האדריכלים נטלי רויזין ואהוד נדל הם בני זוג, הורים לשני בנים (בני תשע ושש) וגם בעלי משרד משותף – "נדל רויזין אדריכלים". למרות שהם עובדים ביחד, כל אחד מהם מתמחה בתחום אחר. נדל מתמחה בעיצוב עירוני ועוסק בפרויקטים במרחב הציבורי, רויזין מתעסקת במבנים למגורים ומתמחה בתכנון דיור קומפקטי. ההתמחויות השונות האלה באות לידי ביטוי בדירה המשפחתית שעיצבו לעצמם, דירת ארבעה חדרים בת 100 מ"ר בבניין שעבר תמ"א בשכונת תל גנים הירוקה בגבעתיים.
דלת הכניסה מובילה אל המרחב הציבורי המרוצף כולו בפרקט. מימין ניצבת שידת כניסה עם מגירות ראטן ומולה ארון חשמל צר וארוך שהדלת שלו נעלמת בקיר המסדרון ויוצרת תחושת ניקיון. הסלון והמטבח מופרדים במחיצה נמוכה בגובה 1.70 מטרים, שיצר הנגר אייל פארן, האחראי גם על כל שאר פריטי הנגרות בבית. על צידה הפונה לסלון תלויה הטלוויזיה, ואילו לזה שפונה למטבח צמוד משטח טרצו שנקנה בחברת "טרצו ישראל" והפך לשולחן בר קטן. "ההפרדה מנתקת בין הסלון והמטבח, כך שלא הכול חשוף, אבל היא לא גבוהה ולכן מאפשרת מעבר של אור ואוויר ויוצרת תחושה של חלל פתוח", מסבירה רויזין.
live
ביתם של זוג האדריכלים ושני ילדיהם
(הדמיה: נדל רויזין אדריכלים)
נגיעות חמרה וריהוט ציבורי
המטבח ברובו שחור, עם חיפוי קיר בצורת מעוינים קטנים שחורים ואפילו מקרר שחור, אבל בתוך הגוון הקר האחיד שולבו ארונות בפורניר עץ. השילוב הזה של גוונים קרים וחמים, מסבירה רויזין, מאפיין את הבית כולו. למטבח צמודה פינת האוכל עם שולחן מלבני בגוני שחור ועץ וכיסאות בעלי צורה זהה אך צבעוניות שונה – ארבעה בשחור ושניים בגוון חמרה. "חמרה זה צבע יפה שמתאים מאוד לשילובי החם־קר של הצבעים אצלנו, אבל הוא גם מאוד טרנדי ולכן בחרנו לשלב אותו בפריט שקל יחסית להחליף ולא באלמנט קבוע", מסבירה רויזין.
כרקע לפינת האוכל משמשת ספריית ברזל גדולה בצבע ירוק עדין, שבני הזוג תכננו ובנו עם המותג קוביקס. "היא רב־שימושית ומתאימה למגוון פונקציות – ספרים, קישוטים, אלכוהול ועציצים", אומרת רויזין. בהתאם תוכנן הרהיט כך שהתאים בו יהיו בגדלים ובגבהים שונים, חלקם פתוחים ולאחרים יש גב דמוי משרבייה. המדף המיועד לבקבוקי משקה מזכוכית צויד במעקה בטיחות.
את הפינה מאירים גופי תאורה קטנים ולא כאלה שמשתלשלים כלפי מטה כמקובל. "בגלל שהחלל לא כל כך גדול, הרבה פעמים כשאנחנו מארחים אנחנו פותחים את השולחן, מצמידים אותו לקיר ומגישים בופה", מסבירה רויזין. "בנסיבות כאלה לא כדאי לתלות גוף תאורה נמוך, כי אנשים עלולים להתנגש בו. תלינו גופי תאורה כאלה, מבטון משולב בעץ וצבע שחור, מעל לאי שאותו לא ניתן להזיז".
