"בעלת הבית הייתה זקוקה למישהו שיאמין איתה ביחד, ואני הייתי המישהי הזו", אומרת בחיוך מעצבת הפנים אורית דרוקר על הלקוחה שלה, שהתגרשה והחליטה לפתוח דף חדש בשכונת ילדותה. "היא בחרה בבית בשכונת שפירא בדרום תל אביב, שכונה שמאופיינת בבניה נמוכה וצפופה, ובסביבה מוזנחת, וכולם סביבה היו בהלם ואמרו לה 'מה עשית?', אבל אני ראיתי את הפוטנציאל", היא מוסיפה.
דרוקר מתארת בית קטן, בשטח של 45 מ"ר בלבד על מגרש בגדול 110 מ"ר, וצר במיוחד, ארבעה מטרים רוחבו ו-11 מטרים אורכו, שחלקו פונה לרחוב וחלקו פונה לחצר מוזנחת. צדו האחד משותף לנכס אחר, ולכן אי אפשר היה לקבוע בו חלונות. שטחו המאתגר של הבית הצריך קביעת סדרי עדיפויות בחלוקת החלל, בהתאם למטרותיה של הדיירת. "אמנם הייתה שם מרפסת ועוד חדר גדול יחסית, סלון עם מטבח וחדר רחצה גדול, אבל ציר ההתנהלות היה שגוי", אומרת דרוקר ומציינת שחדר הרחצה והמטבח גבלו בשטח החצר, שכלל לא נראה מתוך הבית, וכי הגישה לחצר, שהייתה שקטה ונעימה, לעומת המרפסת השוקקת בשל שאון הרחוב, הייתה ממוקמת מאחורי הבית, עם גישה דרך שביל.
"ראיתי שיש אפשרות לפתוח את הבית לחצר ולאחד את שני החלקים כדי לייצר תחושה של בית פרטי וכדי להכניס מעט שקט", היא אומרת, "וזה מה ששימח והרגיע את הלקוחה". לדבריה, האתגר האמיתי היה ליצור משהו מודרני, נעים ופתוח, במיקום שאינו אידיאלי, דבר שהצליחה לעשות בזכות החצר ששידרה אי של רוגע ושקט בתוך סביבה הומה. "אני כאן כדי להעיד שפעמים רבות נכס מוזנח עם מבנה צר ומאתגר, כמו כאן, יכול להיראות חסר פוטנציאל, אבל עם עין נכונה והבנת המטרות, אפשר לתקן את הרושם הראשוני", מציינת המעצבת, בוגרת בית הספר לעיצוב של ברברה ברזין.
שלח לי שקט
דרוקר, מעצבת מזה 12 שנה, לאחר הסבה מקצועית שעשתה מתחום ההייטק אומרת כי "כל פרויקט בעיני הוא בגדר התחלה חדשה ומסקרנת, ואני מתחברת בעיקר למה שנוגע באנשים". בעלת הבית, בשנות ה-40 לחייה, הגיעה לדרוקר בעקבות המלצה אישית מחברה. היא ביקשה מהמעצבת גם לדאוג לחדר אירוח עבור הילדים שכבר עזבו את הבית ומגיעים מעת לעת לבקר.
עבודות השיפוץ שארכו כארבעה חודשים כללו, בין השאר, את פתיחת הקיר האחורי של הבית, החלפת דלת הכניסה, החלפת תשתיות החשמל, האינסטלציה, ואפילו יציקת רצפה חדשה. "מדובר במבנה ישן מאוד משנות ה-40 והיה צורך להבטיח שהריצוף החדש לא ישקע, לכן יצקנו בטון על הרצפה, ובנוסף היה צורך 'לגלח' את הכל, כולל שינויי פתחים, כדי לשנות את החללים וליצור זרימה טובה יותר במבנה", מסבירה דרוקר.
לא פשוט יותר להרוס ולבנות מחדש?
"בהחלט כן, אבל מטעמי תקציב החלטנו להשאיר את יסודות המבנה, וכמובן שנעזרנו בקונסטרוקטור לטובת אותם שינויים".
אריחים מצוירים, קיר לבנים וקווים נקיים
המעצבת ביקשה לחבר את החצר לחלק הציבורי של הבית תוך שבירת הקיר. "זה היה הדבר המשמעותי ביותר בתכנון, שסביבו התפתח הכל. החצר נסתרת מהרחוב ומאפשרת לקבל תחושת פרטיות, ובנוסף היא מכניסה אור טבעי פנימה, ונותנת תחושה שהמקום גדול יותר ממה שהוא באמת", היא מסבירה. כדי להתאים את הבית לסביבה האורבנית הישנה והצפופה היא החליטה לשלב פריטי וינטג' ולחבר בחן בין ישן לבין חדש לצד תחושה מודרנית. "בחרתי באלמנטים שמחברים את תקופת הילדות ואת ההווה כמו אריחי בטון מצוירים, רצפת סומסום וריהוט של שנות ה-50, לצד אלמנטים תעשייתיים, כמו המטבח השחור שעומד על רגלי ברזל, ואריחי מטרו בחדר הרחצה", מסבירה דרוקר. בשני חללים בבית, בחצר ובחדר השינה, היא הותירה קירות בטון ולבנים אותנטיים מהבנייה המקורית, ואילו את העמוד הקונסטרוקטיבי לצד פינת האוכל היא חיפתה בטיח דמוי בטון, שמסייע אף הוא בחיבור בין העבר להווה.
