בתקופת המלחמה מחפשים רבים להתרפק על זיכרונות ילדות ועל נוסטלגיה מפעם, מארץ ישראל הישנה והטובה. הנה כמה תחנות שכמו קפאו בזמן, אך מנגישות לקהל הרחב הצצה חווייתית לעבר.
כמו בבית של סבתא
לגיל פנטו יש אוסף היסטורי מרשים של שלטים, קופסאות, מחברות, בגדים, צעצועים ובעצם כל מה שמספר את סיפורה של מדינת ישראל ושל תושביה משנות ה-40 ועד לשנות ה-70 של המאה הקודמת. מעבר לכמות המדהימה של הפריטים שאסף, ניכר הסדר והארגון בכל פינה בחלל. פנטו חושב לא רק על הפריטים אלא גם על דרך הצגתם, וזו מבוססת גם על הסיפורים שליקט פנטו על האוסף שהלך והתעצם עם השנים.
מי שמגיע לראשונה להתארח בוודאי יתרגש וישתמש בביטוי "בדיוק כזה היה לי", והכוונה כמובן לאוספי הילדות שהיו פעם לכל ילד או ילדה בישראל, כמו מפיות, מחזיקי מפתחות, בולים, עטיפות מסטיקים ועוד.
פנטו עבד בכלל בחברה גדולה בתחום גיוס בכירים ולפני כ-10 שנים הוא עשה הסבה לאספנות ולאירוח ביתי בסביבת האוספים שלו. מה שהתחיל את העניין שלו היה קופסת פח שמצא פנטו בשוק הפשפשים. זו שהזכירה לו את ילדותו בקיבוץ. קופסת הפח הייתה הטריגר לאוסף העצום שליקט במהלך השנים. מאז, במשך כמעט 30 שנה, מקדיש פנטו את זמנו לליקוט נוסטלגיה ישראלית. כך למשל רכש פנטו את כל התכולה של בית מרקחת היסטורי, כולל את השלטים, שפעל ברחוב דיזנגוף והיה מיועד להריסה.
אחריו הגיעו חניות נוספות, כמו חנות ההלבשה של גרינברג שהייתה בדרך השלום 101 ופעלה מ-1954 עד לפני כשנה. "מה שייחד את החנות הזו שהיא נשארה עם הריהוט המקורי שלה משנות ה-50", מספר פנטו. לצד הריהוט קיבל פנטו גם את כל ההלבשה המקורית שהייתה מאוחסנת בחנות הוותיקה. "אלו מספרים על תעשיית האופנה המפוארת שהיתה פה פעם", משתף פנטו. מעבר לפירוק חנויות פירק פנטו גם דירה ישנה בגבעתיים שהזמן בה עצר מלכת, זאת לצד שיטוטים בשוק הפשפשים ביפו המטרה לחפש פריטים מעניינים לאוסף.
"זה נכס שהולך ונעלם, פעם גם הבתים וגם האוספים היו מאוד דומים, אנשים רכשו תוצרת הארץ ולכן הבית של רבקה היה דומה לבית של שושנה", משתף פנטו בתובנה.
כשמגיעים לביתו או ליתר דיוק - למוזיאון המיוחד שפתח פנטו ברחוב שוקן בדרום העיר - כל אחד מוצא בו את הבית שלו ואת הילדות שלו. במקום מארח משפחות וקבוצות שרוצות להתרפק על זיכרונות הילדות, ומתפרנס, בין היתר, גם מסיורים בשוק הפשפשים, שם גם התחיל התחביב שהפך למקצוע. מדי פעם שוכר גיל מקום לטובת הצגה של חלק האוסף, תחת נושא ממוקד כזה או אחר.
מה השתנה אצלך בעקבות המלחמה?
"האירוח המרכזי לא יהיה ביפו ומתקיים במתחם שוקן, שם יש מרחב מוגן במידה אם יהיה בכך צורך".
- בחודש ינואר יפתח פנטו את המתחם בשוקן 27 בימי שבת לקהל הרחב במחיר מוזל של 60 שקל למבקר. בשאר הימים המתחם יהיה פתוח למשפחות וקבוצות בתיאום מראש.
"הצריף" – לשתות גזוז מסיפולוקס
במושב אליכין דרומית לחדרה נמצא "הצריף" - מתחם אירוח אינטימי קולינירי ונוסטלגי למשפחות ולקבוצות שהקים עודד צביקל. במקום יש אוסף מרשים של פריטים מהמטבחים ומהמפעלים הישראליים שפעלו ופועלים בתחום הקולינרי משנות ה-40 של המאה שעברה. ביחד מהווים המוצגים פיסת היסטוריה של חיי היומיום המועברת דרך מוצרים, ריחות וטעמי ילדות.
