בטח שמתם לב שבניינים במרחב האורבני שהיו צבועים בגוונים אפורים החלו לקבל זריקת צבע (ולא בז' או אפור). וגם בטוח נתקלתם בקירות עם ציורים בקנה מידה גדול כשברור שלא מדובר בעבודת אמנות מחתרתית באישון לילה, המכונה גרפיטי, אלא בהזמנת עבודה מסודרת ויזומה. כל אלו לא קורים במקרה – בערים גדולות בכל העולם החלה מגמה של כיסוי קירות ואף בניינים שלמים ביצירות אמנות או אפילו בצבע אחד דומיננטי ועז בסגנון קולור-בלוק. במילים גבוהות מכונה הטרנד התחדשות עירונית. אבל מי בעצם צריך את זה?
מאחורי כל ציור יזום כזה יש סיפור, רגולציה ואמנות. ד"ר עינת מנדלסון שורץ מהטכניון אומרת כי "ציורי קיר הם לא דבר חדש, הם קיימים עוד מימיה הראשונים של האנושות. התקופה המודרנית של ציורי הקיר החלה בשנות ה-60 והתעצמה מאז. ציורי קיר מתקשרים סיפורים וביטויים אמנותיים במרחב הציבורי ועוזרים לעצב את הזהות התרבותית של מקומות ושל קהילות. עם השנים, הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהסביבות העירוניות המודרנית ומשמשים אלמנט ויזואלי המשקף ומשפיע על ערכיה החברתיים, הפוליטיים, התרבותיים והאסתטיים של העיר. ציורי קיר למעשה עוזרים לעצב את המרחבים הציבוריים של העיר ומאפשרים לקהילות וליחידים לבטא את עצמם ולהתבלט. הם גם יכולים לאתגר את הדרך שבה אנו מדמיינים וחווים את העיר".
ציורי קיר, גם כשהם מוזמנים ובתשלום, לא נועדו רק לקשט את המרחב אלא גם להעביר ביקורת חברתית כך ששמץ מהמהות המקורית של אמנות מחתרתית נותר גם בעבודות יזומות.
ספונטני או יזום?
כדי לעשות סדר בין מה מכוון ומה נעשה בספונטניות נבהיר כי לציורי קיר יש שלושה זרמים: ציורי קיר גדולים, ציורי רחוב וגרפיטי. ההבדל ביניהם נעוץ בכסף וברגולציה. ציורי קיר וציורי רחוב מוזמנים לרוב על ידי העיריות והרשויות המקומיות (או על ידי יזם פרטי, למשל בעל המבנה) לרענון ולחידוש הנראות במרחב העירוני, והן נעשים בידי אמנים בתשלום.
ציורי קיר אמנותיים וגרפיטי יכולים גם להיות פרי יוזמה של אמן באזורים מסוימים בעיר, והעירייה תחליט אם להשאיר אותם או למחוק (ספוילר – זה תלוי באזור). הם נעשים ללא אישור ואף בניגוד לחוק אך רשויות רבות מכירות בערך האסתטי והאמנותי שנוצר סביב תרבות הגרפיטי (סיורים, צילומים, תיירות וכך הלאה). ההחלטה של הרשות אם למחוק או להשאיר נובעת לרוב מהאזור שבו נעשה היצירה ופחות משיקולים אמנותיים סביב טיב היצירה. אם זה אזור שמבחינת הרשות הוא מיועד לכך, גם אם בהעלמת עין ולא באופן רשמי – היצירה תישאר. לרוב זה יקרה באזורים מחוספסים יותר של העיר ובאזורים שהשכנים פחות יתלוננו על כיסוי הבניין שלהם ביצירה צבעונית בקנה מידה גדול.
גם לציורי קיר מוזמנים יש אמירה ולא רק לגרפיטי מחתרתי של אמן משולי החברה. ציורי הקיר הם אמנות בפני עצמה שדורשת תכנון וחשיבה מוקדמת, והסטיגמה של לקחת ספריי ולשרבט ציור בפרץ יצירתיות של הרגע כמו בגרפיטי, רחוקה מאוד מהמציאות. מדובר בפעולה מתכוננת, מתוקצבת ויזומה מתחילתה ועד סופה.
