"אפשר להפוך כל רכב לבית", פוסק ירדן פארן, חייל משוחרר בן 23 שבשנה האחרונה עושה בדיוק את זה. הסדנה הצבעונית של העסק שלו, "ירדן קרוואנים", נראית שונה בנוף איזור התעשייה הקיבוצי שבכפר בלום. חבורה של עובדים חרוצים כבר יושבים לשתות קפה של בוקר אל מול הנוף הירוק של הגליל העליון אחרי לילה גשום, ופארן מצטרף אליהם לשיחה קולחת, כאילו הבדלי הגיל לא קיימים.
יחד עם העובד הצעיר שלו טל, רק בן 17, פארן מעצב ובונה בתים קטנים על גלגלים ברכבים מסחריים. "הכל התחיל כשבניתי לעצמי קרוואן בזמן הצבא", הוא מספר ל-ynet. "הרבה כסף לא היה לי, אז קניתי רכב טרנטה ב-9,000 שקל. רוני מאטסר, שהוא רכב מסחרי די קטן. קראתי המון, ראיתי מה עושים בחו"ל, ראיתי תמונות באינסטגרם וקצת בפינטרסט ואמרתי 'וואלה, מגניב'. טיילתי עם הקרוואן הזה קצת עם חברה שלי, והחלטתי למכור אותו - לנסות ולראות אם יש בכלל ביקוש לדבר הזה. אחרי שבועיים הוא כבר לא היה אצלי והתחלתי לעבוד על קרוואן חדש".
היום כבר מסתובבים כמה קרוואנים שפארן בנה על כבישי ישראל, ובינתיים - הוא לא מתכוון לעצור. "די מהר צללתי לתוך זה", הוא מסביר. "לא היה לי את הזמן של החייל המשוחרר, עבודה מועדפת או לחשוב על לימודים וטיול - ואני מבסוט. אני קם בבוקר, שותה פה איזה כוס קפה או תה ועושה את מה שאני אוהב. זה התחיל אמנם בתור תחביב, אבל בינתיים הפכתי אותו למקצוע. זה באמת כיף לקחת רכב שאין בתוכו כלום ולייצר בפנים בית מקצה לקצה".
איך זה עובד בעצם?
"השאלה היא מה הצרכים ומה גודל הרכב. אם תגיע אליי משפחה אני אתאים להם משאית גדולה ואם יגיע אליי זוג עם רעיון לאוטובוס אני כנראה אוריד אותם לקרקע ונעשה משהו שמתאים לצרכים שלהם. לבנות רכב כזה זה סוג של סודוקו של המערכות - חשמל, גז, מים, נגרות, מה מגיע לפני מה. התהליך מתחיל בבידוד הקירות, השחלת מים וחשמל בקירות, חיפוי עץ, רצפת פרקט ועוברים לבניית הריהוט.
"המאסט בכל רכב זה מיטה. הדבר הבא כמעט תמיד זה מטבחון, כי כולם רוצים לבשל, ומפה זה כבר משתנה. יש כאלה שרוצים רק שירותים, יש כאלה שרוצים רק מקלחת וכאלה שרוצים מזגן. אחרי שאחנו מסיימים את הבנייה עצמה עוברים לשלב העיצוב. זה ממש כמו לצייר על קנבס ולעשות עם זה מה שרוצים. אתה בוחר את הרצפה, את הצבעים לקירות, תמונות, מדפים, וילונות, יש אנשים שיורדים עד לפרטים הקטנים של לשים לוכד חלומות מעל המיטה".
אז יש לך את זה בעיצוב?
"כל מי שעובד עם הידיים צריך איזה חוש אסתטי, ומפה זה עניין של טעם. אני באופן כללי מעדיף לייצר סגנון יותר כפרי, פחות כיוון יוקרתי של שנדלירים".
"פתאום מגיע איזה צוציק"
פארן מציג לנו קרוואן לדוגמה - רכב מסחרי של מורה ליוגה שהחליטה לעבור לגור על גלגלים. "היא הגיעה אליי ואמרה שהיא רוצה לעבור לגור ברכב, אבל רוצה גם מקום לעשות בו יוגה. אז היינו צריכים לייצר רהיטים מודולריים שיאפשרו לה גם מרחב. יצרנו פינת אוכל עם שולחן מתקפל, מקלחת מתקפלת עם וילון אמבטיה שברגע שמסיימים להתקלח פשוט מקפלים אותו בחזרה לתוך ספסל, מיטה זוגית עם מקום אחסון, ומטבח עם הרבה מגירות שבאחת מהן נמצאים שירותים כימיים".
"לרוב, החיים בקרוואן הם מקיימים יותר כי הצריכה יורדת", הוא מסביר. "לא משתמשים ביותר חשמל או מים ממה שאתה צריך. חיים פשוטים, אבל זה גם יכול להיות כאב ראש. אם אתה רוצה חשמל ואין שמש להפיק ממנה אנרגיה, צריך להניע גנרטור ולתדלק אותו, למלא מים, לרוקן מים - יש כל הזמן עבודה, אבל זה נחמד כשזה פתרון זמני לתקופות מסוימות בחיים".
וכך גם מתאר פארן את הלקוחות שלו. "המון בני 22 ו-23, אחרי צבא שמחפשים איזשהו פתרון דיור זול שמאפשר להם לוותר על חשבונות. ויש גם זוגות מבוגרים שרוצים בפנסיה לצאת בסופ"שים לטייל בארץ עם הקרוואן, ובאמצע יש את כל מנעד הלקוחות האפשריים, אפילו משפחות עם ילדים קטנים שצריכים ספייס בחצר האחורית שהם יוכלו להתרוצץ בו".
לקוחות לא מופתעים לשמוע כמה אתה צעיר?
"כן. הגיל זה תמיד פקטור כל מקום שאתה מגיע אליו - בין שמדובר בלקוחות או בספקים - אנשים מרימים גבה. הם רגילים לעבוד עם חבר'ה בני 40 או 50, ופתאום מגיע אליהם איזה צוציק, חייל משוחרר. מבחינתם זה משהו זמני שיחלוף אז קצת מתייחסים אליי ככה לפעמים. אבל הכל בגישה, כי ברגע שאני מתחיל לדבר ומראה להם את העבודות שלי היחס משתנה".
אז זאת העבודה הראשונה והאחרונה שלך?
"אני מקווה, אבל אי אפשר לדעת. יכול להיות שמחר בבוקר איזה יבואן מסין יתחיל להביא רכבים בדיוק כאלה שיעלו הרבה יותר זול, ואז נצטרך למצוא פתרונות אחרים ולייצר משהו שייחד אותנו, אבל בינתיים אני מבסוט. זה תענוג לראות מישהו מתנתק מהכל ועובר לגור בבית שאתה יצרת ומתחיל לטייל ולראות זריחות".