כל השנים התפרנס צביקל כאיש קולינריה, יועץ למסעדות ולתוכניות אוכל בטלוויזיה, ובמקביל החל לאסוף פריטי מטבח ישנים. מה שהתחיל בקטן הלך והתעצם עד לכדי אוסף מרשים ומרגש. צביקל אצר לא רק את הפריטים אלא גם את הסיפורים מאחורי כלי האוכל, ספרי הבישול ובכלל - המטבחים של פעם. האוסף של צביקל מתמקד בפריטים שכולם תוצרת הארץ וכולו שיר הלל לתעשייה מזון ולאביזרי מטבח שהלכה ונעלמה. חובבי נוסטלגיה יתרגשו לראות במקום מותגי עבר שברובם לא נפוצים כבר, אך הם מוצגים לראווה "בצריף" שהוקם לפני כשנה.
11 צפייה בגלריה
פיסת היסטוריה של חיי היומיום המועברת דרך מוצרים, ריחות וטעמי ילדות. עודד צביקל, הצריף
(צילום: רומי נדלר)
אחד הפריטים המרתקים באוסף של צביקל היא מסחטת ההדרים הביתית הראשונה שייצר יצחק זקסנברג, חרש שעלה לארץ מפולין ופתח ברחוב סלמה בתל אביב בית יציקה לפרטי אלומיניום וברזל. לפי הידוע, הוא המציא את מסחטת התפוזים בצורתה המוכרת עד היום בכל דוכן מיצים שבו סוחטים תפוזים ידנית. אגב, עד היום מייצרים את את המסחטה באופן ידני ומשנת 2000 זה נעשה בקיבוץ חולית שבעוטף עזה, אחד הקיבוצים שנפגעו בשבת הארורה.
עוד פריט נוסטלגי שמציג צביקל למבקרים בתקופת הטעונה הזו הוא חוברת "מתכונים לשעת חירום", שיצאה ב-1947, במקביל לפרוץ מלחמת העצמאות. החוברת כוללת מתכונים ללא בשר, מפאת החוסר, ומתמקדת במתכונים קלים ופשוטים להכנה. "במרכז החוברת, החלק האהוב עליי, נבנה תפריט ארוחות צהריים לשבועיים, שמביא בחשבון שימור שאריות חומרי גלם מיום קודם", מספר צביקל.
בין היתר אפשר לראות כאן מקררי קרח, קומקום שורק, מכלי סיפולוקס שונים, סיר הפלא המיתולוגי ועוד פריטים מהמטבח של הסבתות של כולנו, כולל ריהוט קומפלט. צביקל משלב בסיור טעימות של פעם, למשל עוגת שיש שנאפתה בסיר פלא, גזוז עם תרכיז ממכשיר סיפולוקס ועד לארוחה מלאה ומוקפדת בחלל שבו מוצג האוסף.
מה השתנה אצלך בעקבות המלחמה?
"בסיורים שמתקיימים בימים אלו אני פותח בשיח סביב בישול בימי מלחמה וחירום, מה שליווה את תושבי הארץ ממלחמת העולם השנייה דרך כל מלחמות ישראל". בסמוך יש מרחב מוגן, אם כי באליכין לא היו אזעקות בכלל מדגיש צביקל.
רסטורציה לריהוט עתיק
בשכונת פלורנטין בתל אביב מסתתר בית מלאכה ייחודי בשם "אז", שהקים שי אברהמי, רסטורטור במקצועו. הוא מעיד כי מגיל צעיר הוא אהב להתבונן ולנסות לפענח את הדרך שבה הם יוצרו, החומרים שמהם הם מורכבים ומה טומנת ההיסטוריה שלהם. המחשבות והסקרנות הובילו אותו להפוך לשוליה בבית מלאכה לשחזור רהיטים עתיקים.
שנים ארוכות של למידה הביאו אותו לפתוח לפני כ-30 שנה עסק רסטורציה משלו. "לחלק מהרהיטים יש סיפור מרגש, יש שולחנות שעליהם נכתבה היסטוריה, יש רהיטים שצופנים סודות", הוא מספר ומוסיף כי העיסוק שלו בשיפוץ ובשחזור רהיטים עתיקים זו הזדמנות ללמוד על סגנונות שונים ועל טכניקות ייצור. "כזה שלא תדעו שעבר טיפול מוקפד", הוא מוסיף.
