לא כל יום שומעים בתקשורת על פרויקט אדריכלי חדש בעיראק. בדרך כלל, האסוציאציות הראשונות שעולות כשמדברים על המדינה המזרח־תיכונית הן של טרור, הרודן הערבי סדאם חוסיין וטילי הסקאד ממלחמת המפרץ. לכן, מרענן לדבר על עיראק בהקשר אחר - אדריכלי. בימים אלו מוקם בבגדד אחד המבנים המרשימים והיוקרתיים ביותר שנבנו בעשורים האחרונים במדינה המוסלמית.
מדובר במטה החדש של הבנק המרכזי של עיראק (Central Bank of Iraq), השוכן על גדות נהר החידקל במרכז העיר. המבנה מסמל במידה רבה את ההתאוששות שעוברת המדינה בשנים האחרונות ואת השאיפה לעתיד כלכלי יציב ומודרני. מעבר לעובדה שמדובר בבניין מרשים ומעניין מכל הבחינות, תכנון הפרויקט הופקד בידי משרד האדריכלים שהקימה זהא חדיד, האדריכלית החשובה ועטורת הפרסים ממוצא עיראקי, שמתה בשנת 2016. המשרד שהקימה המשיך את דרכה והפרויקט הנוכחי מהווה סגירת מעגל משמעותית.
אדריכלית־העל לא תזכה לראות את הפרויקט
המבנה המסקרן נמצא כעת בשלבי הבנייה האחרונים וצפוי להיפתח רשמית בחודשים הקרובים. ההיסטוריה של הפרויקט ידעה תהפוכות ועיכובים רבים. למעשה, הפרויקט יצא לדרך כבר בשנת 2012, כשהוחלט למנות את משרד האדריכלים הבריטי של חדיד לתכנן את המבנה. השיחות הראשונות לגבי עיצוב המבנה נערכו באיסטנבול בנוכחות נגיד הבנק העיראקי דאז, סינאן א־שביבי, יחד עם חדיד עצמה ונציגים ממשרדה. בטקס שנערך בלונדון באותה שנה לציון תחילת הפרויקט, אמרה חדיד: "אני נרגשת מאוד שהוזמנתי לתכנן את המטה החדש של הבנק המרכזי של עיראק. נולדתי בעיראק ואני עדיין מרגישה קשר עמוק אליה. אני מתרגשת לעבוד לראשונה בעיראק על עיצוב בעל חשיבות לאומית כזו".
אף על פי כן, בשל בעיות פוליטיות וכלכליות, כמו גם קושי במציאת חברת קבלן זרה לביצוע הפרויקט, הבנייה החלה רק בשנת 2017, כשנה לאחר שחדיד לקתה בלבה ונפטרה במפתיע. על אף מותה של חדיד, המשיך משרדה את דרכה בהובלת האדריכל פטריק שומאכר, שותפה לדרך של חדיד, וכעת מגיע הפרויקט לסיומו.
בריאיון לאתר עיראקי סיפר ד"ר דרהם אלובאידי, ראש המחלקה לאדריכלות באוניברסיטת בגדד, על חשיבותה של חדיד בתכנון הפרויקט: "מצער שחדיד לא תוכל לראות במו עיניה את הפרויקט היחיד שחזתה עבור מדינת הולדתה. חדיד הלכה לעולמה מוקדם מדי והיא ראויה לחגוג את הפרויקט בבגדד ואת התרומה שהביאה לעולם האדריכלות באמצעות הרישומים, הציורים והעיצובים שלה".
אלמנטים פתוחים וסגורים
עיצוב הבניין מייצג שילוב מעניין של ערכים אדריכליים עכשוויים בשילוב מסורת עיראקית מקומית. הבניין מחולק לשני חלקים - חלק נמוך הכולל כמה קומות אופקיות ומגדל ורטיקלי בגובה של 170 מטר הכולל 37 קומות עם שטח פנימי של כ־90 אלף מ"ר. המגדל מתוכנן כשהוא צר יחסית בבסיסו, מתרחב באמצע כדי לייעל את הפריסה של הבניין ולהגדיל את שטח המשרדים ומתחדד ומצטמצם פנימה ככל שהמבנה מתרומם לשמיים.
חזית המגדל מורכבת מתבנית מתחלפת של אלמנטים פתוחים וסגורים המחקים מבחינה ויזואלית ורעיונית את האור המשתקף מהגלים בנהר. הבניין יהיה המגדל הגבוה ביותר בבגדד והשני בגודלו בעיראק. בימים אלה נבנה מגדל נוסף בעיר ארביל שבצפון המדינה והוא עתיד להיות גבוה יותר בכמה מטרים בודדים.
בתוך מבנה הבנק תוכנן אטריום גדול במרכז המבנה המכניס אור טבעי ללב הבניין ופונה לכיוון נהר החידקל, שנחשב לנהר החשוב ביותר בעיראק, מקור מים חיוני במדינה המדברית ונתיב הסחר המרכזי של העיר. המבנה מתאפיין בקווים זורמים ודינמיים, שילוב הרמוני בין צורות גיאומטריות ושימוש מתקדם בטכנולוגיות בנייה חדשניות. משרד האדריכלים של חדיד פיתח במהלך השנים שפה אדריכלית ייחודית הנגזרת מאדריכלות דיגיטלית ופרמטרית ומשתמשת באלגוריתמים כדי להגדיר צורות אמורפיות. צריך להבין שהמבנה החדש בבגדד מציב סטנדרט אדריכלי חדש בנוף העירוני של העיר. לא כל יום משרד אדריכלים בינלאומי ויוקרתי כמו זה של חדיד מתכנן בעיראק מבנה אייקוני, מושקע ויקר כמו זה.
