בעלי הדירה הירושלמית והיוקרתית שבתמונות חלמו לגור בעיר העתיקה ומצאו דירה ישנה ומוזנחת אך עתירת פוטנציאל, במרכז הרובע היהודי. הדירה – בת 200 מ"ר בנוי, עם גג שגודלו 150 מ"ר המשקיף ישירות אל הר הבית ואל מסגד אל אקצא – נועדה לשמש אותם בסופי שבוע ובחגים, כדירת נופש של המשפחה לדורותיה וכזו שבה ניתן יהיה גם לארח.
כדי להתאים את הדירה לצורכי המשפחה מרובת הילדים שלהם, פנו הבעלים לאדריכל יונתן אפרת, שלמרות שמעולם לא עבד בעיר העתיקה בירושלים, לקח על עצמו את המשימה. הוא ידע שזה הולך להיות פרויקט יוצא דופן, הוא פשוט לא ידע עד כמה.
"הדירה הייתה כל כך מוזנחת עד שלבעלים הקודמים לקח המון זמן למכור אותה", הוא מספר. "הגג המדהים היה לגמרי לא שמיש. לא הייתה אליו גישה, לא היה בו מעקה והוא היה בנוי משיפועים בלתי אפשריים. הקירות החיצוניים של הדירה חופו בחיפוי אחיד של אבן ירושלמית מלפני עשורים בודדים, ובפנים הכול טויח בטיח לבן. למעט שתי כיפות אבן גדולות, כל הקירות היו ישרים ובעלי מראה מודרני, כך שהדירה נראתה סטנדרטית, חדשה למדי ובמצב רע מאוד".
גבולות הגזרה בהם אפרת התבקש לעבוד התבססו בעיקר על גודל החדרים. "הם רצו להכניס כמה שיותר חדרי שינה ומיטות, גם על חשבון גודל החדרים", הוא מסביר. "יש לבני הזוג ילדים במגוון גילאים, כולל כאלה שכבר עזבו את הבית והקימו משפחות משלהם, כך שהיכולת לארח את כולם הייתה העדיפות הראשונה. במקור היו בדירה שני חדרי שינה, ובתכנון החדש הצלחתי להכניס שלושה וחצי חדרים ועוד שלושה חדרי רחצה".
עם תחילתו של תהליך השיפוץ, התגלה גם הפוטנציאל האמיתי של הדירה. "לא היה רמז למה שנגלה אחרי שהתחלנו לעבוד בה", מספר אפרת. "בעלי הדירה חשבו שהם התפשרו על הדירה בגלל המצב שלה, אבל לא הבינו עד הסוף באיזו מציאה מדובר. התחלנו את השיפוץ בניקוי והסרה של שכבות הטיח, לא חיפשנו שם משהו מיוחד, רק רצינו לנקות ולהתחיל מחדש. תוך כדי השיפוץ גילינו שמאחורי כל קירות הטיח הלבן יש בעצם קירות אבן שאף אחד לא ידע עליהם בכלל, לא המוכר ולא הלקוח. זו הייתה ממש זכייה בלוטו. עבדנו בערך חצי שנה רק על ניקוי, גילף ושחזור קירות האבן עם הנישות, הקשתות והכיפות המקוריות".
זה שינה משהו בתוכניות שלכם?
"זה שינה את הכול. קודם כל את כל המיקומים של כל הפונקציות בבית, ושנית את עיצוב הפנים, הסטיילינג וכל הווייב. היה לי ברור שחשוב להשאיר למבנה הזה את המקום שלו, לא להילחם בזה, אבל מצד שני לא להכביד. דבר ראשון הלכתי על בחירה של חומרים מאוד טבעיים. הריצופים והחיפויים משיש אמיתי, אפילו הבדים של הריפוד טבעיים ולא סינתטיים. בגלל שרואים משם את כיפת הזהב בחרתי להשתמש בצבע הזה גם בתוך הבית, בווריאציות של מט ומבריק. כל פרט בבית – מהריהוט דרך גופי התאורה ועד המטבח – הכול נעשה בהתאמה אישית למידות ולצורה יוצאות הדופן של החלל. הצבעים מאוד בהירים וזורמים, אין שום דבר נועז מדי שלוקח אליו את תשומת הלב. הכול מתוך מחשבה על איזון בין לא לגנוב את השואו ולהישאר עם התחושה של משהו שנבנה מזמן, לבין הרצון לא להכביד ולא ליפול יותר מדי לסגנון עתיק".
