נעים לבקר בבית אקלקטי, שמייצג בדיוק את דייריו, כמו במקרה של אושיית הרשת ויוצרת התוכן נועה רוזין. היא מצידה ממהרת לאשש שהבית מייצג נאמנה אותה וגם את בן זוגה ואבי שני בניה (לרוזין בן נוסף מנישואים קודמים), אריאל לייזגולד, המיקסולוג, איש העסקים והבעלים של ברי קוקטיילים ויין מובילים ברחבי תל אביב.
להבדיל מבתים מעוצבים רבים, שלעתים נראים סטריליים או העתק של הפקת עיצוב ממגזין עם כל אביזרי הסטיילינג הטרנדיים, דירתה התל אביבית של רוזין, ממש כמוה, בגובה העיניים. הבית נטול מניירות מיותרות, בבחינת What you See is What you Get. חלל רחב נפרס מהכניסה, דרך המטבח ועד התריסים במרפסת "של פעם". רוזין ילדה את בנה הצעיר רני רק לפני שלושה חודשים ובבית ניצבת עריסה ניידת, אך מעבר לכך, הבית מאורגן ומאופיין בסגנון אקלקטי. רני הצטרף לשני אחיו, אורי וגורי (בן שמונה ובן שנתיים וחצי), כך שהדירה, שבה מרבים לארח, מאכלסת בסך הכול חמישה. לקראת פסח 2024 חולקת רוזין שמונה תובנות על המושג חירות, בתקופה הכי מאתגרת שידענו.
אריאל לייזגולד רוקח קוקטיילים בבר בל בוי
(צילום: אבי חי )
החופש לעצב מבלי להיכנע לטרנדים
על משימת העיצוב אחראים בני הזוג. לדברי רוזין, שניהם "באותו הראש, מעריכים אסתטיקה, אמנות ואת הדברים היפים בחיים". העיצוב האקלקטי כולל שימוש באוספים, בפריטים אישיים ובזיכרונות משפחתיים, ואפילו מחוות אהבה זוגיות: בתוך "מסגרת טלוויזיה" עבה שיבצה רוזין מזכרות מהדייט הראשון שלהם והודעת טקסט של בן זוגה הפכה ליצירה מודפסת, כמו שיר.
את החסרונות בדירה הישנה הם הפכו ליתרונות. כך למשל קופסת תריס שהתקלקלה בחדר הילדים הפכה למדף, ובנישה במסדרון, שכמעט כל מעצב פנים היה הופך לארון סגור, יצר לייזגולד ארון משקאות בסגנון אייטיז. "בעלי הוא הרוח היצירתית בבית ויש לו טאץ' מדהים לעיצוב. יש לו המון רעיונות והוא שואב השראה מכל מה שהוא רואה. כך הוא גם יוצר את הקוקטיילים המיוחדים שלו", היא אומרת, "ובהתאם לכך, הרבה מאוד מהרעיונות ומהעיצוב של המסעדות והברים שלו נכנסים אלינו הביתה, לדוגמה, התמונות של אירנה אייזן שיש ב'פנטסטיק', שנמצאות בכניסה לבית, או הספרייה, שעוצבה בהשראת ספריית הענק בביתו של המעצב קארל לאגרפלד".
11 צפייה בגלריה
היצירתיות מעיצוב הברים של אריאל באה לידי ביטוי גם בדירה התל אביבית של המשפחה
(צילום: אביגיל עוזי)
בתוך הספרייה הגדולה, פרי תכנונו של לייזגולד, שובצו המוני ספרים במאוזן, לצד אביזרי נוי, חלקם וינטג' מעוררי זיכרונות. "אני אוהבת את המקום הזה, במיוחד בסוף היום, כשאני יושבת ובוהה בה. זה מרגיש לי קצת כמו 'טוי סטורי', שאולי בלילה כל החפצים משנים מקום", היא אומרת בחיוך. "אני אומרת לאריאל: 'זה לא היה פה! אני לא זוכרת את הפריט הזה, מתי הוא הצטרף לשם?'. מבחינתי זה עולם מופלא והמקום של ההשראה שלי, שמצליח להניע לי את גלגלי המחשבה. יש כאן ספרי אמנות שקנינו זו לזה לאורך השנים, כדי לעורר השראה".
