כבר 17 שנה שהבניין ששוכן ברחבה הצפונית של כיכר מיכאל'ס שבתל אביב, בפינת הרחובות בין ציון וקינג ג'ורג', וסמוך לדיזנגוף סנטר, מוכר כמקום מושבן של החנות "האוזן השלישית" שמעליה מועדון ההופעות "אוזןבר". למרות שהמקום עבר שינויים במהלך השנים, רק לאחרונה עבר מתיחת פנים כוללת בידי משרד האדריכלים Meraki של האדריכלית רוני כהן פיוטרו, שהושלמה כעת לאחר קצת למעלה משנה, ותושק בסדרת אירועי מוזיקה והופעות בסוף השבוע הקרוב (20-23.4).
הרבה לפני שהתחילו להימכר בחלליו דיסקים ותקליטים, תפקד המבנה כ"קולנוע מקסים". המקום נבנה ב-1956 ותוכנן בידי האדריכלים יצחק רפפורט, א. גלייברמן וג. פרנקל כמבנה דו שימושי: היה זה מקום מושבה של המפלגה הפרוגרסיבית שפעלה בארץ בשנות ה-50, ובו התקיימו אסיפות פוליטיות. במקביל פעל במקום בית הקולנוע, שבו נערכו הקרנות מסחריות, ושרווחיהן היוו, בין היתר, מקור הכנסה למפלגה.
28 צפייה בגלריה
חלק מפרויקט העיר הלבנה, אך לא מוגדר לשימור. מבנה האוזן השלישית
(צילום: רוני כהן פיוטרו)
כיום לא נותרו הרבה רמזים לכך שפעל במקום בית קולנוע, מלבד כסאות ששמורים עד היום מאולם ההקרנה המקורי. שלוש הקומות העליונות שבבניין מתפקדות כמשרדים, וב-2005, עם סגירתו של בית הקולנוע המיתולוגי, נפתחה בקומת הקרקע חנות הדגל של האוזן השלישית, וב-2008 הוקם בקומה שמעליה האוזןבר.
28 צפייה בגלריה
בשנות ה-50 תפקד המקום כבית המפלגה הפרוגרסיבית וכלל קולנוע מסחרי
(מעיזבונו של יצחק רפופורט)
"נקראתי למקום כדי לפתור בעיה בסירקולציה במועדון ובאופן שבו אנשים חווים אותו", מספרת כהן פיוטרו, שלבסוף תכננה מחדש את שלוש הקומות בקומפלקס. המבנה הוא חלק מפרויקט העיר הלבנה, אבל לא מיועד לשימור. במהלך השיפוץ והתכנון מחדש, פיוטרו לא שינתה את החזיתות החיצוניות, אלא ביקשה דווקא להדגיש את האלמנטים המקוריים שאפיינו את הבנייה באמצע המאה ה-20 בישראל, כמו המשרבייה שפונה אל שדרות בן ציון, בחירה שהייתה לא רק אסתטית, אלא פרקטית. "רציתי לחבר בין המבנה הפיזי לבין המהות והתוכן כבניין תרבות. הבר בחלל האוזןבר חסם את המשרבייה, לכן הזזנו אותו לקיר הנגדי שהורחב. כך המשרבייה נחשפה כולה, ומוסגרה בוויטרינת זכוכית. השינוי הזה אפשר חיבור למקורות וגם סירקולציה טבעית יותר עבור האנשים בחלל".
משרביות על הבר
כהן פיוטרו מסבירה שלמרות הרצון לבטל לגמרי את ההפרעות החזותיות בחלל המועדון וליצור מרחב נושם וגדול, המציאות הכתיבה אתגרים בלתי צפויים. "עבדנו לפי התוכניות המקוריות של הבניין, שמתכנניהם אמונים גם על בית השגריר הצרפתי ביפו ולקריית המלאכה בתל אביב, ולפי מה שראינו, לא הייתה אמורה להיות בעיה להרוס קירות פנימיים קיימים כדי לפתוח הכל לקומה גדולה. עם זאת, כשהתחלנו את השיפוץ, נתקלנו בקיר בעובי 30 ס"מ עם תומכות מברזל, שחוצץ בין האולם הגדול לאולם הבינוני, ושלא הופיע באף אחת מהתוכניות", משתפת פיוטרו. "פנינו לכמה קונסטרוקטורים שלא ידעו להסביר את קיומו של הקיר, עד שהגענו לקונסטרוקטור המקורי שתכנן את המבנה. הוא הציע ניחוש שנשמע הגיוני - עם השנים נוספו תקנים של רעידות אדמה, והקיר נבנה כתוספת לחיזוק המבנה הקיים".
