לא קשה למצוא פניני אדריכלות במרכז תל אביב, אך במקרה של "בית התאומים", הידוע גם בשם "בית ברלין-פסובסקי", שברחוב מאז"ה - מדובר בפנינה יוצאת דופן וייחודית. המבנה הנמוך ורווי העיטורים ממוקם רק כמה עשרות מטרים מרחוב אלנבי הסואן, אך נראה כאילו נחת במזרח התיכון הישר מבירה אירופאית קלאסית. השנה יצוינו מאה שנים להקמת המבנה, שגם עבר לאחרונה מתיחת פנים בעלות של שלושה מיליון שקלים. במסגרת השיפוץ אוחדו שני אגפיו, ששימשו בעשור החולף כשתי ישויות נפרדות, וקיבלו תפקיד ישן-חדש כבית הצעירים של העיר.
הכינוי "בית התאומים" ניתן לבניין בעקבות שני חלקיו הזהים, שעוצבו כתמונת מראה האחד של השני בידי האדריכל יוסף ברלין (1887-1952) והמהנדס ריכרד פסובסקי (1887-1981). השניים תכננו את המבנה במקור עבור צמד אחים רופאים שביקשו לגור בשכנות, ולבסוף התגוררו בו בעצמם. הבית נבנה בהתאם לסגנון האקלקטי שהיה נפוץ בישראל בשנות ה-20 של המאה הקודמת, שכשמו כן הוא, מערב בין אלמנטים אדריכליים מתרבויות ומקורות שונים, בהם אדריכלות מהמזרח הרחוק, אדריכלות קלאסית וגם אדריכלות ים תיכונית. עם זאת, בשונה ממבנים אקלקטיים נוספים, "בית התאומים" תוכנן באופן בלעדי תוך שימוש באלמנטים אירופאיים ניאו-קלאסיים.
"זה די מדהים שהבניין חוגג מאה שנים", אומר ל-ynet האדריכל שושני, מנהל פרויקט מזא"ה 7 באגף מבני ציבור בעיריית תל אביב-יפו. למרות שקיימים לא מעט מבנים אקלקטיים בעיר, הוא מדגים את אחת מהתכונות הבולטות שמייחדות את הבית. "התלת ממדיות של המבנה היא מה שיוצא דופן בו. כל החזיתות שלו תוכננו באופן מלא, משמעותי ותלת ממדי. במרבית הבניינים האקלקטיים רק החזיתות הראשיות שפונות לרחוב קיבלו את היחס הזה. המבנה הזה בנוי באמת בצורה טובה ויוצאת דופן. צריך להקיף אותו ולהתבונן בו מכל הכיוונים כדי ליהנות ממנו כראוי".
ואכן, מבט על החזית הראשית שפונה לרחוב מאז"ה מלמד שהדיוק והסימטריה הם הרעיונות המרכזיים במבנה. כל אגף מורכב משלוש קומות וקומת גג נוספת, ובאופן זהה בכל אחד מהם מרפסת עמודים שנשענת על קשתות עגולות. בעוד שקומת המסד מודגשת באמצעות טיח גס דמוי אבן, מרבית "בית התאומים" מורכב מלבני סיליקט בהירות, מסימני ההיכר הבולטים של האדריכל יוסף ברלין.
שביל לבנים בין שני האגפים מוביל אל הכניסה הראשית שממוקמת מתחת לאלמנט קשתי רחב. מלבד אסתטיקה, לקשת גם תפקיד פונקציונאלי: בשני צדדיה נמצאות הכניסות לאגפים, והיא נושאת גשר עילי שמחבר ביניהם בקומה השנייה. שביל הכניסה מוביל אל חצר מרוצפת שממנה ניתן להשקיף על החזית האחורית של הבית – חזית מקומרת עם חלונות עץ גדולים שמכניסים שפע אור טבעי פנימה.
