זה מרגיש קצת כמו התאהבות. פתאום יש עניין חדש בחיים, שמים לב ונדהמים מהצמחים שאף פעם לא הבחנתם בהם ברחובות ובגינות הבניינים. מבקרים במשתלות ולא פעם עוצרים בעוד משתלה ובעוד אחת כדי לא לפספס משהו. מוצאים לפתע שותפים זרים להתלהבות למראה עלה מגולגל שעומד להיפתח. ״זר לא יבין זאת״ היא תחושה שמלווה את המכורים לצמחי בית.
אם אתם מזהים חלק מהסימנים, אתם לא לבד. יש בארץ ובעולם לא מעט אנשים שמבלים כל רגע פנוי בטיפוח צמחים, רכישתם ושיח ער אודותיהם. אספנות היא תופעה אנושית עתיקה, גם גינון הוא תחביב ותיק מאוד. מסחלבים דרך קקטוסים ועד ביגוניות - כולם יצרו סביבם קבוצות עניין, עוד הרבה לפני שנולד ממציא פייסבוק. אבל מה שהפך את אספנות הצמחים בכלל ואת אספנות צמחי הבית בפרט לנחלת רבים הוא טרנד האורבן ג'ונגל שהחל - תופתעו - עוד לפני הקורונה. וזה קרה בזכות הרשתות החברתיות. כיום יש רבים שחולקים את התשוקה לצמחי בית, אך כמה מהם מספרים שהתחביב הפך להתמכרות.
"פתחתי קבוצה והתמכרתי בעצמי"
״לפני שש-שבע שנים גיליתי את המונסטרה באינסטגרם״, מספרת קשת זאבי מתל אביב, מנהלת קבוצת הפייסבוק "הג'ונגל הירוק The Green Jungle". ״במשתלות לא ידעו מה זה, אחרים אמרו לי שאני תקועה בטרנד של לפני 40 שנה: ׳מה, את גרה בלובי של בנק משנות ה-80?׳. חיפשתי בכל מקום, זה הפך לאובססיה. יום אחד כשהיינו בצפון בעלי אמר לי 'יש פה משתלה שלא היית בה'. זו הייתה משתלה ותיקה של אדם מבוגר, ומצאנו אותה - את המלכה של הגינה. היו לו מונסטרות ענקיות במחיר ממש זול. אמרתי לו שיתכונן כי בקרוב יבואו לבקש אותה. ותוך שנה זה באמת הפך לטרנד וכל המשתלות התחילו לייבא״. לא רק הביקוש למונסטרה עשה אז ״עלייה״, גם המרצ׳נדייז סביב העלה המחורר שלה שהיה לאייקון עיצוב בינלאומי.
הביטוי הראשון בישראל ברשתות החברתיות היה קבוצת הפייסבוק ״אורבן ג׳ונגל - גברת עם צמחים״ שהקימה מיקה יסוד בקיץ 2018, מעט אחריה קמה הקבוצה ״מרפסות אורבניות״ של רעות מדליון, ובמהרה החלה התעסקות יומיומית בהחלפת מידע על צמחים לפנים הבית ולמרפסת. מאז צמחו עשרות קבוצות שעוסקות בצמחי בית.
זאבי התחילה להתעניין גם בסוקולנטים (קבוצה אחרת לגמרי של צמחים) ופתחה ב-2018 קבוצה בנושא, בשבילה ובשביל החברות שגם נדבקו בהתמכרות: ״פתחתי את קהילת הפייסבוק לנשים כדי שנהנה מהצמחים אחת של השנייה. לא תיארתי לעצמי למה זה יהפוך. היום יש בה 35 אלף משתתפים. בהמשך שיניתי את שמה ל׳הג׳ונגל הירוק׳, כי התמכרתי בעצמי לארואידים (צמחי בית טרופיים המאופיינים בשפע של עלים - ר"ט). היו אנשים שלא אהבו את השינוי, אבל עכשיו היא פתוחה לכל המינים״.
