חברת התרופות הבריטית-שבדית אסטרהזניקה (AstraZeneca) השיקה מרכז מחקר חדש בתכנונם של צמד האדריכלים זוכי הפריצקר ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (Herzog & de Meuron). למרבית הישראלים מוכרת החברה הבינלאומית בעיקר בשל חיסון הקורונה שפיתחה במקביל לפייזר ומודרנה, אך זו מפתחת תרופות בתחומים נוספים כמו אונקולוגיה, מחלות נדירות ומחלות לב וכליות. במבנה החדש והייחודי שלדברי החברה כולל את הטכנולוגיה המתקדמת והעדכנית ביותר בתחום התרופות, ועלותו מסתכמת בלמעלה ממיליארד פאונד (1.3 מיליארד, ליתר דיוק) עתידים לעבוד מדי יום כ-2,200 חוקרים ומדענים.
מבנה המחקר הנוצץ ממוקם בקמפוס הביו-רפואי של קיימברידג' (Cambridge Biomedical Campus) בסמוך לחברות תרופות נוספות, בתי חולים ומרכזים רפואיים ובית הספר לרפואה של האוניברסיטה. במבט מהיר ניתן להבחין במספר אספקטים אדריכליים שגורמים לו להתבלט מסביבתו ולתפוס את תשומת הלב. ראשית העובדה שהוא נמוך ביחס למבנים האחרים, ושנית שקיפותו של הבניין, שקו המתאר המשונן שלו מגדיר את החזית והגג.
"זהו מבנה אופקי נמוך יחסית, בן שלוש קומות, שמשקף את מה שרצו ליצור באסטרהזניקה – לא ליצור יצירה תאגידית מרשימה של חברת תרופות, אלא מבנה שישתלב בסביבה", אמר האדריכל ומנהל הפרויקט במשרד האדריכלים השוויצרי, טומיסלאב דושנוב למגזים Dezeen. צורתו הכללית של הבניין מזכירה במובן מסוים קן ציפורים – משולש בעל פינות מעוגלות שבמרכזו פתח עגול שמשמש חצר פנימית פתוחה לציבור. "רצינו לשמור במודע את הבניין נמוך כדי להבטיח שיהיו חיבורים קלים בתוכו. בגלל הצורה העגולה, זה אף פעם לא מרגיש גדול מדי", הוסיף האדריכל סטפן מרבך, שותף בכיר במשרד האדריכלים.
"תחושת רפאים של העבודה המסתורית שבפנים"
החזית המשוננת של מרכז המחקר מחופה כולה בקירות מסך שקופים, וכך נכנסת כמות מקסימלית של אור טבעי פנימה. מעבר ליתרון הפרקטי שבקירות השקופים, מספרים המתכננים שמטרתם הייתה העברת מסר. "הם (חברת אסטרהזניקה. ש"פ) רצו למקם את המדע בלב העין הציבורית, להפוך אותו לשקוף וגלוי", הסביר דושנוב. חברת התרופות ביקשה מהאדריכלים לתכנן בניין שידגיש כלפי חוץ את המחקר המדעי שנעשה בבניין במקום להסתיר אותו, כפי שנהוג בחברות מסחריות רבות. בניין שיהווה חלל מזמין לציבור.
מדובר אמנם במסר מחמם לב בהתחשב בדיון הער על מקומו של עולם המדע במציאות העכשווית, וצילומי הבניין אכן מצביעים על קשר הרמוני בין הפנים לחוץ, אך בכתבה בעיתון הגארדיאן בסוף חודש אוקטובר, שבה סיקר מבקר האדריכלות רואן מור את פועלו של משרד האדריכלים, נחשף גם צד אחר של המטבע. "אם תצלמו את המראה החיצוני של הבניין, כפי שאני עשיתי, צוות אבטחה ישאל אתכם מה אתם עושים. תיאורטית, קירות הזכוכית מובילים לשקיפות, אך לא יכולים להסגיר באמת את מה שמתרחש בתוך המעבדות. במקם זאת, תקבלו השתקפויות של השמיים המשתנים ותחושת רפאים של העבודה המסתורית ומשנת העולם שמתרחשת בפנים. הבניין הוא רק הצהרה מעורפלת המקודשת בידי העיצוב".
הבחירה לייצר מבנה נמוך שגובהו לא עולה על 20 מטר, הובילה לכך שהבניין, ששטחו מסתכם בכ-53 אלף מטר רבוע, חולש על רוב פני המגרש ומייצר חזית שמלווה את הרחוב. דושנוב מסביר שהבחירה לפרק את החזית ולתת לה מראה קטוע ומשונן אמורה להעניק תחושה של שבירת המסה המאסיבית. "הזיגזג הזה הוא פירוק נוסף של קנה המידה של הבניין כדי שלא נרגש את הגודל העצום הזה".
במבט עילי על גג המבנה, הדימוי הראשון שעולה למחשבה הוא כנראה שיניים של מסור. צפיפות ה"שיניים" מאפשרת חדירה של כמות מרבית של אור טבעי נעים לקומה העליונה ומטרתה להוביל לחיסכון אנרגטי. מחברת אסטרהזניקה נמסר לתקשורת שהמבנה מצויד בטכנולוגיות נוספות שתפקידן לייעל את צריכת האנרגיה שלו, כמו מגדלי קירור היברידיים, משאבות חום ובידוד איכותי.
מבחינת עיצוב הפנים בחרו האדריכלים לייצר הפרדה תחושתית בין המעבדות שבהן מתבצע המחקר לבין חללי העבודה ויתר הפונקציות הציבוריות, בהן מסעדה, אודיטוריום ובית קפה. בחירת החומרים מגדירה אזורים שונים בבניין כשבחללים המשותפים עיקר החומריות כולל בטון חשוף עבור הרצפות והקירות ופרטי נגרות מעץ אלון. אחד הפרטים המרשימים ביותר הוא גרם מדרגות פיסולי שמתפתל ועולה לכל גובה הבניין. לעומת זאת, במעבדות המחקר הצבע השולט הוא לבן והאדריכלים בחרו שלא לחפות ולהסתיר את המערכות התלויות על התקרה.
