תושב החוץ הבלגי אמנם רצה להתגורר בווילה בארץ, אבל ההזדמנות לרכוש דירה, או ליתר דיוק שתי דירות סמוכות במסגרת קבוצת רכישה, הפכה את פרויקט וילת החלומות שלו ל"וילה בשחקים". האדריכלים נועה שובל ואיציק עיני חיברו את שתי הדירות והפכו אותן לדירה אחת, נטולת חיבורים ויזואליים, אך עם אפשרויות לחיבורים משפחתיים בכמה זירות שונות.
"כישרון זה דבר חשוב, אבל חשובה עוד יותר העבודה הקשה וההתמדה", אומר האדריכל איציק עיני, שלמד לפני כ־20 שנה אדריכלות באוניברסיטה הפוליטכנית במילאנו, שם הכיר את בת זוגו, האדריכלית נועה שובל. השניים, שהשתקעו בבירת התעשייה האיטלקית במשך 15 שנים ובה למדו ועבדו, חזרו ארצה לפני כעשור ופתחו את משרדם "עיני שובל אדריכלים" בדרום תל אביב.
השניים, שרגילים לחיבורים בין רעיונות וסגנונות, לקחו את המושג צעד אחד קדימה בפרויקט הנוכחי, כשתכננו ועיצבו דירה כפולה בלב תל אביב. "הלקוח הוא יהלומן בלגי, תושב חוץ בשנות ה־40 לחייו, שביקש לתכנן לו ולמשפחתו וילה עם גינה", אומרת שובל. "זה היה אמנם החלום הראשוני, אבל בעקבות הזדמנות משתלמת הוא רכש דירות בקומה ה־18 בבניין". עלותן של שתי הדירות הסתכמה בשנת 2013 בכ־7 מיליון שקל, סכום שהספיק לשלש את שוויו מאז.
הלקוח, שהתרשם מעבודותיהם של שני האדריכלים ושמע כי שבו ארצה משהות ממושכת מאיטליה, שכר את שירותיהם, אך הציב תנאי: שכל חומרי הגמר והריהוט, ובהם ריצוף, חיפויים, כלים סניטריים ותאורה, יגיעו מאיטליה. "הוא סיפר לנו שהוא מאוהב באיטליה ומעריך מאוד את תפיסת העיצוב ואת החומרים שהם ברמה גבוהה מכל השאר", מספר עיני. "אנחנו כמובן הסכמנו", הוא מוסיף בחיוך.
וילה בשחקים
האדריכלים התבקשו לאחד בצורה הרמונית את הדירות ששטחן הכולל הוא כ־300 מ"ר, כך שיהפכו לבית אחד הרמוני למשפחה בת חמש נפשות, שמגיעה לחופשות בארץ כמה פעמים בשנה. "הגישה הפרקטית הובילה אותנו. היה לנו חשוב לתת תחושה של היגיון ואיזון בחלוקת החלל וגם חוויית נוחות, כשהאתגר העיקרי היה לייצר חלל נעים", אומרת שובל. "שלא יורגש שמדובר בדירות נפרדות שלהן שתי כניסות, שני ממ"דים ושני מטבחים".
לדברי השניים, החזון היה ליצור חלל מרווח, מואר, מינימליסטי ואינטימי, כזה שיאפשר לכל אחד מבני הבית להתנהל בצורה עצמאית ולארח מבלי להפריע לאחרים ומצד שני, ליצור מקומות שבהם יוכלו לבלות בכיף יחדיו. "המשפחה רוב הזמן מבלה את זמנה במסעות בחו"ל, ולכן הלקוחות ביקשו לחזק את הפן האינטימי, שיוכלו לשבת, להסתכל זה לזה בעיניים ולשוחח", מציינת האדריכלית.
לשם כך הם יצרו שלושה אגפים עיקריים: הראשון הוא החלל המשותף במרכז הבית; השני הוא חדרי הילדים וחדרי השירות; והשלישי - יחידת מאסטר להורים. מלבד התכנון, התמקדו השניים בבחירת החומרים, כך שיהיו רלוונטיים במשך שנים ארוכות. "הדגש אצלנו הוא להיות בטוחים שמה שעשינו ייראה טוב גם בעוד 50 שנה", מסביר עיני. "ממד הזמן הוא עיקרון מנחה בעבודה שלנו, והוא חלק חשוב מההחלטות התכנוניות. זה מתחבר לתפיסת עולם שלמה שבה עדיפה איכות על כמות, ולכן הבחירה בחומרי גמר מאיטליה, מקום עם מסורת שנשען על טכניקות ייצור ייחודיות שעוברות מדור לדור – הייתה מבחינתנו מושלמת למשימה".
