באחד מהרחובות הצדדים בדרום תל אביב, סמוך לאיצטדיון בלומפילד, מסתתר מועדון "הזרם". זהו בחלל-תת קרקעי אפלולי וקודר, שיהפוך לאתר מסקרן ויוצא דופן עבור מסיבת BDSM סודית ל-200 משתתפים. אלכס יגיב, מעצב ומפיק מסיבות BDSM של הליין המסתורי 'דקדנס', נמצא בשלבים הסופיים של עיצוב החללים באמצעות ריהוט קינק מתנייד ומתקפל שעיצב בעצמו. בסיור שלנו במקום, הוא מסביר על היסודות של עיצוב חדרי קינק ופנטזיה.
העובדים המתנשפים סוחבים צלב קשירה כבד במורד המדרגות, ויגיב מחליט למקם אותו במרחק של חמישה מטרים מהבר. "מתקן קשירה צריך ספייס, כיוון שיהיו פה הצלפות עם שוט והמצליף צריך מקום לזוז בחופשיות. גם מבחינה בטיחותית שלא יפגע בטעות בבליינים".
הרהיט המעוצב הבא הוא נדנדת עור מתקפלת למשחקי שליטה. אחד מהעובדים תולה אותה במרכז במת עץ פינתית ומציב סביבה ספות עור שחורות וכורסאות. "זאת נדנדה מתקפלת, ולכן אפשר להרכיב אותה גם בבית למסיבה פרטית ולפרק אותה כשהילדים באים לבקר. המיקום של הנדנדה בחלל הוא מאוד חשוב להנאה של המבלים. מעבר לעניין של הבטיחות, מי שמשתמש בנדנדה רוצה שיראו אותו, זה החלק החשוב בפנטזיה, לכן יצרתי סביב המתקן סלון ישיבה נעים ואינטימי, כמו תיאטרון, שיהיה נוח לצופים".
בזה אחר זה נכנסים לחלל המועדון מתקני קשירה משונים, ספסלי ברזל מאסיביים, חמור מרופד שמאלץ את המשתמש בו לשכב בתנוחה חשופה וכלוב ברזל כבד שיכול בקלות להכיל חיות טרף. "חמור הוא אחד העיצובים הכי בסיסיים ופופולריים במסיבות קינק", מספר יגיב. "אפשר לשכב עליו וגם להיות קשור, וניתן להתאים את הגובה שלו לנוחות מירבית של המשתמשים. במסיבה הקודמת טפטפו פה הרבה שעוות נרות חמה, חלק חשוב בעיצוב הוא היכולת לנקות היטב את הציוד".
יגיב מאוד גאה בכלוב הברזל שעיצב, ומיד זוחל פנימה כדי להראות לי כיצד משתמשים בו. מסתבר שניתן להעביר את הגפיים דרך הסורגים, אך מטעמי בטיחות הראש נשאר בפנים. "הכלוב הזה הוא דו שימושי ויכול לתפקד גם כחמור. הייתה מסיבה שנכנסו לתוך הכלוב הקטן הזה שמונה אנשים, מעולם לא חשבתי שזה אפשרי", הוא צוחק.
"כאן זה לא מרתף עינויים מימי הביניים שהמטרה שלו היא להכאיב בלבד, כאן אנחנו מענים וגם נהנים"
העובדים מפזרים כריות להנאת המשתמשים ויגיב שוב מדגיש את המטרה המרכזית בעיצוב הנועז. "הנוחות מאוד חשובה, לא צריך לכאוב למבלים בברכים. הכל חייב להיות נוח, ורק אלמנט מסוים הוא האלמנט שנותן עונג. כאן זה לא מרתף עינויים מימי הביניים שהמטרה שלו היא להכאיב בלבד, כאן אנחנו מענים וגם נהנים".
דרך המשי, גרסת הקינק
לא רחוק משם נמצא החלל הענק של מועדון "הגגרין" המפורסם ברחוב סלמה, שמארח בשגרה אירועי חברה וקונספט, מסיבות לצעירים ואפילו אירועים משפחתיים. אולם אחת למספר שבועות, משתלט על הרחבה ליין מסיבות הקינק Sin Ethics. הצטרפנו לאנה וולצ'וק, אמנית רב תחומית, מבעלי הליין והמעצבת הראשית שלו, בזמן שהיא הופכת את חלל המועדון לזירה אירוטית והדוניסטית, מעין אתר משחקים פטישסטי ונועז למבוגרים בלבד.
זהו יום שישי בשעות אחר הצהריים המאוחרות. צוות גדול של תאורנים ותפאורנים מוביל כלובים ותולה בדים בצבעי ארגמן בוהקים על הבמה המרכזית. בעוד מספר שעות 800 בליינים חובבי BDSM וחילופי זוגות יפזזו ברחבת הריקודים ויתנסו בחוויות שונות ומשונות בחדרי המשחקים האינטימיים. וולצ'וק עובדת מול התאורנים, מייצרת חוויה ייחודית ונועזת שבעבר הלא רחוק הייתה קיימת רק בחו"ל.