וכך, בזכות הרשתות החברתיות הנושא הפך ויראלי גם בישראל. רמת ההתמקצעות של הציבור בגידול צמחי בית עלה ועימו הביקוש לצמחים מיוחדים, לחומרים ולמצעי גידול מתאימים. משתלות ״הסירו אבק״ ממונסטרות ופילודנדרונים שהיכו שורש באזורים נשכחים במשתלה. היצרנים והיבואנים, החברים בעצמם בקבוצות הפייסבוק, היטו אוזן לביקוש והגדילו את נפח ההיצע של צמחי הבית. התשתית למכירה והחלפה גם בקבוצות הפייסבוק והווטסאפ נבנתה והקרקע הייתה מעובדת ופורייה למה שיקרה ב-2020.
מ-0 ליותר מ-100 צמחים בבית
״בתקופת הקורונה, כשקצת התחילו להיפתח המשתלות, זה היה מפלט״, מספרת עדי שם טוב מקריית טבעון, ״כל פעם שהיה קצת קשה, יותר מדי בבית, הייתי יוצאת ולוקחת נשימה של אוויר משתלות. הכרתי טוב את עולם הצמחים ופתאום נורא היה לי חשק להביא עוד צמח שאין לי ועוד אחד, כאלו שלא מוכרים, מוזרים, שלא התנסיתי בהם. ממש הרגשה שאין לי מספיק ואני רוצה עוד ועוד. יש כאלה שבכיף שלהם זה שופינג או נעליים, אני בעציצים לגמרי. זה כמו התמכרות וזה עושה הרגשה טובה. במיוחד כשהבנתי אותם ונחלתי הצלחות. היינו בבית, היה מלא זמן, וזה מבחינתי תחביב - אז השקעתי בו. היה כיף לטפח את הבית״.
הסיפור של שם טוב ממחיש את האופן שבו הקורונה נתנה בוסט לטרנד האורבן ג׳ונגל, כמעט מאפס למאה. ליטרלי: רבים הגיעו מאפס צמחים ל-100 ויותר צמחים בתוך חודשים ספורים או שנה. ״שוק הצמחים בארץ קיבל תמורות משוגעות. ממוצר שהיית קונה לקראת חג במתנה או לרגל מעבר דירה - הפך להיות אובססיה. ואני מדבר על עצמי״, אומר ניר כהן, בן 39. אצלו זה קרה ב-2021 כשהתגורר ברמת הגולן. ״נכנסתי בלי שידעתי למה שאני נכנס, ואחרי שבועיים הוצאתי על ייחור אלפי שקלים״, הוא מספר. כהן צלל במהירות להתמכרות החדשה, אבל הוא צמח מתוכה והוא כאן כדי לספר על זה. ״אני רואה משהו מאוד חיובי בתהליך שהיה - מחוסר איזון לאיזון. זה תהליך למידה פנטסטי. כולנו מגיעים למצב של חוסר איזון במשהו - זה יכול להיות כושר, סמים, קניות. אבל יש דברים שמקוטלגים באופן חיובי, כמו צמחים, שמצטיירים כמשהו יותר טוב מהרואין, למשל. ולכן התמכרות לצמחים לא מדוברת מספיק, כי זה נתפס כמשהו חיובי״.
הוצאתי 70-60 אלף שקל על צמחים
״עסקתי בתחום הכושר כל חיי, מריצות מרתון ועד לניהול והקמה של מועדוני כושר", אומר כהן, "ואז עברתי לרמת הגולן והייתי בתקופת זמן מושלמת להתמכרות כזו - מכרתי עסק, היה לי קצת כסף פנוי, סיימתי מערכת יחסים, החיים אמרו לי: 'לך תגדל צמחים בנאדם'. וזה מה שעשיתי. בתוך כמה חודשים הוצאתי 70-60 אלף שקל על צמחים. רובם תכלס מתו כי הייתי בתחילת דרכי ולא ידעתי לתקשר איתם טוב. חשבתי שהאור שלי מספיק - והוא לא היה. עברתי הרבה למידה דרך ה׳רצח-עם׳ הזה. קניתי יותר מדי ולא היו לי מספיק משאבים לטפל בהם. נמשכתי דווקא לסוג של צמחים שמצריכים יותר תשומת לב. הייתי כל יום בבית וטיפלתי בצמחים במשך שעה-שעתיים. הייתי ממש בתוך זה: לנקות עלים, טיפול במלא תריפס (סוגי חרקים קטנים עם כנפיים שניזונים מצמחים - ר"ט) וכך הלאה״.
