ישראל שנת 2048. איזה קטסטרופה אתם מדמיינים? פקקים זה ברור, משבר אקלים גם, אולי מלחמה עם איראן? הקורונה תישאר? מה עם הסכסוך? והאם רעידת האדמה החזקה שחוששים מנה תתרחש? בתוך כל אי הוודאות, ניתן לומר דבר אחד בביטחון: הולך להיות כאן צפוף. על על פי ההערכות הרשמיות, עד שנת המאה למדינת ישראל מספר התושבים הולך להכפיל את עצמו, וצריך יהיה למצוא פה מקום ראוי לכולם. האם זה אפשרי?
יש מי שרואים בתנופת הבנייה המתרגשת עלינו דווקא הזדמנות לפעולה, שמטרתה להבטיח עתיד טוב יותר ושינוי המצב הקיים. מתוך תפישה זו התכנסו להם בכירים בעולם התכנון הישראלי ליצירת "אמנת האיכות האדריכלית והתכנונית בישראל" – מסמך שגובש בשילוב ידיים מרשים בהיקפו, אוטופי כמעט, שבראשו עומדים שלושה גופים מרכזיים: היוזמה הבין-אוניברסיטאית ישראל 100, התאחדות האדריכלים בישראל, ופורום ה-15, המאגד את הרשויות המקומיות העצמאיות הגדולות במדינה. לצד אלו שותפים למהלך גם נציגים מעשרות גופים נוספים – החל ממשרד הבינוי והשיכון ומנהל התכנון במשרד הפנים, דרך האיגודים המקצועיים, ועד הרשויות המקומיות.
9 צפייה בגלריה
הבנייה החדשה בישראל כיום - מגדלים גנריים שאינם מייצרים תחושת שייכות, מקומיות או עירוניות. עיר ימים, נתניה
(צילום: ויקימדיה)
"העוצמה של האמנה הזאת זה שהיא משותפת לגופים רבים שעובדים יחדיו", מספר בריאיון ל-ynet פרופ' שמאי אסיף, לשעבר ראש מנהל התכנון במשרד הפנים ומהנדס העיר תל אביב העומד בראש יוזמת ישראל 100. ואכן מדובר במפגן כוח מרשים. בימים האחרונים אף גובש הנוסח הסופי לאמנה באישור כל הצדדים, ובקרוב צפוי להיערך טקס חגיגי בו יחתמו ראשי 15 הערים על המסמך המחייב שמטרתו לשנות את עולם התכנון הישראלי.
להפוך את הפרדיגמה
חלק משמעותי באמנה הוא החלק ההצהרתי שבה, זה שמציב את איכות התכנון בראש, כפרמטר מרכזי בבנייה וכתחליף לשיח הכמותי שמאפיין את סטנדרט התכנון בישראל כיום. "לאיכותו של המרחב הבנוי והפתוח השפעה מכרעת על איכות החיים", קובעת האמנה במשפט הפתיחה שלה. כלומר, איכות אינה מהווה מותרות או גחמה של אדריכלים, אלא אינטרס מדיני מובהק.
פרופ' אסיף טוען שהיחס למונח "איכות" צריך להשתנות. "אנחנו חושבים שצריך למחוק שתי סטיגמות שקיימות: הסטיגמה הראשונה היא ש-'איכות' משמעה 'יקר'. זה ממש לא נכון. עבודות מאוד גדולות מראות כיצד האיכות היא למעשה הרבה יותר כלכלית. יש מחיר ענק דווקא לאי האיכות בסופו של דבר. ברור שבשביל לקבוע זאת צריך לשאול את השאלה איך מודדים את המחיר. לדעתנו צריך למדוד את המחיר לאורך חיי הפרויקט, ולא רק לפי מחיר הקמתו כפי שפרויקטים נמדדים כיום".