"מדובר במבנה ישן מאוד משנות ה-40 והיה צורך להבטיח שהריצוף החדש לא ישקע, לכן יצקנו בטון על הרצפה, ובנוסף 'גילחנו' הכל, כולל שינויי פתחים, כדי לשנות את החללים וליצור זרימה טובה יותר"
נוסטלגיה עכשווית
שער כחול מקבל את פני הבאים מהרחוב, ומוביל דרך שביל קטן לבית. הכניסה הוזזה כך שתהלום את השינוי שעבר פנים הבית, ובמקום להיפתח אל החלל הציבורי, היא נפתחת למבואה שחופתה באריחי בטון מצוירים. "האריחים עוזרים למסגר ולהגדיר את החלל, ולגמרי קובעים את הטון", מסבירה המעצבת. "וגם מפרידים את החלל הפרטי, שמימין, לבין החלל הציבורי, משמאל".
גם גווני הבית, ניטרליים ונקיים, עוזרים לבסס תחושת שקט ונעימות, ומהווים רקע נעים לפריטי הריהוט ולאביזרים המשלימים. חיפוי הרצפה שנבחר עבור שאר חללי הבית היה אריחי סומסום, שמוסיפים אף הם נימה נוסטלגית למרחב.
חלל המטבח, שבגלגולו הקודם התפרש על הקיר שגבל בחצר, נפתח, ומתפרש כעת על קיר דלת הכניסה. ארונות אחסון בלבן הותקנו בחלק העליון וארונות אחסון תחתונים בשחור דרמטי, עם רגלי ברזל, מכניסים ניגודיות, כשבניהם יש מדף עץ ארוך מעץ אלון ונישה בחיפוי תואם בארונות העליונים עבור המיקרוגל.
שני חלונות ויטרינה במסגרת אלומיניום כחולה מכניסים שפע של אור וממסגרים את החצר בחן. החצר חופתה בדק ובה שילבה דרוקר כמה פינות ישיבה וצמחייה שבולטים על רקע קיר הבטון המקורי. בין שתי הוויטרינות מוקמה פינת אוכל צנועה בדמות ריהוט דני מקורי שנקנה מיד שניה לקראת השיפוץ. לצד פינת האוכל עמוד קונסטרוקטיבי שחופה בטיח דמוי בטון מוחלק. נגיעה כחולה נוספת בחלל היא בדמות סלון הקטיפה בגוון כחול-רויאל ועליה כריות נוי ירוקות שמבליטות את עציצים שבבית ובחוץ. שטיח דרמטי בשחור לבן ויצירת אמנות שבעלת הבית אוהבת במיוחד משלימים את עיצוב החלל. "אני מאוד אוהבת לראות, עוד לפני שאני מתחילה לעבוד, מה הלקוח אוהב, למה הוא מתחבר, ובאופן כללי 'מה התדר שלו'", אומרת המעצבת, "במקרה הזה הלקוחה ביקשה מראש שאשלב את עבודת האמנות העוצמתית והגדולה שהייתה ברשותה, ותכננתי עבורה מקום ייעודי".
היו פעמים שלא הסכמת לשלב בקשות מיוחדות מהלקוחות?
"בעיניי זה מאוד מתנשא להביע דעה אישית על יצירת אמנות. מבחינתי, אם הלקוח אוהב משהו ומתחבר אליו, הדבר האחרון שאעשה זה לומר שבעיני זה לא מתאים או לא נכון. במקום זה אנסה, כמיטב יכולתי, ליצור הרמוניה ולשלב בצורה מיטבית. בסופו של דבר זה גם חלק ממה שעושה כל פרויקט, שהרי כל אדם הוא אחר".
ממד של פרטיות בחלק הצופה לרחוב
חדר הרחצה, שממוקם מול דלת הכניסה לבית, אופיין אף הוא במראה רטרו, בעזרת אריחים בגוון ירוק-עז על הקירות, אריחים בשחור לבן על הרצפה וארון רחצה בדמות שידה עתיקה, שעליו כיור מונח ומעט דגשים בשחור. גופי תאורה מפליז, ברז במראה של פעם ומראה מפורזלת בעיטור גיאומטרי משלימים את המראה הייחודי בחלל.
המסדרון, מצד ימין של מבואת הכניסה, מוביל לחלק הפרטי. בצדו האחד חלון שסביבו ארונות אחסון בעבודת נגרות ומתחתיו אדן לישיבה ולאחסון, שעליו מונחים שפע של עציצים ירוקים. מצדו השני קיר נגרות שבו דלת הרמוניקה בעלת ארבע כנפיים, שנפתחת לחדר האורחים. בחדר תכננה דרוקר מקומות אחסון רבים, המתפרשים על פני קיר שלם, ובו נישה עם מדף לנוי ומיטה לאורחים.
בקצה המסדרון ממוקם חדר השינה של בעלת הבית, שבו לבנים אותנטיות שמזכירות את אריחי הלבנים שבחדר הרחצה. "בזמן ההריסות גילינו קיר עם לבני כורכר מקוריות שמהן נבנה הבית והחלטנו להשאיר אותן חשופות בתוך נישה מתוכננת", מסבירה המעצבת. הנישה, שמאחורי המיטה הזוגית, נדמית כמראשות מיטה אלטרנטיביות, בתוכה הותקן גוף תאורה ושולבו בה עציצים. בצדה השמאלי של המיטה חלון הפונה לרחוב, שבחלקו התחתון הותקנה זכוכית חלבית, לטובת הפרטיות. מצדה הימני של המיטה, תכננה דרוקר ארון קיר רחב, כשדלת החדר כמו נטמעת בתוכו. גווני אוכרה (חרדל) וירוק לצד פריטי ריהוט ישנים מכניסים לחדר אווירה נעימה במראה לא מתאמץ.
