הלקוחות הרבים של נגריית "עיונה – סיפור פשוט מעץ" היו שבורי לב עם היוודע הבשורה המרה שהמעצבת יונת אור, שהקימה באהבה גדולה את הנגרייה בקיבוץ בארי, נרצחה ב-7 באוקטובר. ילדיה ובעלה דרור, נחטפו באותה שבת שחורה, ונכון לרגע זה דרור עדיין בשבי חמאס, בעוד שילדיה נעם (16) ועלמה (13) הוחזרו לאחר 50 יום בעזה.
כעת, מתוך הקושי והכאב על מותה הטרגי של יונת, החליטו העובדים המסורים לפתוח את הנגרייה מחדש ובכך להנציח את דרכה. "התחלנו לייצר עבור הלקוחות שלנו את ההזמנות שהם הזמינו לפני 7 באוקטובר, ובקרוב נשוב לקבל הזמנות חדשות", אומרת צליל דיבקר, שהייתה מנהלת התפעול ב"עיונה", וכיום ממלאת את מקומה של יונת בניהול הנגרייה. "קשה לי לומר שאני מחליפה את יונת כי ליונת אין תחליף. 'עיונה' זאת יונת. מוזר לי שאנחנו ממשיכים בלעדיה, אבל היה לנו חשוב שהנגרייה תחזור לפעול כי אנחנו יודעים שזה מה שיונת הייתה רוצה", אומרת דיבקר.
עוד כתבות בנושא:
יונת הייתה תושבת קיבוץ בארי, גדלה כל חייה על ברכי הנגרות והעיצוב. בילדותה, אביה הנגר ניהל את נגריית הקיבוץ, ובבגרותה למדה שיפוץ רהיטים וצביעה אמנותית. לפני 16 שנים היא עבדה בנגרייה של אביה, ולפני שבע שנים הקימה את "עיונה – סיפור פשוט מעץ" במבנה שבו שכנה הנגרייה הישנה בקיבוץ. מאז היא עיצבה ויצרה רהיטי עץ אלון ובירץ' (ליבנה) בסגנון רטרו, והציעה שידות, כונניות, מזנונים, ויטרינות, ספריות, ארונות, שולחנות, סלון, כורסאות, יחידות לחדר אמבטיה, מכתבות ואיים למטבח – כולם בעיצוב אישי ובעבודת יד מוקפדת.
"כמי שגדלה כל חייה בקיבוץ בארי, אני מכירה את יונת מאז ומתמיד. התחלתי לעבוד ב'עיונה' בחודש יולי האחרון כמנהלת התפעול – טיפלתי בהזמנות, הייתי אחראית על החשבוניות, על תיאום האספקה, ועוד. אני לא מגיעה מתחום העץ והנגרות ולמדתי המון מיונת. היה בינינו חיבור מאוד חזק ומיידי", אומרת דיבקר, "מאוד נהניתי לעבוד איתה. היא טיפוס אופטימי וחיובי ותמיד עם אנרגיות טובות ואהבת אדם. כשהייתי כועסת על איזה לקוח, היא הייתה מייעצת לי איך לפתור את העניין ברוח טובה".
"כשהתבשרתי שהיא נרצחה – נשברתי"
דיבקר (בת 32) היא בת קיבוץ בארי ולפני שנתיים עברה לקיבוץ צאלים. חודש וחצי לפני המתקפה, חזרה דיבקר להתגורר בקיבוץ. "רציתי לחזור לבית שלי, ולגדל את הבן שלי אביב בן השלוש במקום שבו אני גדלתי. באותה שבת שחורה הייתי לבד בבית, בזמן שאביב היה עם הגרוש שלי בשדרות. הסתגרתי בממ"ד במשך 14 שעות עד שבתשע בערב חילצו אותי. בכל השעות האלו נצמדתי לקבוצת וואטסאפ של אימהות בארי וקיבלתי מהן עדכונים על מה שקורה. שמעתי מחוץ לבית צעקות בערבית וצרורי יריות שעד היום אני שומעת באוזן. זה היה פחד אימים ותחושה של חוסר אונים ושאין מי שיבוא להציל אותנו. בזמן שהסתגרתי בממ"ד חשבתי על דרכי מילוט מהבית, אבל למזלי המחבלים לא הגיעו לשכונה שלנו", היא מספרת.