28 צפייה בגלריה
לאונג' האוזןבר אחרי השיפוץ. הבר "עבר" לצדו השני של החלל כדי לאפשר סירקולציה ומרחב
(צילום: שלי בראיל)
ההכרח לעבוד עם הקיר התומך שינתה את התכנון המקורי של האדריכלית, אבל אפשרה ליצור חלוקה לשלושה חללים חדשים באוזןבר, ששמו שונה ל-OZEN, שיכולים להכיל אירועים בעלי אופי שונה, כמו הופעות מוזיקה או סטנדאפ. חלל הלאונג' חושף את קיר מחומשי הבטון המקורי של הבניין, והוא מייצר תחושת אינטימיות; חלל "פלוטו" הוא החלל הבינוני, ובו בר נוסף ובמת הופעות. הקיר שלא ניתן היה להזיז כוסה במלט וטיח ליצירת אפקט של כוכב לכת; ואולם "פיוטרו", שנקרא על שם האדריכלית, הוא האולם הגדול, ובו במה גדולה, מערכת סאונד ותאורה, ובר גדול שחולש על הכניסה ועל הרחבה ומושך את הקהל פנימה.
המשרבייה הפכה למוטיב שמחבר בין החללים בקומה: "קרני האור ביום והתאורה מהרחוב בלילה חודרות דרך קיר המחומשים ויוצרות הצללות על רצפת המועדון. בהשראת משרביית הבטון הזה נבנו אלמנטים מבטון בפרשנות עכשווית, שחוזרים על עצמם בכל אחד משלושת הברים בקומה. זה החיבור שלי והכבוד לבניין ולשדרה", אומרת כהן פיוטרו.
28 צפייה בגלריה
אפקט המשרבייה חוזר גם בבר שבאולם "פיוטרו" שבו נפתחו חלונות אל החוץ
(צילום: שלי בראיל)
גם קירות המועדון שופצו כדי להתכתב עם הסביבה האורבנית - הלבנים האדומות שהיו במקום, כעת מציצות מאחורי קירות טיח, ונפתחו שני חלונות הצופים לרחוב שעד כה היו אטומים מבפנים. "אני מאמינה באור טבעי, גם במועדון הופעות, לכן הורדנו חסימה מבפנים והשתמשנו בחלונות אקוסטיים כדי שהאקוסטיקה לא תפגע", אומרת כהן פיוטרו.
בנוסף, נחשפה התקרה המקורית באוזןבר. לפני השיפוץ הייתה קיימת במקום תקרה נמוכה ב-25 ס"מ, שבינה לבין התקרה הגבוהה נשמרו כל מערכות החשמל. השיפוץ פתח את החלל גם לגובה, מה שאפשר להצמיד את החשמל לקורות הקיימות ולפנות מקום בתקרה לקירוי אקוסטי, רשת אמורפית שמייצגת גמישות מחשבתית ותאורה ייחודית.
להקשיב לאדריכלות
פרויקט התכנון מחדש של קומפלקס האוזן השלישית הורכב משלושה חלקים: מלבד מועדון ההופעות, שופצו גם חנות האוזן השלישית בקומת הקרקע ומועדון מסיבות במרתף. גם בקומות התחתונות העיקרון שהנחה את פיוטרו היה לפתוח את החללים עד כמה שניתן, כדי לאפשר גמישות ולבטל גבולות. כך, למשל, עבר בית הקפה ששכן בחלל נפרד בחזית שפונה אל שדרות בן ציון אל תוך החנות עצמה, סמוך למעמדי התקליטים, כשהכיסאות מוקמו בחזית הכניסה לחנות.