בפאתי הסלון יש שפע של צמחים, שרוזין מכנה הג'ונגל הקטן בבית. "אריאל אוהב עציצים, אז פעם כשהוא טס, בניתי לו ג'ונגל". יש שתי הבלחות של צבע ואור, בדמות מטבח בורדו, שמתמזג יפה עם האווירה החמימה והאקלקטית בבית וגרלנדת אורות בפינת העציצים, שמהווה טאץ' של גלאם מנצנץ.
"יש משפט נפלא שאומר 'אדם לא יזכור מה אמרת לו, אלא איך גרמת לו להרגיש'. וזה בעיניי מתמצת את הא"ב של האירוח. אני זוכרת שאמא שלי מעולם לא הייתה בלחץ ממשימת האירוח, ועשתה את זה בקלילות ובאלגנטיות. זה דבק בי והפך אותי לאדם שאוהב לארח"
חופש העיסוק
"אנחנו חיים ב'עולם בהפרעה'. זה עולם שמלא ברשתות חברתיות, ואנחנו מרגישים באיזשהו מקום שאנחנו צריכים להשוות את עצמנו למישהו אחר. בסופו של דבר, מדובר בתהליך מאוד ארוך, עם הרבה צמתים, שבסופו השאיפה להשתחרר 'מהכבלים' ולהבין שאתה לא מתחרה באמת באף אחד. להחליט שטוב לך בדיוק איפה שאתה נמצא. אני עדיין בתהליך מאוד גדול עם עצמי, וברור שהוא מלווה בהרבה מאוד שאלות ותהיות. כיום אני מגדירה את עצמי כמנחת טלוויזיה, יוצרת תוכן ומנהלת משרד קטן להפקות סושיאל מדיה. עם השנים גיליתי שהכישרון שלי הוא לייצר תוכן, לעצמי ולאחרים. אני עושה את זה תחת מטרייה רחבה של נושאי לייף-סטייל שקשורים באירוח, קולינריה, המלצות, טיולים, חו"ל ומלונות. אני גם מאוד אוהבת נושאים של קוסמטיקה וטיפוח. הם בהחלט חלק ממני, אבל נכון לנקודת הזמן הזו אני פחות עוסקת בזה, כי לא מצאתי את שיתוף הפעולה שמתאים לי".
חלק מהגישה שרוזין מדברת עליה משתקפת בקירות הבית. מהכניסה ועד קורת המסגרת במרפסת הישנה, הם עמוסים בפריטי אמנות, בהלימה לספרייה העמוסה. מול הספרייה צילום של מיניאטורות. "זו מתנה שההורים שלי קנו לאריאל ליומולדת 40, שחלי גולדנברג, השחקנית שהפכה לאמנית, צילמה", היא אומרת. לצידה תלויות תמונות מביתם של הוריה של רוזין. על הקורה נתלו תמונות בקומפוזיציה עשירה, בהם ניירות מעוצבים שנקבעו במסגרות, מראה אובלית מעוטרת ושלל צילומים. למרגלותיה ניצבות זוג כורסאות וינטג' שמזמינות לישיבה ולשיחה צפופה.
