אמת אבסורדית למדי היא שלא פעם, ואולי אפילו לרוב, דווקא חומרים טבעיים ומיטיבים עולים יותר מאלה המעובדים והמזיקים. זה נכון לגבי קמח מלא וקמח לבן, לגבי כותנה ופוליאסטר, וגם לגבי חומרי בניין. המציאות העכשווית היא כזו בה בית ידידותי לסביבה שעשוי מחומרים טבעיים ואקולוגיים הוא בגדר מותרות, שממש לא כל אחד יכול להרשות לעצמו.
בעלי הבית שבתמונות, בישוב הקהילתי הדתי רתמים שברמת הנגב, נתקלו באבסורד הזה כשהחלו לבנות את ביתם. "כנערה למדתי בתיכון לחינוך סביבתי במדרשת בן גוריון", מספרת בעלת הבית, "ומאז התיכון הבטחתי לעצמי שאת הבית שלי אני אבנה כבית טבעי ומאה אחוז אקולוגי במו ידי. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. בסופו של דבר התקציב ולוח הזמנים ניצחו.
"כשהתחלנו לבנות את הבית ישבתי יחד עם האדריכלית שתכננה אותו, צהלה סופר, וחשבנו איך אפשר לממש את החלום שלי. אני רציתי שנבנה בעצמנו את הבסיס של הבית מבלוקים עשויים מהֵמפּ (צמח הסטיבו, זן קנביס שאינו פסיכואקטיבי, ג"ק), אבל גיליתי שמדובר בתהליך מורכב, יקר וארוך, והבנתי שזה לא ישים".
יחד עם האדריכלית, החלו בעלי הבית לחפש חומרים טבעיים שניתן לבנות איתם ותכננו בית שהמפתחים בו – החלונות והדלתות – יעודדו חיסכון באנגריה. "בלית ברירה הלכנו על בלוקים מבטון, אבל החלטנו שלפחות הטיח של הבית יהיה טבעי. חיפינו את הבית – מבפנים ומבחוץ בטיח של חברת Bottz".
יחד עם סגנון האדריכלות, מיקומי הפתחים ובחירה בחלונות מבודדים, נוצר בית ממוזג באופן טבעי שכמעט שלא משתמשים בו במזגן. "יש בבית תחושה מאוד יוצאת דופן שנובעת מהמראה, מהמגע ואפילו מהריח של הטיח הטבעי. מהיום הראשון שנכנסנו לגור בבית הרגשנו שיש בו איזושהי אווירה מיוחדת, מין איכות שקשה להסביר במילים. רכות וחמימות שאין בבית אחר, וריח של טבע".
קומה אחת במדבר
על האדריכלות והתכנון של הבית אחראית כאמור האדריכלית צהלה סופר, בעלת סטודיו לתכנון ועיצוב אדריכלי, בעצמה תושבת האזור שמתגוררת במצפה רמון ונושא הקיימות והבנייה הירוקה קרוב לליבה. "כששמעתי שמתחילים בבנייה ברתמים הגעתי לשם ליום של פגישות מרוכזות עם התושבים החדשים, וכך פגשתי את בני המשפחה, זוג וארבעה ילדים שעברו לבית בהרחבה הקהילתית של הקיבוץ אחרי כעשר שנות מגורים בחלקו הישן. הם סיפרו שהם חולמים על בית ידידותי לסביבה שישתלב בנוף המדברי וישמור על חמימות ופשטות".
התוצאה היא בית בן 240 מ"ר שחולש על קומה אחת, עם אפשרות להרחבה עתידית בקומה נוספת. הבית כולל חלל מרכזי שבו סלון, מטבח, פינת משפחה, שני חדרי ילדים שאחד מהם הוא גם ממ"ד, יחידת הורים, חדר כביסה, שירותי אורחים וחדר רחצה. בנוסף, תוכננה גם קליניקה לבעלת הבית, דולה במקצועה, עם יציאה חיצונית נפרדת.
"לפני הכניסה לבית מיקמנו מבואה חיצונית חצי מקורה, עם גג מענפי דקל שמזכיר את החוויה המדברית, כמו חאן או כמו חוות הבודדים שמאפיינות את האזור", מסבירה האדריכלית. "המבואה הזאת מקשרת בין המדבר שבחוץ לבין אווירת המדבר שבתוך הבית. מיד כשנכנסים אל הבית מגיעים לחלל מרכזי גבוה, מרוצף באבן טבעית שבו חלונות גבוהים מאוד שמוצבים זה מול זה ופונים מזרחה ומערבה, באופן שמייצר זרימת אוויר בימות הקיץ החמים של הנגב".
החלל המרכזי מזכיר חאן מדברי – עטוף בחדרים ומהווה את לב הבית שמחבר ומפריד בין האגף הפרטי לציבורי. "החלל הזה גם פתוח אל החוץ בוויטרינה גדולה מאוד, כך שהתחושה היא כאילו שהוא חלק מהחוץ או שהחוץ חלק ממנו. את הארוחות בעלי הבית עורכים פעמים רבות על המרפסת שצמודה אליו", מספרת סופר.