זאבי גרה באחת השכונות של תל אביב ומודה אף היא בהתמכרות לצמחים, שהיסודות אליה כנראה הונחו כבר בילדות. ״תמיד גדלתי בבית עם גינה, אמא שלי טיפחה גרניומים ופרחים. ניסיתי לאורך השנים את אותם צמחים. כשאת מגיעה למשתלות הם לא יודעים מה מתאים ואומרים לך מה שאת רוצה לשמוע. הייתי מבזבזת המון וזה לא הצליח. ורק לפני שש שנים התחלתי באמת להתעמק - מה אומרים כיווני האוויר שיש לי, מה אני באמת יכולה לגדל, והבנתי שאלו הירוקים - הארואידים. הגינה שלי התחילה להיות יפה יותר עם הצמחים הטרופיים, וסופסוף לא צריך להחליף צמחים כל עונה. מכיוון שקל לייחר אותם - שכפלתי אותם בכל הגינה. תוך שנתיים-שלוש היא הפכה לג'ונגל מטורף ולאנשים היא נראית כגינה שקיימת 20 שנה״, היא מספרת.
בשביל מה כל זה בעצם?
״מלבד היופי - זו תרפיה. אפילו אם אין לי הרבה זמן, כל בוקר לפני העבודה אני יוצאת לכמה דקות, מורידה עלים יבשים, מפזרת בגינה, הכל חוזר לגינה. ביום שישי אני אומרת לעצמי שאני אהיה רק שעה, ויוצא שכל סופשבוע אני מבלה בגינה ארבע שעות. נוגעת, מזיזה, משנה, מעבירה, לוקחת ייחורים חדשים. ייחורים של המונסטרה שלי הם כבר בלפחות 20 בתים וגם אצלי יש לפחות 20 צאצאים שלה״.
אספנות צמחים, יש דבר כזה
צמחים הם הפריט המושלם לפתח סביבו אספנות: מספר מיני הצמחים הוא אינסופי, כך שתמיד יהיה מה להשלים באוסף, ובכל עת יוצאים לשוק תתי-מינים חדשים. אפילו שני פרטים מאותו הצמח בדיוק לעולם לא יהיו זהים. הסידור, המיון והטיפוח הן מלאכות אינסופיות, שמעניקות משמעות לאדם, והאוסף מצידו מגיב בשגשוג, כך שמדובר בהיזון חוזר.
ולגבי הכסף הכרוך בכך, זה תחביב שמתאים לעשירים ולעניים. אפשר ליצור אוסף מרהיב בעלות של עשרות אלפי שקלים וגם מבלי להוציא שקל אחד. בתחום הצמחים יש לא מעט החלפות, מסירות חינם של צמחים או של ייחורים, ועוד.
אם נתמקד רק בצד החיובי של התופעה, הרי שיש כאן ערכים אקולוגיים חשובים. ״לא רק הצמחים נהנים גם החרקים. בהתחלה הייתי נגעלת, עכשיו אני מעריכה אותם. יש פה המון גמלי שלמה שהם הדברה טבעית לצמחים. אני לא שמה בכלל הדברה ומעולם לא היו לי כנימות או מזיקים. המערכת מחזיקה את עצמה. יש פה המון ציפורים שיש להן קנים על כל העצים וגם ניזונות ומטפלות בזבובים וביתושים. יש פה יותר חמצן, וכן הרעש והאבק מהרחוב מסוננים. זו ריאה ירוקה. כולם מרוויחים מהצמחים - אנחנו, השכנים, הציפורים והחרקים״, מספרת זאבי.
הצד השלילי - ההתמכרות
מה שזאבי, כהן ושם טוב מתארים בכתבה ידוע מהספרות המקצועית העוסקת בהתמכרויות. לתחושת הסיפוק יש עוגן פיזי בעיקר בזכות המוליך העצבי דופמין המספק תחושה של עונג בתגובה לגירויים חיצוניים שנתפסים רצויים וחיוביים. המערכת מחזקת את המוטיבציה לחזור על ההתנהגות שהובילה להפעלת המערכת. וכך כל פעילות אנושית הגורמת הנאה עלולה להפוך להתמכרות, גם ללא חומרים ממכרים חיצוניים.
