לפני שנתיים פנו בני זוג אל המעצבת לילך מורבר עם בקשה לא שגרתית: לתכנן ולעצב עבורם בית שבנוי כולו ממכולות מתכת. מורבר חובבת האתגרים נרתמה למשימה והתמודדה תוך כדי תנועה עם היתרונות והחסרונות של בנייה שכזו. התוצאה – בית בן 250 מ"ר שהורכב משמונה מכולות בגדלים שונים על פני מגרש בן שני דונם מלאים בנוף ירוק ופסטורלי.
"בית מכולות זה לאמיצים בלבד", אומרת המעצבת בחיוך. "זה פרויקט שלא מתאים לבעלי לב חלש, בעיקר משום שלא מדובר בבטון ובלוקים. חוסר הניסיון בבנייה כזו בישראל משמעו שצריך למצוא אנשי מקצוע שמכירים את התחום. הפרויקט הזה דרש המון מחקר וסבלנות, אך היום בעלי הבית מעידים שהיו עושים זאת שוב – למרות כל האתגרים שבדרך".
הבית המסקרן, כאמור, מורכב משמונה מכולות בסך הכל, שהגיעו שהונחו על יציקת בטון. שלוש מכולות שפורקו מפיאותיהן מרכיבות את החלל הציבורי, וכוללות מטבח, פינת אוכל וסלון. מימין לחלל הציבורי חוברו שתי מכולות המתפקדות כשתי יחידות מגורים, האחת לבת הצעירה והאחת להורים; ומצד שמאל שתי מכולות נוספות – חדרם של הבן והבת הבוגרים. לחלק הבית האחורי הוצמדה מכולה נוספת, קטנה יותר, שחולקה לשירותי אורחים ולחדר הכביסה הביתי.
"זה פרויקט שלא מתאים לבעלי לב חלש, בעיקר משום שלא מדובר בבטון ובלוקים. חוסר הניסיון בבנייה כזו בישראל משמעו שצריך למצוא אנשי מקצוע שמכירים את התחום. הפרויקט הזה דרש המון מחקר וסבלנות, אך היום בעלי הבית מעידים שהיו עושים זאת שוב – למרות כל האתגרים שבדרך"
"ביקשנו שכל ילד קיבל יחידה משלו, כולל נישת ארונות וחדר רחצה", מספרים בעלי הבית בריאיון. "הכוונה הייתה לאפשר להם מקום משלהם, מתוך כוונה שלא יעזבו את הבית במהרה". כדי לאפשר פרטיות לילדים, כל יחידה תוכננה עם כניסה חיצונית, שמאפשרת גם מגורים עצמאיים, כל יחידה כוללת גם הכנה למטבחון.
שני צדי המטבע
לדבריה של מורבר, היתרונות המרכזיים בבנייה יוצאת דופן שכזו הם רבים: המחיר שמוזיל כמעט בחצי את העלויות ("עבודות המסגרות והבידוד מייקרות את הבנייה ומוסיפות סכום ניכר לתקציב"); הבנייה המהירה ("הקמת בית ממכולות ארכה כשבעה חודשים מרגע הגעת המכולות לשטח, כמחצית הזמן מבניית בית קונבנציונאלי"); השימוש האקולוגי בחומרים קיימים ("כמעט שלא נשארת פסולת מבנייה שכזו"); ולבסוף - עמידות לרעידות אדמה ("בבית כזה לא קורה כלום. מכולה מברזל לא יכולה להתפרק ולהתמוטט"). יוצא דופן בהקשרים אלה הוא הממ"ד – חובה בכל בית חדש בישראל על פי החוק – שהוכן מראש והוצמד אל הבית מצדו האחורי.
עם זאת, התוצאה המרהיבה לא הגיעה בלי כמה אתגרים. "מידות המכולה יכולות להיות חיסרון", מספרת מורבר. "רוחבה של מכולה סטנדרטית הוא 2.40 מטרים על 12 מטרים אורך, וגובהה 2.68 מטרים. אלה מידות שבהחלט יכולות להגביל את התכנון. לרוב, מי שבונה בית פרטי רוצה תקרה גבוהה, לפחות של שלושה מטרים, ובבית כזה, אם יוצרים הנמכת גבס מקבלים תקרה של דירה רגילה ולא של בית פרטי. מהסיבה הזו הוחלט לוותר על הנמכות גבס ולהישאר עם תקרת המכולות המקורית שעברה הליכי איטום ובידוד בחלקה החיצוני".
