בני זוג, היא סמנכ"לית משאבי אנוש והוא מנכ"ל חברת תשתיות מים, הורים לארבעה ילדים קטנים בגילאי גן עד בית ספר יסודי, החליטו שהם רוצים לעבור לבית פרטי מהדירה שבה גרו מבלי לצאת מגבעתיים. אחרי חיפושים רבים בעיר שבה כמעט שלא קיימים בתים פרטיים עם חצר למכירה, מצאו השניים בית פרטי בן 150 מ"ר שלו חצר בת 70 מ"ר.
אחרי הקנייה, הם פנו למעצבת שרון ברקת כדי שתסייע להם להתאים אותו לצרכי משפחתם הצעירה. "היה לבית פוטנציאל, אבל היו בו גם לא מעט בעיות", מספרת ברקת. "הוא היה חשוך מאוד, עם שני כיווני אוויר בלבד, והאווירה בו הייתה די מדכדכת. התקרה בקומה התחתונה די נמוכה ועליה נוספו הנמכות שונות ומשונות, והיה גם ברדק שלם של קורות ועמודים שחילקו את החלל בהמון מקומות לא נחוצים. בשלב התכנון עבדתי עם מעצבת הפנים שולי טפירו, ויחד ניסינו להבין על אילו עמודים נוכל לוותר ועם מה לא תהיה ברירה אלא להישאר".
ברקת מספרת שבני הזוג רצו להאיר את הבית החשוך ולהפוך את הדכדוך לשמחה וצבע. "בגלל זה הם הגיעו אליי מלכתחילה", היא אומרת בחיוך. "בגלל מגבלות התקציב התמקדנו בעיקר בקומה הראשונה, בחלל המרכזי ובמטבח, שהיה חשוב להם במיוחד כי הם מבשלים המון. בחדרי השינה נגענו רק מעט, אבל את חדרי האמבטיה שבקומה הראשונה שיפצנו לגמרי – הם היו ישנים מאוד והיה צריך ממש 'לגלח' אותם ולהתחיל מחדש. את הריצוף האבן הצהובה שבקומת הקרקע, את החלונות ואת המדרגות, השארנו כפי שהם".
פרחים בחלל הציבורי
דלת הכניסה לבית נצבעה באדום עליז, בהתאם לבקשתם של בני הזוג להאיר את החלל ולהשתמש בהרבה צבע. "לפני השיפוץ היה מימין לדלת, בחלקו החיצוני של הבית, מן מחסן קטן. במהלך השיפוץ סגרנו אותו מבחוץ ופתחנו מחדש לכיוון הבית, וכך יצרנו ארון כניסה", מסבירה ברקת. מימין לכניסה נמצאים שירותי האורחים, שזכו לטיפול קוסמטי בלבד, שכלל צביעה והדבקת טפט פרחוני. הגוונים הקרירים של הטפט והדלת התכולה נבחרו כדי ליצור משחק בין הצבעים החמים – כמו זה שנבחר לדלת הכניסה – לקרים.
משמאל לכניסה נמצא מטבח גדול שחזיתותיו ירוקות. לאחד הקירות נוספו ארונות גבוהים שתוכננו במיוחד, וכן אי עם משטח בוצ'ר מעץ, שמעליו נתלו מנורות וינטג' בצורת פרחים. במרכז החלל, הפתעה: שטיח קילים שנקנה בשוק הפשפשים. "אני מאוד אוהבת כשיש במטבח שטיחים אמיתיים, לא סמרטוטים או שטיחי כותנה שאפשר להכניס למכונת הכביסה", מסבירה ברקת את הבחירה. "אנשים לפעמים נרתעים מזה, אבל אני חושבת שאין סיבה שלא יהיה שטיח יפה ונעים גם במטבח. אפשר להסתדר עם הניקיון שלו. מה גם שבמקרה הספציפי הזה, החלל של המטבח גדול מאוד, וכאמור על הריצוף לא יכולנו להשפיע, ולכן היה לי חשוב שיהיה שטיח גדול במרכז".
הארון הגבוה שבמטבח גובל בקיר ארוך ונטול חלונות. כדי להאירו ולהוסיף לו עניין, הודבק עליו טפט פרחוני וססגוני במיוחד שיוצר אפקט שלא ניתן להתעלם ממנו. "מהר מאוד ידענו שהקיר הזה יהיה קיר דומיננטי, עם ספרייה וגם טפט", מסבירה ברקת. "ומרגע שהוחלט על טפט, היה ברור שהוא לא יהיה שקט. מצאנו אותו ב-'צביקה טפטים' ברחוב בוגרשוב בתל אביב. לא היו לנו הרבה התלבטויות, ברגע שראינו אותו היה ברור שזה זה". על הטפט הוצבה ספריית עץ ירוקה כהה מ-'טולמנ'ס דוט', ומולה שולחן אוכל שנקנה ברחוב הרצל בתל אביב ורגליו נצבעו בבורדו. "זה כמובן שולחן נפתח", מפרטת ברקת, "כי בני הזוג אוהבים לארח. יש להם משפחה מורחבת גדולה והמון חברים, ולכן גם היה להם חשוב שיהיה בקומה חלל פנוי ולא דחוס".
