בעשר השנים האחרונות ניהלה אפרת ריין גן לחינוך מיוחד במושב שריגים שבעמק האלה, אבל במקביל טיפחה חלום להפוך למעצבת. במהלך אותו עשור היא הספיקה גם ללדת ארבעה ילדים (יואב בן העשר, גפן בת השבע וחצי, עלמא בת השלוש וחצי ועברי בן השנה). עם לידתו של הבן הקטן החליטה ריין שהגיע הזמן ללכת בעקבות החלום. היא צירפה לחופשת הלידה יציאה לשנת שבתון, נרשמה לקורס הום סטיילינג ויצאה לדרך חדשה.
במקביל, קנתה יחד עם בן זוגה איתמר בית חדש בהתנחלות והקיבוץ ראש צורים שבגוש עציון. למרות שרצתה לבצע כמה שינויים מבניים, החליטה ריין לדבוק במפרט שהציע הקבלן. "כל שינוי היה יקר מאוד, ולכן העדפתי להימנע מזה ולשמור את הכסף לריהוט ולסטיילינג בסוף", היא מסבירה. "החלטתי שלא מעניין אותי קיר אחד פחות או יותר, אלא חשוב לי בית שיהיה כיף לגור בו כבר כשנכנסים אליו. יצא שאנחנו אולי היחידים בישוב שהלכו עם המפרט כמו שהוא. בסופו של דבר אני מאוד שמחה על הבחירה הזאת, כי מספר החדרים מספיק לנו והעובדה שהצלחתי לעצב ולאבזר את הבית מיד בהתחלה כמו שאני אוהבת, משמעותית מאוד עבורי".
החשיבות שריין מייחסת לפרטים הקטנים על פני הגדולים באה לידי ביטוי לא רק בהיצמדות למפרט הבסיסי של הקבלן, אלא גם בסדר הבחירות שלה במהלך עיצוב הבית. "לא צבעתי את הקירות מראש", היא מספרת. "קודם כל קניתי את הריהוט ורק אחריו את עבודות האמנות, האקססוריז והתאורה – אלה היו כמה חודשים אינטנסיביים של ליקוט וחיפוש. קניתי בשוק הפשפשים ביפו ובחנויות יד שנייה, גלשתי כל הזמן בפייסבוק מרקט ובקבוצות וינטג' בפייסבוק, נסעתי ברחבי הארץ לאסוף פריטים שמצאתי ונעזרתי הרבה גם בגיסי שגר במרכז ושמח לסייע. הצבעים של הקירות נולדו רק בסוף, מתוך התאמה לשאר הפריטים בחלל".
וינטג' צבעוני בסלון
דלת הכניסה לבית נפתחת אל מול גרם המדרגות, שיוצר נישה שבתוכה ממוקמת פינת האוכל. על הקיר המשולש שמתחת למדרגות מודבק טפט צבעוני שריין קנתה מחנות אמריקנית דרך האתר etsy. "רציתי טפט והתקשיתי למצוא בארץ משהו במחיר הגיוני", היא מספרת. "עבר חודש עד שהמשלוח הגיע, ובזמן הזה חששתי נורא שהתמונה לא תשקף את הצבע, אבל כשהטפט הגיע הוא היה מהמם ונכנס בול לפינה". הכיסאות בפינת האוכל וגם כיסאות הבר הסמוכים נקנו ב-"פיק אפ בר כיסאות", וריין מספרת שהם היו מבחינתה העיקר ואילו השולחן הוא רק הרקע, ונקנה במחיר נמוך בחנות בראשון לציון. מלמעלה משתלשלות זוג מנורות זכוכית שמצאה בפייסבוק מרקט, ונבחרו משום שהן מתכתבות היטב עם הנברשת שבסלון.
"הנברשת הזאת הייתה שייכת לסבתא שלי, שהייתי קרובה אליה מאוד. היא נפטרה לפני חמש שנים ואני שמרתי הרבה פריטים מהבית שלה", היא אומרת. "את הנברשת, מזכוכית מורנו בצבע חרדל, אהבתי עוד כשהייתי ילדה. תמיד אמרתי לסבתא שלי שאני רוצה אותה בבית שלי כשאגדל. הרבה מהתמונות ומהפריטים בסלון נבחרו מתוך מחשבה על הנברשת, עם נגיעות של חרדל".