חסרון נוסף שמציינת המעצבת הוא המחסור בבנייה שכזו בישראל. "כשאין הרבה תקדים לבניית בתים ממכולות, את עשויה להרגיש לבד במערכה כשאת צריכה להתמודד עם אתגרי בידוד, למשל. הצלחנו למצוא מהנדס שבנה בעבר בית בחולון שמשלב גם בטון וגם מכולה, אך זה לא המקרה כאן. הבית הזה הוא כולו מכולות. האתגר המרכזי כאן הוא ההיתכנות האקלימית של מבנה כזה בישראל. טמפרטורה בתוך מכולת ברזל יכולה להגיע ל-50 עד 60 מעלות צלזיוס. במהלך העבודה היו ימים שלא יכולנו לגעת בקירות החיצוניים בגלל שהם הגיעו לטמפרטורה מאוד גבוהה. צריך היה בידוד כפול, גם פנימי וגם חיצוני, גם תרמי וגם אקוסטי באיכות הגבוהה ביותר. הבידוד הוא סעיף מאוד יקר בבנייה של בית מכולות. הוא נעשה בבית הספציפי הזה על הגג וגם בקירות החיצוניים והפנימיים, והיה שימוש בצבע מיוחד ובגבס במקומות מסוימים".
מה היה האתגר המורכב ביותר?
מורבר מצביעה על דלת המטבח שיוצאת לחצר האחורית. "יש אפס מקום לטעויות", היא מסבירה, "כשאת קונה מכולות באחד הנמלים בארץ, הם צריכים לקבל ממך חוברת עם חיתוכים מדויקים שאת תרצי במכולות שלך. אין דרך לתקן חיתוך לא נכון. זה לא גבס או בלוקים. אי אפשר לשבור קיר, קשה לפתוח או לסגור חלון. אין גמישות. קשה לבצע תיקונים בדיעבד. הכל חייב להימדד מראש, להיות מתוכנן ומוקפד. כמעצבת הפרויקט, הגשתי להם חוברת חיתוכים והם ביצעו אותם במדויק בכל מכולה. בסופו של דבר היה חלון אחד במקלחת שלא הגיע עם המידות הנכונות. הגיע לכאן איש מקצוע שעשה ריתוכים כדי להרחיב אותו פה בשטח".
אלמנט מעניין נוסף שמצביעה עליו המעצבת הוא דלתות המכולות המקוריות, שנצבעו ונותרו פתוחות בחצר הגדולה – אך יכולות גם לסגור את הבית הרמטית בעת הצורך. "גם אסתטית זה נהדר, אני אוהבת את הנראות של הדלתות הגסות. השארתי על הדלתות את המדבקות עם המיספור של כל מכולה כדי לייצר עיצוב אותנטי. לא צריך להסתיר כלום".
יחידות נוף
הנוף הפתוח אל השדות הוא חלק בלתי נפרד מבית המכולות היפהפה, שחזיתו המערבית, העשויה פרופיל בלגי וזכוכיות, מכניסה את החוץ הירוק פנימה. התוצאה המרגשת מייצרת באופן הרמוני חיבור בין עיצוב תעשייתי שמצליח להיות חם, לבין הטבע הפראי. הכניסה מתבצעת דרך דלתות זכוכית רחבות, ומובילה אל חלל ציבורי ענק שבו, כאמור, נמצאים מטבח פתוח, פינת אוכל וסלון הפונים אל הנוף הירוק. תעלת מיזוג חשופה ועמודי ברזל מעטרים את החלל התעשייתי. "גודל ומבנה המכולה הוא צר, אבל בזכות חיבור שלוש המכולות שמרכיבות את החלל הציבורי, דחפנו את הגבולות אל הקצה", מסבירה המעצבת.
המטבח מורכב משורת ארונות גבוהים עם אחסון למיקסר, טוסטר וכלי זכוכית, ומולו אי גדול עשוי קוריאן, המשמש גם משטח עבודה עם כיריים גדולים ותנור מקצועי. האי כולל גם בר ישיבה לשמונה אנשים, שמולו הוצב מסך טלוויזיה בגודל בינוני המיועד לסועדים ולמבשלים כאחד. "בעלת הבית היא בשלנית מחוננת, וביקשה גם אזורי בישול ועבודה גדולים וגם הרבה אחסון", מספרת מורבר.
פינת האוכל מוקמה במרכז החלל, ובה שולחן אבירים בצבע ווש לבן שחושף את טקסטורת העץ, מוקף בכיסאות בהירים. מול שולחן האבירים שנקנה ב"פנטהאוז רהיטים" עומדת קונסולת אירוח לקפה ואלכוהול, פריט שזרקו השכנים ושופץ, והוא חלק מתפיסת העיצוב של המעצבת ("לא מוכרחים לקנות יקר, אני אוהבת למצוא רהיטים ישנים ולשפץ אותם").
