משהו טוב קורה למבני החינוך בישראל בשנים האחרונות. יותר ויותר אדריכלים ומעצבים מגויסים כדי לחשוב מחדש על המבנים שבהם מבלים ילדים ובני נוער את מרבית זמנם. אפילו פרס רכטר לשנת 2021, הנחשב ליוקרתי ביותר בתחום לבד מפרס ישראל, הוענק על תכנון חטיבת ביניים וחלל למידה לא פורמאלי. אל המגמה הזו מצטרף גם גן הילדים "האילנות" שנפתח לאחרונה בהרצליה, המאתגר את המחשבה הרווחת על גני ילדים כמבנים קובייתיים פשוטים בעלי קירות צבעוניים.
על תכנון הגן אחראי משרד האדריכלים "מילבאואר", שמתמחה בין היתר במבני ציבור ובמבני חינוך בפרט. התכנון הנוכחי כולל שלוש כיתות גן ששטחן 500 מ"ר, שתיים מתוכן על הקרקע וכיתה נוספת בקומה העליונה. כך, חצר כיתת הגן הכוללת נדנדות, מגלשה ומתקנים נוספים, היא בפועל מרפסת מוגבהת ורחבת ידיים. קורות פלדה בהירות במרווחים אחידים מאפשרות את קירוי החצר העילית ותוחמות בצורה אסתטית את המעקות.
האדריכלית אורית מילבאואר, שתכננה את הגן יחד עם ננסי סנדלוביץ כץ ושי נעים, מסבירה שהבחירה לעלות לגובה נבעה מהמגרש המאתגר שהקצתה עיריית הרצליה לטובת הפרויקט. "מדובר בשארית שטח לא מנוצלת מבית ספר "האילנות" הסמוך, והחברה הכלכלית של הרצליה, עבורה תוכנן הגן, ביקשה שנבדוק איך אפשר להכניס לשם שלוש כיתות גן. גודל המגרש הקטן וצפיפות המבנים מסביב היוו אתגר, במיוחד משום שלא רצינו שהדבר יורגש בתוך הגנים עצמם", היא מסבירה.
גידול האוכלוסייה בישראל בשנים האחרונות מגביר את הדרישה לתשתיות ושימושים עירוניים כמו מבני תעסוקה, תחבורה וכמובן גם מבני חינוך. מילבאואר מסבירה שבעקבות הדרישה ההולכת וגוברת לגני ילדים, עיריות מנסות למצות כל שטח ציבורי שנותר בשטחן ולהכניס כמה גנים שרק שאפשר. "שלוש כיתות הגן שהתבקשנו לתכנן לא נכנסו כולן בקומת הקרקע, והיינו צריכים לעלות קומה. למרות זאת, ניסינו שהחצר של הגן העליון לא תרגיש 'גבוהה' במיוחד".
גן הילדים תחום מצפון וממזרח במבנה בית הספר הסמוך, מדרום גובל בבתי מגורים וממערב בפארק ציבורי ירוק, שם גם ממוקמת הכניסה הראשית לבניין. "לא רצינו שהילדים ירגישו בתוך כלוב, ולכן כיוונו שהכניסה אל הגן תרגיש כמו חלק מהפארק. היה לנו חשוב שלא תהיינה גדרות בחזית הגן, אלא רק בצדדים, המינימום הנחוץ כדי לשמור על ביטחון הילדים", מסבירה מילבאואר. כך נוצר בניין שמתקשר עם סביבתו ולא מנותק ממנה באמצעות הגדרות המוסדיות המוכרות בחזית.
חזית המבנה הנושקת לפארק מחולקת לחיפויים בשני גוונים עיקריים: לוחות פייבר צמנט בצבע לבן, ופח אלומיניום בגוון בורדו עמוק. לדבריה של מילבאואר השימוש בחיפויים במקום טיח אמנם יקר יותר, אך מאפשר עמידות גבוהה שעשויה לחסוך בעלויות התחזוקה בטווח הארוך. היא מוסיפה שחלוקת החזית למשטחי צבע נועדה לפרק את המסה של המבנה, כך שהוא לא ייראה מאסיבי ביחס לבתי המגורים הסמוכים. חיתוך אלכסוני של לוחות האלומיניום מסביב לפתחים שבחזית מייצר אשליה אופטית של עומק. אותם הפתחים נראים כאילו הם שקועים עמוק בתוך הבניין, אך בפועל מדובר בהפרש מועט של עשרות סנטימטרים בודדים.
