מגרש פינתי של כשני דונם בשכונת וילות בגדרה הציע ארבעה כיווני אוויר, נוף פתוח ואת האפשרות להקים עליו ארבע וילות פרטיות רחבות ידיים הכוללות בריכה, גינה גדולה ואיכות חיים גבוהה. אך כבר בשלבים הראשונים התעורר אתגר משמעותי - מגבלות התכנון והבנייה במגרש מאפשרים הקמת בית משותף בלבד ולא ארבע וילות עצמאיות. וזה בדיוק מה שמשך את תשומת לבה של האדריכלית מריה קונדרטייב והפך להיות הפרויקט הראשון שלה.
24 צפייה בגלריה
פרויקט פרטי ראשון לאדריכלית אחרי 20 שנות עבודה במשרד אדריכלים ירושלמי
(צילום: נמרוד לוי)
"זו הייתה הזדמנות עבורי להתנסות בפעם הראשונה בפרויקט שאני מובילה באופן עצמאי במקביל לעבודה במשרד אדריכלים. בעבודה השוטפת אני עוסקת בעיצוב ובתכנון פנים והפעם, האיזון נטה לכיוון התכנון האדריכלי עם התערבות מינימלית בעיצוב בפנים", מספרת קונדרטייב, הנדסאית אדריכלות עם ותק של כשני עשורים במשרד ותיק ומוכר בירושלים, המתמחה בתכנון ועיצוב מגורי יוקרה.
"הפרויקט הזה משך אותי באופן מיוחד כאתגר אדריכלי שדורש תכנון של המגרש כולו. המיקום והמגבלות הייחודיות שלו העלו שאלות כמו איך למרות המגבלות וההכרח לבנות בית משותף אפשר לייצר חוויית מגורים פרטית ואיכותית בשכונת וילות", היא מוסיפה.
אתגר משמעותי נוסף שעמד בפני קונדרטייב היה תכנון בלי להכיר את הדיירים, מכיוון שהפרויקט נועד למכירה. זו גם הסיבה שכמעט ולא נעשה טיפול בעיצוב הפנים, למעט הבסיס (חיפויים, חלונות, חדרי רחצה וכדומה). המחשבה הייתה שכל משפחה בכל וילה תיצור את סביבת המגורים הייחודית שלה בתוך המעטפת האדריכלית.
זיקוק איכות המגורים של הבית הפרטי
כשיזם חובר למתכנן כדי לבנות בנייני מגורים למכירה מבלי שידועים מיהם הדיירים העתידיים קוראים לזה דירות קבלן. כך, בדרך כלל, מתקבל תכנון שבלוני ודי בסיסי שלי מאפיינים ייחודיים מלבד הדרישה לניצול מקסימלי של השטח המותר לבנייה. מעין חתירה למכנה המשותף הרחב ביותר. אולם הפעם היה מדובר באתגר אחר – בנייה ברמה אדריכלית גבוהה עם מאפיינים שישתלבו בסביבה, ועם זאת בלי דיירים ספציפיים שמייצגים את הצד שלהם בתכנון.
"מגורי יוקרה פרטיים נוגעים בפרטים הקטנים שמרכיבים חוויית מגורים מסוג אחר, וזה היה האתגר האמיתי כאן", אומרת קונדרטייב, "בחרנו לא להתייחס למיזם כדירות קבלן אלא להשקיע בפרטים, באיכות הבנייה ובחומרים, אך שעדיין יאפשרו מרחב פעולה רחב לכל משפחה שתרצה לעצב את ביתה כראות עיניה".
"כשניגשנו לתכנון היחידות הדגש היה קודם כל על ניצול המטרז' הנתון לבנייה והצורך להכניס מקסימום פונקציות שכל משפחה בת ארבע או חמש נפשות זקוקה להן. לכן, כל היחידות בנויות כך שקומת הקרקע היא הקומה הציבורית והיא כוללת סלון, מטבח, שירותי אורחים ויחידת אירוח. הקומה השנייה כוללת מסדרון משותף, מרווח ומואר שיכול לשמש גם כמקום משחק לילדים, שני חדרים, ממ"ד, חדר שירות ויחידת הורים מפנקת עם יציאה לחצר פרטית עם נוף פתוח", מסבירה קונדרטייב.
