"מה שאני מביא לשולחן שונה מאוד מאוד מ־99.9% מהמעצבים", אומר מעצב הפנים סער צפריר. ברגעים אלו הוא מלהטט בין 12 פרויקטים, רובם של מלונות וחלקם של מסעדות וברים. אם לא שמעתם את שמו של המעצב הישראלי אולי הכי פורה בעולם כרגע, זה בסדר, כי הוא לא עובד בארץ. בחו"ל, לעומת זאת, לא רק ששמו הולך לפניו, הוא קטף רק בשנה האחרונה ארבעה פרסי עיצוב נחשקים והיד עוד נטויה.
אני פוגשת אותו ברומא, במלון Cardo Roma מקולקציית מלונות מריוט, כדי לנסות לפצח את מה שהוא גילה – בלי השכלה פורמלית בתחום העיצוב ואחרי קריירה ענפה בשוק ההון כמנכ"ל בית השקעות - על עיצוב בחו"ל ועל הצלחה בסגנון ישראלי.
חדר מרווח וספא זוכה בפרסים. מלון Cardo Roma
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
אז למה דווקא אתה? מה יש בך?
"כשמעצבים אחרים נכנסים לפרויקט הם לא מסתכלים על האספקט הכלכלי. הם, כפי שלימדו אותם בבתי הספר הטובים לעיצוב ולאדריכלות, מסתכלים על היופי, הצבעים, השילובים. אני לעומת זאת מסתכל על הפן הכלכלי. לא רק שעבדתי שנים בשוק ההון והרציתי בתחום, הייתי בעצמי שותף במלון פולי האוס בתל אביב, שעיצב קארים ראשיד, כך שאני מסתכל על הפרויקט גם כיזם. אני מסתכל על מה אפשר לשפר בצורה יצירתית לפני שהורסים, איפה אפשר לחסוך עלויות, איך להפוך חיסרון ליתרון – ויתרה מזאת, אין לי בכלל מותגים במלונות שאני מעצב. לא תראי ספה של B&B או של כל מותג־על אחר. אני דוגל ברעיון של להשתמש בקיים ולא ישר להחליף ולשבור. הדבר השני שאני מסתכל עליו בפרויקט הוא הפן הפרקטי, אני ממש חושב איך מנקים ומתחזקים לפני שאני בוחר חומר או פריט".
תסביר איך זה בא לידי ביטוי במלון Cardo ברומא כי הוא נראה שיקי ומעוצב.
"זה מלון ותיק שפועל בשולי העיר ולא במרכז, וזה כבר עבד לרעתו. הוא שימש שנים כמלון כנסים גדולים ובקיץ עמד על תפוסה נמוכה מאוד ושירת בעיקר צוותי אוויר כי הוא קרוב יחסית לשדה התעופה פיומיצ'ינו. אמנם מבחינת לוקיישן הוא בחיסרון, אבל יש לו שורה של יתרונות אחרים והמטרה הייתה להפוך אותו למלון ספא מפנק ולמלון משפחות בקיץ. יש לו בריכה ענקית בחוץ מוקפת מדשאות ואזורי ישיבה - משהו שנדיר למצוא בעיר גדולה, בטח במרחק עשר דקות הליכה מתחנת מטרו או 20 דקות נסיעה למרכז העיר (כשאין פקקים, יפ"נ)".
16 צפייה בגלריה
סוויטה במלון. ריהוט שהוזמן במיוחד, ולא ממותגי על, ונוף לחורשה ירוקה
(צילום באדיבות Cardo Roma)
מה עשית בפועל כדי שזה יקרה?
"מצאתי את האיזון שבין כמה עולה חדר ללילה ובין התחזוקה שלו. הכי רחוק מהזוהר של לבחור גופי תאורה או ספות. זה מה שמבדל אותי מכל מעצב אחר. בראשית הדרך המשותפת נכנסתי לנעליים של יזם והעברתי את המלון מרשת שרתון המדשדשת לרשת מריוט המשגשגת. הכנתי מצגת רצינית והצגתי למנהלי הרשת בלונדון במטרה לצרף אותו לאוטוגרף קולקשן שלהם. זה בכלל לא תפקיד של מעצב, אבל השתמשתי בחוצפה הישראלית שלי והצעתי את זה לבעלים. המשמעות היא לעבור לקבוצה צעירה, עם וייב חדשני. הצלחתי לשכנע 25 אנשי הנהלה במריוט להוסיף את Cardo Roma לפורטפוליו שלהם. זה מהלך נטו כלכלי אבל מתבסס על התכנון העיצובי שרקמתי עבורו".