בקדמת המבנה תוכנן ספסל ארוך מעץ, שבו יכולים להמתין הורים שאוספים את ילדיהם בסוף היום, עד ששערי הגן ייפתחו. מבואה פנימית משותפת מובילה לשתי כיתות הגן שבקומת הקרקע, ומדרגות ומעלית מובילות אל כיתת הגן העליונה.
השראה סקנדינבית
מלבד השימוש באלומיניום האדמדם בחזיתות, יתר הגן מאופיין בצבעים בהירים וגווני עץ רכים. "לא רצינו 'להתיילד' בבחירת הצבעים", מסבירה מילבאואר. "רצינו ליצור בניין שייראה כמו מבנה ציבור, אבל לאו דווקא 'יצעק' שהמקום מיועד לילדים. אני חושבת שגם לילדים מגיעה אדריכלות מכובדת ונעימה, שנותנת להם שקט כדי שיוכלו להכניס בהמשך את הדמיון שלהם".
גם על עיצוב הפנים של הגן היו אחראיים במשרד האדריכלים, ובו נקטו בקו דומה. "הרעיון היה לייצר סביבה שקטה שתשמש רקע פשוט ונקי לפעילות של הילדים. במקום להעמיס בצבעים, הילדים הם אלו שיכניסו את הצבע באמצעות המשחקים והפעילויות היומיומיות בגן", היא אומרת. עבור הרצפה נבחר ריצוף בהיר דמוי טרצו ובקירות העץ מוטמעים ארונות האחסון והמגירות של ילדי הגן.
"הסתכלנו על הרבה גנים בעולם ובפרט על גנים במדינות סקנדינביה", מספרת האדריכלית על ההשראה לתכנון המבנה. " הגנים במדינות סקנדינביה מושקעים ושקטים מאוד, עם חללים נקיים שמשאירים מקום לפעילות עצמה ולא לוקחים את הפוקוס".
בתוך כל אחת מכיתות הגן עיצבו האדריכלים אלמנט מרובע מחופה פורמייקה בגוון עץ. כדי להיכנס פנימה יש לטפס שלוש מדרגות וכך מתקבלת התחושה של "בית פרטי" ששייך לילדי הגן. בתוך אותו "בית" נמצאות פינות משחקים, בהן מטבחון עם כיריים ותנור או פינת אוכל. מתוך ה"בית" הפנימי ניתן להשקיף על הנעשה בחלל הגן דרך חלונות שקועים, שמזכירים את אלו שנמצאים בחזית הבניין.
הדרישה לפינות משחקים שונות היא אמנם הוראה של משרד החינוך ומשותפת לגני ילדים נוספים, אך הבחירה לאגד אותן במקום אחד היא של האדריכלים. "חשבתי שיהיה נחמד לקבץ את הדברים יחד כדי שהילדים ירגישו כאילו הם נמצאים בתוך בית קטן, ולא בפינה בחלל", היא מתארת. "אני חושבת שזאת שאיפה משותפת של הרבה מאוד ילדים, כמו בית על עץ או בית מארגזים, הרצון היה לייצר להם מקום משלהם שבו יוכלו לשחק במשחקי דמיון".
גן הילדים הוא אחד מהמקומות הראשונים שבהם ילדים חווים אינטראקציה חברתית עם בני גילם מחוץ למעגל המשפחתי. אף על פי שמדובר במקום שרובנו לא זוכרים או אולי זוכרים באופן חלקי, לדעתה של מילבאואר חשוב להשקיע בתכנון האדריכלי של פונקציה זו, לא פחות מאשר במבני ציבור אחרים. "צריך לחשוב על הילדים כמו כל משתמש אחר. אני מאמינה בחשיבות של אדריכלות בכל מבנה, בין אם זה מגורים או בניין ציבור. גם במבנה של גני ילדים צריך לכבד אותם, ולתת להם מבנה לא 'מתיילד' מצד אחד ומצד שני כן מעניין ולא קובייה פשוטה ובסיסית. אני חושבת שכשאנחנו מתייחסים בכבוד למבנה, גם הילדים מרגישים את זה ומתייחסים אליו כך. זאת תחושת סיפוק לדעת שאת משפיעה על ילדים ונותנת להם סביבה איכותית וטובה".
