מעצבות הפנים לילך מורבר, אורנה מזור ואלינור שושני פרץ, המאמינות בעיצוב בר-קיימא, לקחו על עצמן אתגר לט"ו בשבט – לעצב ארבעה חללים שונים תוך שימוש ברהיטים, אמנות ופריטים מתוצרת הארץ בלבד, כולם יד שנייה וממוחזרים. התוצאה היא ארבעה חללים מלאי אופי מקומי.
חלל בהיר ומתרפק
לופט בעיצובה של לילך מורבר מזמין להיכנס וללטף כל פינה אפשרית. "ההקשבה לרחשי העבר מתבצעת בעבודתי דרך חפצים, אמנות וריהוט", מסבירה מורבר, "השילוב של אלה בתוך אדריכלות בת קיימא מבטא כמיהה לחיבוק ההדדי שבין האדם לסביבה". אותו חיבוק בא לידי ביטוי, בין שאר, במרבדי פרווה וינטג' גדולים על הרצפה, לצד כלים ואביזרים בעבודת יד. בולטים בהם כלי מתכת סגולים מינימליסטיים בעבודת ידה של האדריכלית מיקי מן מסטודיו fe. מן, אורבניסטית להגדרתה, צובעת את הכלים השימושיים בצבעים נועזים ויוצרת דיאלוג מעניין בין החומר לאסתטיקה ולתחושות שהוא מעורר.
לדבריה של מורבר, ערך הקיימות מלווה אותה בעבודתה. בתוך כך נעשים על ידה ניסיונות לרכך ואפילו להתנתק מתרבות הצריכה החומרנית ששולטת בעולם המערבי. "מתחילת דרכי המקצועית הקפדתי על שימוש מרבי בקיים ובחומרים ממוחזרים. בין השאר, שימוש ברהיטים ובחפצים קיימים, שילוב רהיטי וינטג' ויד שנייה - כל אלה מוסיפים אופי ואותנטיות לחללים", היא אומרת. מורבר מסבירה כי הקיימות מגולמת בהכנסת ההיסטוריה של המקום לפרויקט, תוך יצירת סטים שעומדים במבחן הזמן. לדבריה, ניצחון ממד הזמן הוא בהטמעת אובייקטים וחפצים שנראים שייכים למקום, בלי להחליף אותם לעיתים תכופות, דבר שמטבעו מצמצם את טביעת הרגל האקולוגית. גם צמחייה טבעית, שנשזרת בין פריטי הריהוט והחפצים, מסייעת לקשר בין החוץ ובין הפנים.
+
צפו >
+
לחצו >
חלל בהיר עם נגיעות וינטג' וגוונים טבעיים. עיצוב: לילך מורבר
(צילום: אורית ארנון)
+
לחצו >
+
לחצו >
הטמעת אובייקטים וחפצים שנראים שייכים למקום
(צילום: אורית ארנון)
+
לחצו >
+
לחצו >
שילוב רהיטי וינטג' ויד שנייה מוסיפים אופי ואותנטיות
(צילום: אורית ארנון)
הטבע מתעורר והנוסטלגיה מְחַיָּה
היזמית, המרצה והמעצבת אורנה מזור יצרה חלל מגורים עתיר בצמחייה ובחומרים טבעיים, כשאת טביעת האצבע הייחודית מעניקים פריטים בעבודת יד, בהם כריות נוי וזרים מושרשים בני קיימא מבית גלורי, נתונים בכדי זכוכית ענקיים. הצמחים מושרשים בסטודיו עד לקבלת שורשי מים ארוכים, ואלה מחליפים בחן את הצמחייה המלאכותית, כך שהם מתאימים גם עבור מי שלא מוצלח בטיפוח עציצים.
"היה לי חשוב לשלב אמנים ויוצרים מקומיים שמתמקדים בחומרים תוצרת הארץ", אומרת מזור בגאווה. השילוב בין החומרים הטבעיים ובין הפריטים הייחודיים מסייע להציג את החלל הישן באור עדכני, מבלי להתיימר להפוך אותו למשהו אחר. "חדר המגורים מרגיש אותנטי ואורגני מיסודו, ונעים לשבת בו ופשוט להיות", היא מוסיפה.
על הקיר נתלתה יצירתה של האמנית שולי וולף - "תמה תמ"א" - יצירה חזקה בצורניות בולטת, שבה מגולמים רגשותיה המעורבים לגבי הקידמה והעיר הגדולה, של עולם דואלי, שביר ומתכלה, שמשדר יופי ומצוקה; טבע ותרבות; קיים ונעדר כאחד. על הרצפה מונחת שלישיית פסלים מעוגלים מעץ מושחר של האמנית אורנה מינץ, ובצד השני ניצב פח שמן כסוף שמצאה מזור ברחוב, והפכה אותו לבית עבור עציץ ירוק שמתנשא לגובה.
