כמעט בכל שכונה, שנבנתה בארץ בשנות ה־50 וה־60, אפשר למצוא את הבניינים הטוריים. מדובר ברצף בתים צמודי קרקע, עם קירות משותפים משני הצדדים לבתי השכנים בקו אפס ושני כיווני אוויר בלבד. גם הבית הזה ברמת אביב הירוקה, של איש הייטק ומנכ"לית בתחום הקוסמטיקה ושתי בנותיהם, תלמידות בבית ספר יסודי – הוא קוטג' טורי. השכונה מאופיינת בבנייה נמוכה, צנועה ופשוטה, עם בתים חד־קומתיים מחופים בגגות רעפים. השם שניתן לה - רמת אביב הירוקה – העיד על הכוונה לעטוף אותה בצמחייה. עד היום יש המכנים אותה קיבוץ בלב העיר.
לתוך המתווה המהודק הזה נכנסו סטודיו מיא - מיכל יוקלה אדריכלים, האדריכלית צאלה סיון־קנטר והאדריכל עמית בארי, שלכל אחד מהשניים האחרונים גם סטודיו עצמאי, והם חוברים מעת לעת לפרויקטים משותפים. הם אחראים גם על עיצוב הפנים.
המבנה בנוי על מגרש של כ־350 מ"ר, שמתחלקים על פני שלוש קומות: מרתף, קרקע וקומה עליונה של חדרי השינה. קומת המרתף כוללת חדר משחקים, חדר כביסה, אזור אחסון ועמדת עבודה; בקומת הקרקע מוקמו הסלון, המטבח, פינת האוכל, שירותי אורחים וממ"ד; ומעל, כאמור, נמצאים חדרי השינה של בני המשפחה.
תכתיבים קפדניים של העירייה
"המדיניות התכנונית של עיריית תל־אביב ביחס לעיצוב ולעיבוי הבינוי בשכונה שואפת לשמור על עיקרי המאפיינים האלו", מסבירים האדריכלים: רציפות מבנית של הבתים המורחבים בחזיתות כלפי הרחוב, גדרות חיות של צמחייה הפונות גם הן לרחוב, שמירה על האופי הירוק של 'כפר בעיר' והקפדה על גגות הרעפים המשופעים".
לדברי השניים, התכתיבים של העירייה התוו קווים מנחים בתכנון ובעיצוב ובראשם יצירת קשר חזק בין הפנים לירוק השכונתי שבחוץ. "יש שתי חזיתות בלבד ולכן יש מחויבות להתייחסות מיוחדת להכנסת אור ואוויר, שמירה על קנה המידה הייחודי של הרחובות בשכונה ועל ליבת המאפיינים החומריים־עיצוביים של הבינוי בה", הם מוסיפים.
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הבית הוא השוני בין החזיתות. החזית הפונה לרחוב מטויחת, צנועה ופשוטה יחסית, כזו ששומרת על רציפות אחידה של מישורי הרצף הטורי. הפתחים בה מדודים, למעט חלון עץ ורטיקלי דומיננטי בגובה כפול המלווה את גרם המדרגות. כמו כן שולבו בה אלמנטים מעץ טבעי שיובאו מאיטליה, דלת כניסה ותריסי הזזה, שמלבד ייעודם הפונקציונלי לוקחים חלק בהדגשת האופי הכפרי־עירוני של השכונה ומסייעים במתן פרשנות מודרנית לבתים של פעם.
הצד האחורי, לעומת זאת, פתוח באופן מקסימלי לחצר, מוגדר בעזרת גיאומטריה אלכסונית, שכמו חובקת עץ העטוף בספסל ישיבה עגול. כך לא רק נוצרת פינת ישיבה ייחודית בחצר, אלא נוצרת שכבתיות של עצים וצמחייה ובזכותה מיטשטשת ההפרדה שבין אזורי גינון לאזור המרוצף.
החיבור לחוץ, שמועצם גם על ידי המשכיות של ריצוף הפנים לכיוון הגינה, מתאפשר הודות למערכות ויטרינות מרצפה עד תקרה. הוויטרינות העשויות עץ מלא, שיובאו מאיטליה, מאפשרות לייצר זיקה עיצובית־חומרית בין החזית הקדמית לצד האחורי. חלונות עליונים בצד האחורי מעצימים עוד יותר את ההכנסה של החוץ פנימה, ומספקים מבטים משתנים לצמרות האיקליפטוסים שנטועים מחוץ למגרש.
