בשנת 2018 קנו בני הזוג חגית וחגי מורבסקי מגרש פינתי ששטחו 340 מ"ר בחלקה המערבי של אבן יהודה. לשניים חברת בנייה והם שותפים גם במפעל לזכוכית – שתי עובדות שהפכו אותם למעורבים במיוחד בפרויקט שיהפוך להיות ביתם, ושיחקו תפקיד מכריע בתוצאה הסופית.
"כבר בתחילת התהליך אמרה לי בעלת הבית שהיא שותפה במפעל זכוכית ויש לה אפשרות להשיג זכוכית במחירים נמוכים", מספר רון שינקין, בעל הסטודיו לעיצוב ואדריכלות שתכנן את הבית. "מכאן נולד הקונספט האדריכלי: שתי פלטות בטון גדולות שנתמכות בידי עמודים וביניהן קירות עשויים מזכוכית. בעצם, הבית עטוף בזכוכית, והקיר היחידי הוא זה שמשותף עם הבית השני במגרש הדו-משפחתי".
הבית מחולק לשלוש קומות. קומת מרתף בת 106 מ"ר, בה שתי דירות סטודיו קטנות שבהן מתגוררים שני ילדיהם הבוגרים של בני הזוג – בת אחרי צבא ובן חייל. לכל אחד מהם חדר רחצה משלו וחצר אנגלית קטנה ופרטית. באחת החצרות מסתתרת הפתעה: חלון פרספקס עבה מחבר בין החצר לבין הבריכה, כך שאפשר לראות מהחדר ומהחצר הצמודה לו את מי ששוחה במים.
בקומת הקרקע נמצאים הסלון, המטבח ופינת האוכל. כאשר עולים מקומת הקרקע לקומה הראשונה עוברים דרך חדר משפחה שממוקם במחצית הדרך, מעל לחניה. ולבסוף, בקומה הראשונה, חדרו של הבן הקטן, בן 15, וחדר הורים גדול. שטחן של שתי הקומות העליונות של הבית הוא 220 מ"ר.
במורד המדרגות אל המרתף נמצאים שירותי האורחים, שהעיצוב שלהם שונה במובהק מזה של יתר הבית. "כאן, בעלת הבית רצתה לעשות משהו שונה", מסביר שינקין. "היא רצתה לתת תחושת חופש, כמו בחוף ים, ולכן בחרנו לחפות הכול בעץ ממוחזר. בגלל שהשירותים מעט מרוחקים מהחדרים האחרים זה מתקבל היטב, כהפתעה חיובית".
ככלל, מעיד שינקין, בעלת הבית מילאה תפקיד מרכזי וחיובי בעיצוב. "יש לה כמיהה מאוד גדולה לעיצוב", הוא מספר. "היא הייתה שותפה עיקרית בתכנון ובעיצוב הפנים של הבית לכל פרטיו. זה לא שהיא קיבלה מאיתנו תוכניות ואישרה אותן, אלא היא ממש השתתפה בצוות המתכנן, בחרה הכול בקפידה איתנו ביחד. בחלק מהמקרים היא אפילו הביאה רעיונות ואנחנו הצלחנו להכניס אותם לתוכנית האדריכלית. בכלל, הבית הזה לא היה קורה עם לקוחות אחרים וגם לא עם משרד אחר. נוצר בינינו חיבור מצוין שהצמיח את כל הפרויקט. לפני הבנייה היינו בקשר חברי עקיף מאוד, ותוך כדי הבנייה נעשינו חברים טובים, קשר שנמשך עד היום".
חומרים במקום צבעים
המראה הייחודי של הבית בולט כבר מהרחוב, ומשתלב היטב עם הבית הצמוד. הדמיון בגוונים של הבתים הצמודים, מסביר שינקין, אינו מקרי: "תוך כדי הבנייה, השכן – שאת ביתו תכננה האדריכלית חיה מסינג שגם הגישה את התוכנית האדריכלית של שני הבתים – ראה איך הבית שלנו מתקבל וביקש מהקבלן שלו להעתיק את הצבעים אליו", מספר שינקין. "מבחינתי זו אחת המתנות שקיבלתי מהשכן, שהפך את המראה כולו לאחיד יותר, גם אם החומרים שלו אחרים".
את הצבעים שהשכן התאהב בהם מתאר שינקין כתוצאה ולא כסיבה. "בחרנו חומרים, לא צבעים", הוא מסביר. "צבעי הבית הם הצבעים של הבטון, שלא הוספנו לו פיגמנט. הרצפה עשויה מעץ אלון אמיתי. בחוץ יש דק במבוק טבעי. דלת הכניסה, המדרגות שבתוך הבית והגדר עשויים מברזל לא צבוע, אלא רק מעט חלוד ועם שכבה של לכה. גם הצמחייה לוקחת חלק משמעותי בפלטת הצבעים".
29 צפייה בגלריה
ספרייה בצבע שחור בקומה הראשונה מהדהדת את גרם המדרגות ותעלת המיזוג בקומת הקרקע
(צילום: עמית גושר)
לצבעיהם הטבעיים של החומרים נוספו מטבח צבוע בשחור, והקיר שמפריד בין הבית לבית השכן שכוסה בטיח "קצת מרוט ומשופשף", כדברי שינקין, כדי ליצור הבחנה בולטת בינו לבין הבטון הישר והחלק. במטבח הפונקציונלי, שצורתו צורת האות ח', חלון גדול מאוד שדרכו מוציאים אוכל וכלים אל החצר. מעל לתנור מדף תבלינים גדול משולב במראה, שנולד כתוצאה מבקשתה של בעלת הבית לשלב מראה במטבח.
