הפנטהאוז בצפון הישן של תל אביב נקנה על ידי בני זוג שילדיהם כבר בוגרים ובעלי משפחות משלהם. כמו בניינים רבים אחרים בשכונה הוותיקה, גם הבניין הזה עבר פינוי־בינוי, ובני הזוג קנו אותו "על הנייר" ופנו למעצבים דנה גוטמן ורותם סולרצ'יק מסטודיו 37 כדי שיעצבו אותה עבורם. הם קנו את הקומה כולה וחילקו אותה לשני חלקים. בחלק הקטן נבנתה דירה להשכרה ובחלק הגדול – על פני 130 מ"ר בנוי ועוד 40 מ"ר מרפסת – נבנתה דירה שמשרתת אותם.
דלת הכניסה לבית נפתחת ממש מול הוויטרינה הגדולה שמובילה אל המרפסת. "בתכנון המקורי של היזם הייתה הוויטרינה אמורה להיות מחולקת עם עמוד במרכז", מספרת גוטמן, "אחרי המון ויכוחים ודיונים הצלחנו להסיר את העמוד וליצור מפתח מקיר לקיר שמאפשר לחוות את החוץ בצורה מקסימלית".
דלת הכניסה מוקפת בעבודות אמנות שמייצגות את טעמם של בני הזוג. מצד שמאל שלה, על עמוד שטויח במראה בטון, תלויים זוג בלונים מקרמיקה שיצרה בעלת הבית – אלה הראשונות מתוך עבודות קרמיקה רבות שלה שמשובצות בכל פינה. מימין תלויה עבודה צבעונית מאוד של עידו שמי. עיניה של הדמות המצוירת בה עוקבות אחרי העוברים ושבים ומוסיפות לחלל אלמנט משחקי שגם אותו נפגוש במקומות רבים בהמשך.
בית עתיר השתקפות והפתעות
במקום ארון כניסה סטנדרטי יצר הנגר דודו ארביב על פי תכנון של המעצבים שידה נמוכה עם מגירות שנפתחות משתי חזיתות. היא צמודה למטבח ועשויה מחומרים שנועדו להמשיך אותו – גרניט פורצלן ועץ. גוטמן מסבירה שהעץ דומה אבל לא זהה בדיוק לזה של המטבח שיובא מאיטליה. ידיות בצורת פלוס מוסיפות לתחושה המשחקית, ואילו עבודות האמנות שעל השידה – פסלי עציצים של סטודיו "ריש" מחומר שמשקף את הסביבה – מביאות לכאן אלמנט נוסף שמאפיין את הבית: השתקפות. בהמשך הסיור נפגוש עוד מראות רבות מאוד.
מימין לכניסה נמצא הסלון שבו בולטת ספרייה גדולה מאוד שנוצרה מתוך מחשבה על עבודות הקרמיקה של בעלת הבית המוצגות בה. כדי להפוך אותה לגדולה ככל האפשר היא נבנתה מסביב לחלונות שאת המיקום שלהם אי־אפשר היה לשנות. היא משלבת אחסון פתוח עם ובלי גב, יחד עם אחסון סגור שמה שנמצא בתוכו מוסתר חלקית באמצעות דלתות זכוכית בדוגמת פליסה. לידה ניצבת מנורה שעשויה מעבודות הקרמיקה של בעלת הבית. היא יצרה בתיאום עם המעצבים סדרה של חלוקי נחל מקרמיקה מכוסה באבץ ובעלי זהב, והם הפכו אותה למעין עמוד טוטם בולט ומרשים.
הריהוט בסלון כולל ספה בהירה מהחנות "סיאם", זוג שולחנות עץ וזוג כורסאות. שני השולחנות הגיעו מהמעצב אריק בן שמחון, והכורסאות שהיו אצל בני הזוג בביתם הקודם רופדו מחדש בבד צבעוני שיובא מאנגליה ומאחד רבים מהגוונים שמופיעים בחלל.
מוטיב ההשתקפויות חוזר בסלון בשני מקומות עיקריים: הראשון הוא שולחן הניקל הקטן שבין שתי הכורסאות (שנרכשו בטולמנ'ס דוט), השני והמרשים במיוחד הוא שידת הטלוויזיה שהמעצבים קוראים לה "קוביית הלא חומר".
"התלבטנו מאוד איפה למקם את הטלוויזיה", מספרת גוטמן. "בהתחלה חשבנו שהיא תהיה בספרייה, אבל היא תפסה שם יותר מדי מקום שרצינו להקדיש לעבודות אמנות, ולכן הוחלט להציב אותה בצד השני של הסלון. לצורך זה תכננו קובייה מחופה במראות שמשקפת את כל מה שקורה מסביבה וכאילו לא נמצאת שם. הטלוויזיה עולה מתוכה ומסתתרת בה כשהיא לא נמצאת בשימוש". טלוויזיות מסתתרות באופן דומה במקומות נוספים בבית, למשל, בפינת האוכל ובחדר העבודה, כפי שביקשו בני הזוג.
מעבר לוויטרינה נמצאת המרפסת ובה סלון ופינת אוכל נוספים וכן מטבח חוץ מצויד היטב וכמובן שפע של צמחייה. בקצה שלה מוקם ג'קוזי שקט שיש אליו יציאה גם מחדר הרחצה של ההורים, ומשמש בעיקר את הנכדים של בעלי הבית כמעין בריכה קטנה.