קומת הגלריה ששימשה בעבר כספריית וידאו, הפכה גם היא לאזור בו ניתן למצוא לצד סרט DVD למכירה, גם תקליטים, אביזרים וציוד סאונד. "מבחינה עיצובית, גם החנות היתה אתגר מעניין. ההנחיה היתה לשמר את החוויה המוכרת של עלעול בתקליטים", מסבירה כהן פיוטרו. "השתמשנו במעמדים חדשים מעץ עם מסגור שחור שמשדרים יציבות, ותלינו חלק מהארגזים הישנים על הקיר כזיכרון של מה שהיה, כדי שישמשו כמדפים למוצרים חדשים. בית הקפה תוכנן מאותם חומרים, כשהבקבוקים של הבירות משלימים את הצבעוניות ומתכתבים על התקליטים ברחבי החנות".
קומת המרתף, שעד פרוץ הקורונה אכלסה את מועדון ה'בוטלג', הפכה למועדון החדש של האוזן השלישית. במרכז הרחבה עומדים ארבעה עמודי בטון שתומכים את הבניין כולו. בתכנון המקורי, שניים מהעמודים היו חלק מהבר. אחרי מספר ניסיונות לאחד את כל הארבעה בתוך בר ענק, התקבלה ההחלטה לשחרר אותם: "החלטתי לתת להם לנשום, כמו שאנחנו רוצים לעשות בעצמנו כשאנחנו יוצאים לבלות", אומרת כהן פיוטרו. כך, פוצל הבר לשני מוקדים משני צידי החלל, הרחבה גדלה וקיבלה במות בהיקפה ועמדת די ג'יי. המשולשים על התקרה נוצרו גם הם בהשראת המשרבייה, והותקנו כגוף תאורה צף. מהרווחים שבין החיבורים יוצאת תאורה שמחליפה צבעים לפי המוזיקה. משטחי הברים נוצקו מבטון וחופו בחזיתות ברשתות ועץ.
28 צפייה בגלריה
גוף תאורה גיאומטרי צף בחלל המרתף ומהדהד את המשרבייה שבקומות העליונות
(צילום: שלי בראיל)
כהן פיוטרו חזרה ארצה אחרי קרוב לשני עשורים בארצות הברית. התמחותה כוללת בעיקר בנייני מגורים רבי קומות במנהטן וברוקלין, פרויקטים ציבוריים ומבנים ששינו את המהות שלהם, כמו הסבת של מפעל צעצועים בברוקלין לבניין לופטים. בארץ תכננה בית ספר מונטסורי בכפר הירוק, במסגרת העשייה של 'מילה' – המרכז המונטסורי לחינוך ולמנהיגות בישראל, השהקימה עם שותפתה, הדר פלד. "אני מאמינה שאדריכלות היא במה לחיים האמיתיים. אם נייצר כמה שפחות הפרעות על הבמה, ההצגה תוכל להימשך עבור מי שחווה אותה, ותייצר יותר התנסויות. התפיסה הזאת נכונה על אחת כמה וכמה כשמדובר במועדון הופעות".
לצד הרצון להוריד מחיצות, כהן פיוטרו שאפה לייצר עניין מתמשך באלמנטים הארכיטקטוניים והעיצוביים, על ידי שילובם בשכבות, שחלקן נותרות סמויות מהעין: "אני קוראת לזה 'סודות בשכבות'. רציתי לייצר בין האזורים השונים ובין הקומות חיבור דרך שכבות שמתגלות לאט לאט. כך יכולה להיווצר חוויה מתמשכת שמייצגת את הוורסטיליות במקום. במועדון במרתף האווירה עמומה וסודית, במועדון ההופעות יש אזורים ברמות משתנות של אינטימיות ואפילו בשירותים שילבנו עבודה של האמן אמיר הראל, שאפשר לקלוט בשלמותה רק בתנאים מסוימים. כל האלמנטים מתקשים לעולם האמנות והמוזיקה, אבל בכל ביקור אפשר לגלות רק חלק קטן, כך שהתמונה השלמה נבנית בהדרגה".