להכיר את הקיר (הפורמלי)
אז איך בעצם נוצרים ציורי קיר פורמליים בעיר? מעין נבו, מרכזת פרויקטים אמנותיים באגף התרבות של עיריית תל אביב-יפו, מספרת כי "פועל בעיר מנגנון מסודר של מתן אישורים להצבת אמנות במרחב הציבורי: ציורי קיר ואמנות רחוב. הוועדה להצבת אלמנטים במרחב הציבורי פועלת לפי נוהל מסודר, שבמסגרתו כל מי שמבקש להציב פרויקט אמנותי במרחב הציבורי מתבקש להגיש בקשה לוועדה המתכנסת אחת לכמה חודשים. מאחר שרוב הקירות 'הנחשקים' הם לרוב בבעלות פרטית, נדרש גם אישור של בעל הנכס, בטרם העירייה תיגש לדון בהצעה. לצד האמנות המאושרת פועלת כמובן אמנות רחוב עצמאית שלא מקבלת אישור מראש. אמנים הפועלים באופן זה אינם פועלים בחסות העירייה ועליהם להיות מודעים לחוק ולסדר. פעולתם במרחב נעשית על אחריותם בלבד, תוך לקיחת הסיכון המחושב שלהם. אופן נוסף של פעולה, הוא זה המתקיים בשכונת נווה שאנן. העירייה יוזמת את האמנות ברחוב ומאפשרת לאמנים להגיש הצעות לקול קורא, בוחרת אותם באמצעות ועדה ייעודית לפרויקט, מממנת אותם ומסייעת להוציאו לפועל".
16 צפייה בגלריה
ציורי קיר בתלפיות באישור וביוזמת עיריית ירושלים. יצירה של פילפלד במאייר על קירות בכל העולם
(צילום: יעל גבריאלי)
נבו מחדדת כי "יש הבדל בין אמנות רחוב שקורית באופן ספונטני לבין פרויקטים עירוניים. בדרך כלל אמני גרפיטי ואמני רחוב בוחרים לעבוד בדרום העיר על קירות מוזנחים, ולכן, רוב האמנות הזו מתרכזת שם. כל הגרפיטי שנעשה בשטחים במרחב הציבורי מטופל על ידי מחיקה וצביעה מחדש. העירייה לא צובעת תריסי גלילה של עסקים, שערים ודלתות ברזל. עם זאת, גרפיטי ואמנות רחוב יכולות להיות ספונטניים ללא כל אישור, זה המקור והמהות שלהם, והאמן או האמנית לוקחים את הסיכון ואת האחריות על עצמם".
דוגמה אקטואלית אפשר לראות על קיר אמנותי חדש בכניסה לנמל יפו. במהלך אפריל האחרון הוזמן האמן הישראלי PESH, שכבר יצר כ-50 קירות ביעדים רבים בעולם, לצייר ולצבוע על הקירות של מבנה קרן ''ריאליטי'', שאורכם 60 מטר וגובהם ארבעה מטרים. היוזמה כללה גם הזמנה של תושבי יפו לצייר על הקיר שהושק בסימן כדור הארץ. על הקיר שולבו מוטיבים מהאסלאם לצד מוטיבים מקומיים מיפו והאזור והוא היה למען התושבים ובשיתוף איתם.
מה שטוב ללונדון – טוב לירושלים ולחיפה?
ציורי הקיר הפורמליים למעשה נבחרים על ידי העירייה על פי החזון עבור המרחב הציבורי. אפשר לומר שלא בכל עיר ולא בכל שכונה מתקבלים בברכה ציורי קיר. במילים אחרות – לא כולם ירצו לראות בניינים צבעוניים וקירות ארטיסטיים בשכונה שלהם. לפעמים אלו אותם אנשים שיסעו במיוחד לחו"ל או לעיר אחרת כדי להשתתף בסיור של אמנות רחוב בועטת ויצלמו אותה בשמחה, אך לא ירצו אותה בחצר האחורית שלהם, מה שמכונה NIMBY – not in my back yard. שתהיה שמחה וצבעוניות, אבל אצל אחרים.