אם יש המון היבטים חיוביים - אולי זו בכלל לא התמכרות?
״זו התמכרות לגמרי. אם נודה על האמת - אני הרי כבר לא באמת צריכה ללכת למשתלה, הגינה מלאה ורק מהייחורים ממנה זה די והותר. אבל אני הולכת למשתלות. יש בזה סיפוק״, אומרת זאבי, ״אפילו צמחים שיש לי אני רוצה מהם עוד. אפילו כשאני רואה את הפוטוסים 'הפושטים'. יש צמחים מסוימים שאני לא שבעה מהם. כולם חייבים להיות אצלי. ואני דווקא אוהבת את כל הזנים הרגילים של הפוטוסים, המונסטרות והפילודנדרונים״.
וזה לא עניין של להשיג צמח נדיר או יקר במיוחד. לפעמים רק להוסיף עוד ועוד צמחים. ״אין לי את זה עם הזנים המיוחדים, חוץ מהמונסטרה אלבו, כל שאר הטרנדים פסחו עליי. הייתי במצוד אחריה אבל כשהיא הגיעה לארץ מכרו ייחורים ב-1,500 שקל ולא הייתי מוכנה לכך. הראשונה שקניתי הייתה שלושה עלים ב-300 שקל. ופעם אחת הוצאתי 800 שקל על מונסטרה אלבו גדולה שאחר כך חתכתי להרבה חתיכות. חשבתי שיהיה קל כמו הרגילות, ואז גיליתי שזה רגיש והרבה מהן נרקבו, נשאר לי הבסיס שלה. היום יש לי 10 מונסטרות אלבו ועדיין כל פעם שעולה אחת למכירה אני מתחילה לכתוב להם בצ׳אט ואומרת לעצמי ׳קשת די׳. כי אני יודעת שזה לא הגיוני״, היא מוסיפה.
״הכי הרבה שהוצאתי על צמח היה 3,450 שקל על עציץ 12 ס"מ של מונסטרה אדנסוני בגיוון צהוב״, מספר כהן, ״אמרתי לעצמי ׳אני אחזיר מההשקעה׳, אני אייחר ואמכור. זה לא החזיר את ההשקעה״.
שם טוב מספרת כי ״יש צמחים שהיו אז נדירים ובהתאם יקרים יותר, והיו גם טרנדים בקבוצות. 300 שקל היה הצמח הכי יקר שקניתי, זה היה משהו קטן ומיוחד. היו גם ביותר שלא קניתי ונורא רציתי. ולאט לאט הבנתי: צמח זה צמח לא משנה לו כמה עלה - אם לא טוב לו הוא מת, ומתו לי כמה יקרים ונורא התבאסתי. היום אני לא מוציאה סכום כזה. היה לי כיף ללמוד עליהם, איך לעבוד איתם, להתנסות, ומיציתי. צמח הוא יפה גם אם הוא לא עולה 300, 400, 500 שקל״.
״זיהיתי את ההתמכרות כשאמרתי לעצמי ׳רק הצמח הזה וזהו׳״, מספר כהן על רגע ההתפכחות, "מודעות היא שם המפתח. אם אתה קונה מתוך אלף סיבות ותירוצים, אבל בסוף מוציא הרבה יותר ממה שאתה צריך, זו התמכרות. לחפש צמח ולנסוע בכל הארץ, לקנות עלה ב-1,000 ומשהו שקל, לקנות עוד ועוד כי ׳יש את הצמח הזה עם גיוון כזה וכזה׳, ואחרי שבועיים יורד הגל של ההתרגשות ומגיע גל חדש - זו התמכרות. להיות בתוך המינים הנדירים והמיוחדים זה מאוד אינטנסיבי ושואב.
״אני מסתכל על עצמי אחורה קונה את המונסטרות ואומר פאק היה לך 6,000 שקל שהוצאתי על שלושה צמחים בעציץ, באמת לא היה משהו יותר טוב לעשות בכסף הזה?״, ממשיך כהן, ״אבל אם נסתכל על כל חוויה בזווית הכספית שלה, זה מצומצם. והזמן נותן פרספקטיבה מעניינת. הצמחים בעיניי הם תמיד מראות לדברים אחרים.
