בשבוע שעבר נפתח באופן רשמי לציבור מרכז אומנויות הבמה של טאיפיי (Taipei Performing Arts Center- TPAC) באי טאיוואן, אחרי המתנה ממושכת של למעלה מעשור מאז שהוכרזה הקמתו לראשונה ב-2009. המבנה הגרנדיוזי שחולש על פני 59 אלף מטר רבוע ועלה כ-6.7 מיליארד דולר טאיוואני (220 מיליון דולר אמריקני), הוא כל דבר מלבד תיאטרון טיפוסי. מי שאחראי לארכיטקטורה יוצאת הדופן הוא האדריכל ההולנדי זוכה הפריצקר רם קולהאס (Koolhaas), שתיכנן אותו בעבודה משותפת עם האדריכל דוד ג'יאנוטן (Gianotten) תחת הפירמה האדריכלית OMA שייסד קולהאס.
קשה לתפוס במבט אחד את הגודל והמורכבות של המרכז החדש בטאיפיי וכיצד הוא מתפקד. המבנה מורכב משלושה אולמות תיאטרון שמחוברים לקובייה מרכזית מחופה זכוכית בעלת מרקם גלי. "לתיאטרון יש מסורת ארוכה מאוד. ראינו תיאטראות למופעים עכשוויים הופכים יותר ויותר סטנדרטיים, עם עקרונות פעולה פנימיים שמרניים. אנחנו רוצים לתרום להיסטוריה של התיאטרון העולמי", הסביר קולהאס על המוטיבציה שמאחורי התכנון הלא שגרתי, עם סיום הבנייה במאי האחרון. "כאן, בטאיפיי, הצלחנו לשלב שלושה אולמות ליחידה אחת. אנחנו מעוניינים לראות כיצד לארכיטקטורה הזאת תהיה השפעה במונחים של הרחבת מה שאנחנו יכולים לעשות בתיאטרון".
כוכב לכת עוגן על קובייה
כאמור, הבניין מורכב משלושה חללי מופעים, כל אחד בעל מראה ומאפיינים משלו. הראשון, וכנראה גם הבולט מכולם הוא תיאטרון בצורת כדור כסוף שבו 800 מקומות ישיבה. הספירה הכדורית בעלת המעטפת הכפולה, מרחפת גבוה מעל המדרכה כשהיא נתמכת בידי שני עמודים אלכסוניים. החלל שנוצר במרווח שבין השכבה החיצונית לשכבה הפנימית של התיאטרון משמש למעבר ותנועה של מבקרים פנימה והחוצה מהאולם, ומספק גם גישה לאזורים טכניים.
באתר משרד האדריכלות OMA, מתארים כיצד האודיטוריום העגול "דומה לכוכב לכת העוגן כנגד הקובייה", ומוסיפים ש"ההצטלבות בין המעטפת הפנימית לקובייה יוצרת פרוסוניום (קיר המפריד בין הבמה לקהל ומהווה הקשת שממסגרת את הבמה. ש"פ) ייחודי להתנסות במסגור הבמה". צילומי פנים מתוך התיאטרון הכדורי מדגימים היטב את דבריהם. ניתן לראות כיצד מסך לבן בחזית הבמה מאפשר לייצר בה פתחים שונים בהתאם למופע המתרחש.
אל פאה אחרת של קוביית הזכוכית צמוד אודיטוריום המכיל 1,500 מקומות ישיבה ומותאם לז'אנרים שונים של אמנויות הבמה. בדומה לקודמו, נשען האודיטוריום המדובר על עמודים מאסיביים ומקרה כיכר ציבורית רחבה מתחתיו. בפאה הנגדית ובאותו מפלס, ממוקם ה-Blue Box – אולם בצורת תיבה מלבנית שמיועד למופעים ניסיוניים. ניתן לאחד את שני האולמות לכדי אולם רביעי – "תיאטרון-על" ענקי עם 2,300 מקומות ישיבה ובמה ברוחב מאה מטר. כך לדברי OMA נוצר חלל עצום עם איכות של "מפעל" שיכול להכיל הפקות ותצורות חדשות של תיאטרון שלא היו יכולות לקרות אחרת.
מתמזג עם הרחוב
מרכז אמנויות הבמה של טאיפיי ממוקם בסמוך לשוק הלילה "שילין", שנחשב גם לשוק הלילי הגדול והמפורסם בטאיוואן. על פניו, נראה שאין קשר בין הבזאר הצפוף, מלא הדוכנים הצבעוניים, לקומפלקס המונומנטלי של קולהאס וג'יאנוטן. השניים, כמו יתר השותפים לפרויקט, דווקא טוענים שההיפך הוא הנכון.
