכל סמץ. "אני מכירה בגבולות המקצוע שלי", מסבירה פרידמן-ברוכי, "אני מלבישה בתים ולא מתכננת אותם, ובבית שלי לא הסכמתי לוותר על תכנון מעולה. את מיכל הכרתי כקולגה, היינו מעורבות בפרויקטים ביחד, ידעתי איך היא עובדת וידעתי שמבחינתי אין אפשרות למעצבת אחרת".
אבל סמץ לא נעתרה בקלות. "בנייה של בית היא תהליך ארוך, מורכב ומלא ברגש", היא אומרת, "בעבר נכוויתי כשערבבתי עבודה וחברות, והיום אני לא מוכנה אפילו לקחת פרויקטים במושב שבו אני גרה. דווקא בגלל שבין רעות וביני היו יחסים טובים ולמעשה היא משתתפת כמעט בכל הפרויקטים שלי, פחדתי לתכנן את הבית שלה". אבל פרידמן-ברוכי, שמעידה על עצמה שהיא חולת שליטה ולא משחררת בקלות, לא שחררה גם כאן. היא התעקשה, סמץ נכנעה, הבית נבנה והחברות - מסכמות השתיים - רק התחזקה.
שני אגפים נפרדים
הייחוד העיצובי של הבית, ששטחו 190 מ"ר על מגרש של 500 מ"ר, הבנוי במפלס אחד מתחיל בצורה. צורת הבית מזכירה מעין H א-סימטרי שנועד ליצור הפרדה ברורה בין האגף הפרטי לבין האגף הציבורי בבית. זרוע אחת של ה-H קטנה יותר מהשנייה ומכילה את הסלון, המטבח ופינת האוכל. צלע שנייה מכילה שלושה חדרי ילדים, פינת משפחה שתוכננה כך שתוכל להיסגר בעתיד ולהפוך לחדר ילדים נוסף, חדר מאסטר להורים, חדרי רחצה, חדר כביסה וגם את הסטודיו של בעלת הבית, שלו יש כניסה פרטית. בין שתי הזרועות מפרידה קובייה קטנה שבה ממוקמים שירותי האורחים. קירותיה של הקובייה נצבעו מבחוץ וחופו מבפנים בירוק, ובהתאם היא מכונה על ידי המעצבות "הקובייה הירוקה".
דלת הכניסה נפתחת לאותה קובייה, והדבר הראשון שרואים הוא ספסל כניסה מתחת לחלון גדול שמשקיף לפטיו שנוצר בין שני אגפי הבית. בפטיו ניצב עציץ גדול בתוך אמבט פח, וסמץ מסבירה שהן תכננו למקם את האמבט שם עוד בשלב התכנון הראשוני, ובכלל שחלק ממה שמייחד את הבית נובע מכך שהתכנון נעשה מתוך מחשבה מראש על מיקום של פרטי ריהוט, אומנות ואקססוריז, במקום שהם יתווספו לו בדיעבד.
22 צפייה בגלריה
רוב הרהיטים נרכשו לפני בניית הבית, או נדדו עם הדיירים מהבתים הקודמים
(צילום: קרין רבנה)
ספסל הכניסה, כמו כל שאר פרטי הנגרות בבית, נבנה על ידי ספי קרייף מ"עצים ונפלאות נגרות". הספסל בנוי מעץ אלון לפי תכנון של פרידמן-ברוכי, כולל מקום ייעודי לכריות גליליות שהיא ריפדה ומשלב בתוכו גוף תאורה של המעצב אסף ויינברום. בצד השמאלי של מבואת הכניסה נמצאת שידת כניסה מעוגלת מעץ שמעליה משטח גרניט. השידה תוכננה כך שהיא נראית כאילו היא ממשיכה את ארונות המטבח, אבל בחומריות ובצבעוניות שונה. מעליה נתלה מדף ברזל כדי לאפשר מקום לעציצים.
פנייה שמאלה מובילה לחלל הציבורי, שמיד בולטים בו לעין ריצוף טרצו בדוגמת גרגרים גדולים ותקרת בטון חשופה. "כדי לאזן את העומס הוויזואלי", מסבירות השתיים, "נבחרו ארונות מטבח חלקים ובהירים בחיפוי ננו-פורמייקה עם משטח עבודה מגרניט כהה. אלה מספקים רקע לאי שעשוי כולו מנירוסטה.
"בהכשרתי אני מעצבת מוצר, יש לי חיבה לחומרים ואני משוגעת על נירוסטה", מסבירה פרדימן-ברוכי, "ידעתי שאני רוצה את האי הזה מההתחלה, אבל מיכל אמרה שאין סיכוי כי לא יהיה מקום למעבר, ועומר שהיה אחראי על טבלאות האקסל של התקציב אמר שזה נופל בגלל התמחור". גם במקרה הזה, בעלת הבית התעקשה והאי הוכנס למטבח, גם אם במידות מצומצמות ואחרי פנייה לכמה בעלי מקצוע שהצליחו יחד לייצר את הרהיט בעלות נמוכה מהחישוב הראשוני.