ככלל, עיצוב הפנים מאופיין במינימליזם. "מההתחלה הגדרנו כולנו, בני המשפחה וגם הצוות, שהעיצוב יהיה נקי ומדויק", מספר שינקין. "כל פרט שנכנס לבית עבר את האישור של כולנו. אפילו מכונת הקפה לא נבחרה כלאחר יד, אלא שופצה על ידי בעל הבית. היא זכתה למיקום מאוד מרכזי בבית, מאחוריה עמוד בטון חשוף ויפה ולפניה שולחן בר מוארך מעץ מושחר שאליו מסבים כששותים את הקפה של הבוקר. ארוחות גדולות יותר הם אוכלים בפינת האוכל שצופה לבריכה או בשולחן שבחוץ, בחצר".
תעלת מיזוג חשופה, שיוצאת מהמזגן המרכזי שיושב באחד הארונות במטבח, בולטת בחלל המרכזי של הבית, וכמוה גם הקמין. "בעל הבית רצה קמין ותהינו לאן כדאי לכוון אותו, אם לסלון או לחלל העיקרי", מספר שינקין. הבעיה נפתרה על ידי שימוש בקמין שניתן לסובב סיבוב על צירו סיבוב של 360 מעלות.
מרפסת היקפית שקופה
האלמנט הבולט ביותר בבית הוא הקירות, או יותר נכון – היעדרם, והחוץ שנכנס פנימה דרך הוויטרינות הענקיות, חלקן נפתחות ואחרות קבועות במקומן. "אין בבית תריסים או צלונים, אלא וילונות חשמליים שמחוברים למערכת של הבית החכם", מסביר שינקין. "בעצם יש כאן שני סוגי וילונות, וילונות שקופים וגם וילונות האפלה. בנוסף, לזכוכיות יש מסנני קרינה, והצמחייה שגדלה מסביב יוצרת צל טבעי. אלמנט אחרון שתורם להצללה בבית הוא העובדה שקירות הזכוכית לא מחוברים בקצה פלטות הבטון, אלא נסוגים אחורה מהקצה למרחק של בערך מטר וחצי. המרחק הזה יוצר מראה של פלטות בטון מרחפות, מצל על הזכוכיות וגם יוצר מרפסת מסביב לכל הקומה הראשונה. האמת היא שהמטרה של המרפסת הייתה בעיקר הצללה ולא חשבתי שישתמשו בה הרבה, אבל בסופו של דבר בני המשפחה מאוד נהנים ממנה".
29 צפייה בגלריה
ירידה נוספת אל המרתף ואל חדריהם של הילדים הגדולים, דרך הגינה הירוקה
(צילום: עמית גושר)
המרפסת ההיקפית צופה אל החצר הירוקה, אל הבריכה, אל השדות שמסביב ואל הגדר יוצאת הדופן, שמורכבת מפלטות ברזל מכופפות שכל אחת מהן מחוברת בפני עצמה אל חומת בטון נמוכה. "החלק המערבי של הבית פונה לשדות של קוצים ושל תותים. זה אזור שעוד לא הופשר לבנייה אבל בעתיד זה אמור להשתנות, ותכנון הבית לוקח את האפשרות הזאת בחשבון", מסביר שינקין. "ברוב שטחה של קומת הקרקע, הבית מתכנס לתוך עצמו ומה שרואים מהוויטרינות זה את הצמחייה בחצר הבית, ולא את הנוף שמעבר לה".
29 צפייה בגלריה
הגדר מסביב לבית מורכבת מפלטות ברזל מכופפות המחוברות אל חומת בטון נמוכה
(צילום: עמית גושר)
בחדר השינה המרווח של ההורים בולטת צורת איקס גדולה מאחורי המיטה. "זה בית פינתי שהכול בו קטן יחסית, והפינה בקומה התחתונה הייתה הכי מתאימה ליציאה אל החצר", מסביר שינקין. "אם היינו שמים שם עמוד, זה היה הורס את כל הפרויקט. בחרנו להוריד את העמוד ו'שילמנו' על זה באיקס הזה מברזל, שתורם ליציבות המבנה וגם מוסיף לחדר אלמנט יפהפה. את חדר הרחצה שלהם מיקמנו כך שכולו חלונות. הם סגורים ברפפות הצללה שלרוב מוטות כלפי מעלה, כך שמי שנמצא בפנים זוכה לפרטיות מלאה אבל מקבל המון אור וחוויה ייחודית".
"בית כזה הוא אתגר ביצועי גדול מאוד", מסכם שינקין. "בגלל שהבטון נותר חשוף וללא טיח צריך לתכנן מראש את התאורה, החשמל והאינסטלציה לפרטי פרטים – כי אי אפשר לחצוב אחר כך בקירות כדי להעביר חוטים וכבלים. את כל אלה הכנסנו לתוך יציקות הבטון הדקות בתכנון מאוד מאוד מפורט. אתגר נוסף היה לשמור על השלד בשלב הבנייה, כי אחרי שיצקו את הבטון נותרה עוד חצי שנה של עבודה ובנייה. עטפנו את העמודים, שמרנו מאוד על התקרות, והצלחנו בתכנון מפורט ובעבודה קפדנית ליצור כאן בית יפהפה ויוצא דופן באמת".
