הבית שבתמונות, במושב בעמק חפר, כבר היה גמור ומאוכלס לפני פרוץ המלחמה, אבל כמה תוספות קטנות הצריכו עבודה ושרטוטים של רון שינקין, בעל סטודיו לאדריכלות ועיצוב, שתכנן את הפרויקט. את העבודה הזאת הוא ביצע בהפוגות ובערבים, בתוך עזה או במקום הלינה של היחידה שלו בעוטף, לאחר שימים ספורים אחרי 7 באוקטובר התנדב לשירות מילואים.
שינקין היה בשעתו לוחם ביחידה מובחרת, אבל כבר עבר את גיל השירות במילואים. "יום-יומיים אחרי אותה שבת נכנסתי למשרד, אבל לא הצלחתי לעבוד", הוא מספר. "הגוף, המחשבות, הלב – הכול פשוט לא היה בעבודה. קרובת משפחה שלי, תמר סמט, הייתה במסיבה ונרצחה".
"יומיים אחר כך דיברנו כל הצוות מהסדיר והחלטנו שאנחנו רוצים להתנדב למילואים. ביחידה לא קיבלו אותנו בגלל הגיל – אנחנו בני 52-46 – אז החלטנו להקים יחידה חדשה. השארתי מאחוריי שני ילדים, בני 9 ו-6, את אשתי, שגם היא אדריכלית ועובדת איתי במשרד, ואת העבודה – ויצאתי. בהתחלה לא ידענו מה נעשה, רק שנתעסק בעיקר בנהיגה, ניוד והובלת ציוד. לאט-לאט גילו אותנו, ומצאנו את עצמנו יום-יום נוסעים בתוך עזה, לפעמים ברמה של חמש משימות ביום, בעיקר בלילות. המפקדים אהבו לעבוד איתנו בגלל קור הרוח והניסיון, ומהצעירים בסדיר קיבלנו את המסר שזה נותן להם השראה, לראות בני 50 שעזבו הכול ובאו להתנדב.
"דיברתי עם כל הלקוחות ושיתפתי אותם בכל מה שעובר עליי. בחודשיים הראשונים כולם היו מאוד סבלניים, אבל עם הזמן התחלתי להרגיש שהלקוחות כבר לחוצים להתקדם, ומצאתי את עצמי עושה פגישות זום עם טנקים ומאגים ברקע. ההחלטה הזאת פגעה כמובן בעבודה. הצלחנו להתנהל בצורה טובה עם הפרויקטים הקיימים, אבל לא הייתה לי אפשרות ליזום שום דבר חדש. למרות זאת, אחרי ארבעה חודשים אני אומר ברצינות שהייתי נשאר שם עוד, כמה שצריך. אבל הוחלט לשחרר אותנו.
13 צפייה בגלריה
"הצעירים אמרו שקיבלו השראה לראות בני 50 שעזבו הכול ובאו להתנדב". רון שינקין
(צילום באדיבות המצולם)
"הצלחנו להתנהל בצורה טובה עם הפרויקטים הקיימים, אבל לא הייתה לי אפשרות ליזום שום דבר חדש. למרות זאת, אני אומר ברצינות שהייתי נשאר שם עוד, כמה שצריך"
"עבר בערך שבוע מאז השחרור, כבר הספקתי לטוס ליוון כדי להתקדם עם מלון דירות בבעלות ישראלית שאנחנו מתכננים שם ולחזור לכמות בלתי נגמרת של משימות, אבל אני מרגיש שהלב שלי עדיין לא כאן. הלב עם החברים שהתגייסו איתי, עם המפונים, עם משפחות החטופים שבשבילם עזבתי הכול".
במעבר חד: פסנתר לבן, נגיעות זהב
את הבית תכנן שינקין עבור בני זוג עם שלושה ילדים – בת 11, בן 7 ובן 4. היא בעלת עסק בתחום הביוטי, והוא בעלים של חברת יזמות בתחום הבנייה שהכיר את שינקין דרך עבודתו. "כבר מהפגישה הראשונה הלקוחה רצתה עיצוב בסגנון נוטה לצרפתי-אירופי", מספר שינקין. "היא הייתה ממש עקבית לאורך כל הפגישות וביקשה גם פסנתר כנף לבן במרכז החלל. לעומת זאת, בן הזוג שלה לא ממש התחבר לסגנון, והבנו שיש לפנינו אתגר לא פשוט של גישור בין הרצונות שלהם ליצירת סגנון שיהיה מקובל על שניהם".