חופש כלכלי
"שואלים אותי למה עזבתי את תוכנית הבוקר של רשת ואת המשכורת הקבועה, וזו החלטה שהתגבשה אצלי לאט-לאט. כשאני מתבוננת על הדרך שעברתי, אני קולטת שבמשך הזמן אספתי אבני-דרך מכל דבר שעשיתי, והעשרתי בעוד כלים את התיק שאני נושאת איתי. זה התחיל מהשירות הצבאי שלי, ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל, עבר לעבודתי בוואלה! כשהייתי סטודנטית, שם למדתי איך עורכים כתבה ואיך בעצם מספרים סיפור. וזה מה שאני עושה היום ברשתות החברתיות. לא תראו אותי שם סתם מעלה כוס קפה ומכריזה 'בוקר טוב ישראל', אלא מספרת סיפור ויוצרת ערך מוסף. לתוכנית הבוקר הגעתי ב-2016, לפני שערוץ 2 התפצל, כשהייתי כתבת אוכל. הציעו לי לנסות למלא 'חור' של חמש תוכניות. זה הפך לתקופה של שש שנים מדהימות, שסופן לפני שנה, כשהחלטתי שהגשמתי את החלום ושאני בשלה להמשיך לשלב הבא. הבנתי את זה כשבמקביל להגשת תוכנית הבוקר, ניהלתי את הסושיאל מדיה ושמתי לב שלא רק שאני נהנית ליצור ולייצר ושיש לי קהל אורגני משלי, אלא גם שאני מקבלת פניות מכל מיני מותגים וחברות לפרסם אצלי. זה היה השלב שהחלטתי שאני שמה את הז'יטונים שלי על עצמי והופכת להיות המנכ"לית של העסק שלי. זו הייתה קפיצה גדולה שהייתה מלווה בהרבה פחדים, אבל דאגתי לרפד אותה בעזרת אנשי מקצוע שאני סומכת עליהם, כמו יועץ עסקי, מנהל מסחרי, רואה חשבון, וכמובן בן זוגי. להחלטה כזו צריך המון תמיכה מהבית, ואם לא היה לי מישהו שמאמין בי, מישהו שיחבק אותי ויגיד לי 'את לגמרי יכולה ואני אעזור לך בכל מה שצריך', אני לא בטוחה שהייתי עושה את זה. לשמחתי אני קמה בכל בוקר והולכת לישון עם תחושת סיפוק אדירה, שמצאתי את הנישה שלי, למרות שלפעמים מתגנב לו חשש קל לגבי 'איך אני מביאה את הכסף הביתה'. ומכיוון שזה עסק לא קל בעולם שהולך ומשתנה, התוכנית העסקית שלי שואפת לפחות תלות במפרסמים, פחות להיתלות בענן של 'אני משפיענית' ויותר להתמקד ביצירת התוכן והביזנס בעצמי".
רוזין מעלה לא מעט תוכן שמצולם בביתה, בעיקר במטבח ובחללים המשותפים, ולעיתים רחוקות מחללים אחרים, כך שברור לגמרי שהיא מרגישה בנוח מאוד בבית שיצרה עבור משפחתה.
החופש לארח בסטייל
"גדלתי בבית מארח, שהמטבח בו הוא לב הבית. אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה, מתעלמת משעת השינה שלי ומהעובדה שלא הוזמנתי, וקופצת לראות מי הגיע אלינו. זכיתי להיוולד לשני הורים שעבדו בתחום התקשורת, לאבא סיני ולאמא, טלי, שהפכה את המטבח לממלכה של אירוח, שידעה להכין מעדנים ולשנות את האווירה בבית ברגע. הריקוד המופלא הזה של האירוח הילך עלי קסם. יש משפט נפלא שאומר 'אדם לא יזכור מה אמרת לו, אלא איך גרמת לו להרגיש'. וזה בעיניי מתמצת את הא"ב של האירוח. גם העובדה שאני זוכרת שאמא שלי מעולם לא הייתה בלחץ ממשימת האירוח, ועשתה את זה בקלילות ובאלגנטיות - דבקה בי והפכה אותי לאדם שאוהב לארח".
רוזין משתפת לא מעט את העוקבות שלה לפני אירוח: מהרשימות המדוקדקות ועד סידור שולחן העץ הכהה בפינת האוכל, שכמעט תמיד כולל לא רק כלים מגוונים אלא גם אגרטלים יפים, פרחים ונרות.
החופש לטעום, לנסות ולהעביר את זה הלאה
"ההורים שלי תמיד דאגו לקחת אותי ואת אחי לטיולים, והם סבבו סביב אוכל. הם הנגישו לנו חוויות קולינריות דרך מסעדות, שווקים ופסטיבלים, וכשהיינו בגיל המתאים - גם ברים. הם נטעו בי את האהבה לאוכל ואת החדווה של להגיע למקומות חדשים ולטעום דברים לא מוכרים. כשנכנסתי לעולם האוכל דאגתי להדגיש שאני לא מבקרת מסעדות, אלא מבקרת במסעדות, ותמיד ידעתי לספר את הסיפור שעומד מאחוריהן. היה לי חשוב ללמוד בישול גם כדי להבין מה הולך מאחורי הקלעים, כמה זמן לקח להכין מנה ומה היו הצעדים בדרך אליה. אני אוהבת ליצור מתכונים כיפיים וקלים שכל אחד יכול לעשות. לדוגמה, צילמתי מדריך להכנת קוקטייל מבוקבק של אספרסו מרטיני שכיף להכין ועוד יותר כיף שהוא מחכה במקרר. יש גם טרנד ענק שרץ ברשת, של מגירת טירמיסו שמזמינה לאכול ממנה, וצילמתי מתכון פשוט של טירמיסו בתוך מגירת המקרר. אלה הדברים הקטנים, המפתיעים והקלים להכנה שהופכים גם את האירוח לפעולה פשוטה ונוחה".
