האדריכל האיטלקי-בריטי ריצ'ארד רוג'רס, הידוע בזכות המונומנטים הצבעוניים והמודרניסטיים שתכנן, הלך לעולמו אמש (שבת) בביתו שבלונדון בגיל 88. עם יצירותיו האדריכליות הידועות ביותר נמנים מרכז פומפידו בפריז, כיפת המילניום בלונדון, בניין האסיפה הלאומית בוויילס, בית המשפט האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, נמל התעופה ברחאס במדריד וגורד השחקים לידנהול (הידוע בכינוי "הפומפייה") במרכז לונדון.
בשנת 2007 זכה רוג'רס בפרס פריצקר, המכונה גם "פרס נובל של האדריכלות", עבור "פרשנות ייחודית לתנועת האדריכלות המודרניסטית", כפי שנטען במעמד הענקתו, ו"מהפכנות בהתייחסות למוזיאונים, והפיכתם ממוסדות אליטיסטיים למקומות פופולריים שבהם תרבות נשזרת בלב העיר". תכנוניו פורצי הדרך של רוג'רס מהווים את יסודות זרם אדריכלות ההיי-טק, שבה משולבים אלמנטים חזותיים מעולם הטכנולוגיה במונומנטים ארכיטקטוניים.
במרוצת השנים הוענקו לרוג'רס פרסים יוקרתיים על פועלו, בהם מדליית הזהב של המכון המלכותי הבריטי לאדריכלות (RIBA) ופרס סטרלינג למצוינות בארכיטקטורה והוא אף זכה לתואר אבירות מהמלכה אליזבת' השנייה בשנת 1981. בנוסף, הוא זכה לשבחים על התייחסותו לאדריכלות כאל דרך ליישב מגוון רחב של רעיונות חברתיים, כלכליים, פוליטיים ותרבותיים. הדבר בא לידי ביטוי גם בבניינים שתכנן וגם בפעילותו הציבורית, שבמסגרתה הוא היה חבר במפלגת הלייבור הבריטית ויועץ לממשלה בענייני מדיניות אורבנית ודיור חברתי.
רוג'רס נולד בפירנצה ביולי 1933 למשפחה אנגלית-איטלקית, והחל ללמוד בבית הספר לאדריכלות של אגודת האדריכלים בלונדון (AA) ב-1954. למרות לקויות הלמידה הרבות שלו, ביניהן דיסלקציה, בשנות ה-60 החל את לימודי התואר השני שלו באוניברסיטת ייל, ובהמשך הקים שותפות עם האדריכל האיטלקי רנצו פיאנו. בשנות ה-70 השניים זכו בתחרות בינלאומית לתכנון היצירה המזוהה ביותר עם רוג'רס עד היום - מרכז פומפידו בפריז שבו שוכנים ספרייה ציבורית ומוזיאון לאמנות מודרנית.
המבנה המודרניסטי יוצא הדופן שהפך לחלוץ אדריכלות ההיי-טק, נחנך בשנת 1977 והכה בתדהמה את הציבור הפריזאי. קונסטרוקציית הזכוכית והמתכת שמציגה לראווה את מערכות השירות של המבנה בצנרת חיצונית עוררה ביקורת רבה, במיוחד משום שבלטה באי התאמתה לסביבת הבתים הנמוכים בשכונה העתיקה והמרכזית בעיר. להרמוניית הצינורות העוטפים את המבנה התווספו גם שישה גרמי מדרגות נעות עטופים במנהרות שקופות, שהקנו למבנה את הכינוי "מרכז השרברבות של פריז".
ההצלחה הביאה להרחבת המרכז בשנות ה-90, ולשגשוגה של הכיכר הסמוכה לו. הופעות חיות, הרצאות, סימפוזיונים, מזרקה ושלל פעילויות אחרות, מזמנים למקום אלפי אנשים ביום. הצלחת המרכז הייתה כה חריגה, עד שהמבנה נזקק לשיפוץ מאסיבי בסוף שנות ה-90 לנוכח הבלאי המדאיג. השיפוץ נמשך שלוש שנים, שבמהלכן נסגר המקום – מהלך שגרר ביקורת קשה, גם מאלה שהתנגדו לפתיחה מלכתחילה, וזאת על רקע סגירה של מוסדות תרבות אחרים בעיר לשיפוצים באותה תקופה.
משרד האדריכלים של רוג'רס, "שותפות ריצ'רד רוג'רס" (שב-2007 הפכה ל"רוג'רס, סטירק, הארבור ושות'") נחנך בשנת 1977. במהרה הפך רוג'רס לאחד האדריכלים המפורסמים ביותר בעולם, עם שלוחות של משרדו בשנגחאי ובסידני, והמשיך לתכנן מבנים איקוניים ושנויים במחלוקת. ב-2006 הוא אף נבחר לתכנן את בניין מרכז הסחר העולמי 3, שנבנה על הריסות מלון מריוט שקרס בפיגועי 11 בספטמבר בניו יורק.
הפרויקט האחרון שהשלים רוג'רס בחייו, גלריית אמנות מרחפת הקרויה על שמו, נחנך בפברואר 2021 בפרובאנס לפני שפרש מתפקידו במשרד האדריכלים שהקים. המבנה בן 120 המטרים הרבועים "צף" מעל לעמק מיוער בשטחו של יקב 'לה קוסט' שבדרום צרפת, ונדמה כמסדרון ארוך וכתום שיוצא אל האוויר מהכרם. הקיר שבקצה המסדרון האטום הוחלף בחלון רחב הצופה אל הנוף ההררי.
"ריצ'ארד ייזכר ככזה שתמיד מביט קדימה, תמיד חוקר, אדם עם כריזמה ודחף עצומים, שהקדיש את חייו לאמנות ולמדע האדריכלות", ספדו לרוג'רס במשרד האדריכלים. "הוא היה אדם של יושר, אדיבות, שהיה מחויב לשינוי חברתי ופוליטי. אהבתו לאנשים, לשיח ולנקודות מבט מגוונות ושונות, משתקפת בעבודותיו ויצירתו". הוא השאיר אחריו אישה, ארבעה בנים ושלושה עשר נכדים.