25 צפייה בגלריה
חגיגה לעיניים: ספריית עץ ירוקה "שוברת" את הטפט הפרחוני שבפינת האוכל
(צילום: אורית ארנון)
קיר הטפט מסתיים בקיר חוצץ קטן, שאחריו נקבעה פינת עבודה מינימליסטית משולחן שנבנה אצל נגר ומורכב מפלטת בירץ' ופורמייקה, ורגלי עץ ורודות מעוטרות. מנורת וינטג' צהובה וכיסא משרדי פשוט מאיקאה משלימים את התמונה של הפינה הצנועה, שכמו שאומרת המעצבת, היום היא חובה בכל בית.
סלון גדול, סלון קטן
בצידה השני של הקומה נמצא סלון בעל מבנה ייחודי, שנולד בגלל אילוצי המבנה והתקציב. "במרכז הסלון ניצב עמוד שממש חוצה אותו ולא מאפשר ליצור חלל גדול כמו שרצינו", מספרת ברקת, "אבל הורדה שלו הייתה תהליך מורכב ויקר מדי". הפתרון שמצאו המעצבות: שני סלונים צמודים זה לזה. באחד מהם, הרשמי יותר, ספת ר' ירוקה גדולה שנקנתה בחנות "בדוסה" ועוטרה בכריות שחלקן מ-"טולמנ'ס דוט", חלקן מהחנות "אובליבופ" ואחת – כרית שצורתה פרח – נבחרה אצל המעצבת תמר מוגנדורף. שולחן הסלון נקנה בחנות Ubject, ועל הקיר נתלו עבודות אומנות שנבחרו בגלריה "פחות מאלף", באתר סוסייטי סיקס ואצל הציירת גבריאלה קליין. צמוד לסלון הזה וניצב לו נמצא סלון נוסף, קטן יותר ורשמי פחות, ובו פינת רביצה מ-"אתנחתא" וטלוויזיה שניצבת על זרוע, כך שניתן להפנות אותה גם אל הסלון הגדול.
חלון קטן שקישר בין הסלון לבין גרם המדרגות נסגר על ידי המעצבות והפך לספרייה נוספת ("זה בית שבאמת קוראים בו, ויש בו ספרים בדי הרבה פינות", אומרת ברקת). המדרגות מובילות אל הקומה הראשונה, שבה חדר הורים ושלושה חדרי ילדים. "החדרים קטנים, כך שלא הייתה אפשרות לחלק אותם מחדש", מסבירה ברקת. "בני המשפחה החליטו להתמודד עם הבעיה הזאת בעתיד. יכול להיות ששניים מהילדים ימשיכו לחלוק חדר, או שהבן הבכור יעבור לחדר נוסף שנמצא במרתף, למרות שאין בו חלונות".
במרתף לא עשו המעצבות שינויים מבניים, ובנוסף - לא נגעו בפרקט שהיה בבית בגלגולו הקודם. "מה שכן עשינו, גם כאן וגם למטה, היה להחליף את הפנלים בפנל פולימר ששיפר מאוד את מראה הרצפה. זו דרך מצוינת להתמודד עם ריצוף שאי אפשר להחליף", מסבירה המעצבת. חדר ההורים רוהט בסגנון נקי ורך, עם תאורה וינטג'ית משוק הפשפשים של יפו ועבודות אומנות של מירית הרלב. "היא צלמת שמצלמת ציפורים בתעופה וגם במנוחה. כאן בחרתי כמה יצירות שלה שאני חושבת שמשדרות מצבי רוח שונים".
בקומה הראשונה נמצאים גם שני חדרי רחצה, שכאמור שופצו מן היסוד. "שני החדרים היו קטנים, צרים וארוכים, ודי חשוכים", אומרת ברקת. פתרון היא מצאה באמצעות שימוש בצבע – ורוד לחדר הרחצה של ההורים וירוק לזה של הילדים – ושימוש בריצוף בהיר, דמוי טרצו, שמטפס על הקיר עד לחצי מגובהו לערך, ויוצר חלוקה ויזואלית שכמו מגדילה את החלל. חלקם העליון של הקירות, מעל לאריחים של הרצפה, חופה בקרמיקה צבעונית, והארונות שנבנו במיוחד נצבעו בגוונים דומים. התוצאה היא חדרים קטנים אבל עליזים ומלאי חיים, ממש כמו הבית כולו.