הסטיגמה השנייה שהוא מציב היא שבנייה איכותית היא בהכרח איטית יותר. "התוכניות הכי טובות הן תוכניות שנעשות בלוח זמנים סביר. יש הרבה תוכניות במדינה שאתה יכול לראות להן בעיניים עד כמה הן עייפות. כולם חבטו בהן מכל הכיוונים. לקח 10 שנים להרכיב אותן, ואחרי 10 שנים אומרים 'טוב, אין ברירה. זה לא כל כך טוב, נכון, אבל כבר אי-אפשר שלא לאשר'. אז אתה מקבל ערימה ענקית של תוכניות שלא רק שהן מיושנות כי הן תוכננו לפני 10 ו-20 שנה, אלא שהן גם עייפות כי חבטו בהן מכל הכיוונים. כשעושים תוכנית רזה ומדויקת מקבלים הרבה יותר איכות".
9 צפייה בגלריה
פרופסור שמאי אסיף, מוביל יוזמת ישראל100, לשעבר ראש מנהל התכנון
(צילום: דוד סאלם זוגפרו)
חלק נוסף באמנה הוא החלק האופרטיבי, שמשרטט את ההוצאה לפועל של החזון על תכנון איכותי, אולם כאן כבר מתעוררות שאלות רבות – כיצד ניתן להבטיח איכות? מי רשאי לקבוע מהי איכות? וכיצד ניתן למדוד אותה? "אלו שאלות מפתח", מסביר פרופ' אסיף, "אנחנו חושבים שאיכות לא ניתן לכמת. זאת אומרת, אם אנחנו נצטרך לנסות ולקבוע מדדים כמותיים אנחנו בסופו של דבר נוסיף עוד סדרה של פרמטרים שאנחנו כבר משופעים בהם".
המנגנון האירופאי לאיכות
תקנות בנייה, אם כן, בהחלט לא חסר, ובכל זאת, קיים הצורך להציע מנגנון חדש. יו"ר ועדת האיכות בהתאגדות האדרכילים ומבעלי משרד האדריכלים מייזליץ-כסיף-רויטמן, אודי כסיף, מסביר שהמנגנון הנבחר להבטחת האיכות גובש בהשראת עולם התכנון האירופאי. יחד עם בת זוגו, האדריכלית גנית מייזליץ כסיף, הוא נחשף למנגנונים האירופאים במקרה, כשאירח בביתו אדריכל מוכר מברצלונה לפני כעשור.
"אי אפשר לבנות שם מה שרוצים", הוא מסביר. "כל פרויקט מעל גודל מסוים מגיע לוועדת איכות, שם היזם והאדריכל מציגים את הפרויקט. בכוח הוועדה להציע ליזם להחליף את האדריכל כי הוא לא עומד בסטנדרט". כסיף מתאר זאת כתגלית של ממש. "הבנו לאחרונה שזה מותר", הוא אומר. "איכות זה משהו שאפשר לדבר עליו, שצריך לעשות עליו ועדות, שצריך לדון בו. אז התחלנו לחקור את זה, ואנחנו הולכים ומעמיקים ופשוט נופלת לנו הלסת, אנחנו רואים שכל מדינות אירופה הלכו ויצרו חקיקה, והם כמעט שלא בונים לעומתנו".
את הפעולות שינקטו לאחר החתימה על האמנה מסביר איתן אטיה, מנכ"ל פורום ה-15. הפורום, כאמור, מאגד את 15 הערים העצמאיות הגדולות במדינה, שבהן מרוכזת כ-40 אחוז מאוכלוסיית ישראל. ירושלים, אגב, אינה חברה בפורום, אולם עירייתה צפויה אף היא לחתום על האמנה. יחד הן יכולות לקבל החלטות משותפות, ולאתגר את החלטות השלטון המרכזי.
אודי כסיף: "הבנו לאחרונה שזה מותר, שאיכות זה משהו שאפשר לדבר עליו, שצריך לעשות עליו ועדות, שצריך לדון בו"
"בלי שגם ממשלת ישראל תיכנס לעניין הזה ומבלי שיהיה פה חוק מסודר לאדריכלות ישראלית ולתכנון, המהפכה הגדולה, השינוי הגדול שאנחנו מדברים עליו - לא יקרה", אומר אטיה. ובכל זאת, רצון טוב של ראשי העיריות יכול לחולל שינוי. "במסגרת האמנה אנחנו לוקחים על עצמנו מחויבות קודם כל למנות בתוך העיריות מבחינה ארגונית ממונה איכות אדריכלית. זה דבר ראשון. פעולה שנייה תהיה להקים צוות, ועדת איכות שתגדיר מטרות ויעדים שנתיים של איכות אדריכלית. כל עירייה תהיה מחויבת על פי האמנה להכין לעצמה תוכנית שנתית ורב שנתית".