מטבח גמיש
בצד השני של הסלון ממוקם המטבח שנקנה בחברת CESAR המייבאת מטבחים מאיטליה. הוא מורכב משני פסים ניצבים של ארונות ובמרכזו שולחן האוכל. "מלכתחילה החלטנו לוותר על אי וליצור במטבח אופן ספייס וגמישות. שולחן האוכל ניתן להזזה בקלות ומאפשר לארח בצורה יותר מסיבתית, והאפשרות הזאת הייתה חשובה לבעלי הבית", מספרת גוטמן. החלל הפתוח מאפשר להתרשם מהרצפה הייחודית שנקנתה כמו כל החיפויים בבית ב־HeziBank – פרקט בדוגמת פישבון שבין כל שתי פלטות אלכסוניות שלו נקבעה קורה ישרה כדי ליצור משחק גרפי מעניין. במרכז החלל מתחלף הפרקט בשטיח מפסיפס של שיש שחור ולבן, שעליו ניצב שולחן האוכל. הוא נקנה ב"סיאם" ומחופה טקסטיל מתכתי עם מרקם מעניין במיוחד שמצטיין גם בעמידות. מנורה בצורת קו מסולסל שנקנתה ב"כלי אור" תלויה מלמעלה ושוברת קצת את הרשמיות שיוצרת הרצפה השחורה־לבנה.
ארונות המטבח הנמוכים מחופים בפורניר עץ עם משטח עבודה מגרניט־פורצלן שמטפס ומחפה גם את הקיר, והארונות הגבוהים מחופים בנירוסטה מעוננת שיש בה משחק של אזורים מבריקים, שמשקפים את החלל ואזורים בגוני מט. הדופן הקיצונית, זאת שפונה אל הסלון ואליה צמודה שידת הכניסה, חופתה במראה.
12 צפייה בגלריה
חדר העבודה. גם בו שובצה עבודת קרמיקה של בעלת הבית. הפעם בצורת טוטם
(צילום: שירן כרמל)
בקצה הארונות הנמוכים של המטבח קבועה דלת לחדר העבודה שמחופה בפורניר זהה לזה של ארונות המטבח ומקושטת בידית ייחודית שנראית כמו פס דקיק וארוך שבולט מהדלת, ורק כשמסתכלים עליה מהצד מגלים שבמרכזה יש חור לאחיזה. משמאלה נתלתה עבודה שבעלת הבית הביאה מחו"ל לפני שנים רבות ובה דובי שמודפס על מראה ומנכיח גם כאן את מוטיב ההשתקפויות האופייני לבית ואת הרצון למשחקיות ולהומור בעיצוב.
בחדר העבודה יש חלונות גדולים מאוד על שני קירות ניצבים שאליהם סמוך שולחן עבודה מינימליסטי. לצידו עמוד טוטם נוסף שהורכב מעבודות קרמיקה צבעוניות מאוד של בעלת הבית ומתכתב עם מנורה אדומה בצורת פס דקיק שתלויה מלמעלה. החדר משמש גם כחדר אירוח לנכדים עם ספה נפתחת ויש בו חדר רחצה שמתפקד גם כשירותי אורחים.
רקדני בת שבע בחדר השינה
בצד השני של הבית, משמאל לדלת הכניסה, נמצא חדר השינה של ההורים. הכניסה אליו מתבצעת דרך דלת בקו אפס גבוה במיוחד, שמשני צדדיה נתלו יצירות אמנות מרשימות. משמאל תלויות כפפות אגרוף מבדים ממוחזרים של סטודיו "ריש" ומימין תלוי ציור גדול שגוטמן ציירה בעצמה על פי מידות הקיר. הדלת נפתחת למסדרון שמצידו האחד חדר הרחצה של בני הזוג ומהצד השני קיר ארונות שממשיכים אחר כך לתוך חלל השינה. דלתות הארונות עשויות מזכוכית כהה שדרכה אפשר לראות קצת ממה שקורה בפנים, אבל יש בה גם אלמנט של השתקפות. הדלת האחרונה בארון שבמסדרון נפתחת לאזור אחסון נוסף עם ארון נעליים גדול שמוביל לממ"ד. נוסף על ייעודו המקורי, הממ"ד משמש גם כחדר כביסה, כולל מתלה מחוץ לחלון.
בחלל השינה יש שני קירות מכוסים בארון הזכוכית שמתחלף באחד מהם בוויטרינה גדולה שמובילה למרפסת. הקיר שמאחורי המיטה צבוע בגוון חול שקט, שמייצר כאן חלל רגוע בהרבה מזה של שאר חדרי הדירה. גב המיטה המרופד, השטיח וכיסוי המיטה משתלבים גם הם ליצירה של חדר מונוכרומטי ונעים מאוד. על הקיר תלוי תצלום מודפס על זכוכית של גדי דגון ובו נראים רקדני להקת בת שבע בתנועה. התצלום מייצר דינמיות ומוסיף לחדר השקט את הקלילות שהייתה חשובה לבעלת הבית.
בחדר הרחצה חוזר מוטיב ההשתקפויות עם מגירות ודלתות ארון משובצות במראות, שיוצרות את האשליה שרצפת האבן הגרייז'ית (שילוב של אפור ובז') נמשכת עד אינסוף. משטח עשוי משיש ורדרד עבה במיוחד נמשך לאורך הארון ויוצר גם הפרדה בין הארונות העליונים והתחתונים. "הוורדרדות נועדה לשבור את האלגנטיות הרשמית של המראות ולהזכיר שבבית הזה אנחנו לא לוקחים את עצמנו יותר מדי ברצינות, אלא באים גם ליהנות", מסכמת גוטמן.