+
לצפייה במוצר >
+
לחצו >
"היה לי חשוב לשלב אמנים ויוצרים מקומיים שמתמקדים בחומרים תוצרת הארץ"
(צילום: אורית ארנון)
+
לחצו >
יצירת אמנות מקורית ושפע של צמחייה
(צילום: אורית ארנון)
הסעודה העוטפת
בנוסף לסלון עיצבה מזור גם פינת אוכל אוכל בסגנון חמים. במרכז החלל ניצב שולחן וסביבו כיסאות מחומרים טבעיים מבית ARCO. "הם יוצרים רהיטים עם אמירה אישית, בבית המלאכה שלהם בהרי ירושלים", אומרת מזור, "הם משתמשים בעצים טבעיים בטכניקה ייחודית בעבודת יד". את פינת האוכל משלימים כלי הקרמיקה של סטודיו 1220 מעלות ושפע של צמחייה, כולל עציצים ששתלה מזור בתוך פחי שמן זית וזיתים ריקים שמצאה ברחוב.
אלה, לצד שכיות חמדה נוסטלגיות, כמו רדיו ישן ומכונת תפירה של זינגר זוכים לחיים חדשים בתפאורת הקירות המתקלפים ומציגים את שכבות הזמן של הבית. על הקיר תלויה יצירת אמנות מרהיבה של האמנית רבקה סביניר - דיוקן מפוקסל עשוי סלילים של חוטי תפירה, ובצידו השני של הקיר יצירה נוספת שלה, שהיא פרשנות מחודשת לעבודת גובלן קיימת, שעליה תפרה ורקמה מחדש. על הרצפה מוצב פסל סביבתי מעץ של האמנית שולי וולף. בתפאורה המחוספסת והמיוחדת הזו, נראים גם הסורגים המעוטרים והמעוגלים המקוריים, כמו יצירת אמנות.
+
לחצו >
+
לצפייה במוצר >
חלל אקלקטי במראה שכבות יוצר עניין ויזואלי
(צילום: אורית ארנון)
+
לחצו >
פריטי וינטג' ואמנות צבעונית מוסיפים לאופי החלל
(צילום: אורית ארנון)
אבן שואבת לקיימות
כבלים, באר מים וקירות מתקלפים הפכו לכר יצירתי פורה עבור אלינור שושני פרץ, מתכננת בתים ומעצבת פנים, בעלת סטודיו Blanka המתמחה בבנייה ירוקה ושימור חללים תוך חיסכון באנרגיה. שושני פרץ מחברת, בפרויקטים שלה, בין ישן לחדש ומשלבת פריטים בעיבוד מינימלי, תוך שהיא שוזרת זיכרון ונוסטלגיה.
"בזכות האור הטבעי, כיווני האוויר והשמש, אני יודעת למקם את החדרים ואת הפריטים השונים בחלל. יש לפריטים ישנים יתרונות עצומים מבחינת איכות, נוחות והרגשה. כי מה זה 'קיימות' אם לא 'התקיימות'?", היא מסבירה.
המעצבת ממשילה את העיצוב כמעין מסגרת שמכילה את הדינמיות של החיים, וככל שהיא יותר אותנטית, פרקטית ושמושית, כך הרצון לשנות אותה הולך ופוחת. "הקיום שלנו לא צריך להיות מעיק, אלא פורה וידידותי, לסביבה ולקהילה. בעיצוב שמקדש את הקיימות אנחנו מבקשים לתת מקום גם לאקולוגיה ולמיחזור חומרים טבעיים בכדי ליצור אלמנטים בחלל. גם לצמחייה יש משקל רב בריפוי הלב והנשמה, וכל אלה יחד משמרים את הזיכרון הפנימי שלנו".
+
לחצו >
לתת מקום בעיצוב גם לאקולוגיה ולמיחזור
(צילום: אורית ארנון)
+
לחצו >
+
לחצו >
לשלב פריטים בעיבוד מינימלי, לצד צמחייה שופעת
(צילום: אורית ארנון)
צפו בווידאו
(צילום ועריכה: דן ברונפלד )
הלוקיישן: בית שייח' לארוחות ולאירועים
"הבית האדום" בתל אביב-יפו, שנבחר עבור צילומי הפקת העיצוב המקיים, הוא בית היסטורי, שריד מהתקופה העות'מנית, הידוע גם כבית השייח' מוראד. על בית האבן מהמאה ה-19 נבנתה בראשית המאה ה-20 קומת מגורים נוספת, המאופיינת בתקרות גבוהות, באריחים מעוטרים ובחלונות מקושתים. קירותיו החיצוניים של המבנה כוסו בטיח אדום עז, שמאז כבר דהה, ומכאן שמו. בגלגולו הנוכחי הוא משמש כמרכז תרבות ואמנות, שבו נערכים מעת לעת אירועי בוטיק בהפקתן של יעל וקרן, שפית וקונדיטורית, המוכרות בשמן "הבנות אוהבות לאכול" (הבית האדום, רחוב ישראל מסלנט 37, שכונת שפירא, תל אביב-יפו).