הסלון הוגדר מלכתחילה כפינת ישיבה חמה ומשפחתית, ולא כסלון קישוטי מעוצב. "זו משפחה מאוד משפחתית ומחוברת שאוהבים לשבת בסלון ביחד מדי יום. לכן נבחרו ספות רחבות ונוחות – ארבעה מושבים, שניים ויחיד – שאפשר באמת להיזרק עליהן", אומרת מורבר. מול הספות שולחנות עגולים, ועל הקיר שממול טלוויזיה ענקית ומערכת מדפים של ״סטרינג״, מותג שבדי שמוכר יחידות מדפים מודולאריות ("המערכת הגיעה באפור בהיר שהסתדר עם האפור שלנו במדויק"). בפינת הסלון נפתח חלון שמציע אור ממזרח, נוסף על קיר הזכוכית המערבי.
חדרו של הבן הגדול – המכולה האחרונה בשורה הצפונית – הוא היחידי שאין לו דלת פנימית שמחברת אותו אל שאר הבית, אלא כניסה חיצונית בלבד לבקשת הוריו. בתוך החדר, וילון אטום שמפריד בין חלל האירוח הקטן לפינת השינה.
מקביל אליו הוא חדרה של הבת הגדולה. שם מוקמו יחידת אירוח, פינת שינה, נישת ארונות פתוחים וחדר רחצה קטן. לבת תוכננה כניסה חיצונית מהחצר הפנימית, ונוסף עליה דלת זכוכית שיוצאת לחצר הגדולה שכוללת שולחן וערסל ("היא אוהבת ללמוד לפעמים בחוץ, מול הנוף"). חדרה של הבת הצעירה, הצמוד לחדר השינה של ההורים בקצה השני של הבית, מוקם בחזית הבית. זאת כדי לאפשר להורים פרטיות בחדר אחורי. בכל החדרים צבעוניות דומה, אפור בהיר, למעט חדר הרחצה הלבן לגמרי של הבן.
סוד הצבע האפור
הצבעוניות האפורה-בהירה של המבנה אולי נראית עניין פעוט, אך מורבר מספרת שמדובר באלמנט מהותי שמעניק לחלל את ייחודיותו. "לקח לי זמן לשכנע את בעלי הבית לנטוש את העיצוב הלבן שבדרך כלל מלווה את הפרויקטים שלי. במכולה צבע לבן עשוי לשוות למקום מראה 'משרדי', זול ופשוט מדי, ולכן בחרתי בגוון אפור בהיר מאוד. כיוון שרציתי לשמור על אחידות סגנונית ועל גוון הרמוני, הצבע מלווה את כל הקירות החיצוניים והפנימיים, את התקרה, הרצפה, הנגרות והפרופילים הבלגיים. כולם באותו מספר צבע".
עוד מספרת מורבר שאלמנטים קטנים אך משמעותיים עשו את ההבדל, והצליחו להפוך מכולות ברזל קרות לבית חמים ואינטימי. "מראש נבחרו לחלל הציבורי ולחדרים וילונות אטומים שמשמשים גם סוג של בידוד ושיכולים לייצר פרטיות. כדי לשמור על השפה הנקייה של המבנה, מבפנים ומבחוץ, ויתרתי על דלתות עץ בתוך הבית, ונשארתי עם דלת אלומיניום צבועה יפה, כי דלת מפרופיל בלגי עולה הון, ודלתות עץ עם משקופים בולטים הן לא השפה של הבית".
המאמץ לשמור על מראן של המכולות נקי ככל הניתן, הביאו את מורבר לבצע בחירות עיצוביות מיוחדות נוספות. "ויתרתי על תריסים פנימיים ובחרתי בזכוכיות עם פתרונות להצללה, כדי לא לעבות שלא לצורך את הקירות החיצוניים ולשמור על המראה האותנטי של החומר. במכולה קשה יותר להתקין אלומיניום, ולכן הלכנו על פרופיל בלגי בכל הפתחים והזכוכיות נותרו כפי שהן. כדי לייצר הצללות בתוך הבית, נבחרו ווילונות בהירים מבד שהוא גם בעל מראה קליל אבל גם אוטם באופן מלא את הפתחים. רק בחדר השינה של ההורים, שיש בו חלון לכיוון דרום, ונכנס ממנו אור רב, התקנתי תריס חיצוני. בפרגולה של החצר נבנתה רשת מיוחדת שעוצרת גשם ושמש אבל לא חוסמת אור לגמרי. הדרך שלי לשבור את המראה התעשייתי ולהעניק לו יותר חום הייתה לשבץ בבית ובחצר רהיטים ישנים ששופצו".
מה הפינה האהובה על בני הבית?
"הסלון. הם מאוד אוהבים לשבת בו ביחד כולם. מרחב נוסף הוא החצר. בעלת הבית ביקשה פרגולה ענקית כי הם ממש חיים בחוץ, והיה לה חשוב לייצר אזורי אירוח רחבים שעושים כבוד לנוף. במקביל, היא מגשימה לעצמה בימים אלה חלום של מטבח חוץ מושקע בצד הדרומי של החצר".
