אם אתם גרים בבניין משותף בעיר כלשהי בישראל, המילה "משותף" היא לרוב סמלית בלבד. את מרבית השכנים אתם לא ממש מכירים, למעט שלום-שלום מנומס במדרגות. חלקם הרי גרים בשכירות ומתחלפים. בחדר המדרגות מטפל לרוב ועד הבית או חברת אחזקה חיצונית. אם יש חצר או מתחם חיצוני משותפים לדיירים, לא בדיוק ברור על מי מוטלת האחריות לטפח אותו. והמקלט? הוא לרוב סגור, חשוך, חבוי וריק, אלא אם כן יש שוב מבצע צבאי או מלחמה ואז פותחים אותו, כמו בימים אלו.
אולם כל זה השתנה כשהגיעה הקורונה. פתאום המבנה, שבמידה רבה היה בסך הכל קופסת הבטון שהכילה את הדירה שלכם בתוכה, הפך להיות גבולות הגזרה המותרים היחידים. הטווח הקרוב של סביבת המגורים הצטמצם לרדיוס של 100 מטר, ושינה את כללי המשחק שהיו נהוגים עד אותה נקודה בזמן. בעקבות הקורונה חל שינוי גם ביחס למרחב המשותף בבניינים, וכעת כל זה עולה אפילו שלב – עם הכמיהה לאיכויות של בית פרטי, רק בלב העיר הצפופה.
"הקורונה במידה מסוימת הייתה תור הזהב של הבניינים המשותפים", אומרת אדריכלית ענת לוי, "פתאום כולם התחילו לאפות ולחלק, לומר שלום לשכנים שגרו איתם כבר עשור ומעולם לא דיברו איתם לפני כן, לגדל צמחים בבית, להזמין משלוחי סופר משותפים. היה שם רגע משמעותי מאוד בזמן סביב נושא המגורים המשותפים".
אבל איך אפשר לנצל טוב יותר את החיים בבניין משותף בעיר? בהשראת החיים החדשים של הבניינים המשותפים בקורונה, החל החודש המחזור השני של תוכנית "בית.בניין" מטעם בית ליבלינג והרשות לאיכות סביבה וקיימות בעיריית תל אביב, ובהובלתה של לוי. במסגרת קורס שפתוח לתושבי העיר יקבלו המשתתפים ידע וכלים מעשיים על מנת להפוך את הבניין שלהם לבר-קיימא. הרעיון של יוזמי התוכנית הוא לחבר בין קיימות ובין קהילה בבניין המשותף.
איך הופכים בית משותף לקהילה אקולוגית?
לפני כשנתיים יצאה התוכנית לדרך בכוונה לעודד יוזמות של תושבים ולקדם את הנושא של אורח חיים מקיים בבניין עירוני. המחזור הקודם התנהל במתכונת ייחודית: לאחר קול קורא פתוח נבחרו כמה בניינים ברחבי תל אביב, כשבכל אחד מהם נוצרה קבוצת דיירים שעבדה לצד מובילי התוכנית ממש בבניינים עצמם. זה לכשעצמו עניין חדשני מאוד, כי זה לא נפוץ או מקובל שעירייה מגיעה לתושב בשטח הפרטי שלו.
"בניינים הם תופעה שלא הולכת להיעלם. להיפך. מתחמים כמו מתחם TLV למשל הם שכונות לכל דבר שמתפרסות רק על כמה דונמים. הרעיון הוא להסתכל על התופעה הזו, לחגוג אותה ולהוציא ממנה את המיטב"
התוכנית נבנתה כסדרה של מפגשים שנותנים ידע וכלים בעולם הקיימות מחד דרך גינון, קומפוסטציה, מיחזור פסולת וכדומה, ומאידך עוסקים בסוגיית ההיכרות עם השכנים. התוכנית כונתה בפשטות "בית בניין", שם שקיבל משמעות עמוקה יותר עם ההתקדמות בשלבים. "כשאנחנו חושבים על בית יש לנו עולם בלתי נדלה של אסוציאציות, זיכרונות, טעמים, ריחות. כשאנחנו חושבים על בניין מצד שני, אנחנו נתקלים בחומה. זה לא ממש מתחבר. מטרת התוכנית במובן מסוים היא לחבר בין השניים", אומרת לוי.
