צעצועים הם לא לילדים בלבד. חלקנו נהנים מזה בסתר וחלקנו בגלוי, אך מה שבטוח הוא שיש שוק עצום של בובות מעוצבות למבוגרים, בעיקר בהקשרים תרבותיים ואקטואליים. הצעצועים התפתחו בעשורים האחרונים והפכו לתופעה מוכרת בתרבות הפופולרית העולמית. דוגמה מוכרת לבובות שחצו את הקו שבין ילדות לבין בגרות והפכו למוצר צריכה מקובל למבוגרים היא למשל בובות הוויניל של Funko POP!, שהפכו זה מכבר למוצר פופי שנושא שלל דמויות מעולמות התרבות והבידור, ופונה לאספנים ולילדים בגילם וגם ברוחם.
מתוך עולם הצעצועים עולה בשנים האחרונות טרנד חדש ומבדר במיוחד: צעצועים פיראטיים שנוצרים בעבודת יד ובסדרות קטנות. הצעצועים הללו מכונים צעצועי בוטלג (כלומר בהפצה שאינה רשמית - ד"מ). רובם משתמשים בשפה העיצובית של צעצועי אקשן-פיגרז קלאסיים, כמו אלה שזכורים לנו מהילדות. הדמויות שמככבות בהם נעות מנכסי צאן ברזל תרבותיים, ועד לבדיחות פרטיות ונישתיות שמעטים יבינו. אם Designer Toys הם יצירות שלוקחות את עצמן לרוב די ברצינות, צעצועי הבוטלג הם כמו בדיחה שיצאה משליטה, במובן הכי טוב שיש. כל מחשבה מגוחכת, משחק מילים מפתיע או טייק על סצנה אמיתית או בדיונית יכולים להפוך למוצר צריכה שאפשר לרכוש ולאסוף. התחום רנדומלי ואלמנט הכיף והצחוק נוכחים בו מאוד, הן בקרב קהילת המעצבים והן בקרב קהל הצרכנים.
בחודש הקרוב יהיה אפשר לראות מקרוב צעצועי בוטלג מבלי לנדוד לחללי סטודיו מחתרתיים. במסגרת תערוכת הפופ-אפ החדשה WONDERLAND 2 במלון אימפריאל בתל אביב (אוצרת: יערה זקס), שבה השתלטו עשרות אמנים על 38 חדרי המלון והחללים השונים והפכו אותם לעולם עתידי מדומיין שלהם, יוצגו גם צעצועי בוטלג המתכתבים עם המציאות היומיומית בארץ ובעולם.
20 צפייה בגלריה
ויטרינה שנעשתה על ידי אורי קינן במסגרת התערוכה IMPERIAL HOTEL WONDERLAND 2 - תערוכת הפופ-אפ של האוצרת יערה זקס
(צילום: אורי קינן)
לאחרונה עושה התחום את צעדיו הראשונים בישראל. אומנם יש מי שפעלו בתחום צעצועי הבוטלג באופן ראשוני וחלוצי, אך רובם עשו את זה בסדרי גודל מצומצמים מאוד ולשימוש אישי בלבד. כעת, אולי גם בזכות הקורונה, שנתנה תנופה עולמית לתחום, המגמה משתנה ויש יותר ויותר מעצבים ומעצבות שפונים לתחום הנישתי הזה, שזוכה למעריצים רבים ברשת.
20 צפייה בגלריה
צעצועי בוטלג של אורי קינן, שנוצר בהשראת סמוטריץ' והנאום באנגלית
(צילום: יוסי סיאצ׳אר)
המגפיים האדומים שעשו רעש
אורי קינן, בן 35, הוא מעצב בובות בוטלג שפועל תחת השם Almost Toys. קינן הוא מעצב מוצר בוגר לימודי תקשורת חזותית ב-HIT, שעובד בחברת הייטק ומתחזק אוסף צעצועים מרשים המכסה קירות שלמים בביתו. את העבודה הום-יומית שלו, שהוא מגדיר כ"משרדית ודי אפורה", מאזן קינן עם העשייה היצירתית שבעיצוב בובות בוטלג.