15 צפייה בגלריה
מבט אל הסלון: ספה בירוק בקבוק וכורסאות בוורוד פודרה, על רקע קיר כתום
(צילום: נויה שילוני)
בסלון, מתחת לנברשת, ניצבים ספה גדולה בצבע ירוק בקבוק ("מצאתי אותה בחנות הכי פושטית והיא עלתה 4,000 שקל בערך, בעיקר בגלל הצבע שהתאים לי") וזוג כורסאות שריין מצאה בפייסבוק מרקט וריפדה מחדש. מעל לספה תלוי אוסף תמונות גדול במיוחד שבליקוטו השקיעה המעצבת זמן ומאמץ רבים, הכולל גובלנים שיצרו סבה וסבתה וכאלה שהיא מצאה דרך קבוצות וינטג', ציפורי נייר מהחנות יולטה שמוסיפות היבט תלת-ממדי לקיר, וכן פוסטרים מהחנות אסופה ובדים אהובים שמוסגרו במסגרות שנקנו בחנויות יד שנייה.
את הצמחייה בסלון וביתר הבית הביאה איתה ריין מביתה הקודם, והיא כוללת בחלקה צמחים שלקחה מבית סבתה המנוחה. "רציתי צמחייה שופעת עם המון עלים וירוק, ולמרות שהבית הקודם היה פצפון לא ויתרתי, העמסתי את המרפסת בעציצים ושמרתי אותם לקראת הבית החדש", היא מספרת. בקיר הנגדי, מול הספה, זוג ספריות ממדפי עץ ועמודי מתכת במראה וינטג'י. אחת נקנתה בחנות "יניב פשפשים" אבל לא הספיקה לאוסף הספרים העשיר של המשפחה, שבן זוגה של ריין ביקש שיוצג בסלון. כיוון שהתקציב לא אפשר לקנות ספרייה נוספת, אביו של בן הזוג, קבלן בעברו, יצר קשר עם בעלי מקצוע ויצר העתק מדויק במחיר נמוך בהרבה, שניצב כעת צמוד לספרייה הקנויה.
ארונות מטבח ורודים
בחזרה מהסלון לכיוון פינת האוכל והמטבח, על הקיר שמימין לדלת תלויים שלושה מדפים עם דלתות זכוכית שריין קנתה בפייסבוק מרקט, ליטשה ושיפצה, והפכה למדפי תצוגה לאוסף הכלים של המשפחה. "סבתא רבא של בעלי קונה לכל לידה חנוכיית כסף לבן או פמוטים לבת", היא מספרת, "ובכלל מקובל אצלנו להביא כלי כסף לחגיגות ברית. נוסף על כך, לסבתא שלי היה אוסף כלי קרמיקה שאהבתי. התלבטתי מאוד איפה נוכל להציג את כל אלה, והוויטרינות פתרו את הבעיה וגם הוסיפו נגיעה וינטג'ית שאני מאוד אוהבת". את הקיר שניצב לוויטרינות צבעה ריין בכחול, בצמוד לו מיקמה שידה יוצאת דופן בצבע חמרה, ומעל תלתה עוד מאוסף האמנות שמתחיל בסלון.
15 צפייה בגלריה
הנישה שמתחת למדרגות הודגשה באמצעות טפט המשמש רקע לפינת האוכל הכהה
(צילום: נויה שילוני)
בהמשך נמצא המטבח, עם ארונות בוורוד בהיר. "רציתי חומר פרקטי והיו כמובן מגבלות תקציב, אבל היה לי ברור שיהיה בו צבע", אומרת ריין. "את הגוון הזה מצאתי באופציות הבסיסיות של הפורמייקה, ושילבתי ידיות זהב שהזמנתי מעלי אקספרס כי בארץ הכול היה נורא יקר. יצא מטבח חלומותיי ואני מאוד שמחה בו". בחלק מונמך של התקרה, מעל לאי, תלתה המעצבת רשת ברזל גדולה שאותה הכין לבקשתה איש המקצוע שעשה את הסורגים בבית. "רציתי נגיעה גדולה של ירוק מעל לשולחן האוכל וחיפשתי אלמנט שיוכל להחזיק את העציצים. זה משהו מאוד פשוט להכנה שעלה בערך 500 שקל, ושדרג את החלל משמעותית", היא אומרת.
