האדריכל פרנסס קרה (Francis Kéré) הוא הזוכה בפרס פריצקר לשנת 2022. בהכרזה שנערכה היום (ג') נבחר האדריכל האפריקני לקבל את אות הכבוד הגבוה ביותר בעולם האדריכלות, הנחשב ל-"פרס הנובל של האדריכלות". קרה הוא הזוכה ה-51 בפרס היוקרתי, ויקבל מענק כספי של 100 אלף דולר ומדליה עשויה ארד. קרה הוא האדריכל הראשון בהיסטוריה של פרס פריצקר ממוצא אפריקני. "לכולם מגיעה איכות, לכולם מגיעה יוקרה ולכולם מגיעה נוחות", אמר קרה במעמד קבלת הפרס. "אנחנו קשורים זה בזה. דאגות שנוגעות באקלים, בדמוקרטיה ובמחסור הן דאגות שמשותפות לכולנו".
"הרגישות התרבותית של קרה לא רק מספקת צדק חברתי וסביבתי, אלא מנחה את כל תהליך התכנון של המבנים שלו", נימקו השופטים את הבחירה בקרה כזוכה. "קרה יודע שהדרך לקבלת לגיטימציה לבניין היא בקהילה. הוא יודע שאדריכלות אינה עוסקת באובייקט, אלא במטרה - לא המוצר, אלא התהליך. פרנסס קרה, שנולד בבורקינה פאסו להורים שהתעקשו שבנם יקבל חינוך, חזר לשורשיו ומשלב את המערך האדריכלי האירופי עם המסורת, הצרכים והמנהגים של ארצו. הוא היה נחוש בדעתו להחזיר משאבים חינוכיים לארץ מולדתו ולרומם את הידע, התרבות והחברה של התושבים באזורו. עבודתו של פרנסיס קרה מזכירה לנו את המאבק ההכרחי לשינוי דפוסי ייצור וצריכה שאינם ברי קיימא, כאשר אנו שואפים לספק מבנים ותשתיות נאותות למיליארדי נזקקים".
דיאבדו פרנסיס קרה נולד בשנת 1965 בכפר גנדו שבמדינה בורקינה פאסו שבאפריקה. את לימודי הארכיטקטורה עשה בטכניון בברלין, שם מתגורר כיום. בשנת 2005 ייסד את המשרד Kere Architecture שנושא את שמו ומתעסק בקשת רחבה של פרויקטים, החל מתשתיות אזרחיות, מבני ציבור ועד מיצבים זמניים. פרויקטים רבים של הסטודיו ממוקמים גם במדינות אפריקה, מולדתו של קרה.
בורקינה פאסו היא אחת מהמדינות העניות והפחות משכילות בעולם, עם מיעוט במים נקיים, חשמל ותשתיות. קרה הוא בנו הבכור של ראש הכפר, והראשון בקהילה שלו שלמד בבית ספר. מאחר ובכפר שבו נולד לא היו מבני חינוך, הוא עזב את בית הוריו בגיל שבע. התנאים בבית הספר שבו למד היו קשים מאוד והתאפיינו בחלל ללא אוורור או אור טבעי. עובדה זאת השפיעה עליו רבות ועל הארכיטקטורה שיוצר שמבקשת להיות פשוטה ומותאמת לתנאי האקלים הקשים בבורקינה פאסו ובמדינות אפריקה נוספות.
המעבר של קרה מבורקינה פאסו שבמערב אפריקה לברלין היה בעקבות מלגת נגרות מקצועית שקיבל. ב-1995 קיבל מלגה נוספת, הפעם ללימודי ארכיטקטורה, וב-2004 סיים את לימודיו עם תואר מתקדם באדריכלות. הבניין הראשון שתכנן הושלם ב-2001, עוד בטרם סיים את לימודיו. מדובר בבית ספר יסודי שתכנן עבור הכפר גנדו שבו נולד. המבנה, שבנייתו נעשתה בשיתוף תושבי הכפר, מותאם לאקלים החם של המדינה ובאמצעות החומרים הפשוטים מהם עשוי, הוא מצליח להגן על התלמידים שבפנים ממזג האוויר. קרה לא רק תכנן את הבניין, אלא גם היה האחראי לאיסוף הכספים לטובת הקמתו באמצעות קרן מיוחדת שהקים שנקראת כיום Kere Foundation. השלמת מבנה בית הספר בגנדו זיכתה את קרה בפרס אגא חאן לארכיטקטורה ב-2004, בעודו בן 39.
16 צפייה בגלריה
סוכת מבקרים שתכנן קרה במרכז האמנות Tippet Rise, מונטנה
(צילום: kerearchitecture.com, Iwan Baan)
16 צפייה בגלריה
מבט עילי: סוכת המבקרים במרכז האמנות Tippet Rise, מונטנה
(צילום: kerearchitecture.com, Iwan Baan)
מאז הפרויקט הראשון שלו ועד היום, המשרד של קרה תכנן פרויקטים ביעדים שונים בעולם, מרביתם עוסקים בחינוך וקהילה. ב-2020 השלים את המכון הטכנולוגי של בורקינה פאסו (Burkina Institute of Technology) בשטח של אלף מטר רבוע. המכון מתוכנן באמצעות מערכת של מודלים חוזרים של כיתות ופונקציות נוספות שמאורגנות סביב חצר מלבנית אחת. הסידור מסביב לחצר מאפשר למבנה המכון להתרחב על פי צורך. הריחוק של הכיתות אחת מהשנייה מאפשר זרימת אוויר וחלל קריר. קרה השתמש במספר אלמנטים אדריכליים כדי לייצר אקלים נעים במבנה כמו למשל רפפות וגגות רחבים.