מה תכננת כדי שזה יעבוד והמלון יהיה אטרקטיבי כל השנה?
"מה ששבה את לבם היה הרעיון לשלב ירח כקונספט שמלווה את עיצוב הפנים והחוץ. בעוד שמעצבים אחרים הציעו לשנות את חזית המלון בעלות של 15 מיליון אירו, מה שמכונה בעגה המקצועית פאסאדה - אני הצעתי להשקיע בחוויית הפנים, כי בסוף זה מה שחשוב לאורחים. בנוסף, לא היה ספא בכלל ויצרתי אותו מאפס במרתף שהיה קומת תפעול. כיום יש פה את הספא הגדול ביותר בכל רומא, עם בריכת indoor מחוממת, מגוון בריכות טבילה, ג'קוזי, חמאם, סאונות, חדרי טיפולים מפנקים וחדר כושר משוכלל".
על הספא הזה זכית בפרס.
"נכון, כי אין עוד אחד בגודל הזה בעיר רומא, ובטח שלא בעיצוב הזה. התקרה מאוד מיוחדת, מעין רשת תחרה או משרבייה מוארת, והתחושה היא בין מסורת של בתי מרחץ עתיקים לחדשנות מודרנית".
צפריר, בן ה־47, חי על קו תל אביב־אמסטרדם־לונדון, וכשהוא בארץ הוא מקדיש את זמנו למשפחה ולא לפרויקטים עיצוביים. עבור הספא ברומא זכה בשנת 2024 בפרס Excellent Architecture Interior & היוקרתי. הוא זכה בפרס הנחשב על עוד שלושה פרויקטים שלו: עיצוב מסעדת "ברטה" בברלין של השף הישראלי עטור כוכבי המישלן אסף גרניט, עיצוב המסעדה והבר Lily's בבריסל ועיצוב הבר Bellboy במלון הילטון ברלין. ויש עוד שורה של פרסים שהוא קוטף מדי שנה, ובהם Design et al, German Design Awards ו-ADC Awards.
במלון Cardo, הספא הוא רק חלק מהסיפור. המלון בנוי בצורת פלוס ענקי עם יותר מ־600 חדרים, אולמות, חדרי ישיבות, מסעדת שף, מסעדת ארוחת בוקר, לובי וחללים שאותם היה צריך לעצב מחדש. יש אפילו אולם נשפים רחב ידיים.
16 צפייה בגלריה
זיכה בפרס. הספא במלון Cardo Roma. תקרת תחרה ותחושה של בית מרחץ רומאי מודרני
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
"לדעתי ההבדל בין מלון טוב למלון אייקוני הוא בפרטים הקטנים, ובזה אני משקיע את תשומת הלב", אומר צפריר, "כמו שאומרים The devil is in the details. יש לי יצירתיות אחרת, אולי בגלל שלא למדתי עיצוב באופן מסודר. אין לי מגבלות בראש ואין חוקים. למדתי לעצב בדרך חווייתית, בעיניים של אורח במקביל לעיניים של יזם".
מה עוד עשית במלון ברומא ששינה את אופיו מהקצה לקצה?
"טיפלתי אחרת בחדרים, ושוב הפכתי חיסרון ליתרון. הקירות היו דקים מאוד, ממש נייר, ושמעו כל מה שמתרחש בחדרים הסמוכים ובמסדרון. בנוסף, הכול היה מחופה בטפט מזעזע. במקום להרוס הכול ולבנות מחדש – חיפינו את הקירות בעץ שיוצר מראה אלגנטי וחמים, מבודד אקוסטית ומוסיף שיק, ומבחינה טכנית מאפשר לנו להעביר מערכות חשמל וטכנולוגיה בלי לחצוב ולחפור. חסכנו המון כסף וזה יצא יפה ומיוחד".