החופש להעניק
"הרבה אנשים פונים אלי בנוגע לרעיונות למתנות, והפכתי אלופה בזה, וגם אצלי באינסטגרם (עם 118 אלף עוקבות ועוקבים, ל"מ) יש מדריך מתנות מיוחד עם ערך מוסף. הענקת מתנות זו אמנות בעיניי, ואחד הדברים שהכי מסב לי אושר. אני חושבת שמתנה לא צריכה להיות משהו בזבזני, ומאמינה שברגע שהופכים אותה למשהו אישי – אז היא משתדרגת ברגע והופכת למדהימה. לדוגמה, אם יש לי חברה שנכנסה לתחום הכושר, אני יכולה להעניק לה בקבוק תרמי יפה, ולצרף לו גם קוד QR לפלייליסט שהכנתי לה. או להכין קולר עם השם של הכלב לחברה שאימצה חיית מחמד. או לרכוש סט כוסות קוקטייל ולהגיש אותם ביחד עם הקוקטייל שהכנתי. אלה הדברים הקטנים שמשדרים המון תשומת לב וממחישים שאתה רואה את מי שמולך ושכלום לא שקוף. ואגב, אחד הדברים שהכי מרגשים בעיניי הוא להכין רשימה של אנשים שלא מצפים לקבל ממך מתנה: השומר בבית הספר, הקופאית בסופר, המנקה של הבניין - ולהגיש להם צנצנת עם עוגיות, או עציץ סוקולנט עם ברכה 'שיהיה לך חג שמח, חשבתי עליך'. כל אחד רוצה להרגיש שרואים אותו".
החופש להשתחרר מהנייד ומהמסכים
"העובדה היא שגם אני וגם אריאל מתעוררים בבוקר, למי שישן בכלל בלילה, עם ניו-בורן, עם תפקיד. שנינו הורים, שנינו עצמאיים, שנינו המנכ"לים של העסק של עצמנו, ולכן אנחנו הבעלים של הלו"ז שלנו. אז כמו שהיו אומרים פעם על השכירים, שבשעה ארבע 'העט נופל', אז אמנם העט לא נופל היום פיזית, אבל הטלפון נסגר ועובר למצב טיסה. האיזון הזה היה חשוב לי מתוך הרצון להסתכל לילדים שלי בעיניים. היה איזה שלב ששמתי לב שהם היו מדברים איתי והייתי עונה להם 'כן, כן', וממשיכה להסתכל בטלפון. זה מאוד הפריע לי, ובחרתי לתקן את זה. גם כשאנחנו הולכים עם הילדים למסעדה, אין מסכים ואין טלפונים. גם אם זה אומר להוציא אותם החוצה מדי פעם, כדי שיפרקו אנרגיה. זו החלטה מודעת שקיבלתי, ויחד איתה גם לא להיכנס לחדר השינה עם הטלפון. את הנייד אני משאירה בחוץ, ומשתמש בשעון מעורר פשוט. ויותר מזה: כבר ב-2014, בתקופת צוק איתן, החלטתי להיפרד מההתראות ומההתרעות בנייד. זה עשה לי לא טוב. עד היום זו אחת המתנות הטובות שהענקתי לעצמי".
החופש לבחור נקודת מבט
"היה לי עץ מהמם שהייתי מביטה אליו החוצה, מחלון המטבח. יום אחד הוא פשוט קרס, בגלל שהיה חולה, אבל במקום להתבאס שאני לא רואה ירוק בעיניים, ובמקום זה אני צופה ישירות לבניין הסמוך, פתאום התחוור לי שזה המקום המושלם לצילום התכנים שלי. התאורה שם מושלמת והאור כל כך יפה. זה החלק שאני מאוד אוהבת בבית, וכיף לי שזה מקום העבודה שלי".