מוגן מפני טרור
עניין מעניין במיוחד בהקשר של הבניין היא העובדה שהוא תוכנן להתמודד גם בפני אתגרי ביטחון וטרור. בגדד ידעה פיגועי טרור רבים בעשורים האחרונים ובעבר היו כבר ניסיונות שונים, בעיקר של קבוצות טרור שונות במדינה, לפרוץ לבנק ולגנוב כסף רב. משרד האדריכלים של חדיד תכנן את המבנה עם הגנה מקסימלית הכוללת זכוכיות תלת־שכבתיות חזקות במיוחד וחיפויים העומדים בסטנדרטים גבוהים מבחינת עמידות כנגד פצצות ותקיפות. בנוסף, הבניין ממוקם באזור בבגדד הנקרא "האזור הירוק", שבו נמצאים מוסדות השלטון ומבני השגרירויות הזרות בעיר ולכן הוא האזור המאובטח ביותר בעיר.
אסתטיקה עתידנית של מלכת הקו הזורם
מעבר לעובדה שחדיד הייתה ממוצא עיראקי וגדלה עד גיל 16 בבגדד, היא נחשבת עד היום לאחת האדריכליות החשובות, המצליחות והחדשניות ביותר בהיסטוריה. הקו האדריכלי יוצא הדופן שלה, המאופיין בצורות אמורפיות ובקווים מעוקלים ואף עתידניים, גם העניק לה את הכינוי "מלכת הקו הזורם" (Queen of the Curve). המורשת האדריכלית העשירה שהותירה כוללת הכרה בינלאומית וכמה מהפרסים החשובים ביותר בעולם האדריכלות. בשנת 2004 הוכרזה כאישה הראשונה שזכתה בפרס פריצקר היוקרתי, המכונה "הנובל של עולם האדריכלות", שמאז היווסדו בשנת 1979, הוענק לגברים בלבד. שנה לאחר מכן, זכתה חדיד במדליית זהב מאגודת האדריכלים הבריטית (RIBA), הנחשבת לפרס השני בחשיבותו בתחום האדריכלות.
חדיד הובילה מהפכה בחשיבה האדריכלית השמרנית והמודרניסטית, והשפעתה על התחום היא עצומה. היא מתחה את גבולות האדריכלות ממבנים מרובעים בעלי זוויות ישרות לצורות ייחודיות וחדשניות, שקשה היה להאמין שאפשר יהיה לתרגם למציאות. מבניה מזוהים עם האדריכלות הדיגיטלית ועם הסגנון הדה־קונסטרוקטיביסטי (סגנון אדריכלי המייצר מניפולציות בצורה ובחלל ומתאפיין בשבירת הצורות המסורתיות וביצירת מבנים שנראים כאילו הם מתפרקים או מתפוררים, א"ד), תוך ניצול מקסימלי של הטכנולוגיות העכשוויות. באמצעות הגישה הזו, היא שאפה ליצור בבנייניה חוויית חלל חדשנית ומקורית, בשילוב אסתטיקה עתידנית־חללית מרהיבה.
רוב הפרויקטים החשובים שלה נבנו דווקא בעשור האחרון ולאחר מותה, רבים מהם במדינות שאינן מערביות. כיום המשרד שלה לוקח חלק בבנייה של עשרות פרויקטים בכל רחבי העולם. בין הפרויקטים החשובים של המשרד ניתן להזכיר את בית האופרה בגואנגג'ואו שבסין, מרכז היידר אלייב לאמנות בבאקו, מוזיאון MAXXI לאמנות עכשווית ברומא ואצטדיון אל־ג'נוב בקטאר. לא פעם הופנו ביקורות כלפי המשרד של חדיד בשל העלויות האסטרונומיות לבניית הפרויקטים שהם מתכננים, הדורשים טכנולוגיות מורכבות ושימוש בחומרים יקרים. עלות הפרויקט של הקמת הבנק בבגדד מוערך בכמעט 800 מיליון דולר וכנראה יגיע בסוף למיליארד דולר. לפיכך עולה השאלה - האם ראוי להוציא סכום כה גדול על מבנה כה יוקרתי באחת המדינות העניות בעולם הערבי?
בסוף החודש תיפתח ב־Zaha Hadid Foundation בלונדון תערוכה חדשה בשם Zaha Hadid: Paper Museums (זאהה חדיד: מוזיאונים מנייר), שתציג לראשונה את עבודות הנייר של חדיד מתוך האוסף הפרטי שלה. התערוכה מעניקה הצצה נדירה לאופן שבו תבליטי הנייר מילאו תפקיד משמעותי בתהליך התכנון והעיצוב של חדיד בשלושה מוזיאונים מרכזיים שתכננה: המרכז לאמנויות עכשוויות בסינסינטי, המוזיאון לאמנות עכשווית ברומא והמוזיאון לאמנות אסלאמית בדוחא (שלא נבנה בשלב זה). פרויקטים אלו, שנוצרו בסוף שנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000, מייצגים את התקופה שבה החלה חדיד לממש את חזונה האדריכלי, תוך שהיא חושפת את ההתפתחות של רעיונותיה הרדיקליים בנוגע לאתר וחלל.