בשבוע שעבר (29.6) הלך לעולמו האדריכל ומתכנן הערים אדם מזור והוא בן 86. מזור, חתן פרס ישראל לאדריכלות, מבכירי עולם התכנון הישראלי, השאיר חותם אדיר על פניהן של ערי ישראל דרך עשרות התוכניות רחבות ההיקף שיצר, וכן דרך פיתוחה של התוכנית האסטרטגית "ישראל 2020", אשר על בסיס עקרונותיה הוכנה תוכנית המתאר הארצית תמ"א 35.
מתוך הרשימה המפוארת של הישגיו ותרומתו של מזור, נדמה כי הפרויקט הזכור והמרתק ביותר שלו היה דווקא הפרויקט הקטן יחסית אשר כונה "לב העיר" - תוכנית שבמידה רבה הצילה את תל אביב מהגסיסה העירונית שחוותה בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, תוכנית שעליה יקבל בהמשך את פרס רכטר לאדריכלות.
בריאיון ל-ynet, מספר אלעד הורן, חוקר אדריכלות וממחברי הספר "פומו: ארכיטקטורה של הפרטה" שסוקר את התקופה המרתקת בעיר, על הבעיות העירוניות שהותירו את תל אביב עזובה ומתפוררת, והניעו את מזור לתכנן ולפעול. "האוכלוסייה בתל אביב מסוף שנות ה-60 ועד סוף שנות ה-80 למעשה צונחת בכ-20 אחוז", מסביר הורן, ומתאר את מה שלא ניתן להגדיר אחרת מגסיסה של עיר – בייחוד בהתחשב בגידול האוכלוסין בשאר הארץ באותן שנים.
"מה שקרה בתל אביב זה בדיוק אותו סיפור שקרה בערים באמריקה. אחרי מלחמת העולם השנייה, השיכונים של שנות ה-50 התחילו לפגוע בערים עצמן, דבר שיצר תנועת נגד של בנייה פרברית של המעמד הקצת יותר גבוה. כפועל יוצא של זה מרכזי הערים החלו להתרוקן, בעיקר ממשפחות צעירות, ומי שנשארו היו בעיקר האנשים המבוגרים שהיה קשה להם לעבור. באופן טבעי זה הביא לכניסה של שימושים אחרים למרכזי הערים - מסחר ואפילו תעשייה, מה שדרדר עוד יותר את העיר וגרר אחריו סגירה של בתי ספר, גני ילדים ומוסדות תרבות. פשוט לא היה בהם צורך כי לא היו מספיק תושבים. יש גם סיפורים מזעזעים על זנות ופשיעה במרכז העיר, מישהי אפילו סיפרה לי שהייתה תקופה שמשמר הגבול היו מסיירים בלילות ברחובות. ככה אנחנו מוצאים את תל אביב בשנות ה-70 וה-80. עזובה, מסכנה, מתקלפת. עיר שאין לה תקומה".
הורן מסביר כי חלק גדול מהחטאים האורבניים של התקופה נוצרו בשל שיקולים תחבורתיים – הרצון להכניס פנימה אל העיר את הרכב הפרטי. "זה כמובן היה הדבר שהניע את כולם בשנות ה-70, מה עושים עם מכוניות כדי שלא יהיו פקקים". כך, בהתאם לרוח התקופה, הוקמו הסטרוקטורות המפלצתיות שכיום נתפסות כמטרד – התחנה המרכזית החדשה, כיכר אתרים ובהמשך גם כיכר דזינגוף שהורמה אל מעל פני הרחוב. הכל כדי לייצר עליונות לרכב הפרטי על חשבון הולכי הרגל ותחושת העירוניות. "הדברים נעשו בהשפעה של מתכנני תנועה שהגיעו בשנות ה-60 וה-70 מארה"ב", מוסיף הורן. "זה הכול חלק מאותה אמריקניזציה שתל אביב עברה".
ואז הגיע צ'יץ'
דברים החלו להשתנות בהדרגה עם כניסתו של שלמה להט (צ'יץ') לראשות העירייה. "ב-74' מגיע צ'יץ' ומתחיל להזיז את הדברים. הוא מבין שהתשובה תגיע מתכנון עירוני, וזה מה שהוא מתחיל לדחוף אליו. הוא מביא את אדם מזור, ויחד הם מתחילים להסתכל על כל המרחב, בהבנה שהמטרופולין כולו צריך לקבל תוכנית אחידה".