צעד חשוב נוסף שצפוי לייעל את לוחות הזמנים בבנייה יהיה להבטיח שצוות התכנון, המורכב מאדריכל ויועצים רבים, יחל את העבודה יחדיו. זאת בניגוד למצב הנתון שבו בפרויקטים גדולים, שבהם מספר היועצים והמהנדסים מתחומים שונים עשוי להגיע לעשרות בני אדם, מצטרפים אנשים מקצוע במועדים שונים, דבר הגורם לשינויים ואף להריסה של חלקים שכבר הוקמו בפרויקט.
אטיה מסביר: "תכנון איכותי אומר שכבר בתחילת הפרויקט, כל אנשי הצוות ייקחו בו חלק. פרויקט לא יוכל להתחיל לפני שכל צוות התכנון מוקם, שלא יקרה מצב שמתכנן אחד יתכנן משהו, ואחרי חצי שנה או שנה יגיע יועץ אחר, ויעשו טלאי על טלאי". כך, תכנון איכותי והוליסטי צפוי למנוע את עומס הבירוקרטיה, לקצץ עלויות ולא פחות חשוב מכך - לקצר את זמני הבנייה בתקופה בה נדרשים פתרונות יעילים עקב מצוקת הדיור.
השאיפה היא שהצעדים הללו יביאו גם לשינוי אחד ספציפי, אך משמעותי ביותר בענף התכנון: "המטרה היא שבעוד מספר שנים באמת כל הפרויקטים בערים שלנו, ואנחנו מקוום שלאחר מכן בכל ישראל, יהיו מבוססי תכנון איכותי, ולא על סמך מי מהמתכננים נותן את הצעת שכר הטרחה הנמוכה ביותר. מזה אנחנו רוצים להיפרד".
"ישראל מאכילה את עולם התכנון בפאסט פוד"
נושא התקצוב הוא נושא כאוב במיוחד, ואולי גם שורש הבעיה. "מתוך תקציב שנתי של 480 מיליארד שקל, המדינה משקיעה בתכנון הערים והמרחבים בישראל 0.12 אחוז", אומר כסיף. "ישראל הולכת להכפיל את השטח (הבנוי, א"ק) שלה וזה מה שהיא חושבת שצריך להשקיע בתכנון של העיר והמרחב. מדובר ב-600 מיליון שקל שהם כל תקציב מנהל התכנון וכל תקציב משרד הבינוי והשיכון. אז מה הסיכוי שיחידות הדיור שלנו יהיו איכותיות אם משאירים ליזמים את כל האחריות?".
נדמה שהתקצוב הנמוך פוגע בתכנון בכל קנה מידה אפשרי - גם בתכנון הכולל וגם בתכנון המפורט. "המדינה לא מאפשרת תקציבים ותקנים למהנדסי הערים, לאדריכלי הערים ולמחלקות אסטרטגיות", כסיף מסביר. "רק לתל אביב ואולי לעוד איזה עיר וחצי יש מחלקה אסטרטגית, בדרך כלל של אדם אחד. העיר לא עוסקת בתכנון של עצמה. אין כוח אדם, ואין כוח אדם איכותי כשהתקציבים מגוחכים. אתה רוצה להביא אדם בשיעור קומה שיהיה אדריכל עיר, אבל אין לך תקציב לזה.
"גם האדריכלים החופשיים שאמורים לקבל את העבודה, לקחת את האחריות על התכנון בגלל שהמדינה לא עושה את זה – מה אומרים להם? שמי שייתן את השכר הנמוך ביותר יקבל את העבודה. האדריכל יודע שהוא חייב לתכנן במסגרת המשאבים שהוא קיבל. יש לו X שקלים ועם זה הוא צריך לתכנן את השכונה. אז מה הוא עושה? הוא מקצץ. הוא פחות חוקר, הוא פחות מתעסק בשאלה מה מתאים לשכונה, אלא הוא לוקח בניינים דומים שהוא עשה ומציב אותם מחדש בסביבה אחרת לגמרי".