צעצועי הבוטלג הם כמו בדיחה שיצאה משליטה, במובן הכי טוב שיש. כל מחשבה מגוחכת, משחק מילים מפתיע או טייק על סצנה אמיתית או בדיונית יכולים להפוך למוצר צריכה שאפשר לרכוש ולאסוף
"הגישה שלי כשאני נכנס לחנות צעצועים היא אותו דבר כמו ללכת למוזיאון או לגלריה", מספר קינן, "זה לחלוטין עניין אמנותי, גם כשאלו בובות מסחריות לגמרי. מבחינתי הבובה היא פסל, והגב מהקרטון בקופסה זה פרינט – והשילוב של שני הדברים האלה ביחד מעיף אותי. בצעצועי הבוטלג אפשר גם לחבר את הקהל לתרבות ישראלית ולתת לה במה בצורה אחרת ממה שנתנו לה עד היום. אחת הכוונות שלי כמעצב היא לתת קצת יותר מקום לתרבות פופ ישראלית ולדמויות ישראליות".
קינן, שאף קיים הרצאה על סצינת צעצועי הבוטלג בבית אריאלה, הוא אחד מהשמות המובילים של הסצנה המתפתחת בישראל. הוא משתמש בידע שלו כמעצב ומתחיל כל עיצוב של צעצוע בתוכנת תלת ממד. את העיצוב שיצר הוא מדפיס במדפסת תלת ממד ביתית. לאחר שלבי התכנון וההדפסה, עובר כל צעצוע לתחנת צביעה ידנית בטכניקה של איירבראש ((Airbrush. את הגימור הסופי של הפרטים מבצע קינן במכחולים עדינים.
הפריצה של קינן להכרה רחבה יותר קרתה בבת אחת. רבים מהאנשים בסצינת הבוטלגים חוברים זה לזה באמצעות האינסטגרם, וכך גם קינן, שפועל במקביל גם כמאייר תחת השם KOF. הוא העלה את העיצובים הראשונים שלו לפרופיל ייעודי שפתח תחת השם Almost Toys – "כמעט צעצועים" ומשם דברים החלו לזרום. בפוסט השלישי שפירסם קינן בפרופיל הוא התייחס לעיצוב שיצר מותג ההנעלה הפרובוקטיבי MSCHF, שידוע ככזה שעיצבן והסתכסך בעבר עם מותגים גדולים כמו ואנס ונייקי. קינן לקח עיצוב של MSCHF שנקרא Big Red Boots, שהם אכן מגפיים גדולים מאוד ואדומים מאוד, שזכו להרבה עניין ברשת. לקינן הם הזכירו את הנעליים של דמות אנימה מהראשונות והמוכרות אי פעם - אסטרובוי. על הקרטון שנלווה לגב הצעצוע אייר קינן את אסטרובוי יושב עצוב ומכונס בעצמו ללא המגפיים שכל כך מזוהות איתו, ולצדו הכיתוב "MSCHF גנבו את המגפיים שלי". המגפיים הן הצעצוע עצמו, שהודפס בתלת ממד.
"המגפיים האלה יצרו באזז מטורף שיצא משליטה לחלוטין", מתאר קינן, "יצרתי את הבוטלג הזה וזה ממש תפס. עמודים עם מאות אלפי עוקבים התחילו לפרסם את זה. ממש לא ראיתי את זה בא אז זה היה מלחיץ, ואפילו קצת פחדתי כי ממש שמתי את הלוגו של MSCHF וחששתי שהם יבואו אליי בעניין של זכויות יוצרים. בסוף ההפך הגמור קרה – שני אנשים מהחברה פנו אליי ואמרו לי 'אם יש לך אקסטרה בוטלגים תשלח אלינו למשרדים כי זה מגניב רצח'. הם העריכו את ההומור. עשיתי מזה משהו כמו 10 יחידות והן נמכרו תוך שעה. שלחתי לארצות הברית, לקנדה, לאינדונזיה, וזה היה סופר מגניב. בדיעבד זה היה כיף, בזמן אמת נדהמתי. היו גם המון הודעות. מאז עמודים מאוד גדולים החלו לעקוב אחריי. זה נתן לי אחלה ספתח".