ואכן החדרים נעימים מאוד, משרים תחושת רוגע כמו שמחפשים בחופשה ונהנים מחיזוק בגזרת האמנות, הטקסטיל ופריטי הנוי הרבים.
לדברי צפריר, בכל פרויקט שלו הוא משלב מאווררי תקרה, שנדיר לראות באירופה, ושם דגש על תאורה. גם במלון הזה המזוהה עם תמת הירח, נתלו גופי תאורה המזכירים אותו בחדרים ובאזורים הציבוריים. במסדרונות הארוכים והמשעממים הוחלט לצבוע את הקירות ולהוסיף חצאי קשתות שמשרים תחושה אינטימית וחמימה יותר.
16 צפייה בגלריה
במקום אזור ריק, הוסיף צפריר תאי ישיבה אינטימיים בצבעוניות חמה
(צילום באדיבות Cardo Roma)
את הלובי, אזורי המסעדה וחללים נוספים, שיפצו באותה רוח והפכו אותם למזמינים. מצטיינת במיוחד מסעדת השף שבה מכינים מדי יום בעבודת יד פסטה טרייה ופיצות נהדרות בתנור עם אש גלויה, לצד תפריט עשיר של דגים ובשרים. כדי לזהות את המלון עם אלמנט הפסטה – שולבו בחללים קישוטים של חיטה על גלגוליה השונים. בנוסף, ישנן סדנאות פסטה וקוקטיילים בהדרכת שפים ושפיות, עוד יתרון למלון המרוחק. גם ארוחת הבוקר משובחת ורחוקה מסטנדרטית. היא מזכירה יותר ארוחת בוקר ישראלית מאירופאית.
"מלון נושא זה משהו שתופס תאוצה ומושך אנשים", אומר צפריר. "יש במלון הזה גם את עניין הנופש למשפחות בקיץ שהוא אטרקטיבי מאוד כי החדרים גדולים (יש גם סוויטות בגדלים שונים וחדרים עם דלת מקשרת, יפ"נ) ויש מרחבים ובקרוב יהיה גם אזור משחק לילדים עם ג'ימבורי, מתנפחים ומשחקי וידיאו. יש את העניין הקולינרי שמודגש פה וכמובן את הספא לחובבי הפינוקים - בעיקר למי שכבר ביקר ברומא כמה פעמים ולא חייב להיות במרכז העמוס והרועש".
"לא עובד עם ברנדים גדולים"
צפריר, שלאחרונה נולדה לו ילדה בכורה, שב ומדגיש את החשיבה הכלכלית שמאחורי כל פרויקט. זה עולה מהדרך המקצועית שעבר. אחרי שנפצע בגב בצבא, השתחרר מוקדם מחבריו והלך ללמוד שמאות מקרקעין וכלכלה במכללה למנהל. "זה היה כבר בגיל 19. במקביל ללימודים סיימתי סטאז' והתחלתי לעבוד בשוק ההון", הוא נזכר. "בגיל צעיר כבר חייתי את החיים של הגדולים כי כשכולם טיילו במזרח אני כבר למדתי ועבדתי. זזתי בקצב מהיר והרגשתי בשנת 2008 שאני חייב שנה חופש. הייתי בן 31, אחרי יותר מעשור בעבודה ובלימודים. קניתי דירה קטנה ליד נמל תל אביב ושיפצתי אותה לבד. זו הייתה הפעם הראשונה שבכלל נגעתי בתחום העיצוב, בחיים לפני כן לא ראיתי ספה ואמרתי 'איזו ספה יפה'. התאהבתי בתחום ולמדתי לבד תוכנות כמו אוטוקד וסקצ'־אפ והפכתי דירת שני חדרים לדירת שלושה חדרים. משם התחלתי לקבל פניות מחברים ובני משפחה לעצב להם. אחרי שנת חופש חזרתי לשוק ההון, מכרתי את הדירה ברווח וקניתי חלק במלון 'פולי האוס'. משם האהבה שלי לתחום רק גדלה. לא היה לי חלום להגיע לאן שאני היום, זה קרה באופן טבעי ובקצב מטורף".
