במהלך שישה עשורים חולל ויצר מעצב-העל האיטלקי גייטנו פשה (Gaetano Pesce) מהפכה בעולמות האמנות, העיצוב, האדריכלות והמרחבים המחברים בין כל התחומים האלו. אתמול הוא הלך לעולמו בגיל 84 אחרי התמודדות עם מגבלות בריאותיות, במיוחד בשנה האחרונה. "למרות הקושי הבריאותי", נכתב בהודעה על מותו, "הוא נשאר חיובי, שובב וסקרן מתמיד. הוא הותיר אחריו את משפחתו ואת כל מי שהעריצו אותו. הייחודיות, היצירתיות והמסר המיוחד שלו חיים דרך האמנות שלו".
הוא נולד באיטליה בשנת 1939, למד אדריכלות באוניברסיטת ונציה בין 1958 ל-1963 והיה שותף ב-Grupo N, קולקטיב העוסק באמנות מתוכנתת בדוגמת הבאוהאוס. בכל יצירתו הוא המשיך לבטא את העיקרון המנחה שלו: שהמודרניזם הוא פחות סגנון ויותר שיטה לפירוש ההווה ורמז לעתיד, שבו האינדיבידואליות נשמרת במרכז. במהלך הקריירה הענפה שלו, הוא עסק באדריכלות, תכנון ערים, עיצוב פנים, עיצוב תערוכות ועיצוב תעשייתי. הוא עסק בפרויקטים ציבוריים ופרטיים בארצות הברית, אירופה, אמריקה הלטינית ואסיה.
8 צפייה בגלריה
מיצב של כיסא דונה בקנה מידה ענקי ניצב בכיכר הדאומו במילאנו במהלך שבוע העיצוב
(צילום: Pierluigi.Palazzi, shutterstock)
8 צפייה בגלריה
השתמש בצבעים עזים ובמגוון חומרים וצורות. Feltri created by Gaetano Pesce
(צילום: Antonio Calanni / AP)
העיצוב הוא אמצעי להעברת מסר
"הגדולה של פשה הייתה היכולת שלו לפעול, להמציא ולחדש לאורך כל שנות הקריירה שלו", מספרה ד"ר דניאלה אוהד, היסטוריונית בתחום העיצוב וחברה קרובה של פשה. "הכורסה שיצר בשנת 1969 בדמות אישה (דונה, ראו בהמשך, טל"ר) היא המפורסמת מבין עבודותיו. הכורסה המדמה אישה כבולה הביאה לידי ביטוי את רעיונות הפמיניזם כפי שהוא ראה אותם. בעיניו, האישה כאסירה בקרב החברה. עד ליצירת ה'דונה', תחום העיצוב שירת צרכים פונקציונליים בלבד ועוצב בהתאם לצורך. פשה יצק לעיצובים שיצר תוכן פוליטי".
עוד מוסיפה ד"ר אוהד כי "פשה פעל כחלק מהתנועה הפוסטמודרנית שהתנגדה לקשר ההדוק שבין הפונקציה לעיצוב וראתה בעיצוב כאמצעי להעברת מסר. היבט נוסף שמאפיין את הפוסטמודרניזם בכלל ואת עבודתו של פשה בפרט הוא התנגדותו לייצור המוני. פשה נמנע מיצירת שני אובייקטים זהים וגם כשיצר סדרות הוא שאף לבטא את הייחודיות של כל אחד מהפריטים אם באמצעו צבע, חומר או טקסטורה".
משנות ה-80 הוא החל להשתמש עבור יצירותיו בחומר שנקרא רזינה. "למרות הביקורות כלפי החומר שאינו מתכלה, הוא אפשר לפשה לבטא את השפה שלו ולהעניק ייחודיות לפריטים שייצר", מספרת אוהד. "במידה מסוימת, שיקף החומר גם את אופיו ואת היצירה הספונטנית. שכן, אין פריט מעוצב בידו שניתן למדוד בסרגל".
ד"ר דניאלה אוהד: "הכורסה שיצר בשנת 1969 בדמות אישה היא המפורסמת מבין עבודותיו. הכורסה המדמה אישה כבולה הביאה לידי ביטוי את רעיונות הפמיניזם כפי שהוא ראה אותם"
בשנות ה-90 הוא עסק גם בנושא האקלים והסביבה כשיצר בשנת 1993 חזית אדומה לבניין באוסקה שביפן. החזית מורכבת מלוחות בטון עטופים בפלדה שנוצקו בצורת כיס לאות תמיכה ב-80 מינים שונים של צמחים ועצים שנשתלו בהם. כשביקש להציג את היכולת של האדריכלות עבור בעלי חיים והטבע.
