"הבית הזה הוא אחד מהפרויקטים המרגשים והמיוחדים ביותר שיצא לי לעבוד עליהם", מספרת מעצבת הפנים חגית לונדנר, שעיצבה את הבית שבתמונות בשיתוף פעולה עם האדריכל כפיר וקס, שמשרדו אחראי על האדריכלות והתכנון. "התקיים כאן שיתוף פעולה נפלא בין כל הגורמים המעורבים", היא ממשיכה. "חלומות ייחודיים נרקמו הרבה לפני תחילת העבודה, ובאו לידי ביטוי מתוך אומץ, תעוזה והרבה חזון ומעוף. מדובר בבית לא מובן מאליו בכלל. מבחוץ הוא בעל חזית מאוד מדברית ומובהקת, אבל כשנכנסים לחלל הפנים לרוב מגיעה הפתעה, כי מיד בכניסה מרגישים את שילוב הסגנונות, את הזרימה המשותפת של החומרים השונים, את הצבעונית המיוחדת ובעיקר את האווירה הכה ייחודית שכל זה יוצר".
לונדנר מספר כי בני הזוג שבבעלותם הבית ידעו בדיוק מה הם רצו, ושיתפו את חזונם עם בעלי המקצוע. "הם רצו בית בסגנון מדברי, שישתלב עם אזור הנגב שבו הם גרים. הם חלמו על בית הבנוי מחומרים טבעיים כגון טייחים טבעיים וריהוט בנוי, בבנייה טבעית ולא מודרנית. הם היו מדויקים ומתוכננים עד לפרט האחרון ובישיבות הראשונות הציגו שרטוטים שהכינו מראש, ולתדהמתי אפילו דגם שבנה בעל הבית מאבני לגו. היום אנחנו מתרגשים לראות עד כמה התוצאה קרובה לחלום".
עד כניסתם לבית הזה שבמועצה האזורית רמת הנגב, התגוררו בני הזוג בבתים פשוטים ובסיסיים בשכירות, וצברו חלומות רבים לבית הקבע שיבנו. "היה חשוב לזוג שהפנים יתקשר טוב עם החוץ, ולהיפך", מסבירה לונדנר. "עוד ברשימת הבקשות שלהם היה חדרים לכל הילדים, בקומה העליונה משרד, חדר משחקים וחדר אירוח. בני הזוג ביקשו ליצור מרכז משותף בקומה התחתונה, שבה תוכל המשפחה להיות יחד, שתשקיף לגינה גדולה עם צמחייה מדברית. הם אפילו למדו על סוגי עצים ספציפיים שיכולים להתאים והיו מעורבים בתהליך כולו".
"היו שתי התמודדויות משמעותיות בתכנון הבית", מוסיף האדריכל וקס. "ראשית, הצורך להתמודד עם החום, החול ושמש המדבר. לצורך כך השתמשנו בהרבה הצללות טבעיות מענפי אקליפטוס בחללים החיצוניים, וקביעה של פתחים גדולים אל הפטיו. בנוסף, יש כאן מגוון עשיר של צורות וחומרים רכים וטבעיים שמשתלבים בנוף. אתגר נוסף שהתמודדנו איתו היה איך מכניסים עושר של מקומות פרטיים למרחב אחד, ועדיין שומרים על החיבור ביניהם. כאן בחרנו להשתמש בקמרון הגבוה ובחלל הכפול שהוא מייצר כאלמנט של חיבור פנימי, ובחצר הפטיו ובמבואת הכניסה כאלמנטים של חיבור בין פנים לחוץ באופן אורגני". לדבריו של וקס נוצרה בבית פרשנות ישראלית עכשווית למגורים במדבר. "זהו בית אקלימי ככל שניתן, כזה שנעים בו גם בחורף וגם בקיץ, גם ביום וגם בלילה, והוא מספק לדייריו מרחב מחייה בריא ונעים במינימום מאמץ. בית שהוא נווה מדבר עשיר שנובע מהסביבה ומעשיר אותה בחזרה".