8 צפייה בגלריה
צליל דיבקר, מובילה את נגריית עיונה בבארי. עדיין נמצאת במלון בים המלח
(צילום: אילנית מוניטין)
במתקפה הרצחנית על הקיבוץ שרפו המחבלים את ביתה של משפחת אור והם נאלצו לצאת מהממ"ד. לאחר המתקפה, יונת, דרור ושניים מילדיהם, נעם ועלמה, הוגדרו כנעדרים. בנם הבכור יהלי ניצל מהתופת מכיוון שבאותה העת היה בקומונה באזור הצפון, שם הוא נמצא בשנת שירות. שבועיים לאחר מכן זוהתה גופתה של יונת, ונודע כי היא נרצחה בעוד שבעלה והילדים נחטפו לעזה.
הכאב על מותה של יונת השפיע מאוד על עובדי הנגרייה. "בהתחלה הייתה לי מחשבה בראש שכל המשפחה נחטפה. דמיינתי שיונת חוזרת ושאני יושבת איתה בנגרייה", מספרת דיבקר, "שהיא מספרת לי מה עבר עליה בשבי ושאנחנו חושבות יחד איך להרים את הנגרייה. מבחינתי לא היה תרחיש אחר. כשהתבשרתי שהיא נרצחה - נשברתי. היא הייתה בן אדם טוב ולא מגיע לה לעבור דבר כזה".
"משתדלים להיות רגישים למורשת של יונת"
לאחר 50 יום בשבי שוחררו עלמה ונעם, אך דרור עדיין נמצא בשבי. "הייתה לנו דאגה גדולה לשלומם. הרגשתי מחויבות שהם יחזרו והצטרפתי למאבק לשחרורם. התראיינתי בתקשורת וסיפרתי עליהם", אומרת דיבקר. "כשנעם ועלמה חזרו מאוד שמחתי. זה הקל מאוד על כולנו. אבל אנחנו לא שוכחים שגם אבא שלהם, דרור, עדיין נמצא בידי החמאס. אני קוראת להחזיר אותו ואת כל החטופים".
8 צפייה בגלריה
מחכים להשבתו של דרור. הילדים עלמה ונעם חזרו אחרי 50 יום בשבי, יונת נרצחה ב-7 באוקטובר
איך הגעתם להחלטה לפתוח מחדש את "עיונה"?
"חזרנו לפעילות לפני כשלושה שבועות. לנגרייה לא נגרם נזק במתקפה והיא הייתה כמעט כמו שהשארנו אותה. הנגרים מאוד רצו לחזור לעבוד וגם למשפחה של יונת ז"ל היה חשוב שנקים את הנגרייה מחדש. רצינו להמשיך את המורשת שלה וגם הרגשנו מחויבות לייצר את הרהיטים שהוזמנו לפני המלחמה. אני עובדת מרחוק מהמלון בים המלח שאליו פינו אותנו, והנגרים ומנהלת התפעול חזרו פיזית לנגרייה בקיבוץ. יש פחד לעבוד בבארי בגלל המצב, אבל כולנו חדורי משימה - להחזיר ליונת את הנגרייה ולהמשיך את העסק למענה".
לדברי דיבקר, יש הזמנות פתוחות רבות, ולאחר שהצוות ישתלט על העבודה, "עיונה" תיפתח להזמנות חדשות של רהיטים מעוצבים. "אנחנו מתכננים להמשיך ולייצר את הריהוט שיונת עיצבה ותכננה. אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד מבחינת עיצובים חדשים. חשוב לנו לשמור על הרוח ועל הסגנון של הריהוט שהיא עיצבה, ואנחנו משתדלים להיות רגישים למורשת של יונת. הדלת שלנו בנגרייה תמיד פתוחה למשפחה שלה", היא מוסיפה.
איך הלקוחות הגיבו לבשורה ש"עיונה" חוזרת?
"הלקוחות חשבו שהנגרייה אבודה, והם מאוד שמחו והתרגשו לשמוע שאנחנו חוזרים. בימים הראשונים לפתיחה המחודשת העובדים פנו אליי עם כל מיני שאלות, ובאופן אוטומטי אמרתי שאני צריכה לבדוק עם יונת ולהתקשר אליה. עוד לא עיכלתי את מה שקרה. אבל אני אופטימית לגבי העתיד של 'עיונה' ואני מקווה שיונת גאה בנו".