15 צפייה בגלריה
אוסף כלי המשפחה קיבל מקום בספריית וינטג' משופצת שנתלתה בכניסה לבית
(צילום: נויה שילוני)
אחרי שסיימה את העבודה על הקומה הראשונה ריין עשתה הפסקה קטנה לצורך התאוששות תקציבית. בקומת החדרים שלמעלה היו כבר מיטות וארונות שנקנו עם המעבר, אבל את כל הקשור לאבזור, תאורה וסטיילינג דחו מעט. אחרי ההפסקה עוצבו חדר השינה של ההורים, חדר הרחצה הסמוך לו וחדרן של הבנות. ריין מסבירה כי חדרם של שני הבנים מחכה הפעם הוא, עד שניתן יהיה להעביר את הבן הקטן מהלול למיטה וכך לפנות עוד מרחב לעיצוב.
זכרונות ממוסגרים מסגרי הקורונה
בחדר ההורים מיטה גדולה מאירופלקס ("חלמנו על מיטה חדשה ונורמלית אחרי כל מה שהקודמת עברה כשהילדים היו קטנים", צוחקת ריין). משני צדיה שידות משוק הפשפשים שנצבעו בבורדו ועליהן מנורות קריאה מאיקאה. גם הבדים לווילונות נקנו באיקאה, אבל נתפרו ושולבו בבדים שהיו בבעלותה של המשפחה כך שלא ניתן לזהות את מקורם. מעל למיטה, על קיר שחלקו התחתון נצבע באפור והעליון בוורוד, נתלו תמונות של בני הזוג. הן נראות כאילו צולמו בחתונתם, אבל האמת מפתיעה. "התחתנו לפני 13 שנה, כשהייתי בת 19, ובתמונות זה נראה ממש כמו בת מצווש", נזכרת ריין. "אבל לפני חמש שנים נתקלתי בהגרלה של מאפרת ומעצבת שיער שהציעו לעשות צילומים מחודשים לנשים שלא היו מרוצות מתמונות החתונה שלהן, נרשמתי להשתתפות וזכיתי. מעל למיטה תליתי את התמונות מהחתונה המחודשת, שאני יותר שלמה איתן, עם מסגרות שאספתי במשך תקפה ארוכה".
לחדר ההורים צמוד חדר רחצה קטן, אחד משני מקומות בבית שבהם נבחר ריצוף שלא מתוך המפרט הסטנדרטי של הקבלן (השני הוא חדר הרחצה של הילדים). "בגלל שמדובר בחדרים קטנים מאוד התוספת במחיר לא הייתה משמעותית", מספרת המעצבת, "אז הרשיתי לעצמי לבחור אריחים מצוירים באפור, שחור ולבן, אבל אני אדם של צבע ולכן הוספתי ארון כיור צבוע בגוון מנטה שמקפיץ את המראה".
בחדרן של שתי הבנות ניסתה המעצבת ליישב בין הפנטזיה של הקטנות שכללה, שלא במפתיע, בעיקר שימוש בוורוד, לבין הרצון ליצור חדר שימצא חן גם בעיניים בוגרות. יש בו ארון גדול מאיקאה שריין תכננה בעצמה את מידותיו, וצירפה לו ידיות עור, מראה מצוירת עם פרחים שהגיעה מחדר הילדות שלה, בובת ינשוף שהייתה שייכת לאמו של בן הזוג בילדותה וגם ארבע עבודות גובלן. מתוכן שלוש נקנו בשוק הפשפשים ואחת – זו של האינדיאנית – הוכנה כפרויקט משותף של ריין ובנותיה.
"זה היה פרויקט הקורונה שלנו", היא נזכרת, "התקדמנו קצת כל יום במשך כמה חודשים טובים, עד לסיום המרגש". גם הקיר עם המדבקות במראה טרצו הוא פרויקט משפחתי. "נכנסו לבית סמוך לתשעה באב ואני ובעלי חיפשנו דרך להעביר את הצום", מספרת ריין. "ישבנו במשך כמה שעות והדבקנו את המדבקות אחת-אחת. אנחנו מרוצים מהתוצאה והבנות אוהבות את החדר שלהן במיוחד".
