בני הזוג שרכבו על אופניים בפארק הלאומי ברמת גן היו המומים. "מה זה צריך להיות?", שאלו את אורית ליבוביץ' נוביץ, "מה עשית עכשיו? מה הכנסת לתיק? את הכנסת עכשיו זקנה לתיק שלך?!".
הקשישה שהוכנסה לתיק היא לא אחרת מאשר אמיליה - בובה שיצרה אורית. "בדיוק סיימתי לצלם את אמיליה בפארק", נזכרת אורית בחיוך, "ארזתי אותה בשקיות שחורות כדי שהספוג לא יתחמצן. שמתי לה כובע ניילון שחור על הראש, ניילון שחור לצוואר, אריזה מאוד חונקת, קצת כמו דאעש. התיישבתי בצד לנוח, ליהנות מהפארק המקסים והברווזים. ואז עצר לידי הזוג הזה, והגבר היה מבועת וכעוס. הייתי בשוֹק. אמרתי לו: 'אני נראית לך כמו רוצחת סדרתית? זו בובה, אתה רוצה לראות?'. כנראה שהוא האמין לי, כי הוא הלך בלי לבדוק, ואז בת הזוג שלו אמרה לי: 'את לא מבינה איך נבהלנו!'".
אפשר להבין אותם. הבובה אמיליה מתנשאת לגובה של כמטר וחצי. היא אמנם עשויה מספוג, אך יש לה חיים משל עצמה, כולל עמוד אינסטגרם עם עוקבים מרחבי העולם ותערוכה בכיכובה ("אמיליה - יומן מצולם", שאצר אילן סביר) בשני מקומות - במסגרת העונה הישראלית לעיצוב, בלובי המרכז לתיאטרון בובות (דוד רמז 13, חולון), והחל מהחודש הבא גם במתחם תערוכת חוצות בגן המוזיאון (הכניסה מרח' ויצמן 61 חולון).
אורית (62), האישה שמאחוריה, היא בובנאית, אשת תיאטרון ואמנית, נשואה, אם לשלושה וסבתא לאחת, שמתגוררת ברמת גן. מאז שהחלה לצלם את אמיליה היא נקלעת לסיטואציות מצחיקות. "הושבתי את אמיליה במטבח", היא מספרת, "הבן שלי חזר בלילה מבילוי, הדליק את האור, ופתאום היא ישבה שם. הוא כל כך נבהל, שבבוקר הודיע: 'אני לא אשכח לך את זה'. פעם השארתי אותה שרועה על המיטה, בן זוגי נכנס לחדר ונבהל נורא, כמעט מת. גם את עצמי אני מבהילה לפעמים, כשאני משאירה אותה באיזה מקום בבית, שוכחת איפה שמתי אותה ופתאום... מי זה שם?".
גדול.
"כשהחלו החיסונים, צילמתי אותה מתחסנת בקניון גבעתיים. לקחתי אותה על הידיים, כאילו שהיא בן אדם, והושבתי אותה יפה, שיהיה לה נוח. "ניגשה אליי אישה ואמרה: 'תקשיבי, אני אשאר לשמור עליה, לכי לקניות, הכל בסדר'. אמרתי לה תודה רבה, אבל בואי תתקרבי, תראי מי זו. היה לה קשה להפנים שהיא לא אמיתית. היה בחור שאמר שעשיתי לו תיקון, כי היא שתי טיפות סבתא שלו, שהייתה מכשפה... ופעם שוטר עצר אותנו במחסום והיה בהלם כשאמיליה התחילה לדבר איתו, אבל זרם וענה לה – ולא לי. אם אנשים עונים לי במקום לה, היא מעמידה אותם במקום".
ההשראה: אמא
מאז ומתמיד עסקה אורית באמנות: בתיכון למדה בתלמה ילין, בהמשך למדה צילום בבצלאל, ומאז עסקה באמנות לגווניה והציגה בתערוכות של ציורים ומיצגים. כשרצתה להפוך את הדמויות שהיא מאיירת לתלת ממדיות, הגיעה לבית הספר לתיאטרון בובות בחולון, ולמדה את התחום במשך שלוש שנים. זה 18 שנה שהיא יוצרת בובות לתיאטרון ולהצגות רחוב.
בניית בובה, היא אומרת, מתחילה מסיפור. "אני מחליטה מי היא, בונה לה סיפור חיים, בוחרת את תכונות האופי שלה ואת הלוּק שלה, ואז אני יוצרת סקיצה". השלב הבא הוא יצירת מודל מוקטן מחימר. אחר כך לוקחת אורית גוש ספוג גדול ומתחילה לגרוע ממנו, בעזרת מספריים, כשם שבפיסול גורעים מגוש שיש בעזרת פטיש ואִזמל. "לאט לאט הבובה יוצאת מתוך הספוג, וברגע שהיא נמצאת, זה קסם מטורף".
את אמיליה היא יצרה לפני שבע שנים, עבור ההצגה "התיאטרון של אמיליה" שהוצגה בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים. אמיליה בת ה-86 היא הדמות הראשית בהצגה. "מאז ומתמיד הייתי מחוברת לגילאים המבוגרים", היא מגלה, "הפנים שמספרות סיפורי חיים, הקמטים, העיניים שאומרות הכל... אמא שלי בת 98 והיא השראה גדולה לאמיליה".