"סרט, אבל סרט עם סוף מושלם"
חלקה הבנוי של הדירה מורכב משני מפלסים. בקומה הראשונה, שהיא ככל הנראה תוספת בנייה מאוחרת יותר ולכן בנויה מקירות בטון ישרים, מוקמו כל חדרי השינה והרחצה. המטבח המקורי בדירה נבנה בין שתי הקומות, מוגבה מעט מקומת הכניסה, אך במהלך השיפוץ הוסב לחדר שינה.
החדרים פונקציונאליים, נקיים ובהירים מאוד, ובחדרי הרחצה בולטים הכלים הסניטריים והברזים של חברת גרוהה שמוסיפים ניצוצות של זהב, ומשטחי השיש הענקיים שהובאו בחתיכה אחת."כמעט קיבלתי התקף לב בניסיון להכניס את הדברים האלה לעיר העתיקה ולהעלות אותם עד לדירה", מספר אפרת. "באמת שאלתי את עצמי למה עשיתי את זה". הקשתות שבכניסה למקלחונים מהדהדות את המבנה של המפלס השני של הבית, זה שבו נחשפו קירות האבן העתיקים.
25 צפייה בגלריה
"כיפת" הסלון. הספות תוכננו במיוחד כדי להשתלב בנישות המקוריות בקירות
(צילום: עודד סמדר)
אל המפלס הזה מוביל גרם מדרגות שמעוטר בקשתות ובחלונות ויטראז', שמכניסים את העולים במדרגות לאווירה שיפגשו מיד, בחלל הציבורי. בחלל הזה שני אזורים רחבי ידיים, שכל אחד מהם נמצא תחת כיפה משלו. הריהוט הבהיר בסלון, שיוצר במיוחד על ידי מעצב הרהיטים ניסים ערד, משתלב בקווים המעוגלים ובנישות האבן של החלל. שולחן קפה עשוי זכוכית במרכז מתנאה בפס זהב שמקשר אותו אל יתר העיצוב, וגם אל מה שמתחולל מחוץ לבית, בכיפת הזהב הסמוכה.
מתחת לקשת השנייה בחלל הרחב, נמצאים מטבח גדול מעץ כהה שבנה הנגר גיא גולד, עם משטח עבודה רחב ממדים משיש טבעי ושולחן אוכל שאורכו שלושה מטרים. את השולחן ניתן לפתוח עד לאורך של ארבעה וחצי מטרים – בהתאם לצרכיה של המשפחה המורחבת. גם כאן, ברזים מוזהבים וגוף תאורה עגול מהדהדים את המבנה העתיק ואת נוף כיפת הזהב.
מכאן מוביל גרם מדרגות נוסף אל הגג, גולת הכותרת של הדירה, שעבודה רבה במיוחד נדרשה כדי להפוך אותו שמיש ובטיחותי. "קודם כל פירקנו את כל האבן מהגג ואטמנו אותו מחדש", מספר אפרת. "אחר כך ריצפנו מחדש באבן עם השיפועים שהיו שם, ומעל לאבן בנינו קונסטרוקציית ברזל מרחפת שנתמכת רק מקירות התמך של הבניין מסביב. לא רצינו להכביד על התקרה עם הכיפות כי לא הייתה לנו דרך לדעת כמה באמת היא יכולה לסחוב. מעל לקונסטרוקציית הברזל בנינו קונסטרוקציה נוספת, הפעם מעץ, וזו בעצם הרצפה שעליה עומדים כשיוצאים לגג. מתחת לדק הזה, בפרופיל מיוחד, חיברנו גם את המעקה, מזכוכית בשקיפות גבוהה וללא חיבורים, כדי להסתיר כמה שפחות את הנוף. אין בסביבה כמעט בכלל בתים אחרים באותו גובה, ולכן פשוט רואים מכאן ישירות לתוך הר הבית.
"השיפוץ התחיל לפני שלוש וחצי שנים והסתיים רק לאחרונה, בעיקר בגלל המורכבות האדירה של העבודה בעיר העתיקה", מסכם אפרת. "כל דבר שרוצים להכניס כרוך באישורי כניסה, וכל דבר שרוצים לשנות בבית – למשל חשמל – מצריך סרט שלם של בירוקרטיה. משאיות לא יכולות לעבור ברחובות הצרים של הרובע, כך שצריך להביא את הדברים עד לשער ואז להעביר אותם לטרקטורים מיוחדים של העיר העתיקה שבאים מחניון מבחוץ. אלה טרקטורים קטנים במיוחד והנהגים שלהם מיומנים בעבודה שם ויודעים איך להתנהל בסמטאות. אם מביאים פריט גדול, שאי אפשר להעלות במדרגות, צריך להביא מנוף מיוחד שפועל באמצעות גנרטור, שגם הוא מגיע על טרקטור מיוחד. בקיצור, סרט, אבל סרט עם סוף מושלם".