בתוך כך ניסה מזור לייצר קואליציה עם שאר ערי המרכז לשם הכנת אותה תוכנית, אך ללא הצלחה מרובה. עם זאת מתגבשות אצלו כמה תובנות גורליות, ששנים קדימה יקבלו ביטוי קונקרטי, בראשן - זניחת התוכנית האמריקנית להקמת מרכז העסקים הראשי של תל אביב במערב העיר, על שכונת מנשייה ההרוסה וביטול התוכנית להקמת כבישים מהירים שיבתרו את העיר ובין השאר יהרסו לחלוטין את שכונת נווה צדק, שעליה תוכנן לקום מחלף ענק. במקום זאת, החלה להתפתח התפישה של מע"ר לאורך נתיבי איילון, ממזרח לעיר, כפי שאנו מכירים כיום.
8 צפייה בגלריה
מאזן ההגירה למחוזות תל אביב והמרכז, 1977-1982
(מארכיון משרד מזור-פירשט, מתוך פומו: ארכיטקטורה של הפרטה)
לצד תוכניות אלה, יצר מזור תוכנית אב לתל אביב, שאמנם לא אושרה אך היוותה בסיס לפסיפס העירוני הקיים כיום בעיר. "מתוך העבודה על תוכנית האב, צ'יץ' ומזור מבינים שהם צריכים ללכת ולעשות ניסיונות בעיר, לרדת בקנה המידה ולהכין תוכניות ממוקדות יותר", מסביר הורן. "למעשה, תוכנית 'לב העיר' מוגדרת כתוכנית ניסיונית שמטרתה לבדוק האם ניתן להוביל לשינוי מלמטה, מתכנון קטן של חלק אחד שהם סימנו כמדורדר במיוחד".
החלק הנבחר שייקרא "לב העיר" נתחם ממערב ברחוב אלנבי, ממזרח ברחוב יהודה הלוי ומצפון בשדרות בן ציון – חלק מהרקמה ההיסטורית של העיר, שככל הנראה נבחר מתוך ההנחה שחידוש לב הרקמה העירונית ישפיע על יתר חלקי העיר, כפי שלבסוף אכן קרה.
שטח התוכנית חולק לחמישה אזורים קטנים שהוכתרו ככאלה שעתידים לעבור התחדשות, דבר שחיזק עוד יותר את ההעמקה וההכרה של המתכננים את השטח. הורן מציג את התוכניות של לב העיר, שלצד הארכיון כולו של משרד מזור-פירשט עברו בחודשים האחרונים למרכז לחקר המורשת הבנויה ע"ש ארנסון בטכניון, שם הוא משמש כאחראי על האוספים.
8 צפייה בגלריה
תוכנית בינוי מוקדמת לאזור לב העיר תל אביב שהכין מזור בתחילת שנות ה-80
(מארכיון משרד מזור-פירשט, מתוך פומו: ארכיטקטורה של הפרטה)
את התפישה שמאחורי התוכניות להתחדשות לב העיר, מסביר בריאיון פרופ' שמאי אסיף, לשעבר ראש מינהל התכנון, ומי שכיהן כמהנדס העיר תל אביב בשנים 1994-1984. במסגרת עבודתו כמהנדס העיר, יישם במידה רבה את תוכניותיו של מזור. "תוכנית לב העיר הייתה חלק מגישה חדשה. אחרי הרבה שנים שתל אביב הסתכלה צפונה והשקיעה שם משאבים, אנחנו באנו ואמרנו שאנחנו הופכים את הפנים ב-180 מעלות ומסתכלים אל מרכז העיר ודרומה. גישה של שיקום במקום בנייה חדשה".
לצד שיקום אזורים אלה, אסיף מספר על כך שחלק מהותי מהתחדשות המרחב נעשה באמצעות הוספת זכויות בנייה שיצרו כדאיות לשיפוץ המבנים, ועזרו לצופף את האוכלוסייה. אולם מה שייחודי בתוכנית זו היה קביעת זכויות הבנייה לא לפי גודל המגרש כנהוג, אלא על פי גבהים ונפחים. כך הצליחו המתכננים לחזק את המרקם האחיד של העיר ולייצר תכנון מוקפד ונשלט יותר. אל מול האחידות היחסית בנפחים הבנויים שהוגבלו, הושג מגוון ויזואלי באמצעות התוספות השונות שנוספו ועזרו לעורר את העשייה האדריכלית בעיר.