מיטות סוכנות בקירות
התמונות העכשוויות של "בית התאומים" לא מסגירות את המצב הקשה בו היה מצוי לפני קצת יותר מ-20 שנה. האדריכל אמנון בר אור, מומחה לשימור ושחזור של מבנים היסטוריים ואתרי מורשת, דווקא זוכר היטב איך מצא את המבנה כשניגש לתעד אותו בסוף שנות ה-90. "משנות ה-50 הבניין היה חלק ממכלול בית החולים 'הדסה', עד שזה עבר לאיכילוב. כשנכנסתי לשם, הבניין היה שונה לחלוטין מאיך שהוא נראה היום. הוא היה מכוסה עם תוספות והיו שרידים של מעבדות רפואיות כמו כל מיני ארונות עם צלחות פטרי ומבחנות, כאילו עבר שם טייפון. הבניין היה שבור, סדוק ומוזנח. גרמי המדרגות שונו בחלקם בגלל האופן שבו בית החולים השתמש בהם".
בר אור היה אחראי לתהליך השימור המאסיבי של "בית התאומים" שהתרחש בין השנים 1999 ל-2003. שימור הבניין ההיסטורי היה חלק מהמטלות הציבוריות שהוטלו על יזמי פרויקט "רובע לב העיר" הסמוך לו, קומפלקס מגורים עם בנייה מרקמית בגובה שבע קומות ומגדל בן 26 קומות, בתכנונה של האדריכלית עדה כרמי-מלמד.
בעבור זכויות הבנייה החריגות שניתנו ליזמים, הם חויבו לשפץ את הבניין ולהשיבו לעירייה, שתכננה להקים בו ספרייה. אך התוכנית לא יצאה לפועל, והמבנה עמד בבדידותו ללא שימוש במשך זמן רב. "כאדריכל שימור הדבר הראשון שאני שואל אחרי שאני רואה שלבית יש ערכים ושווה לשמר אותו, הוא מה הולכים לעשות בו? אותי לא מעניין העבר של הבניין אלא העתיד שלו. במשך המון זמן עיריית תל אביב לא אמרה מה היא רוצה לעשות שם, והבניין עמד ריק כמה שנים אחרי ששומר".
21 צפייה בגלריה
תמונות המבנה בסוף שנות ה-90, לפני הליך השימור
(מתוך תיק התיעוד בעריכת אמנון בר אור אדריכלים)
רק ב-2010 נכנסה לאגף המערבי בכתובת מאז"ה 7 גלריית "שלוש" ובית הקפה "תולעת ספרים", ושנה לאחר מכן הוקם בית הצעירים באגף המזרחי במאז"ה 9, משם גם קיבל את שמו. כך למעשה "הופרדו" התאומים זה מזה במהותם עד השיפוץ האחרון שאיחד אותם מחדש.
פרט לעזובה במקום, מעיד בר אור על הפתעות נוספות שנתקל בהן במהלך השימור. הבניין השלם כפי שנראה היום הוקם בשלבים, כשב-1922 היה מדובר בשני מבנים זהים וחד קומתיים. "הבנייה של הקומה הראשונה הייתה בתקופה משברית שלא היו פה הרבה חומרי בניין, מצב כלכלי קשה. כשחשפתי את מסד הבטון של 'בית התאומים', הבטון ממש התפורר לי בידיים, וכשניסיתי לבדוק למה והתחלתי לנקות אותו, גיליתי להפתעתי שמחוסר בברזל לזיון הבטון השתמשו במיטות ברזל, מיטות סוכנות כאלו של פעם. ראינו במסד מיטות שלמות עם קפיצים, טוב שלא שמו את המזרונים", הוא מתבדח. "כאן אני אומר גדולתו של פסובסקי המהנדס שאפשר לבניין הזה לקרות, ועובדה שהבניין קיים עד היום למרות היסוד המעורער שהיה לו".