כל וילה מתוכננת על פני 220 מ"ר בנוי עם תוספת של שפ"פ (שטח פרטי פתוח) רחב ידיים. מגבלות התכנון שליוו את הפרויקט באות לידי ביטוי בשני קירות משותפים שמשני צדדיהם יש גרמי מדרגות וכן בהסדרה של מקומות החנייה מראש ובחצר משותפת שאליה פונות כל הווילות. לכל יחידה יש שלושה מפלסים, ארבעה כיווני אוויר וכניסה נפרדת. בשתי היחידות הפונות לרחוב (אך גבוהות ממנו), תוכננו בריכות פרטיות ונשתלה צמחייה מתאימה שתייצר הפרדה נוספת, ואילו ביחידות האחוריות יש גינה גדולה אך אין להן בריכה.
תכנון קומת הקרקע דרש את מרב תשומת הלב, שם עיקר הפוטנציאל לשבש בטעות את מערכת היחסים העדינה שמאפשרת פרטיות מקסימלית לכל משפחה. "בזכות העובדה שמדובר במגרש פינתי, התאפשרה כניסה פרטית לכל וילה. בנוסף, מיקום החניות יצר מצב שבו שתי משפחות חולקות חנייה צמודה. לכן, רק לווילה אחת יצרנו כניסה נוספת שעוברת דרך החצר הפנימית. המרחק שנוצר בין הכניסות והפיזור שלהן על החזיתות השונות מאפשר לכל משפחה לנהל את שגרת יומה באופן פרטי, גם אם הן חולקות קיר משותף", מסבירה קונדרטייב.
בשאלה לגבי יחסי השכנות שיכולים להתפתח בין ארבע המשפחות שירכשו את היחידות המחוברות, היא מספרת כי דווקא הצורך בזיקוק חוויית המגורים הפרטית גבר על כך. "לפני שחשבנו על הפוטנציאל החברתי שביחסי שכנות בבית משותף, הייתה חשובה לנו הפרטיות וההפרדה בין היחידות. זו שכונה שבה בעלי בתים רוצים תחושת מרחב ופרטיות. אז ניגשנו לתכנון בית משותף שנקודת המפגש בו היא החצר הפנימית. השקענו בתכנון פרטים כמו משרביות ופתחים ייחודיים בחצר שיאפשרו למי שלא רוצה להיות באינטראקציה עם השכנים - לא להיות", היא אומרת.
24 צפייה בגלריה
הדיירים יכולים להחליט מה מידת הפרטיות או השיתוף המתאימים להם
( צילום: מריה קונדרטייב)
מפגש אפשרי בחצר הפנימית
נקודת החיבור של הווילות באה לידי ביטוי בלב המגרש. "לא רציתי ליצור הפרדה מסיבית ואטומה שתפגום באסתטיקה העדינה של מגורי יוקרה פרטיים" היא מסבירה, "יצרתי שני אגפים לכל המבנה עם מחבר אמצעי קל ופתוח שמאפשר כיוון אוויר נוסף. כך, בחזית נראה בניין אחד, אך בפועל הוא מחולק לאגפים ומתחבר לחצר פנימית ירוקה, שאליה פונים החדרים שדורשים פחות פרטיות כמו חדרי השירות, המדרגות והאמבטיות".
קונדרטייב מוסיפה כי "אני חושבת שהמבט מהרחוב לעבר המבנה הוא הזדמנות לבטא איכות יפה שהאדריכלות יכולה לעורר בצופה - סקרנות. אפשר לראות דרך המבנה ולתהות על הזוויות והמבטים האפשריים - מה נגלה לעין ומה פחות.
24 צפייה בגלריה
המשרביות תוכננו גם עבור הסתרת התשתיות ככל שהן מטפסות לגובה בחצר הפנימית
(צילום: נמרוד לוי)
אחת מהאיכויות המשמעותיות ביותר במגורים פרטיים ובדגש על וילות ומגורי יוקרה הן חזיתות נקיות, מוקפדות ועקביות ללא תשתיות חשופות. לכן, הוקדשה מחשבה יתרה לפרטים הקשורים בהסתרה. כדי לממש זאת, תוכננו משרביות ממתכת ומטרקוטה שנצבעה בלבן. "חוץ מהוספת אופי ואלמנט עיצובי, המשרביות מאפשרות מסתור של תשתיות כמו יחידות עיבוי. ככל שהן מטפסות לגובה, הפתחים מצטופפים ומאחוריהם ממוקמות המערכות השונות", היא מסבירה. בנוסף, בלב החצר הפנימית נשתל עץ צאלון המתאפיין בצמיחה מהירה לגובה ומאפשר רובד נוסף של פרטיות בחצר, מה שיעזור במיסוך המבטים מארבע יחידות המגורים.