השניים מוסיפים כי אמנם המשפחה חלמה על וילה עם גינה, אך זכתה למעין בית פרטי בבניין - מקום מפלט עירוני בקרבת הים, בקרבת מתחמי פנאי ומוקדי בילוי.
"מלבד עיצוב על־זמני, חיפשנו משהו שלא יעייף, שיהיה רגוע וניטרלי", מסבירה שובל. "מעין מעטפת או 'קופסה' שאליה יוכלו לצקת את התוכן האישי שלהם, עם פריטים אהובים ויצירות אמנות. שמסביב יהיה תמהיל החומרים הנכון והתאורה הנכונה, שהפרופורציות יהיו מדויקות והכי חשוב – מקום שירגישו בו בבית".
"הלקוח סיפר לנו שהוא מאוהב באיטליה ומעריך מאוד את תפיסת העיצוב ואת החומרים שהם ברמה גבוהה מכל השאר"
מעט רהיטים, מקסימום עיצוב
פלטת הגוונים שנבחרה היא טבעית, נקייה וקלילה למראה, עם גוני "לבן שבור" ופשתן. את הרצפה מפארים אריחי אבן איטלקית OMBRA בגדלים שונים ובפריסה חזרתית. החלל המרכזי, ששטחו 100 מ"ר, כשליש משטח הדירות המאוחדות, כולל סלון, פינת אוכל, מטבח, פינת טלוויזיה ומשרד בממ''ד. לדברי עיני, כיוון שבדירה המאוחדת היו שני ממ"דים, תקן הבנייה איפשר להוריד כ־30 אחוז מהקירות. "התקן מחייב להשאיר 70% מקירות הממ"ד בשלמותם, לטובת רציפות קונסטרוקטיבית, ואנחנו החלטנו לבטל את שני הפתחים שבממ"ד שנמצא במרכז החלל, ליצירת חדר עבודה", הוא מסביר. בהתאם, נשברו ונפתחו שני פתחים מקבילים עבור דלתות כיס, שבהם הותקנו דלתות רפפה מעץ על רקע זכוכית מעושנת. מיקומו המרכזי של החדר, בסמוך למטבח ולסלון, הפך אידיאלי בזכות הזכוכית שמעניקה ממד של פרטיות, אך מאפשרת לשמור על קשר עין עם יתר החלל.
הכניסה הראשית מובילה לחדר המגורים, ולבקשת בעלי הבית אין בו מסך טלוויזיה. כדי לעודד אינטראקציה, מוקמו שתי ספות ארוכות וזהות של חברת "דה פאדובה" האיטלקית זו מול זו. הספות, בגוון בז' חולי, מרופדות בבד בוקלה ומכניסות מרקם מחוספס, המנוגד לווילונות הלבנים הרכים שנשפכים מתקרה ועד רצפה וליצירת האמנות המינימליסטית על הקיר. עוד ניצבים בחלל רהיטים מחומרים טבעיים, כמו כורסאות עץ מרופדות בעור בגוון קאמל, שרפרף עץ של חברת בקסטר, בהשראת שרפרף הפרפר האייקוני של המעצב היפני סורי יאנאגי וגופי תאורה עשויים שיש המשלימים את החלל הנקי והמזמין.
פס תאורה שקוע מבית VIABIZZUNO כמו חוצה את החלל לאורכו, מהסלון ועד פינת האוכל. 15 מטרים אורכו, הוא מחבר בין חלקי הבית ומדגיש את האורך שלו. "הפס הזה, של אחת מיצרניות התאורה הכי נחשבות באירופה, הוא גמיש ומאפשר להכניס בו גופי תאורה או להוריד, בצורה מודולרית", מוסיף האדריכל.
גולת הכותרת של החלל היא הספרייה האדירה שמתפרסת על פני קיר שלם. היא עשויה בעבודת נגרות שכללה בחירת פלטות עץ מיוחדות מאלון צרפתי מולבן, בדגש על המשכיות מדויקת של סיבי העץ. "מדובר ב'עבודת נמלים', שמתחילה מבחירת הפלטות וממשיכה לחיבור מושלם של הסיבים, כמו בפאזל", מסביר עיני. הספרייה, שבה מוטמעת מערכת המיזוג המרכזית של הבית, עם "גריל" אספקת אוויר מלמעלה ופתח אוורור תחתון לאוויר חוזר, מוארת ומכילה הרבה פריטים. "הספרייה נותנת רקע מונוכרומטי נעים מאוד לבית", מסבירה שובל. "בני הבית יכולים להציג בה דברים אישיים ולשמור בו מזכרות".