לאי צמוד שולחן אוכל מעץ גושני שנועד "לחמם את הצבע הבהיר של המטבח והנירוסטה", מסבירה סמץ. סביבו הוצבו כיסאות שקופים. פרדימן-ברוכי מספרת שהיא ידעה מראש שאלה הכיסאות היחידים שיתאימו לחזון שלה, ולכן הם נרכשו עוד כשהבית היה בשלב השלד ונשלחו למחסן של קרוב משפחה. מעל פינת האוכל תלויים זוג גופי תאורה מכרום. "האזור הזה מאוד נוכח כבר מהכניסה ולא רצינו למקם שם גוש צבע בולט מדי", מסבירות המעצבות, "גופי התאורה האלה משקפים את התקרה ומזכירים קצת את הכיסאות – הם שם ולא שם".
בסלון שממול יש ספה, כורסה והדום מרופדים שניצבים על רגלי ברזל צהובות, לצד כורסה נוספת בריפוד פפיטה שחור ולבן שעברה עם המשפחה מדירות קודמות. גם שידת הווינטג' הכחולה ומזחלת העץ הישנה שמשמשת כשולחן קפה נדדו עם המשפחה. מעל לשידה הכחולה נתלו שתי עבודות אומנות, האחת של קרין רבנה, הצלמת שגם צילמה את הבית והציעה לפרידמן-ברוכי לבחור תמונה שלה כשראתה שהיא מתקשה לבחור אומנות שתדבר לליבה. את היצירה השנייה ציירה דודתה של בעלת הבית לפי הנחיותיה. "אין משהו שתלוי על הקירות והוא סתם שרירותי", מספרת פרידמן-ברוכי, "לכל דבר יש לי חיבור. למשל, על קיר הבטון החשוף שבמעבר בין אגפי הבית תלינו ציור נוסף של דודה שלי, ובפינת המשפחה יש פוסטר של ג'ימי הנדריקס שקניתי בטיול עם חברות בפריז וגם שני בלוני מקרמיקה – בלון אדום לאלון ובלון צהוב לרון, כמו בסיפור הילדים ששמות שניים מהילדים שלי מופיעים בו".
גרביונים ככלי עבודה
בדרך לאגף הפרטי של הבית עוברים שוב דרך הקובייה הירוקה, והמעצבות מספרות שתהליך התכנון והביצוע שלה לא היה פשוט. "המיקום של הממ"ד לא השאיר הרבה מרחב, ובהתחלה חששנו שלא יישאר מספיק מקום והאזור הזה ייראה תקוע. אפילו חשבנו לוותר על שירותי האורחים, אבל היה לנו חשוב שאורחים לא יצטרכו להיכנס לעומק הבית ולכן החלטנו לזרום עם הקובייה שנוצרה ולצבוע את כולה בירוק מבפנים ומבחוץ", אומרת פרידמן-ברוכי, "הרבה פעמים בתהליך העבודה היה מצב שבו באתי למיכל ואמרתי לה, 'שבי, תנשמי ואל תגידי מיד לא' – וזה היה מקרה כזה. מבחינתי השירותים הירוקים הם התגשמות של המופרעות שלי בבית".
גם סמץ אוהבת את התוצאה ומכנה אותה, "שירותי האורחים הכי יפים שעשיתי בחיי". בחלקם הפנימי הם מחופים באריחים בצבע ירוק-יער מבריק. "יש מצב שהרצף פרש מהמקצוע אחרי הפרויקט כי הצקנו לו ברמת המילימטרים", אומרת פרידמן-ברוכי, "הבאנו לכאן במהלך העבודה את מתקין הדלתות שהזיז את המשקוף חמישה סנטימטרים שמאלה כדי שהרובה תמשיך בקו ישר בדיוק". מבחוץ נצבע הקיר בשפכטל אמריקאי, וגם כאן הצביעה הייתה מושקעת במיוחד. "במהלך העבודה הצבעי התקשר ואמר שהוא צריך גרביונים בעובי 50 דניר", נזכרת סמץ, "התקשרתי לרעות שתבדוק למי מהחברות שלה בקיבוץ יש, והוא סינן את הצבע דרך הבד הצפוף כדי לקבל תוצאה חלקה ממש".