16 צפייה בגלריה
פחות ניתקל בציורי קיר בשכונות חדשות. קירות מצוירים בשכונת תלפיות בירושלים
(צילום: נעם דבל)
זו הסיבה שניתקל בציורי קיר בדרך כלל באזורי תעשייה או בשכונות ישנות וסביר להניח שפחות ניתקל בהם בשכונות החדשות, ואת זה יודעים גם בעיריות וברשויות. אולי כדי להכניס את התחום למרכז העניינים מקדמות רשויות רבות טרנד חדש שמכניס את אמנות הרחוב למיינסטרים - פסטיבלים של ציורי קיר. בנוסף, מדובר בפן כלכלי נהדר לאנשי התיירות בארץ. אם טסתם לאחרונה למדריד או ללונדון למשל, בטח שמעתם שמתקיימים שם סיורי גרפיטי וציורי קיר אמנותיים ומעניינים, וכך גם בארץ. מהשוליים זה כבר הפך למיינסטרים, או לפחות בדרך לשם.
בירושלים, עיר מגוונת באוכלוסייתה ובעלת קשת רחבה של דתות ומגזרים, היא עיר שמקדמת את נושא ציורי הקיר. זה בולט בעיקר בשכונת תלפיות בעיר, שכונת תעשייה שהפכה בשנים האחרונות למוקד תיירות ססגוני, ועל קירות המתחם והבניינים הגבוהים השתלטו ציורי רחוב ענקיים.
מיטב אמני ה-street art הפועלים כיום בארץ ובעולם נבחרו להציע יצירות מקור למרחב הציבורי, ובעזרת פיגומים, סנפלינג והרבה צבע וכישרון (וכמובן אישורים רשמיים) מתנוססות יצירותיהם המופלאות היום במרחב הציבורי. מדוברות עיריית ירושלים נמסר שהרעיון בבסיס הפעילות הוא חידוש עירוני. ראש העיר ירושלים, משה ליאון, אומר על כך כי "שדרוג נראות המרחב הציבורי בעיר ועיטורו ביצירות אמנות הוא חלק מהמהפכה העוברת על העיר ירושלים בשנים האחרונות".
המיזם החדשני בירושלים, יצא לדרך כבר בשנת 2018 ועד היום נוצרו 38 יצירות מקור, שהופכות את המרחב לגלריית רחוב. תהליך בחירת האמנים והליווי האמנותי והביצוע מבוצעים על ידי עיריית ירושלים בעצמה, בשיתוף חברת עדן ובאמצעות צוות מקצועי מתחומי האמנות ותכנון ערים. התהליך הוא מעמיק ויסודי וכולל תכנון תמה רעיונית, איתור מיקומים, שיתוף הציבור, קבלת ברכת בעלי הנכסים, איתור אמנים מתאימים, ליווי רעיוני לאמנים, פיקוח על הביצוע ומוטיבים תפעוליים מורכבים נוספים. החברה אף קיימה את פסטיבל ציורי הקיר בשכונת תלפיות בעיר, שהפכה למוקד תיירותי בזכות היצירות.
פסטיבל ציורי קיר התקיים גם בחיפה. בשנים 2018-2017 אירחה חיפה את פסטיבל הקירות שבמסגרתו ביקרו בעיר כמה אמנים מהארץ ומהעולם כדי לצייר על הקירות במרחב הציבורי ולהפוך אותם למשמחים עבור תיירים ודיירים. את חותמם השאירו קבוצת Broken Fingaz שגם יזמו והפיקו את הפסטיבל. הם התחילו בחנות קטנה ברחוב מסדה בהדר וציירו בהדרגה על נוספים קירות השכונה. משם, הם הגיעו לעטר קירות בערים כמו קרקוב ולונדון ולהציג יצירות במוזיאונים נחשבים. כן, אמנות הרחוב הא כבר מזמן אורחת מכובדת במוזיאונים ברחבי העולם. בדרך לפריצה הבינלאומית אספו חברי ברוקן פינגרז סביבם קהילה של יוצרים מקומיים במקומות כמו קפה “המרפסת” בבית הקרנות ומועדון “הקרטל” במתחם החורבה. בעיר התחתית, על קיר החורבה לשעבר, הם ציירו מחווה עמוסת פרטים וסוריאליסטית לעיר חיפה.