מה היו האתגרים בתכנון?
"אתגרים משמעותיים, הן תכנוניים והן ביצועיים. ברמה התכנונית, סיטואציית הבית הטורי חייבה חשיבה מקדימה וקפדנית על סוגיית אור טבעי ואוורור. לשם כך, בחזית, שצמוד לה גרם המדרגות של הבית נפער חלון ורטיקלי לגובה. החלון מלווה את גרם המדרגות לכל אורכו, ומאפשר להציף את החלל באור טבעי, שמאיר לא רק את אזור המדרגות, אלא חודר גם פנימה לתוך החלל.
"אור טבעי נכנס גם למרתף, והתנועה במדרגות מלווה במבט לצמחייה הירוקה ברחוב. סמוך לצד האחורי תוכנן מקטע של חלל כפול - מזוגג לכל גובהו. הוא מאפשר הכפלה של כמות האור הטבעי הנכנסת וגם העצמה של קשרי המבט לחוץ".
השראה אמריקאית של אמצע המאה
דגש מיוחד נתנו האדריכלים לזרימה ולפתיחות מקסימלית של המרחב בקומת הקרקע, נטולת עמודים הנראים לעין. "זה הצריך תיאום מהודק עם הקונסטרוקטורית: מיקום של עיקר העמודים בקומה באזורים נסתרים, בין אם בקירות פנימיים ובין אם בנגרות, לצד עיבוי וחיזוק קונסטרוקטיבי של תקרת הקומה", מסבירים האדריכלים.
בקומת החדרים תוכננו מרפסות גג ששוברות את הליניאריות של החזית וחודרות את גג הרעפים. המרפסות האלו מאפשרות להוסיף כיווני אור ואוויר לחדרים, לצד שימוש פונקציונלי בהן כשטחי חוץ עיליים.
"הבנייה בקו אפס משני צידי המגרש מייצרת גם אתגר ביצועי ומחייבת רגישות והקפדה יתרה בזמן הבנייה, החל משלב הריסת הבית הישן הקיים, באופן שלא יפגע בבתים הצמודים, וכלה בשלבי הבנייה החדשה - חפירת מרתף מדופן תת־קרקעי ואיטומו, ביצוע יציקות בטון ברחוב צר ואף שינוע והתקנת ויטרינות במפתחים מקסימליים", אומרים סיון־קנטר ובארי.
מה הנחה אתכם בבחירת הצבעים והחומרים?
"בחירת הצבעים, החומרים, הטקסטורות והפריטים נבחרו כדי ליצור איזון והרמוניה בין התחושה השכונתית של רמת אביב של פעם ובין ביטוי חזותי מודרני ועדכני. הפלטה החומרית מושתתת על מפגש בין עץ טבעי בגוונים חמים ובין משטחי אבן בצבעים וטקסטורות משתנות. החלל הפתוח נשאר לבן ובהיר, כדי לספק הארה מקסימלית באור טבעי".
מה הייתה ההשראה לעיצוב הפנים?
"התכתבנו עם חללי הפנים שאפיינו את ה־mid-century modern בארצות־הברית של שנות ה־50 וה־60: חומריות טבעית, רכה וחמימה בקווים המשכיים, ישרים ונקיים, וגמישות ביצירת חיבורים ומפגשים בין אלמנטים. שילבנו כתמים של צבעוניות עזה כדי לתת נגיעה עכשווית: פלטה צבעונית של כחולים, ירוקים וטורקיזים עמוקים שמאזנים את החמימות של העץ והאבן".
13 צפייה בגלריה
עבודת נגרות שמסווה את דלתות הכניסה לחדר הארונות ולחדר הרחצה וכוללת פינת איפור
(צילום: שי אפשטיין)
מה היו הבקשות של בעלי הבית?
"החלומות והרצונות של בני הבית התמקדו בכמה מישורים: ליצור תחושה של פתיחות וזרימה חופשית של החלל, תקרות גבוהות, מפתחים נקיים וקשר דומיננטי עם החצר האחורית; חצר המהווה מעין אואזיס עירוני, שתהיה שלוחה חיצונית של חללי הפנים, לאירוח, למשחק וגם לעבודה; מטבח גדול ומאובזר במיוחד, שיהווה את הלב של הבית ויאפשר בישול ברמה מקצועית כי הלקוחה היא בשלנית וחובבת מושבעת של קולינריה; חלל שיאפשר אירוח בכמויות משתנות וגמישות של אנשים; סוויטת הורים מפנקת וגדולה, שבה חדר רחצה נפרד מחדר השירותים, וגם חדר ארונות גדול ומרפסת אינטימית; וכן ניצול מקסימלי של החלל תוך מתן פתרונות אחסון סמויים, מה שמכונה 'ניקיון חזותי'; למשל, יצירת פיר כביסה המחבר את כל הקומות באופן סמוי עד חדר הכביסה שבמרתף".
