רק לפני ארבעה חודשים חנך משרד האדריכלים ההולנדי MVRDV את המבנה המשונה והמסקרן ברוטרדם שבו יושבת שלוחת מוזיאון בוימאנס ואן בונינגן (Museum Boijmans Van Beuningen). המבנה העטוף ב-1,664 מראות שבראשו גן ירוק זכה לכינוי המלגלג "קערת הסלט מאיקאה" וממשיך לספוג ביקורות על בנייתו הבזבזנית, ועל כך שאינו משתלב בסביבה העירונית שמקיפה אותו ויוצר במתבוננים ניכור.
ואכן, למרות שלכאורה מדובר ב"שיקוף" הסביבה, מגדלים אימתניים מחופים זכוכית מעוררים לעיתים דווקא תחושות סלידה. שקיפות החזיתות לא בהכרח מחזקת את התקשורת עם המתרחש במפלס הרחוב, והקרירות שמשדרת הזכוכית כלפי חוץ אולי דווקא מרמזת על רצון להיבדל ולהיפרד. המבנה החדש של משרד האדריכלים האקסצנטרי שעולה לכותרות הוא קומפלקס המגורים Valley ("העמק") באמסטרדם, שמבקש לשבור, תרתי משמע, את המשוואה.
הפרויקט, שיושלם באביב הקרוב באיחור של שנה בגלל מגפת הקורונה, חולש על פני 75 אלף מטר רבוע בזאודס (Zuidas), רובע העסקים שבדרום אמסטרדם. הוא מכיל שימושים מעורבים ביניהם 200 יחידות מגורים, שבע קומות משרדים ומתחמי תרבות ומסחר. כבר בשלב חשיפת התכנון וההדמיות אי שם ב-2015 משך הפרויקט תשומת לב רבה. תמונות חדשות שלו לאחר הסרת הפיגומים עוררו מחדש את ההתעניינות במבנה הגרנדיוזי, שנראה כמו בניין ששרד פיצוץ.
13 אלף עצים ושיחים
הסיבה העיקרית לסקרנות וההתלהבות טמונה כאמור בצורתו הלא שגרתית של הפרויקט: שלושה מגדלי מגורים כשהגבוה ביניהם מתנשא לגובה של כ-100 מטרים. בעוד החזיתות החיצוניות שנושקות לרחובות ההיקפיים מחופות זכוכית, חלקם הפנימי של המגדלים "נשבר" למאות טרסות ומרפסות עשויות אבן מחוספסת. באתר האדריכלים מסבירים שהבחירה בזכוכית רפלקטיבית כלפי חוץ מכירה במורשת התאגידית של האזור ו"מדברת" באותה שפה עיצובית כמו שכניו המיידיים של הפרויקט.
14 צפייה בגלריה
החזית המוכרת ממגדלים עכשוויים מפורקת כדי ליצור אינטימיות
(צילום מאתר האדריכלים mvrdv.nl)
המבנה טרם אוכלס, והתמונות שפורסמו כעת כשהוא "עירום" מאנשים וריהוט, לא בהכרח משדרות את החיות והחיוניות שהאדריכלים מבקשים ליצור בו. עם זאת, על פי הפרסום, כשייחנך המבנה בעוד מספר חודשים, תכסה את הטרסות והעמק המלאכותי בין המגדלים "שכבה ירוקה" עשירה שתכלול כ-13 אלף עצים ושיחים.
אין ספק שאדריכלות הנוף בפרויקט שוות ערך בחשיבותה לאדריכלות הבנויה. מי שהיה אמון עליה הוא אדריכל הנוף הוותיק ובעל השם הבינלאומי פיט אודולף (Piet Oudolf) בשיתוף פעולה עם MVRDV. אודולף בחר את סוגי הצמחים בפרויקט כך שהמראה הירוק והפורח יישמר לאורך רוב ימות השנה, ואלפי הצמחים יושקו ויטופלו על ידי מערכת השקיה אוטומטית וצוות אנשי גינון ייעודי.
הטיפול השונה בחזיתות נראה מסקרן מאוד והמפגש בין הזכוכית הישרה והמבריקה לאבן בעלת קווי המתאר הגסים מזכיר בלוק שיש חצוב. לפי האדריכלים, העיצוב הנבחר מאפשר דואליות בין קנה המידה הגדול והתאגידי שמגדיר את הרובע הפיננסי לבין תחושת אינטימית ואנושית יותר. סביר שזו תורגש טוב יותר לאחר שהטרסות יכוסו בשכבת צומח שתתפתח ותתעצם בהדרגתיות ככל שיחלפו השנים.
