עד לאחרונה, כשתושבי בני ברק רצו ליהנות משחייה בבריכה, הם נאלצו לנדוד לערים אחרות. זאת משום שמלבד כמה בריכות שחייה קטנות ופרטיות, נמנעו בעיר החרדית מהקמה של בריכה אולימפית ציבורית, מהחשש שהדבר יבוא על חשבון הלימודים ויגרום ל"ביטול תורה". אלא שבאופן תקדימי, הושק "קאנטרי קלאב בני ברק" - מרכז הספורט והפנאי החרדי הראשון בעיר.
הפרויקט מרתק מעבר לפן האסתטי, כיוון שהוא הותאם במדויק לאוכלוסייה שהוא משרת. כך למשל השהות בבריכה נעשית בהפרדה בין גברים ונשים לפי ימות השבוע, מטעמי צניעות. תאי הרחצה מרווחים מאוד ויש בהם שפע של מתלים לבגדים וספסלי ישיבה כדי לאפשר למבקרים ליהנות מפרטיות מלאה ולהתלבש בנוחות לפני היציאה החוצה. כדי לא לאפשר צפייה מבחוץ על המתרחצים בתוך הבריכה, ולהפך, בחרה מעצבת הפנים שירה לביא להשתמש עבור חזיתות המבנה בזכוכית חלבית, המסננת את האור שנכנס ויוצרת אווירה רכה ורגועה בחלל. לאורך החזית הראשית של המבנה הותקנו לוברים (רפפות הצללה) בזווית וביניהם חלונות, כך שאי־אפשר לראות החוצה, אך האור נכנס בין הרווחים. בעצם מדובר ביתרון, כיוון שסגירות המבנה מאפשרת את הפעלת הקאנטרי גם בחורף (המים מחוממים).
לכל אורך המסדרון תוכננה מחיצה גדולה המכילה משני צדדיה מאות לוקרים רחבים במיוחד המשמשים את המבקרים. "בכל לוקר יש מתלה ייעודי לכובעים היוקרתיים של הגברים החרדים בלי שיתקמטו באחסון", אומרת לביא.
חומרים עמידים, מראה מינימליסטי
"המטרה הייתה ליצור מקום שיעניק לאורחים חוויה של ניתוק – ניתוק מהשגרה וניתוק מהנוף המקומי שהם רגילים אליו", אומרת לביא, "הבריכה הוקמה משום שלראש העיר של בני ברק, אברהם רובינשטיין, היה חשוב שילדי העיר ילמדו שחייה בעיר ולא יצטרכו לנסוע לערים השכנות. כשהיה ילד, ראש העיר נאלץ לקום בחמש בבוקר ולנסוע באוטובוסים עד לפתח תקווה כדי ללמוד שחייה. הוא קידם את הקמת המתחם והכניס לעיר חדשנות לטובת התושבים".
תכנון הפרויקט החל בשנת 2019 ובמהלך תקופת הקורונה המתחם עבר שינויים מבניים עד שנפתח לקהל ב־2023. המרכז, המשתרע על פני 4,000 מ"ר, ממוקם בלב שכונת מגורים חדשה, בני ברק צפון, הצמודה לנחל הירקון. הקומפלקס הממוקם בתוך מבנה בצורת חצי עיגול כולל בתוכו בריכת שחייה אולימפית - אורך 50 מטר, רוחב 25 מטר ועומק 210-90 ס"מ. בניגוד לבריכה אולימפית סטנדרטית, רוב שטח הבריכה הוא בעומק של 1.20 מטרים בלבד כדי להתאים אותה לילדים ולבני נוער ולקהל שלא יודע לשחות. את הפרויקט הובילה וניהלה חברת פ.גורדי הנדסה והתכנון נעשה בשיתוף עם "גלפז פוגל שהם" אדריכלים.
בנוסף, כולל המתחם בריכת ילדים בגודל של 20X8 מטר, בית קפה, 18 תאי רחצה ו־11 תאי הלבשה מרווחים, סאונה, חדרי אדמיניסטרציה, ובימים אלו נבנה חדר כושר בשטח של 700 מ"ר ובהמשך ייפתח ג'ימבורי.