המגרש בן 540 מ"ר, שעליו נבנה הבית בשטח 220 מ"ר, הוא מלבני וצופה מכיוון מזרח לעבר שדה חיטה שבקצהו מטע עצי פקאן, ולכן תוכנן כך שיהיה פתוח לנוף בצד הזה. החלק הצר של המגרש הוא שפונה לרחוב, והבית תוכנן בצורת האות ו', כמלבן ארוך שבסופו ריבוע קטן נוסף. החזית של קומת הקרקע מחופה באבני לקט ארץ-ישראליות שהונחו ללא חומר צמנטי לחיבור, כך שהתקבל קיר אבנים עם חריצים עמוקים במראה מיושן. מעל אבני הלקט מפריד בין הקומות פרופיל מתכת שמקיף את הבית והופך בצידו השני לחלק מהפרגולה. פרופילים נוספים ממתכת בולטים מקיר האבן ומלווים את שביל הכניסה הבנוי מאבני בלוסטון עד לדלת הכניסה. את דלת העץ הגדולה מצאו במקרה בחנות שאליה הגיעו כדי לחפש גופי תאורה, והיה בה גם מחסן עם פריטי ריהוט ישנים מיובאים מהמזרח. בעל הבית ראה את הדלת מונחת שם והתאהב בה, והיא הועברה לנגר לשם שיפוץ ושחזור.
13 צפייה בגלריה
מגרש צר וארוך בשטח של קצת יותר מחצי דונם, גולת הכותרת היא נוף פתוח
(צילום: עמית גושר)
דלת סתרים מובילה לקליניקה
אחרי שעוברים את הדלת מגיעים למרכז החלל הציבורי. משמאל ממוקמים גרם מדרגות המטפס לקומה הבאה ושירותי אורחים שנמצאים מתחתיו, הפסנתר שעליו חלמה בעלת הבית והסלון. מימין נמצאים פינת האוכל והמטבח, שבקיר הארונות הגבוהים שלו חבויה דלת סתרים. הדלת מובילה למסדרון שלכל אורכו ארון גבוה. כאן מאוחסנים המעילים והנעליים, ובהמשך נמצא גם מקפיא נוסף. המסדרון מוביל לממ"ד המשמש כחדר אורחים, לחדר רחצה ולבסוף לקליניקה של בעלת הבית, שיש אליה גם כניסה מבחוץ.
הבית מרוצף בפרקט בדוגמת פישבון, שמגיע אפילו לממ"ד ולשירותי האורחים ומספק רקע חם לעיצוב הפנים שמבוסס באופן כמעט בלעדי על שילובי צבעים של לבן ואפור בהיר לצד מתכות כמו פליז וזהב. הסלון ממוקם בפינה הצפונית של קומת הקרקע, ושניים מהקירות המקיפים אותו עשויים מוויטרינות זכוכית גדולות אך אינם מאפשרים יציאה לגינה. לכל החלונות בקומת הקרקע נבחר פרופיל ברזל בלגי בגוון לבן שבור עם חלוקות קטנות שהיו ההעדפה של בעלת הבית. לכל ויטרינה יש וילון חשמלי מבד לבן חצי שקוף.
טלוויזיה גדולה במיוחד (100 אינץ') ניצבת על עמוד מול ספה גדולה אפרפרה. "לא היה קל לבחור את הספה", מספר שינקין. "בעלת הבית רצתה ספה מאוד מעוצבת ואולי קצת ייצוגית, ואילו בן זוגה רצה ספה שאפשר להימרח עליה. במקרה הזה בחרנו בצד הפרקטי, עם ספה נוחה לרביצה וקלה לניקוי". נוסף על הספה תלויה בסלון גם נדנדה עגולה המרופדת בשילוב צבעים של זהב ולבן. גוף התאורה העגול הותאם לצורת הנדנדה, וזוג שולחנות עגולים שמשלבים את אותם הגוונים משלימים את התמונה.
ליד הסלון ניצב הפסנתר הגדול ומאחוריו גרם המדרגות, עם מדרכי עץ מרחפים מעץ אלון הזהה לזה של הפרקט ומעקה מתכת מוזהב בעל צורה מעניינת. "כבר בתחילת התכנון דמיינו את קיר המדרגות שפונה לסלון עם חיפויים שונים מחומרים שונים, אבל לא הגענו להחלטה סופית", מספר שינקין. "החלטנו להחליט אחרי שהשלד יעמוד, והנה השלד עמד ועדיין לא הצלחנו להגיע להחלטה שכולם שלמים איתה. וכבר הגענו לשלב הגמרים, ועדיין לא הגענו להחלטה. בסוף בחרנו להשאיר את הקיר לבן ונטול קישוטים ולחכות שיגיע רעיון שכולנו נסכים עליו. ובאמת, מיד עם כניסת המשפחה לבית העלה הלקוח את הרעיון של תליית התווים לשיר החתונה של בני הזוג, 'אהבה ממבט ראשון' של אריק איינשטיין, ואלה הוכנו ממתכת בחיתוך לייזר".