בדרך כלל מגיעים לאברהמי לקוחות עם רהיט בעל ערך סנטימנטלי, לרוב כזה שעבר בירושה במשפחה. גם ממוזיאונים ומבתי כנסת פונים אליו כשהם מחפשים איש מקצוע מוסמך ומנוסה לשיקום רהיט עתיק. אברהמי שיחזר רהיטים רבים, חלקם בני מאות שנים, אבל כשנשאל מה הכי ריגש אותו הוא מספר על קופסת מכתבים למסעות שנהגו להשתמש בה כשיצאו למסעות ארוכים בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת. "הקופסאות האלו הכילו לרוב דפים, קסתות דיו, ציפורניים, בולים ומעטפות כדי לכתוב מכתבים בחזרה הביתה", מספר אברהמי.
מה השתנה אצלך בעקבות המלחמה?
"אני משתדל להעסיק את עצמי בעבודה, ולמזלי יש בתקופה האחרונה הרבה פריטים שהגיעו אליי לשימור", מספר אברהמי, "המגע עם העץ ושימור ההיסטוריה נותנים לי תחושה של שליחות לצד פרנסה".
אומנות וחידוש רהיטים וחפצים ישנים
בחלל רחב ידיים במתחם בית ברל מאיה גל משפצת רהיטים ישנים. חלק מהרהיטים מגיעים אליה שבורים ומתקלפים, ולרוב מבקשים ממנה הבעלים לתת חיים חדשים לרהיטים שישתלבו בחזרה בדירתם. "חלק מהרהיטים עוברים הסבה למוצר אחר, אבל תמיד עם כבוד לעבר", אומרת גל.
לאורך השנים עברה גל קורסים שונים ומגוונים בתחום הנגרות והשיחזור, אך מספרת שכבר מגיל צעיר היא לא פחדה להתנסות וליצור. "הכל התחיל מלוח מודעות שקיבלתי מחברה", מספרת גל, "ומאז ששיפצתי אותו, ניגרתי וצבעתי להנאתי. נהגתי לנסוע לשוק הפשפשים ולקנות מסגרות ישנות שמהן יצרתי לוחות מודעות בשילוב בדים מנחלת בנימין. והכל נמכר. לאחר מכן חברות שגרו בתל אביב התחילו לאסוף עבורי רהיטים קטנים שנזרקו לרחוב, ואותם שיפצתי ומכרתי".
היד הטובה של גל בשילוב יצירתיות הובילה לעוד ועוד ההזמנות. עם הזמן היא קיבלה מכונות תפירה ישנות, מקררים וינטג', שידות החתלה, מכשירי רדיו עתיקים ושאר פריטים ישראליים של פעם, וצבעה אותם או אפילו שינתה את ייעודם המקורי כדי לתת להם חיים חדשים. "מעבר לערך השימור והקיימות, יש ברהיטים הישנים ערך סנטימנטלי", אומרת גל, "לקחת רהיט בן 100 שנה שעבר מספר דורות במשפחה ולתת לו נראות חדשה זה מה שהופך אותו למוצר יחיד במינו שנותן גם אופי לדירה שאליה הוא הולך".
גל מוסיפה: "קיבלתי פנייה על מקרר שהיה שייך לניצול שואה, שכשעלה ארצה המקרר היה המוצר הראשון שרכש ושירת אותו נאמנה במשך שנים רבות, עד שאוחסן ונשמר. מי שפנה אליי היה בן הדור השלישי. כדי לשמר את הזיכרון לתת לו כבוד, ועדיין שיהיה פריט שימושי, הוחלט ליצור ממנו ארון. זה היה פרויקט מאתגר ומרגש, והתוצאה הדהימה את המשפחה".
מה השתנה אצלך בעקבות המלחמה?
"אני יוצרת לבבות. הם חלק בלתי נפרד מתהליך העבודה שלי. מאז המלחמה, התחלתי ליצור בכל יום לב חדש הנוצר מהתחושות שלי, ההרגשה והחומר שמדבר אליי באותו יום… זה מעין תהליך ריפוי שכזה. הלבבות עזרו ועוזרים לי בהתמודדות היומיומית הכואבת, הם מנחמים אותי וגם את העוקבים שלי".
- אפשר לבקר במתחם ובחלל התצוגה של גל בתיאום מראש, ובמסגרת הביקור אפשר לשמוע "סיפורים מהבוידם". בצמוד יש מרחב מוגן.