בסלון שממול שובץ ריהוט רך ומעוגל שנקנה ב"סימפלי ווד" וחוזר על השילוב של גוונים חמים וקרים. בין הספה ובין דלת הכניסה ניצב שולחן צד קטן שהוכן מאותו משטח טרצו שיצר את האי. מעבר לוויטרינה גדולה נמצאת מרפסת שבה בחרו בני הזוג להציב פינת ישיבה שמיועדת לרוב לשימוש ציבורי, ברחוב, רמז למיקוד בעבודתו של נדל – יצירת מרחבים ציבוריים מזמינים. "אלה רהיטים מברזל ועץ שיש להם ממש מקום לחיבור למדרכה. הם כל כך כבדים, שהמובילים רצו לרצוח אותנו", נזכרת רויזין. לתוך המרפסת בת 12 המ"ר הצליחו להכניס גם פינת מנגל ובר ארוך וצר שצופה אל הרחוב.
שני ארונות ומיטה על במה
מסדרון מוביל אל חדרי השינה והרחצה של המשפחה. לחדר המאסטר של ההורים יש מבנה יוצא דופן שכולל נישה צרה שנוספה לחלל החדר ובה מוקמה המיטה, על במה שבתוכה נקבעו גם מגירות לאחסון. בין המיטה ובין החדר מפרידה ספרייה מברזל – גם היא נבנתה בקוביקס. על הצד שלה שפונה למיטה נקבעה הטלוויזיה ובצד השני יש שולחן שמשמש לאיפור וגם לעבודה מהבית. "לפני שהספרייה הגיעה, קרובים שביקרו אותנו כאן שאלו אם היא לא תסגור ותקטין את החלל, אבל ההפך הוא נכון", אומרת רויזין. "היא אוורירית בחלק שקרוב לרצפה וגובהה 2.20 מטרים, כך שהיא לא מגיעה עד לתקרה ולכן היא לא מכבידה, ואפילו יוצרת תחושה של חלל גדול יותר משום שהיא מחלקת אותו לשניים".
עוד בחדר השינה של ההורים – זוג ארונות, אחד שחור ואחד לבן וגם מדפי אחסון פתוחים שמוסיפים עניין. בהמשך עוברים לחדר הרחצה הקטן של בני הזוג שבתוכו, מסבירה רויזין, ניסו למקם כמה שיותר פתרונות אחסון. חדר הרחצה מעוצב בסקאלת צבעים שמהדהדת את זו של חדר השינה – שחור, לבן, עץ וירוק.
מתקן להוצאת מרץ
בדירה יש שני חדרים נוספים, ובני הזוג בחרו להפוך אחד מהם לחדר שינה משותף לשני הילדים, עם מיטת קומתיים מעץ בירץ' (ליבנה) של המותג רנקו. את החדר השני – הממ"ד – הפכו לחדר משחקים ומשפחה. ארון גדול מבירץ' צמוד לקיר של דלת הכניסה ואליו מחובר שולחן ארוך מאותו החומר שמשמש את הילדים ללימוד, ציור ומשחק, ומעליו תלויה גם הטלוויזיה.
לקיר שממול הצמידו פינת ישיבה מודולרית של חברת דובדבן, שנהפכת בשעת הצורך למיטת אורחים ומשמשת גם כמזרן נחיתה לקיר הטיפוס הגדול עם סולם החבלים וסולם הקופים שמחובר לקיר הבטון מעליה. "יש לנו שני בנים מאוד פעילים, והקיר הזה מעודד אותם לזוז ולשרוף אנרגיה", מספרת רויזין. "אפילו כשהם יושבים שם לראות סרט, אני מוצאת אותם צופים בו תוך כדי טיפוס ותלייה. זו פינה נעימה וכיפית ובסופו של דבר גם אנחנו מוצאים את עצמנו כאן כשאנחנו צופים יחד בסרט כל המשפחה", היא אומרת לסיום.