סוף סוף יש ממ"ד בבית
מכאן ממשיכים לצד קיר בטון חשוף לאגף הפרטי של הבית. המעצבות מספרות שהוא תוכנן כך מההתחלה ושהיה צריך לשמור עליו מאוד משם שהפועלים רגילים להתייחס לקיר כזה כמו לקיר בתהליך עבודה, ולפעמים הם מציירים עליו או תוקעים בו מסמר כדי לתלות חפצים. משמאל לקיר נמצאת פינת המשפחה הפתוחה, שתוכננה כך שאפשר יהיה להפוך אותה לחדר נוסף כשיוחלט להפריד בין שני הילדים הקטנים של המשפחה, שכרגע חולקים חדר. בפינת המשפחה ניצבת ספת רביצה שרופדה בבד אחיד כדי לשוות לה מראה שונה, כורסה נוספת כמו זו השחורה-לבנה שבסלון וספריית מדפים שממוקמת בנישה שבעתיד אמורה להכיל ארון בגדים. בהתחלה, מספרות המעצבות, נקנו לנישה מדפים מאיקאה, אבל כשההתקנה התחילה פרידמן-ברוכי התחרטה והחליטה ללכת על יחידה יקרה יותר. הרצפה כאן ובכל האגף הפרטי מחופה בפרקט בדוגמת פישבון.
כשעוברים את פינת המשפחה נראה ממול ארון מצעים גדול שנצבע בצביעה בתנור בשני גוונים של כחול עם דוגמת קשת עם תוספת ידיות בצורת חצי עיגול בגוון פודרה, כל זה משום שלדברי בעלת הבית המיקום שלו הופך אותו לבולט מאוד. מימינו נמצאים שלושה חדרי ילדים. "לא באמת אפשרתי להם לבחור את העיצוב כי אני חולת שליטה", מודה פרידמן-ברוכי, "אבל עשיתי איתם עבודת שיווק והכנה, הם ביקרו בבית כמעט כל יום במהלך הבנייה, וכשעברנו לכאן הרגישו ממש כמו בבית".
לבת הבכורה יש יחידה שכוללת שירותים ומקלחת ומשרתת גם קרובי משפחה שבאים ללון, הילדים הקטנים חולקים חדר ובן נוסף גר בממ"ד – חידוש שלא היה קיים בביתם הקודם של בני הזוג, למרות המיקום של הקיבוץ במרחק של כ-30 ק"מ מעזה. "העובדה שעכשיו יש לנו ממ"ד הייתה חלק חשוב בכמה שהרגשנו כאן מיד בבית", אומרת פרידמן-ברוכי.
בלי לבן
בסוף המסדרון יש דלת שמובילה לאגף ההורים, שכולל חדר שינה, חדר רחצה ואת הסטודיו של פרידמן-ברוכי. חדר השינה צבוע כולו בגוון אפור חם, ופרידמן-ברוכי מסבירה שבהתחלה נבחר הצבע הזה רק לארון. "ברגע שראיתי את הניגוד בין הנגרות ובין הקירות החלטתי לצבוע את כל החדר בצבע הזה, גם כדי שהנגרות הגדולה תהיה פחות נוכחת וגם כי קשה לי עם לבן", היא אומרת. בכניסה לחדר מודבק טפט עדין עם דוגמה של פלוסים בגוונים של מוקה, חום ושחור, ומולו בולט ראש המיטה הגדול עם דוגמת פסים מלייסטים חצי עגולים שמעליו נוצר מדף לחפצים קטנים.
ממול למיטה יש דלת אסם גדולה המובילה לחדר הרחצה הפרטי. "היה לי חזון של הידית העגולה מהעץ אבל מי שהיה אחראי על דלתות האסם מחברת דלתות דואט B2B לא הסכים להכין אותה. הסכמנו איתו שהוא יעשה רק את ההכנה והנגר שלנו יבנה את הידית, ובסוף באמת הכול התחבר ונוצרה דלת מפילת לסתות שאני מאוהבת בה", מספרת פרידמן-ברוכי. חדר הרחצה מחופה אריחי טרצו בגוונים כהים המטפסים למחצית הגובה של הקיר, והקירות צבועים בצבע קפה אפור. בתוך המקלחון מדובר באריחים, והצבע נדגם מהם ונצבע על הקירות שמחוץ לו.
בסטודיו ניכרת במיוחד אהבתה של בעלת הבית לצבע. "כאן זה המפלט שלי שבו לא הרשיתי לאף אחד להתערב", היא מסבירה. הקירות נצבעו בכחול כהה, ארונות האחסון הירוקים ממתכת נקנו באיקאה, ומעל לשולחן מבירץ' (עץ ליבנה) שנבנה על ידי הנגר נתלה גוף תאורה בוורוד פוקסיה שנקנה, כמו רוב גופי התאורה בבית, באדיסון.
מכאן מובילה דלת פרטית לגינה המושקעת שיצרה אדריכלית הנוף שחר ביליס ועוטפת את הבית המיוחד מכל כיוון.