גם עיריית חיפה, בדומה לעיריות אחרות, מקדמת יוזמות של ציורי קיר בהתאם להצעות המגיעות אליה ופרויקטים ספציפיים. לרוב, מדובר באירועים הנעשים בשיתופי פעולה עם שותפים אחרים בעיר, בהזמנת ובאישור העירייה ומנוהלים על ידי גורמים מקצועיים מהתחום. בפרויקטים אלו נבחרים לרוב האמנים ב"קול קורא". במקרים של ציורים מוזמנים הם נבחרו לאזור שבו קידמה העירייה פרויקטים כמו למשל, שוק תלפיות. בעיריית חיפה קיימת ועדה מקצועית לאמנות במרחב הציבורי. בראשה עומדת אדריכלית העיר ושותפים בה גורמי מקצוע כמו אדריכלית נוף, נציגי מנהל תפעול, מנהלת מחלקת התחדשות עירונית, אוצרת אגף התרבות, נציגת ציבור וכן יועצים משפטיים.
בנמל תל אביב מקדמים אמנות גם במרחבים הפתוחים. לאחרונה הוזמנו אמני רחוב ליצור עבודות על מתקנים ושטחים "משעממים" שישתלבו במרחב הציבורי וכך הפכו פחי האשפה למיצגי אמנות, ארונות החשמל בשדרת הילדים קיבלו מראה משובב עם ציורים צבעוניים וברחבה הסמוכה למוזיאון האשליות נוסף ציור רצפה תלת ממדי המייצר אשליה אופטית של בור אמיתי.
מקצוע חדש - מעצבים קירות
בארץ יש לא מעט אמנים שעובדים בשוטף עם העיריות וגם יש כאלה שעובדים עם רשויות בחו"ל. אחת מהאמניות המובילות בתחום היא הודיה מור בת ה-35 מאשדוד. היא עוסקת בתחום כבר עשור, בהתחלה לבד וכיום עם בן זוגה, האמן דודי שובל. "זה משהו שבער בי מהילדות ולאט לאט מצאתי את הדרך להכניס את זה לחיי. זה התחיל מלעצב את הגנים של הילדים שלי ואז מפה לאוזן זה הפך לעסק. השקעתי בזה, למדתי את התחום בכוחות עצמי מכיוון שאין איפה ללמוד את זה באמת. והתגלגלתי עם השנים כמעצבת קירות בין רשתות מזון לבתי ספר וכדומה. התחלתי את רוב עבודותיי בעיר מולדתי, בית שמש. לאחר מכן, התחלתי לעבוד בכל הארץ מהצפון עד הדרום. כל יום אני בעיר אחרת, רואה מקום חדש", אומרת מור. "יש כמה וכמה סוגי לקוחות, לרוב אני עובדת עם עיריות ובתי ספר. אך אני עובדת עם המון עסקים ובתים פרטיים פונים אלי מהרשתות החברתיות, מגוגל ובעיקר מפה לאוזן".
מור שעסוקה בימים אלו בצביעת קיר בגודל של 1,500 מ"ר בספורטק בגבעתיים מספרת על ההשראות והרעיונות לציורי הקיר: "ההשראה יכולה להגיע אליי מכל דבר. זה תלוי לכבוד מי ולכבוד מה אני מציירת. אני מקבלת הרבה השראה מהחלומות שלי, זה תחום שאני מתעסקת בו הרבה זמן ולומדת להכיר את עצמי דרכם. בציורים של הלקוחות, את רוב ההשראה אני לוקחת מהבן אדם שהזמין ממני את העבודה. אני לומדת להכיר אותו ומקשיבה לכל הרצונות שלו וכך בעצם אני משלבת את האמנות שלי ומתאימה אותה ללקוח. זמן העבודה תלוי בסוגה ובגודל הקיר. רוב העבודות לוקחות יום או יומיים עבודה גג, אך גם ישנם פרויקטים גדולים יותר שיכולים להימשך עד חודש ימים".
