ב-18 שנות הקריירה של המעצב דור כרמון רשומים לא מעט הישגים ושיתופי פעולה. בין היתר, הוא עיצב כורסא בצורת U שכיכבה בפריים טיים בעונה השישית של "האח הגדול", תכנן ספה נוספת לחברת Sixintch הבלגית ב-2017, ויצר ברווזי עץ נוסטלגיים לחברת העיצוב הדנית נורמן קופנהאגן ב-2008. בשבוע שעבר נרשם ההישג המשמעותי ביותר שלו, כשזכה יחד עם חברת Swing מבית טכנולייט הישראלית בפרס העיצוב הבינלאומי בטקס פרסי iF Design Awards בקטגוריית Building Technology. מדובר באחד מפרסי העיצוב החשובים בעולם, שמוענק כבר 70 שנה מטעם ארגון העיצוב העצמאי International Forum of Design. בין זוכיו השנה ניתן למצוא חברות כמו שיאומי, גוגל, פולקסוואגן, אפל ואמזון, וגם את סודה סטרים הישראלית.
את המוצר הזוכה, מאוורר תקרה שעונה לשם Lotus, עיצב כרמון בשיתוף עם מנהל הפיתוח של טכנולייט, ג'רמי האוזר. 132 השופטים, שבחרו בו מתוך 10,776 פרויקטים שהוגשו מרחבי העולם, התייחסו לייחודו העיצובי של מוצר פשוט לכאורה כמו מאוורר תקרה: באמצעות הזרקת פלסטיק יצר כרמון שלוש כנפיים זהות שמתחברות ליחידה אחת באמצעות שישה ברגים, שמכילים בתוכם את המנוע ואת גוף התאורה. כנפי הפלסטיק משולבות עץ ומקנות למאוורר מראה טבעי בעל איכויות עכשוויות ונקיות. המאוורר עצמו מכיל פונקציות חכמות לשליטה מרחוק במהירות הלהבים ובאור.
"אני נמצא בתחום מ-2004, והשתתפתי בזמן הזה בכל מיני תחרויות, וזה אף פעם לא דבר קל לזכות בו", מספר כרמון (45) בריאיון ל-ynet. "באיזשהו שלב אתה נהיה קצת סקפטי וממשיך הלאה בנוגע לתחרויות מהסוג הזה. יש המון מעצבים והמון חברות שיוצרים דברים מדהימים, אבל כשהגיעה הבשורה שהעיצוב שלי זכה, אמרתי לעצמי - וואו, הנה, הגושפנקא הבינלאומית. זה היה מאוד מרגש".
להתגלח על העולם האמיתי
נראה שמה שמניע את כרמון להמשיך וליצור בעולם העיצוב הרווי והמורכב הוא הרצון שלו לעשות הכל. מאז שסיים את לימודיו במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי (HIT) בחולון, הוא הספיק לעבוד בסטודיו העיצוב TAGA, המשיך לחברת 'כתר' ועבד שם במשך קרוב לעשור, תוך כדי עבד עם חברות שונות, לימד עיצוב תעשייתי, יצר בעץ, התמחה ביציקות קרמיות, צורפות ועבודה עם מתכת, ואת הסטודיו שנושא את שמו פתח ב-2013.
"יש מעצבים שטוענים שאי אפשר לעשות הכל כי אז לא מתמקצעים בשום דבר, אבל אני אוהב מאוד ללמוד דברים חדשים", הוא מסביר. "בתור מעצב אתה צריך להיות עם ראש פתוח. ככל שמכירים טכנולוגיות עיצוב ועיבוד של מוצר - לא משנה אם זה גוף תאורה או כיסא – ברור יותר איך להתאים את המוצר לטכניקה. אני מגיע מהעולם הצורני, ולדעתי זה גם הקסם בעיצוב. אנשים לא תמיד יודעים לבחון אם עיצוב הוא טוב או לא, אבל הם כן יודעים מה הם מרגישים כלפיו. עיצוב מוצר צריך להיות נעים ונכון, וזה הכוח שלנו בתור מעצבים - להנעים את הסביבה, בין שזאת כורסא ובין שזה מאוורר. האתגר שלנו הוא לעורר רגש למרות הפונקציונאליות שלו, ולמרות עולם שלם של עלויות וחומרים והעובדה שבסופו של דבר מוצר צריך להיכנס לקופסא ולהימכר".
ובכל זאת, נראה שזה עולם לא פשוט לקצור בו פירות, במיוחד בישראל.
"יש מעצבים טובים בארץ, אבל נכון, יש פה קושי כי התעשייה עצמה קטנה מאוד. אנחנו מתמחים פה בעיקר בעולם הרפואי והרעיונאי, לעומת חו"ל, שם יש תעשייה הרבה יותר גדולה ומפותחת של עיצוב תעשייתי שמוציא לעולם רהיטים או גופי תאורה. מאוד קשה בארץ ליצור מותג שפורץ את התקרה הזאת, ויותר מזה ליצור מותג שיפרוץ לחו"ל. זו תחרות מאוד קשה, צריכים להיות גם יעילים וגם למשוך באמצעות מחירים, ובאמת עם השנים למדתי שאחד מהדברים הכי קשים בלעצב זה למכור.
