אם אתם חושבים שאתם סובלים מקשיי קשב וריכוז - אתם כנראה צודקים. מחקר שבוצע ב-2015 מטעם מייקרוסופט וסוקר במגזין Time, מצא שהיכולת שלנו להישאר ממוקדים בדבר מה לאורך זמן התקצרה מאז תחילת שנות ה-2000 בשליש, ועומדת כיום על 8 שניות. תתפלאו לדעת שגם לעיצוב הבית ובפרט לנוכחותם של צמחים בו, יש קשר לכך, במיוחד בתקופה הנוכחית שבה מרבית העבודה מתבצעת בתוך החלל הפרטי שלנו.
כדי להחזיר לעצמנו את היכולת להתרכז, הן בעבודה או בלימודים והן באנשים שמולנו ובנו עצמנו, עלינו לאמן את "שרירי הריכוז". מחקרים של הקולקטיב האמריקאי Flow, שחוקר את הריכוז האנושי מבחינה התנהגותית ונוירולוגית, מראים שהריכוז שלנו פועל במחזורים, ולכן מומלץ שלא להמשיך יותר משעה וחצי או שעתיים של עבודה. גם אם נראה לנו שאנחנו בשיאו של "גל" ריכוז, ושהפסקה רק תעצור לנו את אותו Flow, נמצא שעבודה ממושכת מעייפת את המוח והופכת אותנו לפחות יעילים. כך, באופן פרדוקסלי, בשביל להתקדם אנחנו צריכים ללמוד לעצור.
המלצת המומחים היא לסיים מחזור "פלואו" בהפוגה יזומה שבמסגרתה אנו מבצעים פעילות אקטיבית כלשהי, שאינה מחשבתית. עם זאת, הפעולות הכמעט אוטומטיות שלנו כמו צפייה בטלוויזיה או גלילה ברשתות החברתיות בסמארטפון, אינן נחשבות לכאלה. מה כן נחשב לכך? ניחשתם נכון - טיפול בצמחים הביתיים. צמחים מספקים פעילות הפוגתית מושלמת לקום אליה: היא מתרחשת לרוב בעמידה ובתנועה, מייצרת נוכחות בהווה ומפעילה את החושים. נמצא שחוש המגע במיוחד מעודד מצב רגיעה, וכל זאת מבלי להזכיר אפילו עולם שלם של מחקרים שמראים שלצמחים בסביבת העבודה והלימודים יש השפעה על ריכוז והיעילות שלנו.
עיצוב במחשבת תחילה
ויתור על גירויים כמו טלוויזיה והכנסת צמחים לסביבה הפרטית הם חלק מהאלמנטים הרבים שמרכיבים את תנועת ההאטה, שמבקשת להוביל שינוי באופן שבו אנחנו משתמשים במשאב היקר ביותר בחיינו - הזמן. "תנועת ההאטה החלה עם מזון איטי בשנות ה-80 באיטליה, ומאז שלחה ידיים לכל תחומי החיים, בהם עבודה איטית, צריכה איטית וגם עיצוב איטי", מספר עמית נויפלד, מחבר הספר "היסטוריה של מהירות" ועורך אתר תנועת ההאטה slow.org.il. "המשותף לכל התחומים האלה הוא הדגש שיש לשים על התכוונות ומחשבת תחילה, במטרה למקסם הנאה, יעילות וסיפוק, שימושיות, נוחות וקיימות וכמובן נוכחות".
"בית איטי הוא כזה שמעוצב באופן שמעודד נוכחות ויצירת קשרים אנושיים, עם בני המשפחה ועם החברים המתארחים", מסביר נויפלד. "עיצוב של בית איטי ישים את הדגש על מקסום השטחים המשותפים, כמו המטבח, הסלון, חלל העבודה או המשחקים, על חשבון החדרים הפרטיים. בנוסף, הוא ישתדל ליצור חללים פתוחים עד כמה שניתן כדי לעודד תקשורת, וכמובן יסיט הצידה את שודדת הזמן הראשית בבית - הטלוויזיה, למרות שהיום קל מתמיד לברוח גם למסכים הקטנים של הטלפונים הניידים.
"ריהוט חוסך מקום שמשרת כמה פונקציות, יכול לשרת גם הוא את העיצוב האיטי, שמתכתב עם התפיסה המינימליסטית אך אינו מחוייב לה. העדפה לריהוט וחפצים מיד שנייה אף היא חלק אינטגרלי מעיצוב איטי, לפחות לתפיסתי, שכן קיימות היא ערך מהותי לגישה. כל אלה משרתים את המהות של העיצוב האיטי, שהיא לבטל הסחות דעת מיותרות ולעודד אותנו להיות נוכחים יותר בהווה, לחזק קשרים אנושיים ולהיות אנשים קצת יותר מאושרים".