״כיצורים אנושיים אנחנו שלמים – אם אתה בחוסר איזון במקום מסוים זה יבוא לידי ביטוי בעוד מקומות: במערכות יחסים וגם עם ההורים, הכלבה ובעבודה. אצלי זה לא הגיע מהכיוון של די הם הצמחים אלא מכיוון הכסף. אמרתי לעצמי 'הי רגע, איך אני יכול להוציא עכשיו עוד 5,000 שקל בסופ״ש על צמחים, מאיפה אני מכסה ומאזן, זה לא תואם את האורח חיים שלי. אני הרי לא באמת רוצה להיות אספן צמחים'. מושג המפתח שזיהיתי היא ׳אני רוצה עוד׳. אז מה העוד שאני רוצה? מה זה החוסר שקט הפנימי? מה זה בא למלא? אם אתה הולך את הדרך ועושה עבודת מודעות זה יפגוש אותך כך או כך. החיים חזקים מדי כדי שנתחמק מהם. עדיין יש בי את המקום שרוצה לקנות מלא צמחים אבל אני מזהה את זה״.
שם טוב מספרת על מה שהתרחש אצלה בבית. ״מה שהופך את זה להתמכרות זה שזה יצא משליטה. הייתי חייבת, בדגש על חייבת, ללכת למשתלה ולהביא כמה עציצים. בתדירות גבוהה. ויש לזה עלות כספית לא מבוטלת, זה תחביב יקר. גם לשים אותם בעציצים יפים עולה כסף. באיזשהו שלב השתלטתי על כל הבית והתחלתי לקבל הערות מבני המשפחה שהגזמתי, שלא רואים את הטלוויזיה מרוב עציצים. בעלי בשלן אבל לא היה לו מקום במטבח, כל השיש היה מלא. הם העירו לי בחביבות וניסיתי למצוא פתרונות, מצאתי עוד מקומות שבהתחלה לא חשבתי שאגדל שם צמחים, אפילו מקומות שלצמח לא היה מתאים, אבל הייתי חייבת. בסוף באמת לא היה מקום״, היא אומרת, ״וזה גם לא פשוט לתחזק אותם, אז באיזשהו שלב אמרתי זהו. מרוב שהיו יותר מדי התחלתי לאבד חלק, כי לא הספקתי ודברים נעלמו מעיניי, אז אמרתי זה טו מאץ׳. שמתי לב שאני לא עושה להם טוב והתבאסתי״.
הגמילה מצמחים: הימנעות או הפחתה?
כשהרגל או תחביב הם חלק מהזהות שלנו, וביתר שאת אם אנחנו גאים בו ומקבלים תגובות אוהדות מהסביבה, אנחנו עשויים לעמוד מול הפריט ולחשוב שהוא מגדיר אותנו. ראשית בואו נכיר בכך ששום אוסף לא יהיה שלם לעולם, נזהה את המחשבות האלו ואת מה שקורה בגוף בזמן ההשתוקקות. כשנגמלתי בעצמי ממשקאות ממותקים, בשר, עישון, קניית בגדים חדשים וגם קניית צמחים, זה היה נראה שכל התחומים די דומים. התמכרות היא התמכרות. בתור התחלה זה הצריך החלטה כנה שלי שמבוססת על רצון אמיתי שזה באמת מה שנכון לי, להפסיק או לצמצם.
ואז מגיעים רגעי האמת: במעמד הקופה או כשנישא באוויר ניחוח הסטייק ואפשר ממש לחוש את הטעם ואת תחושת הסיפוק הצפויה. ככל שאנחנו מתקרבים לרגע האמת מתגבר הסטרס ואיתו הדחף לבצע ולשחרר כבר את ההורמונים. אבל אפקט השובע הוא רגעי ומהר מאוד אנחנו נשארים עם עוד כמה צמחים לטפל בהם, ועם דחף לעוד. ככה זה היה אצלי.