20 צפייה בגלריה
הומאז' לחצרוני, קובי סוויסה ותקרית הפיטמה. צעצוע בוטלג של אורי קינן
(צילום: יוסי סיאצ׳אר)
מאז הוא יצר הרבה צעצועים הומוריסטיים שמבוססים על בדיחות ממוחו הקודח, כמו גם צעצועים מוזמנים ובובות של דמויות תרבות – למשל בובה של הזמר דודו פארוק, שמבוססת על פוסטר שעיצב עבורו ("הוא עף על זה", מעיד קינן). "קהל היעד הוא הכי הזוי: חבר'ה צעירים בני 17 לצד אנשים 40 פלוס שמתעניינים בדבר הזה, וזה גם מאוד כיף. מדובר בטיפוסים שונים לחלוטין, כל אחד מביא צבע אחר לחלוטין", מספר המעצב.
מהראפר סוויסה ועד עוזי נבון
גם רוי סיגל, בן 34 מחיפה, מעצב צעצועי בוטלג בזמנו הפנוי תחת השם Killtro Toys. לעיצוב הצעצועים הוא הגיע אחרי שפרויקט הגמר שלו במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל דרש ממנו לצייר מדי יום במשך שעות, בתהליך שנמשך כחצי שנה. בעקבות השחיקה מהפרויקט, חיפש סיגל פורקן יצירתי שלא כולל ציור. הוא נזכר שאהב לפסל בפלסטלינה כילד, ומהר מאוד הוא מצא את עצמו נשאב לסצנה של פיסול ועיצוב של צעצועים.
במקרה שלו, בובה בצורת המוזיקאי עוזי נבון היא זו שחשפה אותו לקהל הרחב, כשהמוזיקאי שיתף את התמונה של הצעצוע, שגם ניתן לו במתנה. נבון לא היה אושיית התרבות היחידה שזכתה לבובה משלה: מהראפר סוויסה, דרך עופר ניסים ("עופרה"), בינו בפיתה, משיח, טנצר המנייאק, דמיאן מהסרט "ילדות רעות", ועד דמויות תרבות מיתולוגיות כמו האופנובנק או יואל משה סלומון ממייסדי פתח תקווה (שזכה לגרסה כג'דיי ממלחמת הכוכבים, במחווה לשם הסרט "תקווה חדשה") – כל אלה זכו בבובה מצחיקה ומושקעת בדמותם.
לצד דמויות "אמיתיות", סיגל יוצר גם בובות או אביזרים של דמויות פיקטיביות ושלל חפצים. גם במקרה הזה, חלק מהעבודות נעשות בהזמנה, וחלקן, כפי שמסביר סיגל, נעשות פשוט בשביל הכיף. "יש דברים שעשיתי במהדורות של 20-10 ויש כאלה שאני עושה מהם אחד, זה ממש תלוי", הוא אומר, "הרבה מהצעצועים שלי אני לא מייצר כדי למכור. למעשה, אם אני עושה צעצוע של מישהו, אני כמעט תמיד פשוט אתן לו. זה הכי כיף לי בתכלס, שצעצוע מגיע למי שזה בדמותו".
יש תגובות של אנשים שזכורות לך במיוחד?
"באופן כללי כל תגובה חיובית מרגשת אותי. זה לא מובן מאליו, כי בסוף זה הפאן שלי, ולראות שזה מדבר לאנשים זה מאוד מיוחד. כשמישהו אומר לי שמשהו הצחיק אותו – זו התגובה הכי טובה. הרי זה הומור, זו קומדיה. בכל זאת, הדבר הכי מרגש שקרה אולי זה שעשיתי צעצוע של הראפר B-REAL והוא כתב לי. זה היה מבחינתי מטורף, כי מיני-סלבס ישראלים כזה זה סבבה, זה אנשים שאת רואה בתל אביב ברחוב. אבל הוא מין דמות בלתי מושגת. יש לו איזה מיליון וחצי עוקבים והוא בנאדם סופר מפורסם, ועדיין הוא זה שמתנהל מול המעריצים שלו ולא איזה צוות מדיה. אז כל מיני כאלה מחו"ל זה מרגש, בעיקר כשרואים עד כמה הפלטפורמה של האינסטגרם מחברת בקלות בין אנשים. אבל באמת - כל מי שטורח להסתכל, להגיב, לשתף - מבחינתי זה לא מובן מאליו ומרגש אותי".
