בפארק זיכרון חדש שנחנך בעיר הפולנית אושווינצ'ים, הסמוכה למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו, קובעו 40 לוחות אבן חול המסודרים זה לצד זה בקומפוזיציה לא סדורה בתוך שטחו של מה שהיה פעם בית הכנסת הגדול של העיר, שנשרף בידי הנאצים בשנת 1939. הפרויקט, שנקרא "פארק בית הכנסת הגדול", הוזמן בידי מרכז יהדות אושוויץ, וממוקם ליד מוזיאון יהדות חדש המספר את סיפור הקהילה היהודית הגדולה במקום, שנמחקה בזמן השואה.
"לפני יותר מעשור נתקלתי בבלוקים גדולים של אבני חול, עליהם מסודרים מעין חתכים וחריטות בלתי רגילים", כתב למגזין ArchDaily האדריכל ברטוש האדוך ממשרד האדריכלים NArchitekTURA, שיצר את האנדרטה ותכנן את מוזיאון היהדות הסמוך. אותם בלוקים, הוא מסביר, הם פסולת תעשייתית - החתכים והחריטות הרבים עליהם נוצרו בזמן שימושם הקודם כמשטחי חיתוך לאבנים במפעל.
"במשך שנים חיפשתי את הפרויקט הנכון עבור האבנים הללו, עד שלבסוף נתקלתי בפרויקט פארק הזיכרון של העיר אושווינצ'ים. האבנים מייצגות באופן מושלם את הריסותיו הנעלמות של בית הכנסת הגדול שישב במקום במשך 80 שנה, והחתכים המשונים בהן, החוצים זה את זה, את חיי הקהילה התוססת שעברה כאן".
את לוחות האבן שרוחבן 1.20 מטרים ואורכן 2.20 מטרים, מקיפה אבן שפה המתחקה אחר צורת בית הכנסת ההרוס, המפרידה את האנדרטה מהשטח הירוק סביבה. "לוחות שונים המסודרים בתוך שטח בית הכנסת מובילים את המתבונן בהם לאלמנטים אחרים בפארק, ביניהם תצוגת-חוץ ממוחשבת המציגה את ההיסטוריה של בית הכנסת, בריכת מים רדודה, ספסלי פלדה ורפליקה של גוף תאורה שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות באתר. המידות בהן מתוכננים האלמנטים, הצורות והצבעים, משקפים כולם את המסורת היהודית שנגדעה".
למגזין Dezeen, סיפר האדוך כי את הרעיון ליצירת האנדרטה שאב מתמונת ארכיון נאצית שצולמה מיד אחרי הריסת בית הכנסת של אושווינצי'ם. "התמונה צולמה בתחילת מלחמת העולם השנייה בשחור-לבן, ובה, בשטח בית הכנסת, עמד גיבוב של לבנים ולוחות אבן. רצינו לקחת את התמונה הישנה הזאת, את ההרס הזה, ולהחיות אותה מחדש באנדרטה".
לפני מלחמת העולם השנייה, יותר ממחצית התושבים של העיר אושווינצ'ים היו יהודים, ומלבד בית הכנסת הגדול שעל שטחו קמה האנדרטה, שכנו בעיר עוד 20 בתי כנסת. בזמן הכיבוש הנאצי שונה שמה של העיר לשם הגרמני "אושוויץ", ובסמוך לה קם, כאמור, מחנה ההשמדה והריכוז באותו השם, בו נרצחו כמיליון יהודים.
"רצינו לייצר במרחב הירוק שבפארק מקום שישרה תחושת קדושה", מספר האדוך. "הנוף הקיים של הפארק, העצים והדשא, משתלבים בתוך גבולות האנדרטה ומשמשים מעין חופה טבעית שמגינה עליה. אני מאוד אוהב את הקונספט של 'אדריכלות ללא אדריכלות', ובעזרתו ניסינו ליצור אנדרטה שהיא כמעט בלתי נראית, ומשתלבת בטבע הסובב אותה".