עבודותיו הוצגו גם בישראל במסגרת תערוכת "אוברדוז" במוזיאון העיצוב בחולון. "התערוכה מעוררת סימני שאלה על מהות הדברים הפשוטים, אלה שאי אפשר להבחין בהם אבל גם לא לחיות בלעדיהם", סיפרו אז אוצרות התערוכה. ייחודיות הכיסאות נובעת מהעובדה שהחומר נוצק באופן ידני על ידי אנשים שונים, ללא מתן הנחיות או מידות אחידות – כך אין כיסא הדומה למשנהו. שם הסדרה "אף אחד לא מושלם" מרמז ליופי הגלום בייחודיות, כפי שהסביר פשה עצמו: "אני אוהב יופי מלא בטעויות. השלמות המיועדת למכונות מיושנת".
בשנת 2023 פשה המשיך עם מגמת שיתופי הפעולה שאפיינה אותו וחבר למותג האופנה בוטגה ונטה כשיצר סדרה נוספת של כיסאות שכונו Come Stai?. מאות כיסאות, כל אחד עשוי רזינה בצבע אחר, הונחו כאילו הם ממתינים לתצוגה אפנה של המותג. רצפת החלל גם היא נצבעה בכתמים צבעוניים ללא צורניות מוגדרת. דרך הכיסאות השונים, ביקש פשה להדגיש את ההבדלים בין האנשים ולהעצים את היופי שבמגוון. "כל הכיסאות נמכרו תוך שבעה ימים", מוסיפה ד"ר אוהד, "העבודות של פשה והאמירה הברורה שעמדה מאחוריהן הותירו את חותמן על עולם העיצוב ואי אפשר היה להישאר אדישים כלפיהם".
הניסיון של פשה היה גלובלי, החידושים שלו היו פורצי והוא דאג לטשטש את הגבולות בין אמנות, עיצוב, אדריכלות ותעשייה. "אמנות היא מוצר, היא המענה היצירתי שלנו לצורכי התקופה שבה אנו חיים", אמר בעבר. הוא שיתף פעולה עם שורה ארוכה של חברות, בהן B&B איטליה, קסינה ואחרות. אחד הפריטים האייקוניים שעיצב, כאמור, היא כורסת UP המכונה גם דונה, שעותק ממנה - בצע אדום עז - ניצב גם במוזיאון ישראל בירושלים.
"דונה" היא כורסה אחת מתוך סדרה של שישה פריטים שעיצב פשה לחברת קסינה ובוסנלי. הוא ביקש לחקור את יצירתן של צורות חושניות וא-מורפיות בפוליאוריתן מוקצף בדחיסות גבוהה, וכשיצאה לשוק היא נמכרה באריזת PVC דחוסה ושטוחה. עם פתיחת האריזה הכורסה התנפחה והתמלאה באוויר עד לקבלת צורתה הסופית. בעיצובו, סיפר בעבר פשה, הוא קיבל השראה מחמוקיים נשיים והוסיף להם כדור (המשמש הדום) המחובר כמעין משקולת של אסירים ובכך הביע פשה את דעתו האישית על מעמד האישה בחברה שלנו.
8 צפייה בגלריה
כורסת דונה הניצבת במוזיאון ישראל. בגרסתה האדומה
(צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל, ירושלים)
הכורסה שחגגה בשנת 2019 יום הולדת 50 זכתה במחווה מרגשת: היא הוצבה בחלל התצוגה של B&B איטליה במילאנו במהלך שבוע העיצוב Salone del Mobile, וגם כפסל עצום בדמותה בכיכר הדואומו במרכז העיר, על רקע הקתדרלה. המיצב, שכונה אז "הוד מלכותה הסובלת" נועד לעורר את המודעות לאלימות כלפי נשים, ולכן שולבו בה מעין חיצים.
"האמנות היא מוצר"
הוא גם העביר את הידע שלו לדורות הבאים: פשה לימד אדריכלות ב-Institut d'Architecture et d'Etudes Urbaines בשטרסבורג, צרפת, במשך 28 שנים, בקרנגי מלון בפיטסבורג, באקדמיית דומוס במילאנו, בפוליטכניקום של הונג קונג, בבית הספר לאדריכלות של סאו פאולו ובקופר יוניון בניו יורק. הוא עבר להתגורר בניו יורק בשנת 1980, לאחר שקודם לכן התגורר בוונציה, לונדון, הלסינקי ופריז וספג בכולן השראה.
עבודותיו של פשה מוצגות ביותר מ-30 אוספים קבועים של המוזיאונים החשובים בעולם, בהם MoMa בניו יורק ובסן פרנסיסקו, מוזיאון מטרופוליטן בניו יורק, מוזיאון ויטרה בגרמניה, מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, מרכז פומפידו בפריז ועוד, לצד עשרות גלריות שבהן מוצגות יצירות אמנות שלו.
העיצובים עטורי הפרסים שלו כוללים את פרס קרייזלר היוקרתי לחדשנות ועיצוב ב-1993, את פרס מעצב השנה באדריכלות ו-Wohnen ב-2006 ואת פרס לורנס ג'יי מהמכון הטכנולוגי לאופנה בניו יורק ב-2009.