יכול להיות שזו בעצם דרך להתמודד עם הגיל של אמא שלך?
"אני מאוד מחוברת לאמא שלי, ומן הסתם אני חווה יחד איתה את החיים בגיל המבוגר, שהוא מורכב ולא פשוט".
בפרוץ הקורונה, כשהחלו ההכנות לסגר הראשון, ארזה אורית ציוד מהסטודיו שבתל אביב, כדי שתוכל לעבוד בבית. "היה לי ברור שאני לוקחת את הבובה אמיליה איתי, היא הפייבוריטית שלי", היא מגלה, "אני מאוד מחוברת אליה בגלל יכולת ההכלה שלה. זה נשמע מוזר, אבל היא מאוד נוכחת, יש משהו במבט שלה, בהבעת הפנים שלה, שמשתנה בסיטואציות שונות. אמרתי לעצמי שאולי אעשה איתה משהו".
9 צפייה בגלריה
"הדברים זרמו בצורה תיעודית וטבעית". אמיליה משוחחת בטלפון
(צילום: אורית ליבוביץ' נוביץ)
כמה ימים לתוך הסגר העלתה אורית לעמוד שלה באינסטגרם פוסט ראשון של אמיליה. "המציאות הכתיבה את הפוסטים, קמתי בבוקר, והדברים זרמו בצורה תיעודית טבעית". כל פוסט תיאר סיטואציה מהתקופה - מהשגת ביצים בזמן המחסור ועד יציאה לגינה בטווח 100 המטרים המותרים. אחרי שישה פוסטים הבינה אורית שאמיליה ראויה לעמוד אינסטגרם משלה – ויחד עם בתה הקימה כזה (emilia.gotman@).
בכל יום היא פרסמה פוסט תחת השם "יומן קורונה". לקראת צילום כל פוסט התאימה אורית לאמיליה בגדים ("חלקם הגדול מהארון של אמא שלי") והקפידה לשלב הומור בהופעתה כדי לבטא את אישיותה. "כשרציתי שהיא תהיה סקסית במיטה, חיפשתי קומבינזון חושפני, זה נורא הצחיק אותי. היא אישה שמחה ומצחיקה הרבה יותר ממני. אני מתפרעת עם אמיליה. הקסם בעבודה עם בובה הוא החופש המוחלט לעשות ולהגיד הכל".
את חושבת שחסר ייצוג תרבותי של נשים בגילה?
"באופן כללי, יש מעט מדי נשים מבוגרות מאוד, שלא לומר קשישות או זקנות, בתרבות בכלל – ובתיאטרון בפרט. כמה שחקניות מבוגרות, כמו ליא קניג, אתן מכירות? אני לא מכירה מישהי בגילה שמעלה פוסטים לרשתות החברתיות בתור יומן".
9 צפייה בגלריה
אורית ליבוביץ' נוביץ: "יש מעט מדי נשים מבוגרות מאוד בתרבות"
(צילום: אורית ליבוביץ' נוביץ)
במיטה בדייט השלישי
בתוך זמן קצר צבר העמוד עוקבים, והתגובות החמות לא איחרו להגיע: אנשים מאפריקה, דרום אמריקה, ארצות הברית, הודו, איראן ועיראק כתבו לה שאמיליה משמחת אותם ונותנת להם אור. השלב הבא היה מציאת בן זוג. "הקורונה מאוד הדגישה את הלבד ואת הגעגוע לזוגיות, ואמיליה אמרה לעצמה: לפחות שאני איהנה!", מסבירה אורית, "ואז היא בחרה ביפיוף הזה, לייזר".
גם לייזר היה דמות קיימת, שלא נוצר במיוחד לתפקיד. "לדייט הראשון הוא הגיע עם ורד, והם ישבו ופטפטו", מדווחת אורית, "זה היה אחד הפוסטים החזקים. העוקבים כתבו לה: 'אמיליה, אל תהיי קלה מדי להשגה!', אבל בדייט השלישי הם כבר הגיעו למיטה".
אם בפוסטים הראשונים של הצמד במיטה הם נראים מלאי תשוקה, בהמשך כבר אפשר לראות אותם קוראים עיתון או צופים באייפד במיטה יחד. "הפּאשן נרגע", מסבירה אורית.
נדמה שהיא השתלטה עלייך.
"בהחלט. לפעמים, כשאני מצלמת אותה, אני שואלת אותה בלב, 'נו, מה את אומרת?', וכשהיא לא איתי בסיטואציות מסוימות, אני מתבאסת".
נשמע ממש כמו זוגיות.
"כן, זוגיות, משפחה. היא השתלטה על הבית בתקופת הקורונה, אין ספק. כשהגדולים שלי הודיעו שהם מתחתנים, אמרתי להם: ברור לכם מי תהיה מתחת לחופה?".
מה סוד הקסם שלה לדעתך?
"היא אישה ששמחה עם מה שיש לה, נהנית מכל רגע, מוציאה את הטוב מכל מצב, לא עושה חשבון ולא נותנת לגיל שלה להשתלט עליה. הגיל הוא רק מספר! אולי ככה אתנהג כשאהיה זקיינהל'ה. היא עושה לי שיעור לחיים".
אמיליה: יומן מצולם, 31.5.22-8.3.22, חוצות גן המוזיאון במסגרת העונה הישראלית לעיצוב, חולון
