"מגיל צעיר אבא שלי קיצץ לי את הכנפיים, ככה שגם אם היו לי חלומות הם נבלעו בחלומות שלו, שייעדו אותי להיות דור ממשיך", משתף הצייר והפסל גיא קוריאל. הוא מספר שמעולם לא למד אמנות באופן ממוסד, אבל מגיל צעיר בלט כישרונו. "תמיד אהבתי לפסל ולצייר, זה התחיל כבר בבית הספר, בכל פרויקט קטן הייתי משקיע, מחפש חומרים ומייצר מיצגים שהיו גורמים להשתהות".
אך בגיל 18 וחצי קיבלו חייו תפנית לא צפויה. קוריאל התגייס להנדסה קרבית ובמהלך הטירונות אביו שם לב שיש לבנו תנועות מוזרות בידיים. בבדיקה גילו שמדובר בתחילתה של מחלת ניוון שרירים והפרופיל שלו הורד מיידית ל־45. אחרי חצי שנה נקרא קוריאל למבחני קצונה, בבדיקה רפואית חוזרת הוחלט להוריד שוב את הפרופיל ולשחרר אותו מהצבא לצמיתות.
באותה העת לא הייתה למחלה עדיין השפעה על היכולת שלו ליצור או לעבוד, אבל הבושה והאכזבה על הסילוק מהצבא היו עבורו קשים מנשוא. "בעיקר הייתה לי קשה האכזבה שהשתקפה בעיניים של אמי", הוא נזכר.
הוא חשב למצוא נחמה באמנות, אבל גם שם לא רווה נחת כשאביו גרם לו להבין שעיסוק ביצירה הוא לא מקצוע, שאין בזה פרנסה ושבמקרה הטוב זה תחביב נחמד. כך מצא את עצמו קוריאל בלימודי הנדסת מכונות בטכניון. לאחר מכן עבד שנים עם אביו בעסק המשפחתי ולימים ניהל את המפעל ויצר מכונות.
כעבור שנים בחר קוריאל לעזוב את המפעל של אביו ולפתוח עסק עצמאי באותו תחום: בתחילה פיתח מכונות ובהמשך התמקצע בעבודות ברזל דקורטיביות לבתי קפה ומסעדות. בשלב מאוחר יותר זלגו היצירות לכיוון האמנות והעיצוב, כשעשה עבודות ברזל מסוגננות במבנים לשימור. אחת הדוגמאות המפורסמות מעבודותיו נמצאת במלון נורמן בתל־אביב, שעבר שימור מרשים.
יוצר עבודות עדינות על אף הקושי
אחרי תקופת שגשוג, חלה לפני כחמש שנים החמרה נוספת בתפקוד של ידיו, הוא המשיך עוד שנתיים - עד שלא יכל עוד ונאלץ לסגור את העסק. הזמן בבית גרם לו לחזור לאהבתו הראשונה והוא חזר לצייר, ואת חלק מהציורים הופך קוריאל לאמנות כיפוף עשויה מחוטי ברזל. במקביל החל קוריאל בטיפול פסיכולוגי כדי לעבד את השינויים הפיזיים והרגשיים שעוברים עליו. "רציתי לדעת מי אני ומה הערך שלי בלי המכונות ובלי הברזל", הוא אומר, "סיפרתי לפסיכולוג הרבה על הילדות, אבל סיפור אחד ממש יצר לי הארה. הייתי בן עשר בחוג טיסנאות. בדרך הביתה ראיתי איך האוטובוס שלי עוזב את התחנה ואני רץ אחריו. ברמזור, הנהג ראה אותי, ילד שמנסה להיכנס, פתח את הדלתות ואפשר לי לעלות, אך במעבר בין הברזלים של מעקה הבטיחות נשבר הטיסן לחתיכות ומאז לא חזרתי לחוג".
הוא מספר כי הפסיכולוג הסתכל על קוריאל וחזר פעמיים על המשפט: "בין הברזלים התרסק לי הטיסן" והוא הבין שזה המשפט שמלווה את חייו, מהילד שנאלץ להיות דור ממשיך במפעל הברזל, דרך השברים שעצרו את החלומות שלו.
5 צפייה בגלריה
הפעולות הבסיסיות מכאיבות, אך הוא מתעקש להמשיך ליצור ולהגשים את חלומו
(צילום: דינה שנן רמות)
הקשיים של קוריאל בהתמודדות עם ניוון השרירים שהחמיר מלווים אותו בכל דבר, מלהחליף נורה או להכין אוכל ועד ליצור, אך על אף הקשיים הוא שב לחלומות שהעלו אבק ויוצר פריטי עיצוב עדינים. הוא יוצר פורטרטים מתמונה קיימת או יצירות מופשטות לתלייה על הקיר או להצבה בחלל. במקביל, בזכות חברה טובה, הוא החל ללמד בקבוצות קטנות איך יוצרים אמנות מחוטי ברזל, כך שמעבר לאופציה לרכוש את האמנות שלו הוא מעביר את הידע הלאה במסגרת סדנאות בביתו שבראש העין.
"לאחרונה העליתי כמה עבודות לפייסבוק ולהפתעתי הן זכו להרבה תגובות ושיתופים וזה נתן לי כוח. כששואלים אותי מה המחיר, אני נתקע. קשה לי מאוד לתמחר את היצירות שלי", הוא אומר.