שם טוב מתארת את חוויית הגמילה שלה, שדווקא נעוצה בהפחתה ולא בהימנעות מוחלטת: ״זה היה הדרגתי. פחות ללכת למשתלה ופחות להביא כמות אלא צמח בודד. אם אני נכנסת למשתלה אז אני קונה רק צמח אחד. בהתחלה היה קשה, תמיד היו חתיכים כאלה שקרצו לי שאמרתי ׳אין, זה חייב להיות שלי, אבל היי, גם זה וגם ההוא'. הם היו כל כך יפים ופשוט הייתי מאוהבת בכל הצמחים במשתלה. אבל הצלחתי בסוף״. גם זאבי מאמינה בהפחתה ולא בהפסקה מוחלטת. היא הגדירה לעצמה להגיע לקופה עם שלושה צמחים בלבד וכאלו שהיא הכי רוצה.
היום שאחרי ההתמכרות: קונים אבל פחות
"במחקר שנערך ב-2015 בכתב עת לפסיכולוגיה אנתרופולוגית נמצא שטיפוח צמחי בית מפחית סימפטומים גופניים ונפשיים של סטרס הודות לדיכוי מערכת העצבים האוטונומית - זו שאחראית על לפרש כל מהדורת חדשות, כל הצפת מידע וכל עומס גירויים כאיום", מסבירה שגיא ברסלב, עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית, מתמחה בטיפול משפחתי בהתמכרויות, חברת צוות מנהלי ברשת מרכזי הטיפול "עוצמות – פסיכותרפיה רב תחומית".
"הטיפול בצמחים מרגיע אותנו ומאפשר לנו הסחת דעת מכל מה שלא טוב עבורנו ומקשה עלינו. הוא מוריד לחץ דם, מרגיע דופק מהיר, מקרב אותנו אל הטבע. על פניו, מדובר בתחביב קטן ובלתי מזיק: מה יותר יפה, נעים, מזמין והרמוני מעציץ יפה ושופע? אך טיפוח התחביב הזה עלול להפוך לממכר. למה ממכר? כי כל דבר שגורם לנו להרגיש רגוע יותר, טוב יותר, מאוזן יותר, נעים יותר גורם לנו לרצות ממנו עוד ועוד. וגם פה, כמו בכל דבר אחר – הכל טמון במינון. גם יותר מדי טוב, הוא לא בהכרח טוב", מסבירה ברסלב, "איך נדע שאנחנו נמשכים להתמכרות שבדבר? כשזה מתחיל להרגיש כמו התעסקות שגוזלת את תשומת הלב והזמן יתר על המידה. כשזה כבר פחות מרגיע, תופס הרבה נפח במחשבות ובחלל הבית עד כדי הפרעה לטיפול בעניינים אחרים ועד לכדי צמצום המרחב הפיזי. כשאנחנו מגדלים שזה דורש המון התעסקות שכבר הפכה להיות נטל. כשזה עולה הרבה יותר מדי כסף ואתם מתחילים לנסות להצדיק את קיומו של עוד צמח ועוד עציץ. אלו סממנים לכך שצריך לחשוד שמא הקו נחצה ומדובר בהתמכרות".
איך מטפלים?
"בטיפול נתייחס לזה במונחים של נטייה להתמכרות, או נטייה לאובססיה, תלוי במאפייני המטופל ובכל מקרה. צריך לומר שיש לזה פתרון טיפולי פשוט יחסית, ומדובר בהתמכרות שבהחלט יש דרך להתמודד איתה, למשל – באמצעות טיפול שיחתי, שנועד לברר מהיכן נובעת ההתמכרות, ולתת מענה לצרכים הרגשיים שבבסיסה. לעיתים יש צורך לתת השלמה של טיפול תרופתי לטיפול השיחתי. מכיוון שזו התמכרות שאין בה סכנה ממשים ומיידית, ואין שינוי מצב תודעתי, ואין פיתוח סבילות לכימיקלים וכדומה, אז אנחנו כמו בכל טיפול נפשי אחר ננסה לאתר את הצורך הרגשי שההתמכרות ממלאת", אומרת ברסלב.
שם טוב מגדירה את עצמה היום מכורה לשעבר. "זה בשליטתי. אני נכנסת עכשיו הרבה פחות למשתלות, ולא משתוללת כי בא לי לתת את תשומת הלב שמגיע לצמחים שכבר יש לי. פעם הייתי קונה ואז מנסה למצוא מקום. היום אם חסר לי במקום מסוים – אני הולכת ובוחרת צמח יפה שיתאים לו״, היא מספרת על השינוי.