"הבניין החדש לא רק מציג את עצמו לעולם כתצורה חדשה וייחודית לגמרי של מתחמי תיאטרון, הוא גם יושב בצורה מושלמת במיקומו – ממש במרכז שבו מתרחשים החיים הפשוטים של טאיפיי. החללים האדריכליים הבלתי רשמיים, הגולמיים וללא היומרות שלו, מהדהדים את הרוח של טאיפיי ואיך האזרחים שלה ניגשים לאומנות", קבע האדריכל כריס יאו, מייסד משרד האדריכלות הטאיוואני "KRIS YAO | ARTECH" שהיה שותף לעיצוב המבנה לצד OMA. "המרכז לאומנויות הבמה מציג לתושבי טאיפיי מקום מוזר אך מוכר. במובנים רבים הוא חדש, זר ויוצא דופן; אך יחד עם זאת הוא ידידותי, אינטימי וחביב. זה מתאים באופן מושלם למאפיינים האקסצנטריים של טאיפיי ואנשים אוהבים את זה. זהו מבנה ציבורי אמיתי במלוא המובן", הוא הוסיף.
לצד הרחבות הציבוריות שלמרגלותיו, כולל המרכז לאומנויות הבמה דרך ציבורית שעוברת לאורכו ולרוחבו ומספקת הצצה למתרחש מבפנים, גם למי שלא קנה כרטיס להופעה. השביל שמכונה The public loop ("הטבעת הציבורית"), מתחיל בקומת הקרקע ועובר בהמשך דרך חללים טכניים שבדרך כלל נסתרים מעייני המבקרים. רגע השיא של המסלול מגיע במרפסת תצפית שמשקיפה אל הנוף בחלקו העליון של המבנה. בתיאור הפרויקט באתר OMA נכתב כי הדרך הציבורית והחינמית שחודרת פנימה מאפשרת להרחיב את חיי הרחוב של טאיפיי לתוך התיאטרון.
דריסת רגל אייקונית באסיה
הפתיחה החגיגית מגיעה אחרי ציפייה ארוכת שנים. קולהאס זכה בתחרות פומבית לתכנון המרכז אי שם בשנת 2009, כשתאריך הפתיחה המקורי יועד להיות ב-2013. עבודות הבנייה החלו רק ב-2012 ותהליך ההקמה סבל לא מעט עיכובים שנגרמו בין היתר בשל פשיטת רגל של הקבלן הראשי ומגפת הקורונה. נראה שהסבלנות השתלמה כשבעונת פתיחה שאפתנית צפויות לעלות במקום 37 הפקות שמנצלות את שלושת התיאטראות, תיאטרון העל וגם חללים נוספים במבנה ומסביבו.
המרכז שנחנך עתה הוא הפרויקט הראשון של קולהאס ברפובליקה הסינית. ההמתנה הארוכה וצורתו הייחודית בהחלט הפכו אותו לאחד הפרויקטים האייקונים של המשרד ביבשת אסיה, אולי כמעט כמו בניין המטה של רשת הטלוויזיה הסינית CCTV, שממוקם בבייג'ין הושלם לפני כעשור. התכנון האדריכלי של קולהאס מנסה לערער על הטיפולוגיה המלבנית המוכרת של גורד השחקים, אבל לצד ההתלהבות יש גם מי שפחות מחבבים את המבנה ומכנים אותו "מכנסיים גדולים" בעקבות צורתו שדומה לזוג רגליים.
כבר עם סיום לימודיו בלונדון נחשב קולהאס לאדריכל יוצא דופן ופרובוקטיבי, כמו גם אחד מעמודי התווך של הדה-קונסטרוקטיביזם – סגנון אדריכלי שהתפתח בסוף שנות השמונים ועיקרו יצירת מניפולציות בחלל. סגנון זה הוביל לבניינים בעלי צורניות אמורפית וקיצונית שבנייתם התאפשרה בזכות טכנולוגיות בנייה מתקדמות.
15 צפייה בגלריה
"הקופסה הכחולה". עם פתיחתה אל התיאטרון הגדול נוצר "תיאטרון על" שבו 2,300 מושבים
(צילום: oma.com)
כבר שנים רבות עומד קולהאס בשורה הראשונה של אדריכלי-על בינלאומיים כמו האדריכלית זאהה חדיד המנוחה, נורמן פוסטר, פרנק גרי ועוד. הוא ייסד את הפירמה האדריכלית OMA (קיצור של Office for Metropolitan Architecture) ב-1975 ברוטרדם יחד עם שלושה שותפים נוספים. ברשימת המבנים האייקונים של המשרד אפשר למצוא את הספרייה המרכזית בסיאטל, The interlace – קומפלקס מגורים מונומנטלי בסינגפור, וגם את גורד השחקים De Rotterdam בעיר הולדתו של קולהאס.