"כולנו מכירים את הנתונים. בניינים הם תופעה שבלשון המעטה לא הולכת להיעלם. להיפך. מתחמים כמו מתחם TLV למשל הם שכונות לכל דבר שמתפרסות רק על כמה דונמים. הרעיון הוא באמת להסתכל על התופעה הזו, לחגוג אותה ולהוציא ממנה את המיטב".
המחזור הראשון לווה בתוכנית רזידנסי של אמנים בבית ליבלינג, שעסקו במובנים היותר ביקורתיים ופרשניים של הסוגיות שעלו. כל אחד מהאמנים קיבל תחת חסותו בניין בעיר והם היו מעורבים בפגישות ועבדו עם הדיירים. בסופו של דבר התנקזו הפרויקטים לכדי תערוכה. "בשלב הזה של התוכנית הרגשנו שרלוונטי מאוד לעסוק גם בצד הפחות פרקטי ויותר מחקרי של הבניינים המשותפים. יחד עם זאת, במחזור החדש הבנו שאם אנחנו רוצים להרחיב את הקונספט – כשהמטרה היא להרחיב אותו לעשרות בניינים – אז צריך קצת לשנות אותו", מסבירה לוי.
"החזון הוא לא חיי שיתוף קומונליים, אלא קיימות בפתח הבית"
כך הפכה תוכנית הבוטיק לקורס, שמטרתו לנדוד בין שכונות בעיר. "המיקוד שלנו הוא עידוד קיימות, גם ככלי ליצירת קהילה בתוך הבניין", אומרת לוי. המטרות הברורות והפרקטיות יותר הן למשל, חצרות מטופחות יותר, בניינים מטופחים, ניצול השטחים המשותפים, הוזלת יוקר המחייה על ידי פרקטיקות מעולם הקיימות. ואולם בין השורות, רבות מהמטרות מובילות גם ליצירת קהילה. כלים כמו שיתוף של מזון או ציוד, מגיעים מעולם הקיימות, אבל מחייבים תשתית עמוקה יותר של שכנות.
"אין פה חזון שאומר כל הבניינים בעיר צריכים לחיות חיי שיתוף קומונליים", אומרת לוי, "הרעיון הוא קיימות בפתח הבית. באותו אופן שהעירייה מנסה להגיש היום לתושבים תשתיות לאורח חיים מקיים, בין אם זה גינה קהילתית, ארון נתינה או מתקן לאופניים, כאן אנחנו רוצים גם לעשות לזה סקייל-דאון לרמת הבניין ולהרוויח גם את הטיפוח שלו, גם את ההחייאה של השטחים המשותפים וגם את קירוב חברי הקהילה".
אז איך עושים את זה בפועל? הקורס שמנחה לוי יחד עם נציגי הרשות לאיכות סביבה וקיימות בעיריית תל אביב מחולק לשישה מפגשים. במסגרתו לומדים המשתתפים שלל נושאים, החל משיפוצים ירוקים ועשה-זאת-בעצמך, דרך התייעלות כלכלית והורדת יוקר המחייה באמצעות קיימות, ועד הכרת סיפור השכונה. "הרעיון הוא להפוך את הקופסה הזאת, הבניין, למשהו שהוא פחות שקוף. זאת מתוך מחשבה שהתבוננות רעננה במרחב שחיים בו בסוף מובילה לפעולה", היא מוסיפה.
"יש בקורס הסתכלות גם על המרחב הביתי, מתוך הבנה שלא כולם מגיעים כשגרירי הבניין", מסבירה לוי, "עוסקים בנושאים של שיפוץ סביבתי, התייעלות של צריכת החשמל, תאורה בבית, הצללות". כשיוצאים למרחב הבניין עצמו, המיקוד הוא בעיקר על המרחבים המשותפים - הלובי, הגג, החצר, חדר המדרגות, וגם המקלט.
סוגיה נוספת שמדגישה לוי, ואולי נראית פחות מובנת מאליה, היא סיפור המקום – כלומר, מה ההיסטוריה שלו, המורשת המקומית, בזווית האדריכלית וההיסטורית, ובכלל. כך למשל, באחד הבניינים גילו המשתתפים כי המתכננת של הבניין שלהם הייתה האדריכלית האגדית לוטה כהן. מרוב התרגשות סביב התגלית, הדפיסו הדיירים תמונה שלה ותלו בגאווה בחדר מדרגות. "זה כביכול פרט הכי אזוטרי. זה לא משנה את המהות של החיים שלך בבית. אבל זה גורם לך להרגיש יותר אכפתי כלפי הבניין", משתפת לוי.