9 צפייה בגלריה
"כמות המנופים והבנייה היום היא כלום לעומת מה שיקרה פה עוד 5 שנים. אנחנו גדלים בצורה אקספוננציאלית״. שכונת פלורנטין בתל אביב
(צילום: גל פרייליך )
"אין כוח אדם, ואין כוח אדם איכותי כשהתקציבים מגוחכים. אתה רוצה להביא אדם בשיעור קומה שיהיה אדריכל עיר, אבל אין לך תקציב לזה"
כסיף מדמה את ההשקעה המעטה בתכנון לצריכת מזון מהיר. "אני יכול לחיות מכמה עשרות שקלים ביום, לאכול המבורגר ולהיות שבע, אבל אני מחסל את העתיד שלי. ישראל מאכילה את עולם התכנון בפאסט פוד, ותקבל ג'אנק בתור משהו שאנחנו נצטרך לחיות איתו אחרי זה כל החיים. אנחנו מנסים לעצור כאן אסון לאומי, הגל הגדול עוד לפנינו. אנחנו רואים את כמות המנופים היום, את כמות הבנייה, וזה כלום לעומת מה שיקרה פה עוד 5 שנים כי אנחנו גדלים בצורה אקספוננציאלית. אם בשנות ה-50 בנו מבני רכבת של 2 קומות עם דירות של 50 מטר, היום יש לנו את הפריבילגיה להרוס אותם ולבנות בנייה אחרת, אבל את הבנייה החדשה לא תהיה לנו שום יכולת להרוס".
9 צפייה בגלריה
"היום יש לנו את הפריבילגיה להרוס ולבנות בנייה אחרת. את הבנייה החדשה לא תהיה לנו שום יכולת להרוס". בנייה חדשה בירושלים
(צילום: עמית שאבי)
הדברים שמשמיעים יוזמי המהלך מהדהדים טקסט של האדריכל רם כרמי, שהשנה ימלאו 45 שנים לפרסומו. בהיכנסו למשרת האדריכל הראשי במשרד השיכון, זעזע כרמי את המערכת, פיטר והחליף את כל המתכננים שהיו תחתיו, ופרסם את המניפסט "ערכים אנושיים בארכיטקטורה עירונית". בטקסט הציע כרמי לעצור את המרדף אחר אספקת מלאי יחידות הדיור הנדרש, כדי לדון באיכויות של המקום והמרחב שמדינת ישראל שואפת לייצר, דבר שלדעתו מעולם לא השכילה לעשות. "הבית שלו התכוונו חוזי המדינה הפך מבלי משים לפתרונות דיור", כתב במניפסט. שנתיים לאחר פרסום הטקסט, כשהממשלה הסירה מעצמה את האחריות על שוק הדיור והחליטה להוביל תהליך הפרטה, התפטר כרמי מתפקידו. נדמה שכיום ישנם יותר שותפים לטענותיו של כרמי. נותר רק לקוות שהפעם, החזון, ששם את הדיון על איכות התכנון על סדר היום הציבורי, ייצא מגבולות דפיה של האמנה וישפיע באופן מהותי על המרחב הישראלי.
ממנהל התכנון נמסר: "מנהל התכנון חרט על דגלו את נושא איכות התכנון בישראל, וכפועל יוצא משקיע מאמצים רבים בקידום תכנון איכותי שייתן מענה לכלל צורכי האוכלוסייה. מאמצים אלה באים לידי ביטוי בכלים שפותחו כדי לשפר את איכות התכנון כגון מבט בתדריכים ומסמכי מדיניות. כל אלה מוטמעים בלשכות התכנון, בעבודה מול רשויות מקומיות ויזמים. מינהל התכנון רואה חשיבות רבה בהעלאת איכות האדריכלות והתכנון ובקידום האמנה וקורא לרשויות נוספות להצטרף".