בגזרת העיצוב, מספרת לונדנר על אתגרים נוספים. "בבואנו לתכנן את הריהוט, בני הזוג התעניינו ברהיטים בנויים, אלמנט שאני לא מאמינה בו בבית של משפחה צעירה ודינמית כשלהם. רהיטים בנויים למעשה 'צמודים' לבית ונשארים איתך בכל מצב. בשלב מסוים הם עלולים להפריע לזרימה ולשינויים עתידיים. לשמחתי, הם קיבלו בהבנה גדולה את המלצתי ויחד החלטנו לשלב ובעיקר ליצור בבית איזונים. לא ללכת עד הסוף עם סגנון אחד מובהק כדי לא להכביד על הבית".
כדי להשתלב בסביבה הקיימת, נבחר טיח בוץ טבעי של חברת Bottz לחלל הפנים, ולחלל החיצוני טיח טבעי של חברת 'נדיר'. "בכל הקשור לחלונות, בתחילה חשבתי על פרופיל בלגי, אבל מגורים במדבר מצריכים בידוד מסוג אחר, ולכן בחרנו בחלונות אלומניום. למרבה המזל זה גם נראה מצוין", היא מספרת.
לבסוף, מציגה לונדנר את האתגר שבהלבשת חלל גבוה וגדול. "בנייה כזאת, של חלל כפול עם קמרון, זה לא משהו שבונים כל יום. בהתחלה, בשלב השלד, כשנכנסנו לבית היינו בהלם. הגובה היה עצום, ולכן היתה פה הרבה עבודה של איך לראות לטווח ארוך ולגרום לבית, למרות הקמרון והגובה, להיות נעים, אינטימי ומזמין. זה, מבחינתי, היה האתגר המקצועי המיוחד פה".
חלל ציבורי לא מתנחמד
"הביקור בבית הייחודי הזה מתחיל לטעמי עוד מרגע הכניסה לישוב", אומרת לונדנר. "כבר מנקודה זו רואים את 'הבית המיוחד בקצה'. ככל שממשיכים לנסוע, אפשר לראות יותר ויותר חלקים ממנו, וזהו מראה מקסים. רואים את הקירות שמטויחים בצבע מדברי, את האבן שמחפה את הכניסה, את הקשתות המרשימות ואת הגינה שמקיפה את הבית מכל צדדיו".
אל הבית מובילות מספר כניסות, הראשית שבהן מתחילה במדרגות אבן רחבות שמובילות מהרחוב אל מבואת כניסה – חלל בנוי מאבן חירבה, מוצל בסנדות אקליפטוס עם פינת ישיבה קטנה סמוכה לדלת. "הדלת עצמה היא דלת משוחזרת שרכשנו בשוק הפשפשים ביפו", מספרת לונדנר.
מימין לכניסה נגלה מטבח צבוע בגוון טורקיז ירקרק, שמרכזו אי גדול עם משטח שחור עשוי דקטון. "אני קוראת למטבח הזה מטבח אמיץ. הוא הולך בכל הכוח, לא מתנחמד", אומרת לונדנר בחיוך. סביב האי מקום לשישה מקומות ישיבה שמתאימים לכל בני המשפחה, ומעליו גוף תאורה נמוך ומאורך שיוצר אווירה משחקית ומזמינה. קיר אחד של המטבח עשוי זכוכית, פתוח אל הפטיו ומאיר את החלל באור טבעי.
משמאל לדלת הכניסה, מתחת לתקרה המקומרת שגובהה שבעה מטרים, ממוקמת פינת האוכל, שבה שולחן המורכב מפלטת עץ ורגלי ברזל שחורות. לשולחן שודכו כיסאות במראה פלסטי ובמספר גוונים בהירים, והשילוב יוצר פינת אוכל מרהיבה על רקע הריצוף מפרקט עץ אלון טבעי.