"למעשה כרגע המטרה שלנו היא שמשתתפי הקורס הנוכחי יהפכו למעין סוכנים שיפיצו את הבשורה בבניינים שלהם", היא מוסיפה. בהמשך, מקווים יוזמי התוכנית, ייפתחו קורסים דומים בשכונות ברחבי העיר ואולי ברחבי הארץ.
איך לשדרג את הסביבה הביתית בכמה צעדים פשוטים
חלק משמעותי ממטרת הקורס היא להראות לתושבים שהרבה מהדברים – הם יכולים לעשות בעצמם. יש כלים פשוטים יחסית שיכולים גם לייצר מעורבות בבניין שלהם וגם להפוך אותו לאקולוגי יותר. כחלק מהמאמצים להפצת הידע, הנה כמה טיפים פשוטים לשדרוג מקיים של ביתכם על מנת לייצר סביבת חיים מיטיבה המספקת מרחב מחייה בריא, יעיל וחסכוני:
חלונות: רוב איבוד האנרגיה מהבית נעשה דרך החלונות, בתקופת החורף כשהם מחדירים קור הביתה או בעונת השמש דרך קרינה וחום. בשני המקרים אנו נאלצים להשתמש באמצעים אחרים – בעיקר במזגן – כדי לקרר או לחמם את הבית. נסו להתייעץ עם קבלן בנוגע לשיפור בידוד החלונות, כמו למשל טיפול ואיטום של מסגרת החלונות או החלפת התריסים. במקביל, נצלו את הקרינה הטבעית בבית המבורכת בחורף, ובקיץ קצת פחות, והתקינו אמצעי הצללה שאינם קבועים כמו: תריסים, מרקיזות, ושימוש בצמחים מטפסים נשירים.
עוד על נושא הבידוד מוסיפה לוי: "בעיריית תל אביב הושק פרויקט שיפוץ חזיתות לאלפי בניינים בעיר. לא מספיק מדברים על זה שאם כבר משפצים את חזית הבניין, כדאי לבחור טיח מבודד שישפר משמעותית את צריכת החשמל שלנו. פה אולי אנחנו לא אחראיים על השיפוץ בעצמנו, אבל אין סיבה שלא נשאל את הקבלן באיזה סוג טיח הוא משתמש, וננסה לקדם פתרון יותר חסכוני שמעודד קיימות לטווח ארוך".
צבע: משהו שלא רבים חושבים עליו הוא סוג הצבעים המשתמשים בהם בבית. אנו מבלים קרוב למחצית חיינו בתוך ביתנו, ואילו פעמים רבות לא מודעים בכלל לאיכות האוויר שאנחנו נושמים בתוכו. אז השתמשו בצבעים, ציפויים ודבקים בעלי תו ירוק הידידותיים לסביבה ובריאים לנו.
אנרגיה סולרית: ידעתם שאתם יכולים להתקין פאנלים סולריים בבניין שלכם באופן עצמאי? ישראל נהנית מכ-300 ימי שמש בשנה ואקלים אידאלי לשימוש בחשמל סולרי. פורום האנרגיה הישראלי ומיזמו "שמש לכולם" מסייעים ללא מטרות רווח לבתים ולבניינים משותפים בתהליך התקנה של פאנלים סולריים. התהליך הזה עלול להיות פשוט יותר משחשבתם, ולחסוך לכם אלפי שקלים בשנה.
קומפוסט: 40% מהפסולת הביתית היא אורגנית. זה אומר שהיא יכולה להתפרק ולחזור להיות אדמה דשנה לצמחיית החצר וצמחי הבית. אז איך עושים קומפוסט? לצורך הכנת הקומפוסט, אנו זקוקים לכלי קיבול כלשהו. בבתים עירוניים ללא גינה נוכל להשתמש בכל מיכל בעל מכסה. העירייה מאפשרת לדיירים לרכוש במחיר מסובסד קומפוסטרים להפרדה קלה ויעלה של הפסולת שאפשר להציב בחצר.
תוכנית בית.בניין היא חלק ממימוש החזון העדכני לעיר גנים לקראת 100 שנה לחזון העירוני של מתכנן העיר הראשון, הביולוג הסקוטי, פטריק גדס. בשנת 2025 תוצג תערוכה בנושא ויתקיימו אירועים סביבה.