לבנים חשופות במרכז תל אביב
ניכר כי האלמנט האדריכלי הייחודי שמושך את תשומת הלב ב"בית התאומים" הוא לבני הסיליקט החשופות. לבנים אלה הופיעו לראשונה בנוף התל אביבי בתחילת שנות ה-20, והאדריכל יוסף ברלין, מהבולטים מאדריכלי תקופת היישוב, פיתח סגנון שלם על טהרתן. במקום לכסות את הלבנים בטיח כפי שהיה נהוג, ברלין בחר להציב את הלבנים במנחים שונים לאורך ולרוחב ויצר באמצעותן בליטות ושקעים. כך הצליח לייצר חזיתות מרתקות עם משחקי אור וצל באמצעות חומרי הבנייה הבסיסיים בלבד.
"ברלין הגיע מסנט פטרסבורג וחונך ברוח הקלאסית של רוסיה הצארית והאדריכלות המונומנטלית. עם זאת חייבים להגיד שלמרות הרוח האירופאית הניאו קלאסית, הוא היה המודרניסט הראשון בקרב האדריכלים בארץ ישראל", קובע בר אור. "הוא הושפע מרוח המודרניזם ומהרוח המדעית שהתחילה להתפשט בעולם. הוא התעניין במינרלוגיה (מדע העוסק בזיהוי וסיווג מינרלים. ש"פ) ולכן תמיד אפשר היה למצוא אצלו אדריכלות של פריזמות. כמו שמינרלים מתגבשים לגבישים, האדריכלות של ברלין לקחה את הרעיון הזה ויישמה אותו על הבניינים, בעיקר בחזיתות".
21 צפייה בגלריה
מופעים נוספים של לבני סיליקט חשופות בתל אביב בשדרות רוטשילד 83
(מתוך תיק התיעוד בעריכת אמנון בר אור אדריכלים)
השימוש בלבנים חשופות במרכז תל אביב לא היה נפוץ. "מי שבנה באבן חשופה מחוץ לירושלים היו בעיקר חקלאים שלא טרחו לטייח את החוות והאסמים. ברלין לא בא משם. הוא בא מהאמירה של אמת באדריכלות – אם תראה את השלד, תבין את האדריכלות. הוא יצר אינספור אפשרויות להנחת הלבנים".
מאה שנים של שותפות
בנוסף לחזון האדריכלי החדשני, "בית התאומים" משקף את הקשר הייחודי שנרקם בין האדריכל יוסף ברלין והמהנדס ריכרד פסובסקי, שכאמור אף התגוררו בו לתקופה זה לצד זה. השניים התחילו את דרכם המשותפת ב"משרד לעבודות ציבוריות ובניין", לימים חברת "סולל בונה", וב-1924 פתחו משרד פרטי בשם "ברלין את פסובסקי" ותכננו עשרות מבנים בתל-אביב.
21 צפייה בגלריה
צמד חמד: יוסף ברלין וריכרד פסובסקי בבית התאומים לפני השלמתו
(מתוך תיק התיעוד בעריכת אמנון בר אור אדריכלים)
"הצמד הזה באמת הצליח ליצור דברים שלא נראו פה קודם בגלל ההבנה בין הקונסטרוקטור לאדריכל. מה שיפה בשותפות הזאת שהם בנו את הבתים שלהם באופן זהה לחלוטין. הבית התחיל כשני מבנים זהים בני קומה אחת, אך השותפות האמיתית ביניהם באה לידי ביטוי בקומות העליונות שנבנו ב-1925. בקומה השלישית של שני המבנים קיים חדרון וזהה. אשתו של ברלין הייתה פסלת והוא בנה לה סטודיו בקומה השלישית. למרות שאשתו של פסובסקי לא הייתה אמנית, באגף המקביל נבנה בדיוק אותו החדר".