מול פינת האוכל ומעברו השני של המטבח קבועה ספריית ברזל גדולה שתוחמת את חלל הסלון. "עוד בשלב הגדרת הצרכים, רצו בני הזוג ספרייה גדולה שתכיל את כל הספרים המשפחתיים ותהווה בעצם את מרכז הסלון", מסבירה לונדנר. "הספרייה עשויה מברזל שחור, וכדי שנוכל להרכיב אותה בבית, הובלנו אותה בשני חלקים והתקנו מנוף מיוחד". מהסלון יציאה לפרגולה מערבית שיש בה פינות ישיבה, פינת מדורה וצמחייה עוטפת.
סולמות עץ בחדרי השינה
בתווך, בין הסלון למטבח, כניסה למסדרון שמוביל אל האזור הפרטי של הבית. צידו הימני של המסדרון עשוי זכוכית ובדומה למטבח פתוח לפטיו המקורה המרוצף באבן טבעית ובו הצללה שבנויה מסנדות קטנות של אקליפטוס. מצידו הימני של המסדרון ספרייה שבנויה מקופסאות אם-די-אף צבעוניות, וכן כניסות לשירותי האורחים ולגרם המדרגות המוביל לקומה השנייה. המסדרון מסתיים בפינת המשפחה שממנה יציאות לחדרי הילדים וההורים, לחדר הרחצה ולחדר הכביסה. הפינה כוללת חלון גדול ומקושת אל הפטיו, שבו ספסל ישיבה בנוי, ולוח משבבי עץ דחוסים (OSB) שצמוד אל אחד הקירות ומוסיף חומריות ועניין.
בחדרי הילדים בולטות מיטות גלריה מעניינות במיוחד מעץ, שהעלייה אליהן נעשית דרך סולם עץ והמעקה – מרשת חבלים. אמבטיית הילדים מרוצפת באריחים מעוטרים בהדפס ירקרק בהיר. הירוק חוזר, הפעם בגרסה כהה בהרבה, בקיר אחד של בריקים בדוגמת פישבון. כל יתר הקירות צבועים אפור, ועל רקע זה בולט ארון האמבט, מאלון טבעי, והברזים השחורים.
ארון דומה נמצא גם בחדר הרחצה של ההורים, שמרוצף גם הוא באריחים מצוירים ומתנאה במקלחון ייחודי עם פתח מקושת, מחופה באריחים כחולים כהים מבפנים ומבחוץ, במראה שמזכיר חמאם טורקי. יחידת ההורים נמצאת בסמוך לחדרי הילדים אך מופרדת מהם באופן מוחלט. החדר מעוצב בפשטות, עם נגיעות של גווני כחול וטורקיז.
גרם מדרגות מעץ אלון טבעי מוביל לקומה העליונה, שבה ממוקם חדר אורחים עם תקרה מקומרת ודלת קשתית שמובילה למרפסת עם נוף למדבר. עוד באותה הקומה, חלל פתוח גדול למשחק שנהנה גם הוא מתקרה מקומרת, ומנגיעה של טורקיז בדמות ספריית מתכת גדולה במראה תעשייתי. בקצה החלל, צופה אל הסלון, ממוקמת פינת עבודה.
"הפינה האהובה עליי ביותר בבית היא פינת המשפחה", מסכמת לונדנר. "מכאן יש בעצם מבט דרך החלון, הפטיו וקירות הזכוכית עד למטבח. היא מאפשרת להימצא במרכז הבית, אך עדיין להרגיש פרטיות ושקט". "אני אוהב את הפטיו הפנימי שבקומת הקרקע", מוסיף וקס. "זו היא למעשה חצר מוצלת פשוטה אך כיוון שהיא סגורה בשלוש דפנות התחושה היא של חלל פנימי עוטף. וכיוון ששתיים מהדפנות הן מזכוכית ויש בהן דלתות, הפטיו הופך להיות מרחב אורגני עשיר שמשלב פנים וחוץ, פרטיות וציבוריות, באופן מאוד מדויק לסביבה המדברית. בנוסף, הפטיו פונה לצפון מזרח, והוא נהנה מצל ומקרירות בכל שעות היום. כל אלה הופכים אותו למקור משיכה ולציר מרכזי של הבית גם ברמה השימושית וגם מבחינת החוויה".