"קהל היעד הוא הכי הזוי: חבר'ה צעירים בני 17 לצד אנשים 40 פלוס שמתעניינים בדבר הזה, וזה גם מאוד כיף. מדובר בטיפוסים שונים לחלוטין, כל אחד מביא צבע אחר לחלוטין"
לעומת קינן, את ייצור של הצעצועים מבצע סיגל בפיסול ידני ללא כל שימוש במדפסות תלת ממד. הוא יצר סדרה של תבניות סיליקון של גופים אנושיים בסיסיים, שמשמשות אותו ליציקות. אביזרים הוא מפסל בחומרים פולימריים פשוטים כמו פימו. את השכבה העליונה של הגימור הוא מייצר באמצעות אפוקסי. גם סיגל הוא מעצב במקצועו, שעובד כמעצב גרפי ומאייר בסטודיו למיתוג, וגם הוא מעצב את ההדפסים על אריזות הקרטון בעצמו. ובכל זאת, קינן וסיגל מתעקשים: אין צורך להיות מעצב כדי להצטרף לקהילת היוצרים של הצעצועים. "בוטלגים זה כמו חממה כזאת", אומר קינן, "אני וקילטרו (סיגל) מנסים לפתח את זה בארץ, אבל זה קורה ככה בכל העולם. ברגע שאתה נכנס לזה נותנים לך מקום, זה לא תחום שכל אחד חושב שהוא בתחרות נגד האחרים כמו בהרבה תחומים אחרים. אנשים שעקבתי אחריהם הרבה זמן מגיבים על תמונות ועושים לי לייקים, מדברים איתי בפרטי, וזה נורא כיף. אנחנו קוראים לאנשים: תצטרפו! זה לא כאילו אתם מעתיקים אותנו. כל העניין של בוטלג זה להיות מושפע ולהעתיק דברים, זה הרי תמיד יהיה איזושהי פרשנות על משהו אחר. אז אם אתה חוסם את זה, פספסת את הפואנטה. חוץ מזה, זה שאתה נותן למישהו את הנוסחה, לא בהכרח אומר שהוא יעשה את זה בדיוק כמוך, וזה דווקא עוד יותר מסקרן: מה הפרשנות של אדם אחר. בואו נעשה קצת כיף ולא ניקח את עצמנו ברצינות מדי".
סיגל מסכים. "גייטקיפינג (שמירת סף – ד"מ) זה הדבר הכי גרוע בעולם, למנוע מאנשים לעשות דברים כדי להיות היחיד שעושה אותם זה אחד הדברים הכי חמורים שיכולים להיות", הוא קובע, "כל אחת ואחד עובדים אחרת, ויש להם רעיונות אחרים ועולם תוכן אחר משלך. זה כמו להגיד למישהו: אל תצייר כי אני מצייר כבר. זה לא עובד ככה! אורי למשל מתעסק הרבה יותר בדברים של אופנה, שזה באמת ממני והלאה. ובגלל זה כאילו זה תחום שבאמת הוא לא נגמר. ואם לא נעשה את זה בכיף, אז למה לעשות את זה בכלל?".
יש לכם טיפ למי שרוצה להתחיל ליצור צעצועי בוטלג?
סיגל: "פשוט לעשות. כמו כל דבר אחר זה דורש עבודה. לא הכל צריך להיראות טוב או לצאת מושלם. לא להתבייש לפנות אלינו, ולא להתבייש פשוט לעשות. לא חייבים אפילו ציוד או ידע, אפשר אפילו לקחת חלקים מדברים קיימים, להדביק אותם ביחד, לצבוע את זה מחדש – ואפילו לא צריך לדעת לפסל כדי לעשות את זה. כל מה שצריך זה רעיון ולשבת לבצע אותו".
קינן: "לא לחשוב יותר מדי. ככל שאתה חושב יותר, בעיני לפחות, אתה שוכח מה זה להיות ילד, וכל העניין פה זה להיות קצת ילד. להתחבר לעצמך, לילד שבך, לחבר את זה למעצב או לאמן שאתה היום – ולרוץ עם זה. אם יש לכם רעיון, אל תפחדו. אם אתה אוהב את הדברים שאתה עושה – זה כל מה שמשנה. לגמרי אפשר לשאול אותי או את קילטרו, ויש כל מיני ערוצי יוטיוב שאפשר לעקוב אחריהם ולהבין את הבסיס של הדבר הזה. פשוט ללכת על זה, גם אם אתה לא מעצב. אם זה בוער בך אתה תהיה טוב בזה".
מחפשים השראה? הנה כמה חשבונות ששוה לעקוב אחריהם
