לפני כמעט ארבע שנים, בשנת 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה, החליטו בני הזוג נדב מינקובסקי, עו"ד בפרקליטות הצבאית וסיון קונוולינה, מעצבת, יזמת, מנטורית ומנהלת קהילות עיצוב, לקנות בית משלהם. "גרנו אז בדירה שכורה עם נוף למפרץ חיפה", מספרת קונוולינה. "בתקופת החיפושים אמרתי לנדב שעד 31 בדצמבר אני אמצא לנו בית. ב־30 בדצמבר, כשעוד לא מצאתי, הסתכלתי מחלון הדירה שלנו ואמרתי לו שאני רוצה שבבית שנקנה יהיה נוף ירוק. יום אחר כך הלכתי עם מתווך לראות דירה, וכשהוא ראה שאני מתבאסת ממנה הוא הציע לקחת אותי לדירה נוספת שרק הגיעה לידיו והוא עוד לא התחיל להראות ללקוחות. הוא לקח אותי לראות את הדירה, פנטהאוז עם שלושה מפלסים בגודל 170 מ"ר, כולל כ-30 מ"ר של מרפסות, בבניין שנבנה בראשית שנות ה־90 בשכונת ורדיה בחיפה. לפני שהגענו לשם, הדירה עמדה ריקה במשך יותר משנה, וכשראיתי אותה לראשונה היא נראתה כמו חורבה מלאה בקקי של יונים, אבל היה ברור לי שזו האחת בשבילנו. ככה עמדתי בהבטחה שלי ומצאתי לנו בית בדיוק ב־31 בדצמבר".
אחרי הקנייה, נזכרת קונוולינה, התחילו חודשים ארוכים של תכנון ושל עבודה. התכנון היה ארוך משום שהמבנה התלת־מפלסי של הדירה היה מאתגר ומשום שלמעצבת ולבן זוגה חמישה ילדים, חלקם מפרק א' בחייהם, והתכנון היה צריך להתייחס לצרכים השונים של כולם. העבודה בפועל נמשכה זמן רב בגלל האתגרים של תקופת הקורונה וגם בגלל החלום של קונוולינה על בית עתיר בחומרים טבעיים.
"ידעתי שזו תהיה הרפתקה, ובסוף זו הייתה אפילו יותר הרפתקה ממה שחשבתי. כדי לעבוד עם חומרים טבעיים צריך מומחיות, חשוב להבין למי לפנות ואיך ליישם אותם. התוצאה מצדיקה את המאמץ. בחזון שלי ידעתי שזה יהיה בית של חומרים", היא מוסיפה. "ראיתי לנגד עיניי חיבור חזק לטבע עם גוונים טבעיים ועיצוב שמכניס פנימה את הנוף המטריף של הוואדי, אבל שבו־זמנית שומר על האינטימיות שבפנים", היא אומרת.
צבעי הקירות והארונות נדגמו מאריחי הטרצו
הכניסה לבית מתבצעת דרך המפלס התחתון והקטן מאוד שלו, שהיווה אתגר תכנוני בפני עצמו. כדי לנצל את השטח עד כמה שאפשר הפכה קונוולינה את חדר הכביסה שהיה כאן לפני השיפוץ לשירותי אורחים, ובתוכם קבעה דלת קטנה שמובילה לחלל ריק מתחת לגרם המדרגות. החלל הזה משמש את בני הבית לאחסון נוסף, למשל של מזוודות. חלל הכניסה הקטן והמדרגות שמובילות ממנו אל הקומה מעל מרוצפים באבן בלוסטון שחורה, ואילו לשירותי האורחים נבחר ריצוף טרצו אמיתי וצבעוני מאוד. "לכל אחד מחדרי הרחצה בבית בחרתי אריחי טרצו בגוון אחר", מסבירה קונוולינה, "האריחים שנבחרו היו גם ההשראה לכל מה שקורה מסביב. דגמתי מתוכם צבע ואז חיפשתי חיפוי קיר מפורצלן מדוקק בגוון דומה וגם צבעי הנגרות נדגמו מהאריחים".
גרם המדרגות עם מעקה המתכת השחור שקונוולינה עיצבה בעצמה מטפס לקומה הבאה. בזמן הטיפוס מתגלה בצד השמאלי שלו משרבייה ממתכת, גם היא בעיצובה, בהשראת ריצוף הזיגזג של המרפסות ("אבל בדוגמה אבסטרקטית ומשחקית יותר", היא מסבירה). מהעבר השני של המשרבייה נמצא הסלון. כאן, על רקע קיר קרניזים בגוון אפרסקי, שכמו כל הצבעים לקירות ולעבודות הנגרות בבית נקנה בטמבור, נמצאות ספה בצורת ר' בהירה, כורסה אפורה וזוג שולחנות קפה תואמים. פריטי ריהוט האלו הם בין היחידים שנקנו במהלך השיפוץ עבור הבית, שרוב הריהוט בו נוצר בנגרות אישית מותאמת לחללים המאתגרים בצורתם.