התלבטו בין מטבח שחור ללבן
מעל הפסנתר תלויה תעלת מיזוג חשופה שנצבעה לבן. היא חוצה את החלל הציבורי, עוברת מעל פינת האוכל ומסתיימת בארון הגבוה במטבח, שם ממוקמת יחידת המיזוג. למטבח צורת ר', עם פס אחד של ארונות גבוהים ופס נוסף של ארונות נמוכים עם משטח עבודה עשוי גרניט פורצלן בצבע לבן עם נימים אפורים עדינים, שמטפס למעלה על הקיר עד לקו החלון הפונה לשביל הכניסה. הארונות לבנים ומעוצבים בסגנון כפרי, עם חריצים בדלתות וסרגלים בולטים, וכיור שוקת גדול היוצא קצת מקו הארונות. המקרר מוסתר בתוך הארונות הגבוהים, שבחלקם העליון דלתות זכוכית שקופה המציגות לראווה כלי אוכל לאירוח. "בהתחלה רצתה בעלת הבית מטבח בסגנון כפרי אבל בגוון שחור", מספר שינקין, "אבל בן זוגה לא היה מסוגל לעכל את זה, ואחרי דיונים הוחלט להישאר עם הסגנון הכפרי אבל לצבוע הכול בלבן, והיום היא אוהבת את הבחירה מאוד".
במקום למקם את פינת האוכל הרשמית בנפרד מהמטבח בחרו להציב במרכז החלל שולחן גדול מאוד שמשמש לארוחות היומיום וגם לאירוח בחגים. הוא עשוי ממשטח גרניט פורצלן זהה לזה של משטח העבודה במטבח, המונח על רגלי מתכת מוזהבות בצורת איקס ומוקף בכיסאות לבנים מרופדים עם רגלי זהב. למעלה תלוי גוף תאורה שעיצב הסטודיו, הבנוי מצינורות פליז ועליו כדורי זכוכית שאפשר להזיז ולכוון.
הקיר מעברו השני של השולחן עשוי משתי ויטרינות גדולות שנפתחות לפינת הישיבה מתחת לפרגולה בחצר ומאפשרות יציאה אליה. אזור הישיבה מחופה באבן בלוסטון בגוון אפור עדין שנמשכת לתוך בריכת האינפיניטי הכוללת מפל.
חזרתיות של חומרים וחדרי ילדים זהים
אחרי שעולים במדרגות לקומה הבאה מגיעים למסדרון ובו חלונות במרווחים זהים עם תריסי עץ. מהמסדרון נפתחות דלתות לחדר ההורים הגדול, לשלושת חדרי הילדים, לחדר רחצה המשרת את הילדים וחדר כביסה. בין הדלתות ממוקמות מנורות קיר שעשויות מכדור זכוכית ומוט פליז.
הדלת הראשונה מובילה לחדר השינה של ההורים וממנו יציאה למרפסת הצופה לבריכה ולשדה. הכניסה לחדר עוברת דרך מסדרון שמצידו האחד ארון גדול המעוצב בסגנון זהה לזה של ארונות המטבח, בתוספת ידיות פליז, ומצידו השני הכניסה לחדר הרחצה.
בחדר הרחצה שולבו אמבט וגם מקלחון. ארון הכיור מחופה בעץ גלי בצבע לבן עם ידיות מוזהבות ומשטח שיש. הברזים והמראות עשויים מפליז וזהב. בחלל השינה הארון ממשיך וכולל בתוכו שולחן איפור קטן. המיטה פונה למרפסת ולנוף, ומתקרת העץ הגבוהה תלוי מאוורר תקרה עם כנפיים שעשויות עץ הזהה לזה של הפרקט.
אחרי חדר ההורים ממוקם חדר הכביסה. הוא פתוח למחצה וכך קוטע את המסדרון הארוך ויוצר תחושה של הפרדה בין אזור ההורים לאזור הילדים. בהמשך ממוקמים חדרי השינה של הילדים שעוצבו באופן זהה: עם חלון גדול לכיוון הנוף בכל חדר ותקרת עץ גבוהה שיש בה הכנה למיטת גלריה. המסדרון מסתיים בחדר הרחצה של הילדים, המחופה באריחים לבנים וכולל ארון כיור זהה לזה שבאמבט ההורים. האלמנטים השונים שחוזרים על עצמם בכל רחבי הבית שומרים על האחידות הסגנונית ומקשרים בין חלקיו השונים של המבנה הגדול.