"אנחנו פעילים כבר שש שנים וזאת מסיבה למוזמנים בלבד", היא מספרת בריאיון. "לכל אירוע אנחנו בונים קונספט ועיצוב שונה, לוקחים השראה מכל מיני תרבויות ויוצרים לונה פארק למבוגרים שבו כל אחד יכול למצוא את עצמו - ולאבד את עצמו".
הקונספט הנבחר למסיבה הנוכחית הוא "דרך המשי". התפאורה כולה היא בסגנון המזרח הרחוק, ובבית המלאכה של המועדון יצרה וולצ'וק עולם שלם של ריהוט מעוצב לאירוע הנועז. "הקונספט של מסיבה מהודו ועד סין ויפן כולל הרבה מאוד תרבויות שנותנות לנו אופציות שונות של סטייל ועיצוב לכל הקהל המגוון שיבוא היום להתנסות. היום במסיבה לא חייבים בגדי BDSM קלאסיים, אפשר לבוא עם קימונו ואפילו עם גלביה וסנדלים. במסיבה הקודמת, הקמנו בתוך המועדון ג'ונגל טרופי. אנחנו משקיעים המון מחשבה בעיצוב כדי ליצור את האווירה המיוחדת".
הבמה המרכזית מלאה בבדים אדומים והתאורה שוטפת את הכול בצבעי ארגמן. "הצבע האדום היה מאז ומתמיד הצבע של המיניות", פוסקת וולצ'וק. "אדום הוא צבע המסמל חושניות ותשוקה, לכן הצבע האדום הוא הדומיננטי מבחינת עיצוב התאורה שלנו. במקביל, אני תמיד דואגת לייצר בחלל גם פינות חשוכות ואפלות למשחקים והתנסות".
עובדי הבמה מורידים מהתקרה שלשלאות עבות, ואליהן קושרים מלבנים מאורכים דמויי כלובים להנאת הרוקדים. "זה כלוב מאוד לא שגרתי, הוא מתקפל וניתן להציב אותו כמעט בכל מקום במועדון. בנינו אותו מתוך הצורך להיות יעילים, ואנשים מאוד אוהבים אותו. אני תמיד רואה במסיבות שיש תור של אנשים שרוצים להיכנס אליו ולרקוד בתוכו, לבלוט".
"לא משתמשים במוצרים מן החי"
באחת הפינות של החלל המרכזי יש דלת גדולה ומסתורית, וולצ'וק מזמינה אותי להציץ בחדר המשחקים המפורסם. מדובר בחלל גדול ומלא בכלובים קטנים, מתקני קשירה מסוגים שונים ומשונים, דרגשים וחמורים להצלפות, בר אינטימי ומיטת ענק עם אפריון עטופה בבדים אדומים בסגנון הודי כבד. צוות ההעובדים החרוץ מחבר לקירות ריהוט BDSM שיכול להזכיר חדר חקירות של האינקוויזיציה.
כמו במוזיאון, אנחנו עוברים לסקירה עיצובית מסקרנת של מתקני העינויים השונים שממלאים את החלל. "זה קרוס או צלב. בדרך כלל עושים אותם מעץ ואנחנו יצאנו מהעיצוב הקלאסי ובנינו אותו מברזל. ריפדנו אותו בכריות נעימות והזווית שלו מתאימה להישען בצורה נוחה ולא לסבול בזמן שאתה קשור. גם לשטיח הנעים על הרצפה יש תפקיד עבור מי שהולך יחף או זוחל על הברכיים. BDSM מקדש את הכאב, אבל השימוש במתקנים מאוד נוח. יש חשיבה רבה על כל פרט כדי שיהיה נעים לאנשים המשתמשים בהם".
צמוד לצלב המעוצב יש כלוב קטן המעוטר בריתוכים יפהפיים של תמנון עשוי משרשראות אופניים ישנות. העובדים מכוונים את התאורה המדוייקת לתוך הכלוב שהופך לסוג של במה קינקית. "הכלוב הזה נשאר לנו ממסיבת סטימפאנק, זה סגנון עיצובי שאנחנו מאוד אוהבים. התאורה המדויקת לתוך הכלוב עוזרת לאדם שנכנס אליו לראות ולהראות".
הצעצוע הבא הוא מתקן קשירה בעיצוב חדשני ויוצא דופן בדמות פנטגרם ענק בצבע שחור, עליו חרוטים פסוקים שונים בלטינית על משמעות האהבה. "יצרנו אותו מברזל כדי שיהיה עמיד ויציב. העיצוב שלו מושפע מעולם הכישוף והאגדות".
האזיקים הססגוניים והמרופדים של המחומש המרהיב עשויים מעור של זוחל בצבע אדום. באופן מפתיע, וולצ'וק מתחלחלת כשאני מתעניין אם מדובר בעור של נחש אמיתי. "המועדון שלנו טבעוני נטו ואנחנו אף פעם לא משתמשים במוצרים מהחי! האורחים שלנו לא באים למסיבות עם בגדי עור אמיתיים או פרוות של בעלי חיים. יש לטקס וחומרים נוספים".
הן לכותב שורות אלה והן לצלם יש עוד מלאי שאלות וקושיות לגבי התפקוד של המקום, ולא רק בענייני עיצוב. וולצ'וק משועשעת מהתלהבות שלנו. "אולי במקום כל השאלות, פשוט תגיעו", היא מחייכת.