מורשת לבנה וגרנדיוזית
פרס פריצקר מוענק לאדריכלים פורצי דרך ברחבי העולם החל בשנת 1979, וקרוי על שמם של ג'יי ארתור פריצקר (1922-1999) וסינדי אשתו, שייסדו אותו. עד היום נחשבת משפחת פריצקר שמעניקה את הפרס לאחת מהמשפחות העשירות בעולם, עם הון מוערך בשווי של 35.3 מיליארד דולר. עיקר הונה קשור ברשת מלונות היוקרה "הייאט" (Hyatt) שבבעלותה. מטרת הפרס הבינלאומי היא כאמור להוקיר אדריכל, אדריכלית או צוות על פועלם בתחום ועבודותיהם הבנויות, שמלבד כישרון רב ואסתטיקה משקפות גם חזון חברתי ותרומה לאנושות. עניין זה מוביל את בחירת הזוכים במיוחד בשנים האחרונות, כמו גם הבחירה הנוכחית בקרה.
בשנים הראשונות שבהן הוענק הפרס, לעומת זאת, ניתנה ההוקרה באופן כמעט מוחלט לאדריכלי ראווה מפורסמים (Starchitecs) שיצרו מבנים מונומנטליים וגרנדיוזיים, שלאו דווקא שמו דגש על תפקידם החברתי. כך למשל, זוכה הפריצקר הראשון ב-1979 היה האדריכל האמריקני פיליפ ג'ונסון, שתכנן בין היתר את מגדל הסיגרם (Seagram Building) במנהטן יחד עם האדריכל הנודע לודוויג מיס ון דר רוהה. ברשימת מקבלי הפרס ניתן למנות אדריכלים-סלבס נוספים כמו האדריכל האמריקני-קנדי פרנק גרי (מוזיאון "גוגנהיים" בבילבאו), זוכה הפריצקר לשנת 1989, נורמן פוסטר (גשר המילניום ומגדל סוויס רה, "הגרקין", בלונדון) וריצ'ארד רוג'רס (מרכז פומפידו בפריז) שהלך לעולמו לפני כשלושה חודשים.
הראשונה ששברה את רצף הזוכים הגברי – 25 שנה אחרי שנוסד הפרס – הייתה האדריכלית הבריטית-עיראקית המנוחה זאהה חדיד בשנת 2004. אף על פי שמדובר בשינוי חשוב, בדומה לקודמיה גם האדריכלות של חדיד מתמקדת במבנים מונומנטליים בעלי צורניות בלתי שגרתית, שלא בהכרח שמים את צרכי המשתמשים בראש סדר העדיפויות. עם זאת, בשנים האחרונות ניתן לראות מגמת שינוי שמתבטאת בבחירות זוכים פחות טריוויאליות. ב-2016 למשל קיבל את הפרס האדריכל הצ'יליאני אלחנדרו ארוונה, המייסד והמנהל של משרד האדריכלות ELEMENTAL שמתמקד בפרויקטים בעלי עניין ציבורי והשפעה חברתית. ארוונה משמש גם כיושב ראש צוות השופטים של וועדת הפרס, כשלצידו זוכי עבר נוספים – האדריכל הסיני וואנג שו (Shu) והאדריכלית היפנית קזויו סז'ימה (Sejima).
16 צפייה בגלריה
מגורים לעובדי חברת הייעור Arauco שתכנן אלחנדרו ארוונה. יחידות הדיור תוכננו כך שמי שגר בהן יוכל בעתיד להרחיב את ביתו
(צילום: ELEMENTAL)
16 צפייה בגלריה
"המגדלים הסיאמיים" באוניברסיטה הקתולית של צ'ילה בתכנונו של ארוונה
(צילום: CRISTOBAL PALMA)
לתגמל אדריכלות אנושית
הזכייה בפרס פריצקר בשנה שעברה של צמד האדריכלים הצרפתי אן לקטון וז'אן-פיליפ וסל היא המשך של אותה מגמה מדוברת: הפרויקט האדריכלי הראשון של השניים היה בקתת קשת מענפי שיח מקומיים במדינת ניז'ר שבאפריקה, הנחשבת לאחת מהמדינות העניות ביותר בעולם. אחת מהמסקנות שהם למדו מהשהות במדינה היא כיצד להשתמש במשאבים מסביב בצורה חסכונית וחכמה, דבר שהפך לאג'נדה האדריכלית-חברתית שלהם שדוגלת בהסתכלות מורכבת על המציאות, ולא בהכרח נוקטת בהריסה ובנייה מחדש.
16 צפייה בגלריה
הזוכים לשנת 2021: אן לקטון (משמאל) וז'אן-פיליפ וסל
(photo courtesy of Laurent Chalet)
16 צפייה בגלריה
129 יחידות של דיור ציבורי לסטודנטים בפריז בתכנון של אן לקטון וז'אן-פיליפ וסל
(photo courtesy of Philippe Ruault)
פרויקט הדגל שלהם שמשקף את הגישה הזאת ונעשה בשיתוף האדריכלים פרדריק דורו וכריסטוף האטין, הוא שיפור של 530 יחידות דיור בשיכון הציבורי "גרנד פארק" שבבורדו, צרפת. במקום להרוס את השיכון הרעוע בפרויקט "פינוי-בנוי" מאסיבי כפי שבדרך כלל מקובל, לקטון ו-וסל, בשיתוף הקהילה המקומית, חשבו על דרך לשדרג את הקיים מבלי להעביר את הדיירים לדיור חלופי בתקופת העבודות.