איך התחלת את דרכך בעיצוב מחוץ לישראל הקטנה?
"אחרי החופש החלטתי לעשות מסע בין מלונות ולישון במשך שנה בעשרות בתי מלון, עם מטר ומצלמה. זה היה לפני כ־13 שנה. הייתי כמו פינטרסט אנושי. היום קל יותר כי יש מאיפה לקחת השראה, אבל אז למדתי דרך הרגליים. במלונות יש ריחות, סאונד, טקסטורות, תאורה וקנה מידה שאפשר רק לחוש פיזית. הייתה לי דירה באמסטרדם אבל כשנפתח מלון חדש בעיר הלכתי לישון שם לילה, כדי לחוש אותו מקרוב. כשנסעתי ללונדון לשבוע עברתי שישה בתי מלון כדי לחוות. השקעתי בלימוד הזה הרבה מאוד משאבים ולדעתי זו שיטה הרבה יותר נכונה מללמוד במוסד אקדמי. כך עשיתי גם עם מסעדות כי לא מספיק לראות בתמונות, צריך לחוות, להבין את הדינמיקה, את האנרגיה, את הזרימה. זה היה בית הספר הטוב בעולם מבחינתי".
איך תרגמת את הלימוד לעבודה כמעצב?
"התחלתי נמוך מאוד, במלונות נידחים בגרמניה, בשנת 2013. זו הייתה רק הלבשה ולא ממש עיצוב אבל עשיתי הכול, כולל הרכש, הבינוי עם קבלנים שהבאתי מהארץ ולבסוף היו גם פרויקטים של עיצוב ופיזית ישנתי בפרויקטים שתכננתי. במשך שנה לא היה לי בית ונדדתי מפרויקט לפרויקט כדי להיות בשטח".
קרוב ל־70 בתי מלון יש בפורטפוליו של צפריר, והוא והצוות הבינלאומי שלו, המונה כ־23 מעצבים ואנשי מנהלה, עובדים על 12 נוספים באוסטריה, בריסל, יוון, מלטה, קוסטה ריקה, פורטו ריקו וגם בארצות הברית. מלון שהוא עובד עליו באריזונה צפוי להיפתח בקרוב. "אני במומלצים של רשת מריוט ומקבל פניות מפה לאוזן. הם מביאים אותי כי אני יודע לעשות דברים אחרת", מסביר צפריר.
על אף המצב, הישראליות היא יתרון אם כך.
"כן. אני יודע ליצור קשרים, כמו זה שרקמתי בין אסף גרניט ובעלי ה'בלבוי' ובין עסקים בברלין. אני מזהה צמא שיש בקרב עסקים בחו"ל לעסקים ישראליים של אוכל, בילוי ושתייה. אני אוהב מאוד את היצוא הזה. המחשבה שלנו כישראלים היא שונה מאשר של האירופאים, האמריקאים או הסינים. האלמנט היזמי והיצירתי שלנו מפותח מבכל מקום אחר בעולם. לא יודע למה, אבל אנחנו הרבה יותר רעבים להצלחה וחושבים אחרת. העולם בלי ישראלים היה נראה אחרת מבחינה יצירתית".
מה מאפיין אותך?
"אני לא עובד עם ברנדים גדולים, אלא תמיד עם מעצבים קטנים, בתי מלאכה ומפעלים. הכול קסטום מייד לפי הפרויקט ואין פערי תיווך וסתם שמות יוקרתיים שעולים הרבה. אני אנטי מותגים גדולים. לא תראי משהו אחד ממותג במלון שעיצבתי. יש לי משפט שאני אומר 'לא המותגים הם שיוצרים את העיצוב אלא היצירתיות'. אני מאמין בעממיות ובנגישות, גם בפרויקטים גדולים – אם זה מלון 'גלי כנרת', מלון Remix בפריז, Craves בבריסל או מלון בוטיק Sir Savigny בברלין".
הכותבת הייתה אורחת של סטודיו Saar Zafrir ומלון Cardo Roma