8 צפייה בגלריה
סנונית ראשונה לשימור מבנים בתוכנית לב העיר תל אביב
(מארכיון משרד מזור-פירשט, מאוספי המרכז לחקר המורשת הבנויה ע״ש ארנסון בטכניון)
8 צפייה בגלריה
כרטיס מבנה לרחוב שנקין 65 הכולל עלויות שיפוץ ושיקום, אמצע שנות השמונים
(מארכיון משרד מזור-פירשט, מתוך פומו: ארכיטקטורה של הפרטה)
"דבר נוסף הוא שימור המבנים של תל אביב", מוסיף אסיף. "הסנוניות הראשונות של שימור התחילו בתוכנית "לב העיר". דובר על כך שחלק מתהליך השיקום הוא גם תהליך של שימור היסטורי". למעשה, זוהי פחות או יותר התוכנית הראשונה בה מיפו מבנים לשימור בתל אביב, ובכך שמו זרקור על הערכים האדריכליים האצורים במבנים הישנים והמוזנחים של לב העיר. התייחסותם של מזור ואנשיו נטתה אל עבר הבניינים הישנים יותר, האקלקטיים, אולם בהמשך כידוע גם המבנים המודרניסטיים במרחב זכו לעדנה וגילוי מחודשים.
לצד פעולות אלו, מסביר אסיף, בוצעו הרבה פעולות משלימות, כמו הגדרת צירים, שיפוץ תשתיות, וכן ניהול מאבקים עיקשים להוצאת משרדי עורכי דין ורואי החשבון מדירות בהן פעלו בלב העיר, תוך תביעה סדרתית של העסקים, כדי שאלו יחזרו לשמש כשטחי מגורים לתושבים.
גרה בשינקין
נדבך משמעותי בפרויקט, ואולי זה שנראה לנו היום כלא אפשרי, היה התוכנית לעידוד הדיור ברובע לב העיר. "ב-85' מתחילה תוכנית הדיור, שבה משרד השיכון והעירייה מתחילים לתת כסף לצעירים רק כדי שיבואו לגור ברחוב שינקין", אומר הורן. "אי אפשר לדמיין דברים כאלה היום. ממש 'קחו כסף ובוא לגור', 'קחו כסף ותשפצו את הדירות'. היה עידוד שלם רק כדי להביא אוכלוסייה צעירה, איכותית, את הדור היצירתי".
וזה הצליח. האוכלוסייה הצעירה נהרה לשינקין וחיזקה את מוסדות התרבות שכבר נכחו ברחוב וכעת מספרם החל לגדול. "דני דותן ולהקת הקליק פתחו גלריה שנקראה 'תת רמה', חנות הספרים של תמר ברגר ('המאה ה-20', א"ק), 'אורנה ואלה', אפילו מצעד הגאווה הראשון נערך בשינקין". הסצנה היצירתית המקומית הלכה ועוררה עניין בתרבות הישראלית כולה, וזכתה לאזכורים בתרבות, עם סרטים כמו "הבועה" של איתן פוקס, ו"גרה בשינקין" של שלישיית מנגו, שיר שכתב לא אחר מראש הממשלה הנוכחי, יאיר לפיד.
8 צפייה בגלריה
אסופת הבניינים ששופצו במסגרת תוכנית לב העיר
(מארכיון משרד מזור-פירשט, מאוספי המרכז לחקר המורשת הבנויה ע״ש ארנסון בטכניון)
"התוכנית הזאת הפכה את העיר, היא שינתה את המגמה לחלוטין. אפשר ממש לראות איך ב-87'-88', אחרי ההתחלה של ההזרמה של הכספים, המגמה ברובע הזה משתנה - מיציאה של תושבים לזינוק במספרם. כאן התחילה מגמת ההגירה החיובית כמה שנים טובות לפני שזו הגיע ליתר חלקי העיר", מסכם הורן.
לצד ההצלחה של פרויקט "לב העיר", אסיף מבקש להזכיר תוכניות נוספות של מזור שהשפיעו עמוקות על המרחב התל אביבי, בין השאר התוכנית לנווה צדק, אחרי שהשכונה ניצלה מהריסה, כאמור בהתאם לתפישתו של מזור, ובאמצעות אישורו של אסיף תחת כובעו כמהנדס העיר.
נקודה נוספת שבה הצטלבו דרכיהם של השניים הייתה סביב תוכנית "ישראל 2020", תכנית מתאר ארצית כוללנית ארוכת טווח, שביקשה להציג חזון לאיך תיראה ישראל בשנת 2020. "מדובר במפעל מונומנטלי לא פחות מאשר העשייה של אדם בתל אביב", אומר אסיף. "כאן, כבר כפרופסור בטכניון, אדם הוא זה שהכין את התוכנית המהפכנית ששינתה הרבה שנים של תפישות עולם אחרות". על בסיס תוכנית זו של מזור, שעליה עמלו מאות אנשי מקצוע בישראל, התגבשה לה תוכנית המתאר הארצית תמ"א 35 שאותה הוביל אסיף. בימים אלו עובד אסיף על יוזמה בין-אוניברסיטאית בשם ישראל100, שמפנה מבט אל עבר שנת 2050, כהמשך לישראל 2020 של מזור.