24 צפייה בגלריה
משרבייה ממתכת מפרידה מגרם המדרגות לבין סלון בהיר עם קיר בגוון אפרסק. כל הצבעים נבחרו בטמבור
(צילום: אורית ארנון)
24 צפייה בגלריה
יחידת ההפרדה הרב שימושית בין בחלל המרכזי, עשויה מכמה חומרים ונבנתה בעזרת כמה בעלי מקצוע
(צילום: אורית ארנון)
אחרי הסלון נמצאת פינת האוכל הכהה על רקע חלון גדול מול הנוף, מוקפת בעציצים ירוקים. מעליה תלויים זוג גופי תאורה מרשימים של אסף וינברום. "גופי התאורה בבית מאוד משמעותיים. זה אחד הדברים שהשקעתי בהם הכי הרבה מחשבה ומאמץ. ליקטתי אותם מספקים שונים, והיה לי חשוב שהם יהיו אקלקטיים אבל גם יעבדו ביחד בהרמוניה", מספרת המעצבת. על הקיר ממול תלוי הדפס גדול של אתון שצייר אסף רומנו, אמן שהמעצבת אוהבת במיוחד. ציור נוסף שלו, הפעם של אייל, תלוי בחדר המשפחה.
בין הסלון למטבח חוצצת מחיצה רבת שימושים שנבנתה במלאכת טלאים על ידי כמה בעלי מקצוע. בתוכה חבוי עמוד קונסטרוקטיבי שצופה במיקרוטופינג (חיפוי בטון דקיק). העמוד גם עובה כדי להתאים בממדיו לקמין שבחלקה התחתון של המחיצה. בנוסף, מכילה המחיצה מתלה לטלוויזיה בצד הפונה לסלון, תא אחסון מיוחד לשואב האבק כדי שיהיה סמוך למטבח, בר משקאות ומדפים לחפצי נוי.
24 צפייה בגלריה
החריטות והחריצים בדלתות הצריכו חישובים מסובכים לכל חזית בנפרד כדי ליצור תוצאה אחידה
(צילום: אורית ארנון)
24 צפייה בגלריה
מטבח עם אי גדול, תיקון לדירות השכורות הקטנות מהעבר, ויציאה למרפסת המשקיפה לוואדי
(צילום: אורית ארנון)
מאחורי המחיצה ממוקם מטבח שבמרכזו אי גדול עם מקומות ישיבה. "אנחנו משפחה גדולה, ואחד הדברים שהיו לנו הכי חשובים זה שיהיה מקום לעבוד ביחד במטבח, מה שאף פעם לא קרה בדירות שכורות שגרנו בהן. כאן זה קורה וזה ממש כיף. רצינו גם מקומות ישיבה ליד האי, אם לא לכולם, אז לפחות לכל הילדים", מספרת קונוולינה. הגוון שנבחר לארונות המטבח הוא גוון אבן חם שיוצר ניגוד מרשים לפרקט הכהה יחסית. החריטות והחריצים בדלתות הצריכו חישובים מסובכים לכל חזית בנפרד כדי ליצור תוצאה אחידה. משטח העבודה עשוי פורצלן אפרפר ("קצת בטוני וקצת ענני ומשתלב עם העמוד שכוסה במיקרוטופינג"), וגם כאן גופי תאורה מרשימים ושונים זה מזה שמשתלבים יחד ליצירת מראה מעניין.
הרבה ספות להרבה ילדים וחדר תלת־שימושי
בצד השני של הקומה, ממש מול גרם המדרגות, נמצא חדר המשפחה. "למרות ששטח הדירה היה מוגבל היה לנו חשוב ליצור חדר משפחה כחלק מהלקחים בקורונה, כי גילינו שאחרת הילדים משתלטים על הסלון – יש לנו הרבה ילדים ופשוט אין מספיק ספות לכולם", אומרת קונוולינה. החלל שנבחר לחדר המשפחה קטן יחסית וגם נמוך – גובהו 2.2 מטרים בגלל הנמכת תקרה מבטון שנבנתה מעליו ושאי־אפשר היה להסירה. כדי להרחיב קצת את החלל מבחינה ויזואלית בוטל קיר אחד והוחלף בוויטרינה, וכדי לנצל אותו בצורה מקסימלית נבנה קיר נגרות שיש בו שטח אחסון וגם שולחן כתיבה שמשמש את בעלי הבית כשהילדים נמצאים במסגרות או בערב, אחרי שהם הולכים לישון. בקיר הנגדי יש מרבץ מזרנים שאפשר לפתוח ולהפוך למיטת אירוח או לפינת השתוללות לילדים. על הקיר, כאמור, הדפס של אסף רומנו לצד עבודות קרושה של מיטל סיון שני מהמותג "וינטג' ביי נדוניה".