"יש בארץ בתי ספר מאוד נחשבים וטובים, ויוצאים כל שנה משהו כמו 450 סטודנטים לתעשייה. התוצאה היא שיש המון מעצבים טובים אבל כמה מהם באמת עובדים? כמה בודדים, כי זו תעשייה מאוד לא פשוטה. בסופו של דבר צריך המון אמביציה, קשרים ואנשי שיווק. זו מערכת סבוכה מאוד. הרבה יכולים לעשות מוצר טוב, אבל לא הרבה יכולים לגרום לו להתפוצץ".
מה היית מייעץ למעצבים תעשייתיים בתחילת דרכם?
"אני חושב שאחד הדברים שהרבה בוגרי עיצוב תעשייתי עושים שהוא פחות נכון, הוא לסיים את הלימודים ומיד לפתוח סטודיו. חשוב ללכת להתגלח על העולם האמיתי לפני שעושים את הקפיצה הזאת. כשסיימתי את הלימודים הגעתי לפרויקט חממה של כתר ונשארתי לעבוד שם, למדתי על עולם הפלסטיקה, השילוח, ואת כל 'התכל'ס' של עיצוב תעשייתי. אני לא אומר שצריך לבלות עשור בסטודיו לפני שיוצאים לדרך עצמאית, אבל שנה-שנתיים, לראות איך אתה הופך את מה שאתה עושה לאמיתי דרך סטודיו גדול שעושה את זה שנים.
"יש איזושהי גישה של בוגרים היום מיד ללכת לכבוש את העולם. זו גישה יזמית מצוינת, אבל היא לא תואמת את המציאות לרוב. תמיד שווה לשמוע אחרים, אנשים מנוסים, לקבל עצות מאנשים שיש להם ניסיון חיים. תמיד הייתי אומר לסטודנטים שלי שללמוד עיצוב זה כמו ללמוד נהיגה. אתה עובר טסט, אבל ללמוד לנהוג אתה לומד על הכביש. לוקח כמה שנים עד שאתה יודע לנהוג כמו שצריך, וזה טיפ מאוד חשוב. אם הם יכולים ללכת להתגלח על מישהו - שיעשו את זה. תלכו לסטאז', תלכו לעבוד".
ליצור, גם ללא פונקציה
העבודה של כרמון לא מוגבלת לשיתופי פעולה ופתרונות עיצוב לחברות גדולות, וגם לא לעיצוב תעשייתי פונקציונאלי ומוכוון לקוחות. בשנים האחרונות הוא גם עובד על פרויקטי דיזיין ארט, שבהם הוא מבטא פן אמנותי וחופשי יותר. "בעיצוב תעשייתי נורא טוב לי וכיף לי, אבל אני מרשה לעצמי להזיז את הדרישות המדוקדקות הצידה וליצור משהו הרבה יותר משוחרר. בפרויקטים של דיזיין ארט יש הרבה פחות מגבלות ואני יכול ליצור בצורה אחרת, ושם כרגע נמצאים החלומות שלי. זה היה קונפליקט שלקח לי הרבה זמן להשתחרר ממנו. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני יכול לעשות גם מוצרים שאין להם פונקציה. שזה בסדר שמשהו נמצא על הקיר ופשוט מעלה חיוך".
דוגמה ליצירות שכאלה הם הארנבים רוג'ר ודוריס שהוא מייצר לגלריית גל גאון. "זה התחיל בעבודות קטנות והיום מדובר בסקיילים של שני מטר. היופי פה זה שכמעצב יש לי את הכלים מבחינה טכנולוגית, ואני יכול להשתמש בהם בדברים שהם יותר אמנותיים. אני מקווה להגיע לסקיילים של חמישה או שישה מטר שיגיעו למבנים ציבוריים או כיכרות. כשמציירים משהו כזה, שעומד במרחב הציבורי, אנשים יכולים להגיע אליו ולהתרגש ממנו. אני נהנה לחשוב שהרבה אנשים יוכלו להתחבר לעבודה בממדים כאלה, וזה לוקח בעיני את העבודות לעולמות אחרים".
"היום אני מאוד נהנה לשמחתי ממה שאני עושה. אני נהנה מהמקצוע שלי, נהנה לקום בבוקר ולעשות ברגים, ונהנה לעשות צורות ונהנה גם לעשות פסלים. נכון, זה לא כל היום לבבות עפים באוויר, ויש ימים שבהם אני אומר 'נו, כמה אני יכול לעשות תכנון', אבל זה המקצוע ואני חושב שבורכתי. יש לילות שאני מחכה לקום בבוקר כדי להמשיך את העבודה, וטוב לי עם זה".