מטבח שהוא הצגה
מאחורי הסלון נמתח מסדרון רחב שמוביל למטבח ולפינת האוכל, ובו תכננו האדריכלים פינת טלוויזיה מינימליסטית. נישה עם ספרייה קטנה, עשויה גם היא מעץ אלון מולבן, התואם את החומריות שבסלון, נושאת את הטלוויזיה. מולה מוקמה ספה בגוון ירוק־אפור בעיצובה של מעצבת־העל פטרישיה אורקולה למותג B&B Italia, שלושה מטרים אורכה. "הטלוויזיה מסתירה את קונסולות המשחק של הילדים, ולמטה יש קלאפה שנפתחת ומשמשת כשולחן מוארך", מסביר האדריכל. "מצד אחד יצרנו פינה מינימליסטית, רגועה והרמונית, אבל כשהילדים פותחים את הנינטנדו והפלייסטיישן, היא הופכת לזירת קרב. זה ממחיש את הרעיון האדריכלי שבא לשרת את הלקוח. בסופו של יום זה לא מוזיאון. כשעוזבים הצלמים מישהו צריך לגור בבית וגם ליהנות ממנו".
בפאתי פינת הטלוויזיה ממוקם המטבח מבית בולטהאופ. קיר ארונות אחסון שלם בגוון ירוק־אפור אלגנטי, מרצפה ועד תקרה, מהווה מעין מסגרת לנישת העבודה המוארת, בחיפוי שיש גרניט של פרביטל. בתוך יחידת הארונות הוטמעו, בין השאר, מכשירי החשמל לטובת מראה נקי. האי, שממוקם במקביל לארונות, עשוי מנירוסטה מוברשת שמעניקה נגיעה תעשייתית למטבח. מעליו משטח "רוכב" עשוי מאלון אירופאי מעושן, שמאפשר לשלושה אנשים לשבת בנוחות. שולחן אוכל רחב, עשוי מעץ אלון טבעי, ניצב במקביל לאי, בסמוך לחלון דרומי שמשקיף ליפו העתיקה ולנמל. "בחרנו באותו סוג עץ עבור הריהוט והגימורים של הבית, כחומר רגוע, טבעי, נקי ומחמם", מסבירה שובל. "פינת האוכל והסלון עשויים מאלון טבעי, הספריות מאלון מולבן והפלטה ה'רוכבת' על האי והפרקט מאלון מעושן – כולם מתכתבים יחד בהרמוניה". בקצה המטבח תלוי צילום ייחודי של אמן בלגי, שאותו הביאו בני הבית מצפון בלגיה. לצידו יש גוף תאורה חצוב מאבן אוניקס של חברת HENGE, יצירת אמנות בפני עצמה.
פרקט טרפזי של מעצב־על איטלקי
בסופו של המטבח ממוקמת סוויטת השינה הזוגית, שהופרדה מאגף הילדים. האדריכלים הקצו לבני הזוג פינה נפרדת ושקטה באגף המערבי, שכוללת חדר שינה מפואר עם שתי חזיתות לכיוון הים, מרפסת פרטית וחדר ארונות שמפריד בין חדר השינה לחדר הרחצה. פרקט ייחודי של חברת ליסטונה ג'ורדאנו, ובעיצובו של המעצב מיקאלה דה לוקי, נבחר לפאר את רצפת החדר. "דה לוקי הוא מעצב מוצר ואדריכל מאוד מוכר באיטליה. הוא כיום בן 72 והפרקט שעיצב שונה מכל מה שמכירים. ראשית, במקום לוחות ישרים, החיתוך שלו הוא טרפזי ושנית, הכול עשוי עבודת יד. התוצאה מיוחדת מאוד ולא שגרתית", מסביר עיני את הבחירה.
לצד המיטה תלוי הדפס שחור־לבן של הפסל הישראלי רון אלוני, עשוי חמר, המדגיש את הגישה המינימליסטית, שבה כל פריט נבחר בקפידה. מאחורי המיטה הזוגית יש שני מעברים, מכל צד, בכל אחד מהם ארונות אחסון בגישת his ו־hers. "במקרה הזה יצא שיש יותר אחסון עבור hers מאשר his", חושף האדריכל בחיוך. המסדרונות מובילים לחלל רחצה רחב ידיים, עם אמבטיית פרי־סטנדינג מבית העיצוב האיטלקי פאלפר וחזית שצופה למערב העיר. קירות החדר רוצפו בלוחות אבן מאזור ואלס בחיתוך מיוחד, והרצפה חופתה בשיש לבן. תא מקלחון רחב במיוחד תוכנן בפינה, לצידו ארונות מעץ אגוז, ברזים מנירוסטה יצוקה של חברת CEA ומשטחי זכוכית מעושנת – להשלמת המראה הדרמטי. "המתכון לזוגיות מושלמת הוא חדר מבודד ואמבטיה שצופה אל הים, ללא ספק", מסכם עיני.