לדבריו של נויפלד, עצם הפעולה של עיצוב הבית והתהליך המתלווה אליה, עשויה לגלם את עקרונות ההאטה. "תהליך של עיצוב איטי דורש מאיתנו להשתהות, לחשוב היטב על הפונקציות שהיינו רוצים שכל חלל בבית ימלא, וכיצד אנחנו יכולים לתכנן אותו בצורה מיטיבה עבור מטרות אלה. מחשבה דומה מופנית גם לחפצים שאנחנו בוחרים להכניס הבית, ולמטרות שהם אמורים לשרת".
המוקד החדש בבית
יותר מכל אקססורי אחר לבית, צמחים לרוב יהיו הבחירה המקיימת ביותר לעיצוב, שגם מאלצת אותנו לעצור ולהשתהות. כאמור, עבודת הטיפול בצמחים מרחיבה את מגוון מנחי הגוף, ועל רקע אורח החיים היושבני שרבים מאיתנו מאמצים - מדובר בעיסוק שמכניס לשגרת החיים שלנו הפעלת שרירים נשכחים ומגע בטקסטורות מגוונות, ובו זמנית שואב אותנו אל הכאן והעכשיו. הפעולות שבעבודה עם צמחים הן לרוב רפיטטיביות ומשאירות את תודעתנו במצב ציפה. הרהורים יופיעו כעננים, אך יתפוגגו מיד כשתשומת לבנו תופנה אל כתם לא מזוהה, ניצני עלה חדש או סימני צמא בצמחים שלנו.
כשאנו מלווים צמחים אנו מתרגלים עקביות. עידן הסחות הדעת גורם לנו להשאיר הרבה דברים פתוחים, אולם הצמחים מזכירים לנו מהו טיפול יומיומי. כל עלה מצהיב הוא תזכורת לטיפול, ולאורך זמן אנחנו מתרגלים כך מסירות והמשכיות. כשהצמחים שלנו גדלים ומתארכים הם מזכירים לנו כמה התמדנו והשקענו - לא ידענו שאנחנו כאלה. כשאנו שוהים בחלל עם צמחים אנו מתקשרים איתו ומקיימים אותו. החלל הופך להיות ישות חיה, ומעצם הטיפול בו אנו מפתחים איתו מערכת יחסים. צמחים הם מדיום בין האדם לבית, בין החי לדומם, מחיים את החלל ומאיטים את בני האדם החיים בו.
אולי מדברת אליכם ההמלצה של נויפלד להיפטר מהטלוויזיה, או לפחות להעביר אותה למקום פחות מרכזי בבית (רק לא לחדר השינה!) כדי להשקיע את זמנכם בפעילויות משמעותיות יותר, וגם בכדי להוריד את קצב הגירויים ורמת הסטרס העולה כתוצאה מהם. אך אם הסלון בנוי סביב הטלוויזיה, תעלה השאלה - מול מה נשב? ובכן, צמחים הם תחליף נהדר ויכולים להיות מוקד הסלון. מגוון הצבעים והסוגים שלהם מעודדים שיחה ועניין, בדיוק כמו פריטי אמנות. זאת ועוד, צמחים מעודדים חליפין - המבקר בביתכם יכול לצאת עם פיסה ממשית מהביקור, ייחורים. מזכרת זו עשויה ללוות אותו עוד שנים רבות ולהפוך לחלק מביתו.
מבחינה עיצובית, צמחים גם מכניסים גוונים, טקסטורות וצורות אורגניות שלא קיימים בפריטי עיצוב אחרים. כך, ניתן להכניס עניין לחללי הבית אך גם לשמור על שקט ויזואלי שמיטיב עם השוהים בהם. מלבד זאת, צמחים מבטיחים מראש השתנות - כל עונה נראית קצת אחרת, ומכיוון שצמחים הם ניידים, גם שינוי מקום לצמח, פירוק וחיבור מחדש של מקבצי צמחים, או פיצול צמחים והוצאת ייחורים - יכולים לספק את הצורך בשינוי עיצובי וברענון.
לבסוף, הצמחים בביתנו משפיעים על חיינו גם מחוץ למרחב הביתי. שלב נפוץ בקרב מגדלי צמחים חדשים הוא גילוי מחדש של הסביבה החיצונית והרחוב. כל הליכה הופכת דומה מעט יותר לשוטטות איטית, סקרנית יותר ומתבוננת. אתם יכולים למצוא את עצמכם מזהים צמחים ברחוב ואף חומדים ייחורים (עשו זאת במידה סבירה). ייתכן שתידהמו שאף פעם לא הבחנתם במגינית ששתולה לכם מתחת לבניין עד שלא רכשתם אחת כזו לבית; שלא תבינו איך האלוקסיה עושה אצלכם דרמות אבל צומחת פרא בחצר של השכנים; או תתפלאו איך הפוטוס שאמרו לכם שלא יכול לחיות בשמש – גדל פרא על עץ בשמש מלאה.