21 צפייה בגלריה
הסטודיו בקומה השלישית תוכנן עבור הפסלת מרים ברלין
(מתוך תיק התיעוד בעריכת אמנון בר אור אדריכלים)
מלבד בית מגורים, שימש "בית התאומים" גם עבור הוראת אדריכלות, אם כי לשנה אחת בלבד, ומקום מושבה של אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים שהקימו השניים. הסגנון האקלקטי שמאפיין את הבית ורווח בשנות ה-20 השתנה בהמשך לסגנון הבינלאומי ("באוהאוס") המודרניסטי שהתנועה הציונית אימצה, אך לדבריו של בר אור "בית התאומים" מייצג שלב מוקדם וחשוב באדריכלות המקומית. "אני רואה בבניין הזה, כמו בהרבה בניינים אחרים בתל אביב, חלק מהמפעל הציוני הגדול שעדיין לא היו לו כלים ובטח לא סגנון אדריכלי, שהתקבע אחר כך על הבאוהאוס. זה היה חלק מהחיפוש".
עיצוב פנים כ"כינור שני"
כאמור, תהליך השימור המשמעותי שעבר הבניין קרה לפני שני עשורים. מטרת השיפוץ האחרון הייתה להחזיר את מאז"ה 7 למצבו המקורי ולהתאים אותו לצרכי בית הצעירים שהכפיל את שטחו לאלף מ"ר. השיפוץ כלל בעיקר את חללי הפנים ונעשה הפעם על ידי "עמית נמליך אדריכלים". "זה תמיד כיף להיות חלק מאבולוציה של בניין ייחודי שהוכרז לשימור. המטרה שלנו הייתה להיות כמה שיותר צנועים בעיצוב הפנים של הבניין, ולשמר ולהזכיר את הפרטים המקוריים שהיו בו", מסביר האדריכל עמית נמליך.
השלב הראשון בתהליך כלל הסרה של מחיצות והפרעות וויזואליות שנוספו בתקופה בה תיפקד הבניין כגלריה, והשבתו למצבו המקורי עד כמה שניתן. כמו כן שוחזרו פרטים מקוריים שהתבלו כמו חלונות העץ בחזית האחורית או אריחי הבטון במרפסות.
השלב הבא לדברי נמליך היה להכניס עיצוב חדש שיתאם את דרישות הפרוגרמה מצד אחד, ומצד שני לא יאפיל על התכנון המקורי. בחלק מהחללים נוספו תקרות מונמכות עשויות מסרגלי אלומיניום דמויי עץ. "העיצוב הזה מאופק ושקט מאוד ונותן אווירה חמימה כזאת של בית, זה משהו שהוא על זמני", מסביר נמליך את הבחירה בחומר.
"גם את התאורה שילבנו בתקרה בצורה עדינה. השתדלנו להשתמש במחיצות זכוכית להפריד בין החללים כדי שייכנס כמה שיותר אור מכל הכיוונים. אנשים מבינים שהמחיצות האלו חדשות ואין מניפולציה וניסיון לטשטש בין העבר להווה. הנקודה המרכזית מבחינתנו הייתה להיות 'כינור שני', בטח לא לנסות להתחרות בבניין ולא להביא משהו זר ובוטה".
בעקבות השיפוץ נכנסו למבנה בית הצעירים שימושים חדשים, העיקרי שבהם הוא קומה שלמה שמוקדשת לקיימות ולמשבר האקלים. זו עוצבה ברוח הנושא עם רהיטים יד-שנייה או כאלו שעברו חידוש. לצד התוספות העכשוויות שצורפו בצורה מדויקת ורגישה, העיצוב מדגיש פרטים מהעבר, כמו שכבות צבע או גרם מדרגות מעץ שיצא משימוש ונתחם במחיצות שקופות. "המדרגות היו מוסתרות על ידי כל מיני קירות וחשבנו שיהיה נחמד לגלות אותן. זאת סוג של שכבה 'ארכאולוגית' בתוך המבנה. נוצר מצב יפה שנכנס אור מלמעלה לקומה התחתונה דרך הזכוכיות שכולאות את המדרגות".