שטחים ירוקים פתוחים לציבור
סיבה נוספת לייחודו של הפרויקט טמונה באופן שבו הוא מכניס את הציבור פנימה. לא בכדי הוא זכה לכינוי "Valley", "עמק", שכן אל קומת הקרקע מתחבר שביל הולכי רגל מעגלי. באמצעות מערך גרמי מדרגות מפותלים מטפס השביל הציבורי במעלה המבנה דרך הגינות, הטרסות והפונקציות המסחריות. נקודת השיא שלו נמצאת בקומות הרביעית והחמישית, שישמשו שטח ציבורי פתוח ומגונן בין שלושת המגדלים.
שני גרמי מדרגות גדולים מובילים ממפלס הרחוב אל אזור ציבורי נוסף, הפעם בפנים המבנה. החלל מקורה באמצעות שני סקיילייטים (פתחים בגג) שמכניסים יחד שפע אור טבעי. בדומה לחזיתות המגדלים, גם חלק זה של הפרויקט מחופה אבן טבעית ובעל קווי מתאר "שבורים", כך מתקבל מראה של מערה מלאכותית. החלל הציבורי המקורה קיבל את הכינוי "גרוטו" (Grotto) – מושג המתאר מערות טבעיות או מלאכותיות שבהן נעשה שימוש על ידי בני אדם בתקופות קדומות וגם בעת החדשה.
החזות המשוננת של ה-Valley נראית לכאורה אקראית ובלתי מתוכננת. בניגוד למה שאולי אפשר לחשוב במבט ראשוני ושטחי, ב-MVRDV מסבירים שחזיתות האבן עוצבו בכלים לעיצוב פרמטרי שפותחו בשיתוף חברת Arup. מדובר בתחום מבוסס מחשב שתופס תאוצה בעשורים האחרונים. באמצעות פרמטרים מוגדרים מראש ניתן לשלוט בגאומטריה של המבנה ולבחור בצורניות היעילה והנכונה ביותר עבורו. חזיתות ה-Valley עוצבו בהתאם לכיווני האור באתר, מגבלות פרטיות ופרמטרים נוספים שנבחרו. התוצאה היא כמובן מגוון רחב של דירות מגורים, כשלדברי האדריכלים אין בפרויקט שתי דירות זהות.
הגבעה שלא הייתה
ההדמיות של ה- Valley באמסטרדם נראות מבטיחות. שלושת המגדלים גדושי הצמחייה עושים רושם של מקום חי ושוקק, מעין אי ירוק ואופטימי בלב כרך אפור וקודר. עם זאת, שילוב צמחייה בפרויקט אדריכלי אינה בהכרח ערובה להצלחתו. דוגמה לסוגייה מהעת האחרונה, גם היא מבית היוצר של MVRDV, היא פרויקט Marble Arch Hill בלונדון. ההדמיות אמנם נראות קסומות, אך במציאות נחשב המתחם שעלותו הסתכמה ב-8.15 מיליון דולר (6 מיליון פאונד) ככישלון מהדהד. בנוסף, בתחילת החודש פורסם כי הוא נסגר למבקרים.
מדובר במיצג זמני דמוי הר מלאכותי חלול הנשען על מערכת פיגומים בסמוך לרחוב אוקספורד והייד פארק. מטרת הפרויקט הייתה למשוך מבקרים לאזור זה בעיר, שספג מכה כלכלית קשה בעקבות הקורונה. לפי האדריכלים האטרקציה (שעלותה בפועל הייתה כפולה מהתקציב שיועד לה) "תגדיר מחדש את הקשר בין רחוב אוקספורד להייד פארק תוך מבט נדיר על הפארק ומארבל ארץ'".
ההדמיות ששווקו נתנו תחושה שיש למה לצפות – גבעה מכוסה בעצים ושיחים שמכניסה גוון ירוק לתוך הרחוב הבריטי. אך כגודל הציפייה, גודל האכזבה כשהמבקרים הנרגשים גילו במקום מראה יער עשיר, גבעה קטנה מכוסה דשא עם עצים בודדים. גם הנוף מעורר ההשתאות שהובטח הסתכם בסופו של דבר במבט סביר ולא מרגש במיוחד. תגובות לועגות ברשת כמו גם מצד מבקרי אדריכלות לא איחרו לבוא. באתר "The Critic" השווה דן ברקר (Dan Barker) את הגבעה במארבל ארץ' לפסל של כריסטיאנו רונאלדו. מה שהיה בזמנו הבטחה אדירה פספס את המטרה לחלוטין ולא קלע לתווי פניו של שחקן הכדורגל. כמו במקרה המשעשע הזה, סבר ברקר שאת הכסף האדיר שהושקע באטרקציה התמוהה ניתן היה להוציא בצורה חכמה יותר.