שילוב ארבע חזיתות לחזית שלמה אחת
במבט מהרחוב, נראות שתי יחידות עם רווח ביניהן, אך הטיפול הנפרד בכל חזית מייצר אשליה כי מדובר במבנה אחד עם אגפים שונים ולא ביחידות נפרדות. "חזיתות המבנה היו החלק המעניין ביותר בפרויקט. הפרטים שחוזרים על עצמם במעטפת כמו המשרביות שהותאמו למישורי המבנה, מאפשרים ליצור שפה אדריכלית שהיא גם מגוונת אבל גם שומרת על איזון וניקיון", אומרת קונדרטייב.
אף שמדובר ביחידות מראה שתוכננו ללא דיירים ונועדו לאפשר למשפחות שירכשו את הווילות כמה שיותר אפשרויות עיצוב על פי טעמן האישי, היא בחרה בכל זאת לעצב את חדרי הרחצה ואת שירותי האורחים ולתת ביטוי לקו העיצובי שלה. "רצינו להשאיר טביעת אצבע קטנה וייחודית לכל וילה שתאפיין אותה. אני מאמינה שדווקא המקומות האלו מאפשרים למעצבים לצאת מהקופסה", היא מסבירה. הבחירה באריחי גרניט פורצלן בחיתוך גיאומטרי וחד נותנת ביטוי לתאורה הטבעית שנכנסת לאורך היום ומשפיעה על הברק שלהם. גם הנחה של אריחים צרים בגוון ירוק לאורך הקיר בשילוב חיפוי העץ לארון האמבטיה מבטאת את הסגנון של המתכננת.
"הקו העיצובי שלי נקי, אבל ניסיתי בכל חדר רחצה להראות משהו שונה. בחרנו לעצב גם מטבח אחד ובחרנו מראש את החומריות שתאפשר עיצוב מודרני ופרקטי, אבל עדיין כללי ונקי מספיק כדי שיוכל להשתלב עם כל סגנון שיביאו איתן המשפחות בעתיד", אומרת קונדרטייב.
תכנון במישורים
המבנה תוכנן בצורה של מישורים שנסוגים מהרחוב פנימה. קומת הקרקע היא הקומה הרחבה ביותר. הקומה הראשונה נסוגה מעט פנימה וביחידות אחרות היא יוצאת מעט החוצה ומחפה על הכניסה הראשית. שני המפלסים הראשונים מאופיינים בחיפוי טיח לבן. בקומה השנייה שמתחברת באופן ישיר למישור של החצר הפנימית, המסה של המבנה כולו מצטמצמת להיקף החדרים בלבד, שם נבחרה חומריות שונה בנראות של בטון.
"רצינו לשמור על חזית של בטון חשוף בנקודת החיבור של החצר הפנימית והקומה השנייה", היא אומרת, "אבל עבודה עם בטון ברמה כזו דורשת מיומנויות שהרגשנו שאין לנו כרגע ויהיה קשה לחזור אחורה בתהליך יציקה שמתרחש במקום. כדי לא לוותר על המראה, תכננתי פריסה מדויקת של החזיתות שתייצר מראה אקראי של הנחת לוחות בטון פריקסט, שידמו פריסה של יציקה בשטח. כדי להשיג את המראה של הבטון החשוף השתמשנו בחיפוי מיקרוטופינג שמייצר את האשליה והמרקם הייחודי של הבטון החשוף. זה לא גימיק או חומר סינטטי - זה בטון לכל דבר, שפשוט קיבל את המראה שלו בדרך יישום אחרת".
בגג תוכנן פרט נוסף שמבטא את החזון הכללי כלפי המבנה המשותף ומעניק לו קלילות ואסתטיקה של וילה פרטית. "כל שתי יחידות סמוכות חולקות אלמנט בגג שמחבר ביניהן - רצועה היקפית עם קיטום שמאפשר הצללה מעניינת לאורך שעות היממה. זו בחירה לצאת ממסגרת הגג ולעדן את מראה המבנה כיחידה אחת, במבט מהרחוב", אומרת קונדרטייב לסיום.