24 צפייה בגלריה
חדרם המשותף של אלמה בת ה־12 ועילם בן ה-9. ההפרדה נעשתה בעזרת צבעוניות ואמנות
(צילום: אורית ארנון)
מכאן ממשיכים לאחד משני חדרי הילדים שנמצאים בקומה הזו, ובו גרים אלמה בת ה־12 ועילם בן התשע, ילדיו של נדב שמגיעים לבית פעם בשבוע. "מדובר בחדר אחד שמשרת שני ילדים די גדולים, והיה לי חשוב לתת לכל אחד מהם תחושה של מקום משלו", מספרת המעצבת. "כל אחד מהם בחר גוון לקיר שמעל המיטה שלו ותמונות שהזמנתי עבורם באטסי והדפסתי בפרופורציות מתאימות. המיטות נוצרו מפירוק של מיטת קומתיים ששירתה אותנו בדירה השכורה הקודמת. לקחתי אותה לנגר שפירק אותה והוסיף לכל אחד מהחלקים מיטת אורח נפתחת".
נוסף על הצורך בפרטיות עמד בפני המעצבת אתגר של טשטוש העובדה שהחדר הוא גם ממ"ד. כדי לעשות זאת נוצרה עבורם דלת כניסה נוספת שמסתווה כחלק מהארון. כך הדלת הכבדה של הממ"ד נסתרת מעין, ונוצרת תחושה של בועה פרטית נעימה.
חדר ילדים נוסף באותה הקומה משרת את שקד בת השמונה וארבל בת השלוש, שחולקות מיטת קומתיים מרשימה מאוד בעיצובה של קונוולינה, עם מוטיב קשתות שיש לו אזכור גם בארון בחדר הילדים הסמוך. מיטת הקומתיים מכילה מיטת אירוח נשלפת, והפאנל הקדמי עם הקשתות ניתן להסרה בקלות, מתוך מחשבה שבעתיד העיצוב עלול להיות ילדותי מדי לטעמן של הילדות. עוד בחדר, פינת עבודה זוגית שמשמשת בעיקר את הגדולה שבהן ועבור חברות שבאות לבקר.
אתגר התקרה המשופעת ובמות הבטון
המשך גרם המדרגות מוביל לקומה העליונה שבה חדר ההורים, חדרה של עופרי בת ה־13, בתה הבכורה של קונוולינה וחדר רחצה שמשרת אותה ואת אלמה, המתבגרת הנוספת בבית. העלייה במדרגות מסתיימת בחלל שירות שכולל ארון למכונת הכביסה והמייבש וארון נוסף שמכיל כלי עבודה, נעליים וגם את ארון התקשורת ומרכזיית המים של הבית.
בעיצוב הקומה נתקלה המעצבת בשני אתגרים משמעותיים – תקרה משופעת ובמות בנויות מבטון שמשמשות כתקרה של גרם המדרגות ושאי־אפשר היה לפרק אותן. בחדרה של הבת חבויה הבמה מתחת למיטה ומוסווית גם בחלקו התחתון של הארון, ואילו בחדר ההורים הבמה נמצאת מתחת לחלק מהמיטה ויוצרת משטח רחב שמשמש כשידות צד. "זה גם מקום מצוין לערום את כריות הנוי שאני מסדרת כל בוקר", מוסיפה קונוולינה.
הדרך לחדר הרחצה הצמוד עוברת לצד ארון בגדים שמסתיר חלק מהשיפועים של התקרה. חדר הרחצה של בני הזוג גדול ומפנק ויש בו חלון עם נוף לוואדי, שכדי למקסם אותו ויתרה המעצבת על מראה גדולה והציבה במקומה מראה קטנה ליד הכיור. החדר מרוצף בטרצו לבן שיוצר ניגוד מרשים לחיפוי הקיר השחור. בנוסף, יש כאן מקלחון זוגי גדול שחולק חלל עם אמבטיה גדולה. "היא הבונוס שלי לעצמי על העבודה הקשה", אומרת המעצבת בחיוך.