"דודי ואני עושים את זה גם בקירות פנימיים וגם בקירות חיצוניים. סוג המבנה לא משנה, מה שמשנה זה הקהילה שמכילה אותו והמסגרת שמייצגת את המבנה. כל מסגרת או עסק, זקוקים לעיצוב ומיתוג, וקירות הם האמצעי האידיאלי כדי לעצב את המקום. מעבר לזה אנחנו מציירים לא רק על קירות בטון, יש המון משטחים שונים שיצא לנו לעוד עליהם כמו עץ, מתכת, זכוכיות, קרמיקה והרשימה עוד ארוכה. ציור יכול להחזיק עד מעל לעשור, תלוי במצב הקיר. וגם תמיד ניתן לשים שכבת לקה להגנה ולשימור", היא מספרת, "גרפיטי, ציורי קיר, גדרות מדברות, אדריכלות וכל העיצוב הסביבתי שאנחנו עושים מכניס בתוכו את השפה שלנו, את התרבות שלנו ואת כל המאפיינים שלנו. ציורי קיר זה פשוט עוד אמצעי שאפשר להכניס דרכו צבע לחיים שלנו".
צבע עז, אמירה נועזת
הצבעים העזים (והעמידים) שבולטים בציורי הקיר הם אלה שגורמים לנו רגע לעצור ליד המבנה. שילוב של עיצוב וצבע במבנים מעביר מסר או אמירה והם חלק בלתי נפרד מפיתוח סביבתי ואף חברתי. חברת טמבור למשל נרתמה לטובת מיזם "המרחב החברתי" ולקחה חלק במהפך חברתי שבמסגרתו הפך מועדון ה"קולוסיאום" התל אביבי הידוע לשמצה למרכז חינוכי שכיום מארח אלפי אנשים בכל חודש, ומקדם את המאבק לשוויון מגדרי ולאחריות חברתית. "צבע מפעיל אצלנו באופן אינסטינקטיבי רגשות ואסוציאציות והם משפיעים על הרושם הראשוני שלנו ועל ההחלטה אם להישאר במקום או להתרחק ממנו. שימוש בצבעוניות במרחב הציבורי מסייע לנו להתמצא במרחב הפיזי, ובו זמנית מגביר את תחושת השייכות שלנו לסביבה ומדגיש את האופי של המבנה והסביבה שבה הוא נמצא", אומרת ניבה יחיאב אלון, מנהלת אסטרטגיית מוצרים בטמבור.
16 צפייה בגלריה
חברת רום כנרת מרחיבה את פרויקט בתים בצבעים ומשיקה בתים חדשים. הבית הכחול ברמת גן
(צילום: נמרוד לוי)
פרויקטים צבעוניים נוספים צצים בשטח כמו למשל צביעה של בניין שלם בצבע אחד עז. קבוצת "רום כנרת" יזמה את פרויקט "בתים בצבעים" שהופכת בנייני משרדים אפרוריים לצבעוניים ובולטים ובכך הם מבדלים את המבנים שלהם מהסביבה (כן, שוב עניין של מיתוג ובידול) וגם יוצרים הפוגה ויזואלית מרעננת.
הם עומדים מאחורי פרויקטים כמו הבית הכחול, הממוקם ברחוב שהם 3 ברמת גן; הבית הלבן, הממוקם בבת ים, ומיועד למשרדים ולמסחר; הבית הכתום הממוקם בתל אביב ועתיד להיפתח בשנה הקרובה; ויש עוד חמישה מבנים בצבעים של החברה ברחבי תל אביב בהם הבית הצהוב, הבית הסגול, הבית האדום, הבית הירוק והבית הוורוד.