"היה לי ברור שאלך עם האמת העיצובית שלי. חששתי שיהיו התנגדויות, אבל לשמחתי העירייה הלכה איתי לאורך כל הדרך. העקרונות העיצוביים שהנחו אותי בתכנון הפרויקט היו יצירת מרחב מינימליסטי אבל חם, שלו ורגוע, עשיר בתוכן אבל צנוע במראהו. מרחב פשוט אך מתוחכם", אומרת לביא. "חשוב היה לנו לבחור חומרים חזקים ועמידים, שייראו במיטבם עוד שנים ארוכות, כיוון שהמקום משמש מאות אנשים ביום. עם זאת, שילבנו פרטים ואלמנטים עדינים וייחודיים שירככו את החלל ויעניקו לו תחושה של מקום אישי".
לא תמצאו כאן אלמנטים שאפשר למצוא בבריכות, למשל כיסאות פלסטיק גנריים, או אפילו לא סמלי יודאיקה, אלא קו אוניברסלי על-זמני. החומרים המרכזיים שנבחרו לתכנון המבנה הם בטון חשוף, עץ אלון ודקטון המיוצר מתערובת של 20 מינרלים טבעיים שמתמזגים יחד בחום ולחץ קיצוניים, כך שהמוצר המוגמר הוא בעל עמידות גבוהה במיוחד נגד שחיקה.
מעצבת חילונית במיזם חרדי
בלובי הכניסה ניצב דלפק באורך חמישה מטרים הבנוי מדקטון ועץ אלון, המקבל את פני הבאים. בגבו הותקן ארון עץ דו־צדדי מרצפה עד תקרה, המשמש כמחיצה בין דלפק הקבלה ובין משרדי האדמיניסטרציה. הארון משמש לאחסון משני צדדיו. לצד דלפק הקבלה תוכננה פינת ישיבה הבנויה מהדומי עץ בגדלים שונים, המזכירה את מושבי האבן מבתי המרחץ העתיקים.
כשהאורח מגיע למרכז הוא מלווה באלמנט תאורה בתקרה ושביל מחורץ ברצפה המקבילים זה לזה ומתווים לו את הדרך מהכניסה הראשית למסדרון המעבר ומשם לבריכה. את התאורה, במיוחד לפרויקט, עיצב אסף וינברום. חיפוי הקירות, חזיתות הלוקרים והארונות בכל חלל הכניסה והמסדרון תוכננו על פי מקצבים של מרווחים החוזרים על עצמם ברוחבים של 20, 40, 60 ס"מ, לפי הצורך הפרקטי שלהם. אותו מקצב יוצר זרימה וסדר בדרך למים.
המחיצה מפרידה בין המסדרון ובין תאי ההלבשה וההתארגנות לפני הכניסה לבריכה. הדלתות מהרצפה עד תקרה מחופות כחזית הלוקרים, מובילות לחדרי ההלבשה ונטמעות בחזית האלמנט. בסוף המסדרון מגיע המבקר לסיום המסלול וחלל הבריכה האולימפית נפרס בפניו.
הבריכה אגב פתוחה לכלל הציבור, גם למי שאינו חרדי או תושב העיר, והכניסה היא במסגרת מינוי חודשי (200 שקל לאדם, 160 שקל לבן או בת זוג ו־80 שקל לילד עד גיל 18).
לביא היא חילונית והבחירה בה לעיצוב מרכז המיועד לקהל החרדי אינה מובנת מאליה: "החברה שמנהלת את הפרויקט מכירה את הפרויקטים שעשיתי במשך 20 השנים האחרונות והמליצה עליי לעירייה. זה הקאנטרי הראשון שתכננתי ואף פעם לא עיצבתי עבור המגזר החרדי. כשהציעו לי לעשות את הפרויקט שמחתי מאוד לצאת מאזור הנוחות שלי, ולפגוש חברה שאני לא מכירה".
לדברי המעצבת, התגובות למתחם היו מרגשות מאוד: "לא קיבלתי כזאת אהבה כמו שקיבלתי בפרויקט הזה. לפתיחה הגיעו ראש העיר והרבנים של העיר, שהרעיפו שבחים על העיצוב. זה היה לא צפוי ובכיתי מהתרגשות. הפועלים שבנו את המתחם היו דרוזים וערבים, ומדהים לראות איך כולם מסתדרים ובונים מקום נהדר כזה ביחד. חשבתי לעצמי שאם הצלחנו ליצור חיבור בחברה ששונה ממה שאנחנו מכירים, אז אפשר להתגבר על כל הפערים. הקמת המתחם בבני ברק היא צעד היסטורי ושמחתי להיות חלק מזה".