זאבי הגדירה תקציב חודשי. ״היו תקופות שהייתי מוציאה 500-400 שקל בשבוע. היום אני הולכת פעם-פעמיים בחודש, מוציאה 500 שקל בחודש בממוצע, שזה סביר. מי שלא אוהב צמחים אולי יגיד שזה מטורף. אבל זה כמו הזמנה אחת של אוכל בוולט למשפחה. צמחים הם ההנאה שלי. אני לא אכנס למינוס בגלל צמחים ואני מבינה שזה בא על חשבון משהו אחר. הכל עניין של מינונים וניהול כספים נכון״, היא מסכמת.
איך נראים החיים שאחרי הגמילה?
שם טוב: ״אני מקדישה היום חצי מהזמן שהקדשתי פעם לצמחים" ומספרת שהתחביב שיצא משליטה הצמיח משהו חדש עבורה. "אני מעצבת גרפית, מאיירת ומאמנת להתפתחות אישית בשיטת MBT ותיעלתי את החיבה לצמחים למיזם. כשספרנו והגענו ל-95 צמחים בבית נזרע לבעלי רעיון. החלטתי להכין ספר על בסיס האוסף. זה מטורף לשמור את כל היופי הזה לעצמי ואני מכירה אנשים שיש להם בתים מדהימים שבהם הצמחים הם קונספט בעיצוב. בהתחלה עניינו אותי הבתים, אחר כך האנשים. בינתיים למדתי גם אימון להתפתחות עצמית ואני רואה איזה קשר יש בין צמחים לבין הנפשי. הספר הוא תהליך ארוך, יש לו קצב, הוא כמו צמח, ואני מקווה שעד סוף השנה ייצא תחת השם הסמלי 'עציץ מס׳ 95׳״.
כהן: ״החלום תמיד היה קשור לצמחים ואחרי כל הניסיון הזה החלטתי לתת להם מקום אמיתי בחיי ולשנות מקצוע. הקמתי את 'קוד האדמה' (עסק לצמחי אוויר על שעם, סדנאות בנושא ומוצרי פרינט בהשראתם כמו תיקים, חולצות, פוסטרים, ערכות DIY ועוד – ר"ט). הפקתי לוח שנה בוטני והמשכתי לעסוק בקוקדמות, שהוא עציץ העטוף בטחב חי, ודרכו אני נותן מקום ליצירתיות שחיה בי״. לאחרונה כהן פתח חנות במתחם אורוות האמנים בפרדס חנה. ״החנות היא ביטוי מרגש לתהליך שעברתי ולמקום הפיזי שיש ליצירות שלי. מקום שמזמין אנשים להתרשם וליהנות משילובים של צמחים באופן מקורי״, הוא אומר.
״אני בחוויה כללית אמביוולנטית לגבי מה שהיה – באסה שהוצאתי כל כך הרבה כסף, אבל בו בזמן אני מסדר לי את זה בראש על איזה שיעורים קיבלתי ואיך פתחתי עסק שקשור לזה. ויש מחשבה של 'אתה אחד היחידים שמתפרנס מאמנות צמחים'. הקמתי תערוכה משוגעת ב'אימפריאל הוטל וונדרלנד' בתל אביב. לכן להגיד זה טוב או רע זה שיפוטי. הוצאתי הרבה, אבל מצד שני הגעתי לנקודה שבה אני היום״, מסכם כהן.
איך ייראה הבית האידיאלי שלך? עם או בלי צמחים?
״תהיה בו חצר שבה יש משהו קסום, לאו דווקא הרבה צמחים אלא בחירה נכונה של צמחים", אומר כהן לסיום, "ותהיה פינה בבית שהיא הגשמת כל החלומות הטרופיים שלי: חדר מקצועי עם כל מה שצריך. צמחים מספקים לנו המון אז אשמור עליהם במסגרת החדר הזה, ואולי איזה קלתיאה פה ושם לבית. ואם אני אקנה משהו בלי מודעות או איזון זה לא יחזיק מעמד. כשיהיו ילדים בתמונה הם אלו שידרשו את תשומת הלב שלי״.