איזה אלמנט מיוחד יש בבית?
"'הקיפול' הוא יחידת נגרות שמשתרעת מהכניסה לבית ועד לסופו. מדובר ביחידה בתכנון ועיצוב מפורט שלנו, עם דלתות נסתרות בקו אפס שמאפשרות גישה לשירותי אורחים ולמבואת הממ"ד וכן ארונות שירות וגישה לפיר כביסה. בהמשך משולבות בה נישות דקורטיביות, ובסוף היא הופכת למטבח ולספסל ישיבה ואחסון בפינת האוכל. היחידה עוקבת בצורניות שלה אחר תוואי החלל וכמו מתקפלת בהתאם, מבלי לפגוע ברציפות שלה".
עוד מציינים האדריכלים את האי במטבח שהוא לב הקומה ועוצב כמעין יחידה מונוליתית מאבן גרניט טבעית מסוג Verde Borgogna בעלת גוון ירוק עמוק וטקסטורה דרמטית. הנגרות שולבה עם משטח האבן, כשהדלפק מונמך ומאפשר אינטראקציה בין המבשל לסועדים.
סובב חלל
בולט במיוחד האלמנט שסובב את המדרגות והספרייה המרחפת. האילוץ למקם את המדרגות דווקא שם השפיע על צורתן וחייב חשיבה יצירתית שהפכה אותן לאלמנט עיצובי ולא רק פונקציונלי. "החשיבה הייתה להתייחס לאילוץ כאל הזדמנות: גרם המדרגות כמו נעטף בקומת הקרקע בפסים דינמיים, שבמרכזם תלויה באופן סמוי ספריית עץ מרחפת על גבי עמודי פלדה דקיקים.
"באלמנט הפיסולי שנוצר משולבות גם זכוכיות פסים רטרו, שמשמשות גם כמעקה במקומות הרלוונטיים", מסבירים בארי וסיון־קנטר. "בצמוד יש גם פינת ישיבה. המדרגות משוננות וכוללות מעקה בנוי מטויח. מאחז היד ההמשכי מתכתב עם מאחזי היד של תל־אביב הלבנה של פעם, של המודרניזם המוקדם ושל הבאוהאוס. תשומת לב מיוחדת הושמה על פרטי המאחז והמדרגות, כך שהחיבורים יהיו סמויים, המשכיים ואינטגרטיביים".
את נגיעות הצבע רואים גם בחדרי השינה שבקומה העליונה – ורוד בחדרי הבנות וכחול כמו זה שיש בקומת הכניסה - בחדר השינה הזוגי. בחדר של בני הזוג בולטת עבודת נגרות בעץ ובכחול שמסווה את דלתות הכניסה לחדר הארונות ולחדר הרחצה ושולבה בה גם נישת איפור. "בהמשך אליה וכמקשה אחת תכננו מיטה עם גב דקורטיבי", מסבירים האדריכלים. "באופן זה, ובשילוב עם רצפת הפרקט בחדר, הצבעוניות הנועזת וקורות העץ החשופות בתקרה, מתקבל חלל בעל אופי ייחודי".
גם גג הרעפים סיפק הזדמנות לאמירה עיצובית. כאמור, ההנחיות התכנוניות בשכונה מחייבות בנייה של כל הבתים עם גגות רעפים בעלי שיפוע דו־כיווני, על מנת לשמור על אחד המאפיינים הדומיננטיים של החזות המקורית. הבחירה של האדריכלים הייתה להעצים את המפגשים הבלתי שגרתיים בין גיאומטריית הבית ובין צורניות הגג המשופע ולהבליט אותם באמצעות שימוש בקורות עץ גושני גלויות. הקורות נחוות באופן דומיננטי בכל הבית, ולא רק בקומה העליונה: בחלל המדרגות, בחלל הכפול לפני היציאה לחצר בקומת הקרקע וכמובן, בחדרי השינה שבקומה העליונה.