לפני היציאה למרפסת ניצבת פינת אוכל עגולה שעברה עם המשפחה מביתם הקודם, צופה אל החוץ. סביבה כיסאות בעיצוב זהה של כיסא ביסטרו קלאסי, אך בשלושה גוונים שונים: עץ טבעי, לבן ותכלת. אלה מוסיפים נגיעה של עליזות לחלל הכניסה רחב הידיים והריק יחסית. משמאל נמצא הסלון, שמופרד מהחלל המרכזי באמצעות שתי מדרגות מעוגלות שמעניקות לו תחושה אינטימית. "מערכת הישיבה כאן מורכבת מספה שבעל הבית בנה במו ידיו, מקורות עץ לא מעובדות, אדן חלון עמוק מרופד בכריות וכורסה צהובה אחת – צבע שבעלת הבית אוהבת במיוחד וקיים בבית בנגיעות קטנות במקומות שונים", מספרת האדריכלית. בקיר המפריד בין המטבח לסלון עוצבה נישה שבתוכה ספרייה קטנה, מחופה בעץ צבוע בתכלת ומצוידת במדפים בגוון עץ טבעי. זוג שולחנות קפה עגולים בתכלת ולבן הניצבים על שטיח עגול ובעל דוגמה בהירה משלימים את התמונה של הסלון האינטימי והנעים.
נישת הספרייה בסלון אינה היחידה בבית. היא אחת מרבות שפזורות בו ומתוכננות לפי הצרכים של המשפחה. "נישה אחת, למשל, משמשת כמזווה. נישה קטנה נוספת, מאחורי ארון המעילים בכניסה לבית, מאכלסת את נרות השבת. חלק מהנישות מעוגלות בחלקן העליון, בדומה לקשתות של החלונות ובאופן שמזכיר גם את העיקולים של הקירות. הפינות העגולות האלה של הקירות, שנוצרו מחומרים קונבנציונליים על ידי הקבלן, טויחו אחר כך בטיח הבוץ וקיבלו מראה טבעי וייחודי", מפרטת סופר.
נישות מעוגלות בחדרים
ממול לכניסה, כאמור, יציאה אל המרפסת האחורית המחופה גם היא בענפי דקל. דק העץ שלה נשקף אל חצר גדולה שאחריה נוף מדברי פתוח – אין מהכיוון הזה בתים סמוכים. כאן גרים גם שני חברי משפחה נוספים ויוצאי דופן: זוג סוסים שבבעלות בני הבית.
משמאל לכניסה נמצא המטבח, שחלקו סגור בקיר וחלקו פתוח אל המרחב הציבורי, וגם בו שולחן אוכל קטן מעץ. ארונות המטבח נצבעו בגוון אפרפר שדומה לזה של הטיח הטבעי, והתקרה מעוטרת בקורות עץ אנכיות ומקושטת בגוף תאורה צהוב. בקיר המפריד בין המטבח לכניסה קבועה הכניסה למזווה. מצידה האחד תלוי ארון מטבח קטן מעץ צבוע תכלת, בדומה לספרייה שבסלון, ומשלב מדפים פתוחים עם ארונות סגורים בזכוכית סבתא. מצידה השני לוח גיר קטן לתזכורות משפחתיות. חלון גדול וגבוה שפונה אל חזית הבית מאיר את החלל.
"במבט מבחוץ ניתן לראות שהרדיוס של קשת חלון המטבח דומה לזה של קשת הכניסה למבואה החיצונית ומתכתב איתו", מסבירה האדריכלית. "הפרופיל הפנימי של החלונות עשוי מעץ בגוון טבעי, בגלל שהחיבור של הבית לחומרים הטבעיים היה לנו חשוב כל כך. כל סקאלת הצבעים בהירה ומושפעת מהחומרים עצמם – האבן של הריצוף, העץ של החלונות והרהיטים, טיח הבוץ – בשילוב גוונים כחולים וטורקיזיים שמוסיפים אווירה קצת יוונית".
מימין לכניסה קיר צף, שלא מגיע עד לתקרה, ומאחוריו נחבאת פינת המשפחה. הקיר הוא אלמנט בנוי פונקציונלי שכולל אח פתוחה דו צדדית, שמחממת גם את פינת המשפחה וגם את החלל המרכזי. בקיר תוכננה גם ספרייה דו כיוונית שמכילה ספרים בחלקה הפונה לסלון ומשחקים מעברה השני.
24 צפייה בגלריה
האח הפתוחה מחממת את שני החללים בעלי השימושים השונים ומהווה חוצץ דקורטיבי
(צילום: נמרוד לוי)
פינת המשפחה מתפקדת גם כמעין מסדרון שממנו נכנסים אל חדר האמבטיה הראשי. אחריו מצוי מסדרון ממש ובו נישה שבה ממוקם ספסל אחסון וישיבה מעץ, שחוזר על הצבע הכחול שבו נצבעו הספרייה בסלון ויחידת האחסון הפתוחה במטבח. מהמסדרון כניסות לחדר כביסה וליחידת ההורים, הכוללת חדר ארונות וחדר רחצה פרטי. מצידה השני של הפינה חדרי הילדים, יחידת אירוח וקליניקה שמשמשת את בעלת הבית בעבודתה כדולה.
בחדר ההורים הבהיר נישה שטוחה המשמשת כתחליף לשידות צד, עם גוף תאורה שקבוע בחלקה העליון וקרש עץ עבה בחלק התחתון. מתחתיו ראש המיטה עשוי מקרשי עץ פשוטים. ריצוף האבן שמחפה את הבית כולו מתחלף בחדרים לפרקט, שממשיך אל חדר הרחצה בצורת ריצוף עמיד דמוי פרקט. הנישות ממשיכות גם אל חדרי הרחצה, והמקלחון באמבט של ההורים נמצא בנישה משלו, עם פתח יוצא דופן שחלקו העליון רחב מהתחתון ומסתיים בקשת קטנה. הטיח הטבעי ממשיך גם הוא באגף הפרטי, ומחפה את כל חדרי הבית - גם את החללים הרטובים וגם את חלקו החיצוני, שמשתלב להפליא בנוף המדברי שמסביב.
